כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    דֵייט זה כמו אנפילאות קטנות מחרסינה

    48 תגובות   יום ראשון, 24/6/18, 14:46

     

    דֵייט זה כמו נעל חדשה. הסוליה קמצנית עם הגמישות, המידה ממסמרת את כפות הרגליים לקרקע, חומר הגלם מבריק, חלק ורך, משדר קשר מחייב, והתעריף קצת יקר לשתיים שלוש יבלות. צריך כי הולכת יחפה, אבל לא פשוט למצוא חבר כשצועדת על הידיים במקום ללכת על הרגליים. לא לכל אחד יש את האומץ להיות היכן שנמצאת האמת שלו. להגיד את מה שיש לו להגיד, ולא מה שאמור להגיד. האביר תמיד יחזר אחר נשים שמפילות מטפחות רקומות בחוטים מתים. שזורקות ושותקות - ויתחמק מנשים עם נעלי הרים שבפסיעותיהן הגדולות הרפתקה וריגוש. אפשר למצוא דמיון בין תחושת המצוקה להיקלעות לאי בודד. זה כמו להשיט סירת נייר בשלולית ללא כוחות הצלה  עד שלבסוף תשקע.

    "הויסה, את רצה מהר מדי....  לאן את הולכת? "

    "עוד אין בי האומץ הדרוש לקרבה".

     אוספת את רסיסי הציפייה, האכזבה והצורך, ושבה הביתה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (48)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/7/18 20:54:
      נהדר...חכי סינדרלה עוד יגיע הנסיך שראוי לך...כתיבתך ודימוייך משובחים כתמיד.♥ אני עושה דיאטה מדייטים...:)
        1/7/18 11:36:
      Themis Θ. כמה כיף, באת כמו אמא שבת שמברכת על הנרות. תודה. הציטוט של אושו מבריק ושנון, ואני רואה בו את בחירת הדרך שהכי מתאימה לרצון האמיתי שלנו, לנכון הפנימי שלנו עכשיו, לרוחב צעדינו האותנטיים, וכאן המשפט מתקשר לקבלת החלטה בנושא הזוגיות, החלטה שתשפיע על איכות חיינו העתידית. מעניינת התפישה שלך של הדהוד הכאב בתוכנו שגורם לנו להודות שכואב, להבין מה יש לעשות ולהאמין שהנעל הבאה תתאים יותר. החלק הקשה זה לומר נכשלתי, והחלק הקל זה לומר לא נכשלתי, פשוט יצאתי עם אלף גברים לא מתאימים. ומתוך אותה מורכבות פנימית אהבה של נשואים זו אהבה ניסית (נס כדברייך), היא אינה תלויה בדבר ומכילה מנעד רחב של רגשות ואת זוויות הכאב ואי הנוחות אנחנו מעגלות כדי להתאים למבנה של הזוגיות. צריך זמן כדי להבין שאנחנו ותחושות הבטן שלנו חשובים, שהתשובות נמצאות בתוכנו, שרק בכוחנו למלא את הבור שבתוכנו ולא מישהו אחר, כמו שאנחנו לא יכולות למלא את החלל של מישהו אחר כי כדי להתאים יצטרכו לקצר וליישר אותנו, שאנחנו החלק החסר של עצמנו.בהתחלה זה כואב (כמו ללדת) ואחר כך מתמלאים באושר, שלמה ומלאות עצמית. וכמובן מה שצריך להניע אותנו זה לראות את ההנאה מהתהליך ושקודם אני.
        30/6/18 23:40:

      כל כך הרבה עניין וסקרנות בעקבות קריאה של טקסט כה קצר. והמילים שבחרת לתאר - מענגות ממש.
      הזכרת לי שפעם חברה קנתה לי את הספר של אושו "כשהנעל מתאימה",

      בו הוא כותב: "כשהנעל מתאימה, הרגל נשכחת. כשהחגורה מתאימה, הבטן נשכחת. כשהלב נכון, בעד ונגד נשכחים."

      לא יודעת מה בדיוק רציתי לומר בזה. פשוט נזכרתי בזה...עלתה אצלי השאלה -  אם אנחנו באמת רוצים להרגיש נוח? או שמא לחוש שקצת לוחץ?  לעיתים הגעה לנקודת הנוחות היא סימן לתחילתו של מסע לחיפוש הנקודה הכואבת הבאה...(שהיא נקודת הצמיחה)...  

      ומה ביחס לאבירים המחזרים אחרי אותן נשים המפילות את ממחטותיהן? דיון שלם אפשר לקיים רק סביב הנושא הזה. 

      אישה עצמאית מלאת הוד והדר מגיעה לדייט, פוגשת גבר, ו... מה יהיה כעת? היא מעוניינת לחזר או להיות מחוזרת? להוביל או להיות מובלת? ואם לרקוד טנגו-אז איך? ועם איזה אנרגיות היא מגיעה לדייט הזה?  הייתה גם לי תקופה אינטנסיבית בה שאלתי את עצמי את כל השאלות הללו. גם היום, כשאני כבר נשואה שנתיים וחצי, עדיין חושבת שעצם היותי בזוגיות-היא נס.  נכון, הסתיים מסע חיפוש הזוגיות, ואכן, יש רגיעה מסוימת באחת ה"גזרות", אולם מתחיל מסע החיים בזוגיות, שגם בו יש קשיים לא מעטים (רק אומרת)...  יחד עם זאת, תקופת חיפוש הזוגיות, זכורה לי כאחת התקופות הטובות בחיי, במיוחד כי באחד השלבים הראשונים, החלטתי להנות ממנה כמה שיותר, וראיתי בה הזדמנות לעשות מסע רוחני. ממליצה בחום להתייחס לזה כך, ולהנות מהדרך:)

       

        30/6/18 11:21:
      * חיוש *. אוהבת שאת משתפת ממרומי נסיונך.אם אנחנו מצפים למשהו חדש אז צריך לסלק את קורי העכביש. לאהוב מחדש זה לאפשר לעצמנו להכיר מישהו חדש ובמקביל להכיר חלקים חדשים בעצמנו, לא מוכרים. ולא,לא חשבתי על הגברים שצריכים לתת גם הם הזדמנות ליושבת מולם שאינם מכירים, ולפגוש את עצמם, ולמרוח את הפגישה על הצד הטוב של החיים, ולעשות כדי להצליח.
        30/6/18 11:13:
      kimchid. אני מוכנה להתפשר - כשיתעייפו כפות רגליי מההליכה, אצמיח כנפיים ואעוף כמו ציפור לעץ הבא.
        30/6/18 11:12:
      מרצ'לו קוף. תודה כפרי.מקדישה לך את אחד השירים האהובים עלי מאחת הכותבות הענקיות שזרחו לתוך עולמי, אוה קילפי: "זה זמן רב שאני זהירה, שואלת: - הזה הגבר שאלוהים שלח? כעת אני שואלת גם: - האם זה האדם שאני רוצה לפתוח למענו את שער בדידותי כדי שיבוא אל תוך יערי,שיפריע את אי הסדר הטבעי שצִמח בו לאִטו, שיראה את צמחיו המוגנים, את ציפוריו הרגישות לאור, שישאיר שת עקבותיו במשעולו הביצתי, שישתרע על עשבו, יותיר את תמונת המלאך שלו על ערמת השלג של תוך תוכי".
        30/6/18 09:44:

      גילה יקירתי נשיקה

      אהבתי מאוד את המטפאורה הזו לנעליים חדשות

      לגבי הנעליים ישנה אפשרות :

       שבמשך הזמן הן יתרחבו מעט ויהיו כל כך נוחות

      עד כי לא תמהרי להוריד אותן כשאת ניכנסת לבית.קריצה

      דייט מוצלח שמביא אחריו מערכת יחסים נהדרת זה כמו לחפש מחט בערמת שחת

      בעבר כשבחרתי לשבת בבית ולצפות......

      אמרו לי יודעי דבר : שאם לא אעיז לצאת מאיזור הנוחות שלי= הבית

      אף נסיך לא יידע את דרכו אל ביתי ולא תהיינה נקישות בדלת...( קורצת בשובבות)

      * כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים


      (חומר למחשבה)

      וביננו : את חושבת שהגברים לא מרגישים בדייט הראשון כמו בתוך נעליים חדשות ולוחצות?

      תמים


        30/6/18 08:50:
      נסי דייט דיאט שמכיל בתפריט הרבה compromises אולי זה יעבור ויעבוד . מילת המפתח סבלנות, גם עוזר במשהו. והעיקר לשמור על אופטימיות. keep smiling. שבת טובה וענוגה.
        29/6/18 19:28:
      את כמו הענק מסיפורי הברון מינכהאוזן... כל פסיעה שלו הייתה מדינה שלמה, את מקיפה את הכדור ברבע שעה.....
        29/6/18 17:06:
      pianokara. כואב לכפות הרגליים כשהן לחוצות בנעליים צרות, והאצבעות לא נושמות. בחוץ נדאג להגנה מפגעי הדרך מאבנים חדות, שברי זכוכית, קוצים. וכשאנחנו יחפים בבית מתאפשרת נוחות וגמישות - רק צריך להיזהר שהזרת לא תפגע מפינה של רהיט כבד.
        29/6/18 17:01:
      שיאצו, דיקור סיני. תגובתך הזכירה לי שקראתי פעם שהגוף הוא "נעל הנשמה", כמו שהנעל מחברת בין האדם לקרקע, כך הגוף מקשר בין הנשמה לעולם הגשמי.וכן, כשיש פחד וחוסר אמון לא נוצרת קירבה.
        29/6/18 00:43:
      ברגע שהתארסתי (לפני 25 שנה) חשבתי - זהו, אין יותר דייטים!! (בשמחה למי שלא הבין) נוח לי יחפה, אבל בחוץ אני הולכת עם נעליים כדי להגן על הרגליים. מעניין.
      אומץ לקרבה(-:
        27/6/18 12:00:
      יורם גרוסר.חבר אהוב. אתה מדבר מהראש ומהלב, לכן דבריך נעימים לי, גם אם התמהמת מעט. כשהנרטיב של הדייט לא זורם ואין בו תכלית, אין טעם להאריך באופן מלאכותי את הפגישה. כשהפגישה טובה מעניינת ומענגת יש רצון למשוך את הזמן לעבר אופק אינסופי. יש אנשים שאחרי פגישה איתם אנחנו זקוקים לניקוי רעלים, יש המותירים אותנו מרוקנים שאנחנו שמחים להפרד מהם, ויש נדירים ואיכותיים שהיינו רוצים להכניס לגוף ולנפש.בעיניי מה שנכון לעשות זה להסתכל בגובה הלב ולדייק בבחירה אפקטיבית. "וטובה לי הפרידה ממי שאינו מחזיר טובה, ואין בקרבתו נחמה". נ.ב. יש לך טעם של גלידה.
        27/6/18 09:42:
      היי ידידה. נכנסתי לכאן באיחור מרשים...חחחח. וקראתי בכתובים שלך ושל המגיבים. ונגררתי להרהורים. לדידי השאלה, 1. מה מטרת הדייט. 2. מה הציפיות בהתאם. 3. גם אם ענינו על שתי השאלות הראשונות, סערת הנפש מערבבת הדעת בכל מקרה....חחח. ולכן, 4. נראה לי(לגמרי לא חד משמעי), שאם הדייט לא נוח, יקוטלג כאירוע עצוב שלא ענה על סערת הנפש, ואם הוא נעים, יקוטלג מ- 'מפגש האחד למיליון המיוחל, ועד ל- 'שידוך משמיים', כל אחד כרצונו. וכל ה'אמצעיים' הן אנפילאות במידה או צורה וצבע הלא נכונים, וכאלה לכל אחד יש מלא בארון...חחחח. אבל לא חידשתי דבר...,אולי עוד משהו, שלברור גרגרי הנפש של ה'דייט' שלך...?, גם אלו שנשואים חיים שלמים לא מתעקבים לעשות. אבל זה לדיון נפרד. אוהב.
        27/6/18 06:06:
      ד. צמרת.כשמציעים לנו מתנה, או כשאנו מסתכלים על הירח, אנחנו שבעי רצון. אך כשמציעים לנו דורון או כשאנו מסתכלים בלבנה מתרחב לנו הלב ואנחנו מאושרים. כך שאנפילאות זה הסוג האיכותי של נעלי הבית, זו חוויית נעילה. הרישא של כותרת הטקסט: "דייט זה כמו אנפילאות קטנות" כלומר תצפה קורא יקר לסיפור קטן ואיכותי, לטעימה של קינוח מתוך נעל. אבל הסיפא של הכותרת מרמז היפוך ציפיות "מחרסינה", כלומר לא מפורצלן הסוג של הביוקר. אגב, את תשומת ליבך לא ניתן לצוד במילות חולין, לא במילות קודש, ולא במילים אלוהיות.
        26/6/18 18:03:

      מי נועל פנטופקאלעך רק חננות

      ''

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        26/6/18 18:00:
      אנפילאות זה בעברית של שבת, לדעתי מיותר לצוד את תשומת לב הקוראים במילים של שבת תמיד הייתי בטוח שהכוונה לפאטעס, אז בדקתי והפרוש הוא פנטופקאלעך נעלי בית.
        26/6/18 17:44:
      נומיקן. תודה יקירתי. יש גברים שחושבים בטעות שכשאישה פתוחה ונחמדה אליהם, היא מרמזת לסקס. וכדי לשחק את המשחק בקלילות אנחנו צריכות לעשות הפרדה בין מגדר לגבריות, לסגור את הדלת, להניח להם ללכת בשביל הגישה ולהקיש על הדלת.
        26/6/18 12:36:
      אכן, כתיבה נהדרת. יש תקופות בחיים שאפשר להיות יותר "קלות" more playful לשחק את המשחק בקלילות, כי מה הם החיים אם לא משחק
        26/6/18 12:17:
      שולה ניסים. מתחשק לי לומר על דברייך שעת לכל דבר וזמן לכל חפץ, ואיזה מזל שאנחנו לא דבר ולא חפץ. תודה להיותך.
        26/6/18 12:15:
      מכבית- coach לכתיבה. המוזיקה של מילותייך מחמיאה.
        26/6/18 09:41:
      shimenben. כל הדרך הביתה אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים גדולים שמסתירים רגשות שבירים, עדינים, כמו תרופת הרגעה שנכנסת למחזור הדם.
        26/6/18 09:36:
      דוקטורלאה. אוהבת אותך ואת הסיפורים שלך. הייתי רוצה לדעת את האמנות העתיקה הזאת של הלב שיודע את הדרך לשבור את מחסום הלב ולאהוב ללא מחסומים, להרעיד את השערים המוגנים בחלקים העיליים ובחלקים התת קרקעיים, ולא לפחד לשתות בצמא את החיים.
        26/6/18 09:35:
      אוהבת את הדימוי של אנפילאות החרסינה.
      נאה שוררת (אני אינלימושג)
        26/6/18 09:28:
      hkadman. כמי שמובלת על ידי אינסטינקטים וממה שתחושת הבטן משדרת שנכון לי, הרי מצב זה מעיד שאני לא חושבת מהראש או מהואגינה. לא צריכה את השמש בתוך הבית בשביל קצת אור.
        25/6/18 19:46:
      דייט בסופו של דבר הוא לא רק דייט, לכן אין דבר כזה דייט לא מוצלח, כי גם אם זה לא התפתח לשביעות רצונך, הוא לא חולף סתם ככה יש מאחוריו סיפור לספר...
        25/6/18 19:29:
      אהבתי מאד את הקטע הספרותי שכתבת, בלי קשר לדייט מוצלח או לא. בבושת פנים אודה שבזמני הדייט לא היה ברור כמו שהוא היום. בערב קיץ אחד נסעתי לחברתי , היא היתה אצל השכנה. נכנסתי לומר ״שלום״, שם ישב בעלי לעתיד. הוא היה בעל מכונית (נדיר מאד באותם ימים) החזיר אותי הביתה, לאחר שבעה חודשים נשאנו. וזה היה לפני 55 שנים. פשוט מאד.
        25/6/18 18:19:
      א ח א ב. הי חבר, שמחה שאתה חבר שלי. לאור המשפט שבחרת מקדישה לך שיר בזיקה אליו: סוף כל סוף ארע שפגשתי אדם שאהב אותם דברים כמוני: סנוניות, עטלפים ובתים שוממים, את הדרך המשובשת והעשב הגבוה, את בריכת היער, ערפל ובדידות. ומטבע הדברים היינו עקביים: לא יכולנו לסבול איש את רעהו". אוה קילפי.
        25/6/18 16:58:
      השוטה על הגבעה. אתה יודע, באופטימיות שלך יש אנרגיה מעוררת מחשבה: הדייט חושף את מערכת העצבים לטוב ולרע, וכשטעם המפגש הופך למר ניתן לומר שמי שלא אוהב את היושב מולו סבור שהיושב מולו לא אוהב אותו. כך נוצרים מעגלי כמיהה והימנעות. מצד שני האוהב את היושב מולו סבור שהיושב מולו אוהב אותו, ובאווירה זו של חיות וריגוש טמונה התקווה להצמיח ידידות מופלאה. זה מהלך דורש דיאלוג פורה ופתיחות כדי שהמרחב הבינאישי יהיה בעל ערך. ועל זה אמרו חכמים: שינוי גישה משנה מציאות. חן חן היהלום על ראש הגבעה.
        25/6/18 15:54:

      ואולי
      כדאי לא להתייחס לדייט כ"דייט"
      אלא כהכרות עם אדם זר, ללא ציפיות ואז גם ללא אכזבות.
      לפעמים יכולה להתפתח גם ידידות אמיצה.

        25/6/18 14:56:
      bonbonyetta. יקירתי. המבט שלך הוא נקודה חזקה ומשמעותית. יש עוד דלתות במסדרון של עולם הדייטים, וצריך להשאיר אנרגיה לדלת הנכונה.
        25/6/18 14:42:

      *

       

      אני מאמינה שאם היה האדם הזה יותר מתאים היית מרגישה קשר, שמשהו נרקם או יכול להירקם, שמשהו מאד מוצא חן בעינייך והיית יותר מוכנה להתקרב.

       

        25/6/18 14:05:
      שובי הביתה אתו...
        25/6/18 14:04:
      debie30, אוהבת אותך יקרה. כשהלבוש וההנעלה נכונים זה תמיד זורם, יפה ומרגיש טוב ונוח. סגנון הלבוש מייצג את מי שאנחנו, עם זאת הלבוש הוא גם כרטיס הביקור שלנו, ולצערי אנחנו נשפטים באמצעות הכסות החיצונית שמסתירה את האני.
        25/6/18 13:36:
      חושבת שלהיות ממש כפי שאת זו הדרך הטובה והנכונה ביותר. עם נעילי הרים וטי-שירט או כל מה שמתאים לך חושבת שב"נעלי בית" נראים הכי אמיתי והכי טוב. כל התרשמות שאינה אמיתית אינו יעילה לזמן ארוך.
        25/6/18 11:59:
      ~ ~. תודה על הצליל היפה שאת ושל תגובותך. נקודת הפתיחה למרתון החיפוש מצריכה לצאת מהמערה, זה הגרעין לשינוי המשנה הסדורה החיצונית. פרק ב: "שבה הביתה, חולצת נעליים ונותנת לכאב הראש שבכפות רגליי לנוח אחרי שהיו לכודות בנעליים בפגישה שלא טילטלה את חיי. לדייט הבא אצעד יחפה".
        25/6/18 07:39:

      גם לי גרמת לחייך.

      ונכון, לא לכל אחד יש אומץ להיות נאמן לאמת שלו - להיות מי שהוא.

      גם האביר בטח לא ממש מחובר לאמת שלו - וחי על פי קודים שמצפים ממנו.

      אולי בכל זאת עדיף לבוא לדייט יחפה או עם קרוקס - אם זה מסתיים באכזבה לפחות מתנחמים בזה שהנעליים לא לחצו.

        25/6/18 06:25:
      remei. מה שלא נכנס בטוב ובאהבה לאג'נדה הולך לכפות רגליים אחרות.
        25/6/18 06:23:
      בדולח. הנשים לא מספיק עקשניות כדי להכנס לראש של הדייט, והדייט לא מספיק מענטש כדי לתקן.
        25/6/18 06:18:
      תכשיט. כשדייטים הופכים להיות אמצעי מניעה סופי, מה היקום מנסה לרמוז לנו?
        25/6/18 06:15:
      yael~. דייט מרופט כמו נעל בית חביבה הוא כנראה התיקון לכל הפגישות שאמרנו להן לא - למרות שמאזני החיים נטו לצד הכן.
        24/6/18 22:25:
      אנפילאות לרגלי שושן מכאיב
        24/6/18 22:00:
      גרמת לי לחייך.
        24/6/18 18:03:
      מבינה אותך כ"כ... :))
        24/6/18 15:56:
      יש גם דייט כמו נעל בית מרופטת וחביבה :)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין