אני חושב שכפייה היא מופרעות אישיותית אצל אנשים עלובים. אין לי מושג ירוק ממדע הפסיכולוגיה (אם הוא מדע, ככלל...). אבל זו דעה שנולדה אצלי יחד עם ההכרה. תחשבו על האנשים הידועים והעלובים מן ההיסטוריה האנושית: נירון קיסר, קליגולה, היטלר, סטאלין, מוסוליני, צ'אושסקו וכל הרודנים למיניהם שאין כאן מקום להזכירם. הם רבים מדי. כי מה חושב אותו אדם הרוצה לכפות את דעתו על אדם אחר? שהוא עליון על כולם, שכולם אהבלים ורק הוא יודע הכל. או כל עבדי הדתות למיניהם, שכל אחד מהם חושב שהוא יודע מה אלוהים רוצה והוא מתנדב לכפות על אנשים אחרים את דעתו של אלוהים. כמו למשל "החזון איש", שהפחיד את בן גוריון ובכך כפה את דעתו על בן גוריון - מקים מדינת ישראל - והנה עד היום כולנו סובלים - כבר שבעים שנים! - מן הבעיה של גיוס בחורי הישיבה.

בדיוק באותה מידה הזדעזעתי מן החוצפה של ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, בעל עבר מפואר כטייס קרב בדרגת תת-אלוף, שרוצה לכפות על כת דתית ישראלית מסוימת, המקיימת לעצמה איזה טקס וודו פרטי בכיכר רבין ורוצים להפריד עם מחיצה בין גברים לנשים. זו זכותם הדמוקרטית, האנושית, לקיים את השטויות השולטות על מוחם, כמו שהם רוצים. מיהו חולדאי, שיגיד להם מה לעשות, כל עוד הם לא פוגעים בחוק ובמוסר. אז זה מה שנורא בכפייה מכל סוג: דתית, חילונית, מינית (אונס למשל), מוסרית (איסור מטומטם על זנות - דבר שקיים מאז שקיים האדם...) - או כל כפייה שמוח חולה יכול להעלות על דעתו.

אבל כשבראש המדינה עומד אדם לא הגון, שקרן שהביא ריקבון מוסרי על ישראל, כל מי שמוחו חולה יכול לקפוץ ולהכריח אחרים מה שטוב רק בעיניו.

רעים הם אלה שאוסרים לפתוח עסקים בשבת, בדיוק כמו אלה שרוצים לפתוח עסקים בשבת כדי לעשות דווקא לדתיים, או כדי לעשות כסף על חשבון מתחרים מסחריים פוטנציאליים.