כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    הלגונה הסודית..., שששש

    7 תגובות   יום ראשון, 24/6/18, 21:56

    ''

    דייויד בואי,     "Heroes"   

     

     

    לפני כמה ימים יצא לי לצפות בסרט התעודה "הלגונה הסודית".

    הסרט יצא לאקרנים בשנת 2009 וזכה באוסקר של אותה השנה בקטגורית "הסרט התיעודי – אורך מלא – הטוב ביותר".
    חלקים גדולים של הסרט מתארים את תהליך ההפקה וחלקים אלו בוצעו לפי מתכונת מיטב סרטי הריגול!

    הסרט מתאר קבוצה של אקטביסטים, פעילי-סביבה, המנסים לצלם בחשאי את הנעשה במפרץ קטן הנמצא בפרוורי העיר טאיג'י, יפן.

    ~

    בעיקרון, אני לא מייד מכבה את הסרטים בהם אני צופה מייד עם עלייתה של המילה "סוף". אני סבור שיש לתת כבוד לאלה העומדים והעושים במלאכה, מאחרי הקלעים.

    כך יצא שרשימת הקרדיטים של הסרט החלה להיפתח כאשר ברקע עולה השיר של דייויד בואי "Heroes".

    ~

    זאת הפעם השנייה בה אני צופה בסרט הזה ומתחילת הצפייה הזאת, זאת שמלפני כמה ימים, הבטחתי לעצמי להישאר עם ראש פתוח, שלא כמו בפעם הקודמת...

    ~

    ובכלל, לא זכרתי שבצפייה הראשונה שמתי לב שהשיר של בואי מעטר את רשימת הקרדיטים. גם בצפייה השנייה, כמעט פספסתי זאת..., אלא ש..., משהו גרם לי לחזור שוב אל תחילת עליית רשימת הקרדיטים ו..., שכה יהיה לי טוב, 3 השורות הראשונות בשירו של בואי הם אלה:


    I, I wish you could swim
    Like the dolphins
    Like dolphins can swim

    ~

    טוב..., הכרתי את ההיסטוריה של השיר, במקור.

    באחד הראיונות בהם התייחס בואי לשיר הוא סיפר שההשראה לשיר הגיעה אליו מצפייה בזוג אוהבים העומדים ליד אחד ממגדלי התצפית שנקבעו ב"חומה" שהפרידה בין מערב-ברלין למזרחה, בתקופה שעוד הייתה חומה, זאת התקופה שנקראה "המלחמה הקרה".

    זכרתי גם שבואי כלל לא הכניס, לפחות לא במודע, שום התייחסות לעניינים סביבתיים לשיר, למעט התייחסות ל"מלחמה הקרה".

    ~

    במרכז סרט התעודה עומד ריק אוברי, פעיל-סביבה ותיק. עשיית הסרט הייתה גולת הכותרת בקריירה של אוברי כפעיל-סביבה.

    הסרט מגולל את "מבצע" לכידתם והריגתם של דולפינים, במפרץ טאיג'י.

    במשך כול השנה עסוקים דייגים יפנים באיתור להקות דולפינים באוקיינוס והם מניסים אותם באמצעים שונים אל תוך המפרץ הקטן, שם הם פורשים רשתות המונעות מהדולפינים לברוח חזרה אל האוקיינוס.

    בהגיע חודש ספטמבר מגיעים אל המפרץ קניינים של דולפינים והם בוחרים את הנבחרים למלא אקוואריומים ימיים ופרקי-מים ברחבי העולם. עם סיום תהליך הבחירה נגזר גורלם של הדולפינים הנותרים...

    או אז,

    מאות דולפינים לכודים מובלים אל שטח שגודלו לא עולה כ-200 מטרים רבועים של מי-ים.

    הדייגים ניצבים על סירותיהם ובידיהם חניתות ארוכות ובקצה שלהן, סכינים חדות. הם דוקרים את הדולפינים ועד מהירה מי-הים הופכים להיות אדומים..., מאות הדולפינים מתחילים בהתרוצצות מבעיתה וגסיסתם אורכת דקות ארוכות...

    המראה באמת מעורר אימה ופלצות, אין ספק.

    ~

    פגרי הדולפינים מובלים אל מפעל-עיבוד, לא הרחק מהמפרץ, שם הם מבותרים ונתחים מובחרים מבשרם נארז באריזות וואקום והם משווקים בשווקים שונים.

    ~

    ריק אוברי, מי האיש?

    זוכרים את האימרה, "האדוק שבמיסיונרים, הוא זה שחזר בתשובה"?, כזהו בדיוק ריק אוברי.

    זוכרים את סדרת הטלוויזיה "פליפר"?

    ובכן..., ריק אוברי היה המאמן והמאלף הראשי של פליפר. פליפר בעצם לא היה דולפין בודד, אלה היו 5 דולפינים (3 נקבות ו-2 זכרים) שמילאו את תפקידו של פליפר.

    איך ולמה הפך אוברי לפעיל-סביבה?

    כך הוא מספר בסרט-התעודה:

    "פליפר היה חיית בר שחיה מול חופי פלורידה לפני שלכדנו אותה, וגררנו אותה בניגוד לרצונה למכל מים בפארק ימי במיאמי, ונתנו לה את שם הבמה שלה, פליפר. השם המקורי שלה היה קתי. טוב, לא המקורי. השם האמיתי שלה היה [אוברי משמיע שריקה]. לכל דולפין יש שריקה ייחודית שאמו נותנת לו. אנחנו החלפנו את השם שלה והפכנו אותה לכוכבת טלוויזיה...".

    ואוברי ממשיך ומספר:

    "קתי התאבדה ימים ספורים לפני יום כדור הארץ הראשון, שצוין ב-22 באפריל 1970. אני יודע שהביטוי להתאבד הוא קשה, אבל הוא מדויק. דולפינים אינו נושמים אוויר באופן אוטומטי כמו בני אדם. אם חושבים על זה לרגע, הם יכולים לשים קץ לחייהם בכל רגע, פשוט על ידי כך שהם לא לוקחים את הנשימה הבאה. ראיתי את זה קורה מאז הרבה פעמים, במיוחד בלגונה של טאיג'י ביפן. בזמן שלוכדים ושוחטים את הדולפינים, חלקם פשוט מפסיקים לנשום. הם פשוט מוותרים, לוקחים נשימה, ושוקעים לקרקעית, וזהו זה. אז כן, דולפינים כן מתאבדים… קתי התאבדה בזרועותיי בפארק הימי של מיאמי, וזה מה שגרם אצלי לשינוי".

    והשינוי, אליבא ד'אוברי?, 

    "אני מרגיש קצת אשם, כי סדרת הטלוויזיה ‘פליפר' הולידה את התעשייה הזאת, שמגלגלת מיליארדי דולרים. היא הולידה רצון לשחות אתם, לנשק אותם, להחזיק אותם, לחבק אותם ולאהוב אותם, וזה מה שהוביל לציד הזה...",

    ומייד הוא ממשיך, כשעיניו דומעות:

    "היא שחתה לזרועותיי, הסתכלה לי בעיניים, לקחה נשימה, ואז לא לקחה עוד אחת. עזבתי אותה, והיא שקעה עד תחתית המכל. למחרת היום כבר הייתי בכלא מפני שניסיתי לשחרר דולפין שהוחזק במעבדה ימית. החלטתי לשחרר כל דולפין בשבי שאוכל. במשך עשר שנים אני בניתי את התעשייה הזאת, וב-35 שנים האחרונות אני מנסה להרוס אותה".

    ~

    סרט-התעודה מתעד את ניסיונות המשטרה להצר את צעדיהם של היוצרים אם באמצעות מעקבים ועד חקירות אנשי הצוות כאשר הם מבקרים אותם בבית המלון או פוגשים בהם מחוץ למלון. אנשי המקום מוצגים כ"בורים" במקרה הטוב וכ"אפתיים" במקרה הגרוע.

    ~

    ולמה נצרכים הצופים בסרט להיערך מבעוד מועד ולפתוח את ראשם לקראת הצפייה בו?

    ובכן..., אימרה מפורסמת גורסת "אתה יכול לאסוף את עובדות חייך אחת לאחת ועדיין..., הכול תלוי איך אתה מספר אותן...".

    זהו סרט מניפולטיבי שאינו בוחל בשום אמצעי להציג את העובדות באופן שמחזק את טענות יוצריו. ובעיקר – זהו סרט שנעשה ע"י צוות אמריקאי מתוך התנשאות בלתי-רגילה, כמו חוכמת כול העולם כולו נפלה בידיהם...

    כך למשל, עדותו של אוברי על "התאבדות הדולפינים": היא אינה מתועדת ולו לא במחקר ביולוגי-אמפירי אחד!

    ~

    בשלב מסויים מפעיל הצוות לחץ על ראש אגף הדגה במשרד החקלאות. הם משכנעים אותו לתת דגימה משיער-ראשו כדי לבדוק הימצאות כספית בגופו.

    הבדיקה מגלה שרמת הכספית בגופו היא פי 2,000 (!!!) מהתקן. אלא ש..., העובדות אינן מבלבלות את אנשי הצוות, או לא..., הם מתעלמים לחלוטין מהעובדה שמרבית החלבונים במזונו של העם היפני מגיעה מן הים, ולאוו דווקא רק מבשר דולפין.

    ~

    הסרט מזכיר למשך דקותיים בלבד את המהומה שפרצה ביפן בסוף שנות ה-50, אחרי שהתגלה שמפעלי-תעשייה יפנים שפכו בדרך שיגרה מאות אלפי גלונים של מזהמים לים, שהכילו כספית ועופרת.

    להקות דגים עצומות בגודלן מצאו בשופכה הזאת גם מזון רב והם התרכזו בקירבת החוף כדי להיזון ממנה.

    בדיקות מעבדה שנערכו אז (וגם היום!!!) מגלות שבגופו של כול יפני ממוצע רמת הכספית גבוהה עשרות ומאות מונים מבגופו של אדם במערב!!!

    ~

    (אגב, במאמר מוסגר..., ה"מהומה" ביפן שככה זמן קצר לאחר שפרצה. המפעלים נקנסו, פילטרים רבי-עוצמה הותקנו במפעלים המזהמים, מערכת הרפואה היפנית הקימה מערך בדיקות וטיפול, תאגידי הדייג נתונים לפיקוח של רגולטרים מן הציבור..., לכאורה – הכול טוב ויפה. אלא ש..., המצב, נכון להיום?, לא כול-כך שונה משנות ה-50...)

    ~

    והנה העיקר – מתוך התנשאות מקוממת הסרט גם מבליט את ההבדלים בין החברה היפנית לחברה המערבית (ובעיקר, האמריקאית!!!).

    הסרט מספר שקטל הדולפינים נעשה לאחר האיסור שהטיל האו"ם על צייד לווייתנים, שהיה עיקר מקורו של חלבון לעם היפני, וכי בשר הדולפין משווק בשוק היפני כ..., בשר לווייתן!

    ובכן..., לא מיניי ולא מקצתיי!

    אכן, יש מקומות ביפן שבשר הדולפין משווק כבשר לווייתן והסיבה לכך פרוזאית למדי (במילה אחרת: חמדנות!): בשר הלווייתן פשוט..., יקר יותר. הוא ריווחי יותר!

    ~

    אגב, סעו למיאמי..., שם למשל, בכול מסעדות ה-Seafood תוכלו לבחור בין סביצ'ה דולפין, טונה או שרימפס..., ולא רק במיאמי...

    ~

    זאת ועוד: צייד הדולפין, כמו צייד הלווייתן, מושרש בתרבות היפנית מזה מאות שנים.

    אגב..., אוברי פשוט לוקח לעצמו קרדיט ע-נ-ק:

    לא הוא שיצר את השוק הזה בזכות אותו יונק-ימי חייכן ואינטליגנטי. השוק כבר היה קיים ממילא. עידן הפארקים הימיים ואופנת השחייה עם דולפינים התחיל עוד לפני ש"פליפר" נעמד על זנבו והשמיע את קריאותיו העליזות..., אין ספק שהסדרה הטלוויזיונית תרמה חלק לתיעוש הדולפין אבל אוברי, כהרגלו, אינו נותן לעובדות לבלבל את עצמו...

    ~

    פלא שהעם היפני סלד מסרט-התעודה הזה?.

    גאוותם הלאומית נפגעה עד העצם (סליחה על בחירת המילים...). העם היפני עוד לא שכח לגמרי את שנות המשטר הצבאי האמריקאי, לאחר הכניעה במלחמת העולם ה-2, כמו גם לא את נגסקי והירושימה (זוכרים את השיר "סוקיאקי"..., אחחח כמה לעגו אז ביפן לאמריקאים על כך ששיר-מחאה על המשטר הצבאי האמריקאי הגיע למקום הראשון בבילבורד ה..., אמריקאי!!!).

    השורה התחתונה אצל היפנים פשוטה להפליא:

    מדינת מהגרים בת 250 שנים באה ללמד אומה עתיקה שההיסטוריה והתרבות שלה נמשכות ברצף של 2,000 שנים?!!!

    ~

    אה כן...,

    דרישת-שלום חמה ולוהטת מ"מק'דולנדס", "קנטקי פרייד צ'יקן" ויתר דומיהם האמריקאים – שם הבשר קופץ בשמחה ובדיצה אל הצלחת של האמריקאי הממוצע שרק משמין לו מנחת, כמובן..., רק מנחת...

    ~

    אבל..., שוב..., זה רק אני והראש הפתוח הפרטי שלי ואני מתנצל מראש שחלק מחבריי (להם יש ראש פתוח, אחר...) לא יראו את מה שכתבתי, עין בעין.

    ~

    אופס..., כמעט ושכחתי:

    השיר"Heroes"  נכתב במשותף ע"י דייויד בואי ובריאן אינו (רוקסי מיוזיק, בין היתר...). ההפקה היא של טוני ויסקונטי ובתקליט משתתף גם הגיטריסט רוברט פריפ (קינג קרימזון).

    ~

    בסרט "הלגונה הסודית" ניתן לצפות באתר וואלה!VOD בקישורית הזאת

    לשיפוטכם 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      oh תודה אף על פי שזו... הזוועה בהתגלמותה. לי "יש בעיה" עם תרבויות שמבחינתן אסתטיקה אנושית חשובה יותר מהחיים (באופן כוללני).
        25/6/18 20:36:
      איזה יופי של פוסט, תענוג לקרוא. תודה על ההמלצה.
        25/6/18 17:20:

      ''
      https://www.youtube.com/watch?v=Tgcc5V9Hu3g

        25/6/18 14:39:

      *

       

      זוכרת היטב את כל המסופר, וגם את הביקור של ריק אוברי בארץ, כשבא לעזור לנו, פעילי זכויות בעלי חיים כשנאבקנו והפגנו למען הדולפינים בדולפינריום הארור שכעת הורסים אותו, כי מלכתחילה לא היה נחוץ לשום דבר.

      כואב וזכורים הסיפורים כולם שחיינו אותם בהפגנות ומחאות.

      ריק אוברי אכן איש מיוחד מאד.

      והלוואי וכל מי שמזיק ופוגע כך בבעלי חיים שונים, בצורות רבות כל כך, לבעלי חיים שונים יתעורר ויראה את הדברים לא רק בעיניים שבראש גם בעיניים שבלב, ויתחיל לראותם באמת ולאהוב אותם, לעזור להם, ולא לפגוע.

       

        25/6/18 09:29:
      אין להרוס את המרקם האקולוגי ולתת כבוד לכול חי.
        25/6/18 05:08:

      צטט: שרון קדם 2018-06-25 00:09:57

      מה ההבדל בין דולפינים לדגי טונה? רק בגלל שיש לו יותר אינטיליגנציה צריך לנהוג בו אחרת?  אין מה לעשות איפה ואיפה.

      כל העניין הוא לא להיות אכזרי ולא להיות חמדן. האדם הוא חלק מהטבע וחלק משרשרת המזון ולכן הדיג הוא לגיטימי לחלוטין.  צריך רק לזכור לא להרוס את המרקם האקולוגי העדין בו אנו חיים ולתת כבוד לכל חי.

       

      גם הצמחונים (כמו גם הטבעונים...) מבינים שנכון להיום, מה שכבר

      נכון גם לעתיד, צריכת בשר היא חלק בלתי-נפרד משרשרת אספקת

      המזון לבני-אדם.

      גם הקיצוניים שבהם אינם באים לטעון כי על האדם להסתפק במזון

      מן הצומח בלבד.

      טענתם המרכזית, נכון להיום, מתבססת בדיוק על המשפט האחרון

      בתגובתך: אין להרוס את המרקם האקולוגי ולתת כבוד לכול חי.

      יתירה מזאת - הם טוענים שתיעוש צריכת הבשר צריך להתבסס על

      מינימום שימוש באמצעים אלימים המאריכים את סבלם של בעלי

      החיים לפני (ותוך כדי...) הפיכתם מ"חיים" למזון מעובד.

        25/6/18 00:09:

      מה ההבדל בין דולפינים לדגי טונה? רק בגלל שיש לו יותר אינטיליגנציה צריך לנהוג בו אחרת?  אין מה לעשות איפה ואיפה.

      כל העניין הוא לא להיות אכזרי ולא להיות חמדן. האדם הוא חלק מהטבע וחלק משרשרת המזון ולכן הדיג הוא לגיטימי לחלוטין.  צריך רק לזכור לא להרוס את המרקם האקולוגי העדין בו אנו חיים ולתת כבוד לכל חי.

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי