כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    ריקנות נופלת ברווחים בין הפטפוטים לשתיקות

    40 תגובות   יום שני, 2/7/18, 17:18

     אדם מכניס ידו לכיס מכנסיו ומניח שמחה למשמרת, מוציא כשנפשו סוערת, ומכרסם בה כבעוגייה ממולאת דבש. אין סיכוי שאני אוציא אותה מהכיס, כי אני שמחה שהיא שם. הביולוגיה לא יודעת שהבדידות טמונה ברווחים שבין הפטפוט לשתיקות, כמו אי קטן. אולם נצרכים הם רגעי השקט שמדברים אותנו, כמו השתיקות בפרטיטורות שלא ייכתבו אלמלא הן, או שתיקת הצבעים שמוסיפה נופך בציורים. אבל  האנשים מורגלים למקצב הבִּרבורים כדי להדהיר את סוסי המילים של דוקטור פרויד. השקט ממית אותם כל פעם מחדש ורע להם עם הפוגות קצרות. לבלבל במוח זה כמו מכונית, צריך רק להתניע ולהיבלע בפקק התנועה. לספר סיפורים זה אנושי אבל יש פעמים שלאנשים אין סבלנות וזמן להקשיב לכל כך הרבה אותיות עם שורשים. יום אחרי יום הברות מגרדות עם קלשון בקצה הלשון ורוצות לכבוש, והנה אתה מגנן ביבשת חדשה ואשכרה לא בא לך טוב בלוע, אתה רוצה להקיא שורות מחלצי מוחך, ומכרסם את הלב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/9/18 09:26:
      הביולוגיה לא יודעת שהבדידות טמונה ברווחים שבין הפטפוט לשתיקות - דווקא עם המשפט הזה לא הסתדרתי, לא הצלחתי להבין, עם השתיקה כן, וכן עם עוד כמה משפטים יפיפיים. שנה של איזון, גילה, או של פרץ יצירתיות, מה שתבחרי ומתי שתבחרי
        29/8/18 12:22:
      תענוג לקרוא...! הגם שנותרתי עם הרבה סימני שאלה... כיצד זה השמחה קיימת גם כשאת אומרת שאין סיכוי שתוציאי אותה מהמכנסיים? היכן היא שוכנת, אם כך? בכיס המכנסיים או במקום אחר, נוסף? :) באשר לשקט, שתיקות, ודומיהן-אני כל כך מזדהה! הלוואי תחדול הברברת הבלתי פוסקת, ונדע לשתוק יחד, אפילו אם רק לעיתים רחוקות....
        3/8/18 17:44:
      מעולה! כל הכבוד לך. אני שומרת את השמחות בקופסא כי אין לי כיסים בשמלות...
        9/7/18 16:58:

      צטט: גילהסטחי 2018-07-04 11:22:40

      א ח א ב. כמו תמיד התגובה שלך חסכונית במילים, מה שמביא אותי לחשוב שאולי כל סיפור ארוך ניתן לסכם במשפט אחד. בקיצור, אתה טיפות הדבש על המילים.

      את בעצמך תזקיק דבש.!!

        9/7/18 09:29:
      קנולר. יקירתי. כשאלוהים הכיר לי אותך ידעתי את השקט הזה שיש במצילתיים לאחר שחבטו זו בזו.
        9/7/18 07:00:
      חני.א. תודה לך על קריאת הלב. להקשיב למישהו זה לא רק למילים שהוא מניח, אלא צריך להקשיב גם לטונציה , לעצמה ולקצב הדיבור שלהן. כל אלו מספרים לנו את מעבר למילים, בלי מילים.
        8/7/18 13:07:
      נותרתי חסרת נשימה
        8/7/18 06:10:
      נעם דימנט. מסכימה שצריך להתאים את המכונית לצרכי הנוסעים. עם זאת לפעמים זו העגה - כשמדברים בשפה פנימית או מקצועית של קיצורים שמקובלת בקבוצה מסוימת (אנשי צבא, רופאים, מדענים) לא מבינים מה שהם אומרים. קשב אמיתי וסנכרון בין מוען לנמען מחייבים לשון דיבור שרווחת.
        8/7/18 06:01:
      shimenben. אתה דוגמה לאדם שמזקק את המסר שלו הן בתגובות והן בטקסטים, שיודע להסביר ולהצדיק, ששומע בָּשקט את פעימות הלב וקצב הדופק של הגוף ושל המילים.
        8/7/18 05:58:
      אזוטריקה-יומן לימוד אישי.תודה על ההפנייה. לשתוק זה לא מאמץ, מאמץ זה לאלף את המוח להיות יפה ולשתוק.
        7/7/18 13:47:

      מילים חכמות.
      גונחות, שותקות, מתקיימות להן
      בד בבד עם השמחות, אכזבות, חלומות
      וככה טוב להן שוקטות בשיא.
      כתבת ככה שאתמלא מהמילים.נשיקה

        6/7/18 20:29:
      "לבלבל את המוח זה כמו מכונית" למרות שהצורך הוא של המספר אבל כדי לא להישמע כמו מכונית, המספר יכול לנסות להתאים את הסיפור לאוזן המאזין.
        6/7/18 17:50:
      שתיקה יכולה להיות צנזור או סוג של עידון רוחני. (כמובן יש לה עוד תלבושות רבות) לעצמי אני מכיר אותה (את השתיקה) כאינטימיות בהתגלמותה.
      אמרו חז"ל, השתיקה יפה לחכמים. כל כך נכון ("מקודש"). לכן אתמול העליתי פוסט המאתגר ושואל בע"פ. כיצד אפשר לגרום שתיקה על מוח שמערבל סרטים ובלי רשות.
        5/7/18 09:39:
      עט סופר.שתיקה היא כמו נשנוש קטן ליד הדיבור, רווח בלי מילוי, משלימה ומעצימה את טעם המילים. בקיצור, סייג לחכמה שתיקה. המשפט שכתבת על לזרות לכל עבר ריקנות מזכיר לי גם את הפתגם קיש קיש קרייא.... איך אתה מצליח כל פעם מחדש לשלוף את משפטי המפתח המדויקים?
        4/7/18 17:00:
      בין פטפוט לשתיקות עדיפות השתיקות כי "גם אויל מחריש חכם ייחשב.." .והפטפוט הוא בבחינת "פוטר מים ראשית מדון"... ועליו נאמר: "ולא מצאתי לגוף טוב יותר משתיקה". המקובץ מן נמעט שכתבת מעיד על כך ש"טוב מעט בכוונה מהרבה ללא כוונה"....כי המרבה ..מרבה שגגתו...וזורה לכל עבר את ריקנותו...
        4/7/18 15:42:
      mosaïque blanche. לולאת זמן ארוכה חלפה.. יש מצבים שאנחנו לא יכולים להסביר במילים, רק להרגיש אותם. יש מצבים שמשפריצים את התוהו ובוהו ןלא שומרים ההטן. יש מצבים שמשתיקים את טפרי המילים ובין לבין נועצים אותן. מניחה לכבוד שובך שיר שהוא שגריר לתגובתך: "המתח באוויר סביבך, הריק כשהמכונית עוצרת והחיילים בודקים לוחית ושנת ייצור ובעוד אחד מנמיך את פרצופו אל חלונך אתה רואה על הגבעה רבים כמוהו שכוונותיהם עוקבות אחרי תנועתך וכל שיש הן שאלות פשוטות עד שרובה מניד לך ואתה מאיץ, זהיר וחסר דאגות - ריק יותר, וכמו תמיד - מעט שחוק מן הרעד שבנפש, מוכרע - בהחלט - וממושמע. ואז הלאה משם לחזית הכתיבה בה הכל קורה שוב. המקלעים מיוצבים; מוסר במכשיר הקשר מידע על אודותיך וממתין שהמכשיר יצייץ אשור תנועה; הצלף במגדל מתביית על דמותך כמו נץ. ופתאום אתה עובר, מורשע אך משוחרר, כאילו שבקעת דרך מפל גועש על הזרם השחור של דרך עפר על פני משוריינים, על פני שורה ארוכה של חיילים שזורמים ונמוגים כמו צללי עצים אל השמשה המבריקה". שיימוס הייני.
        4/7/18 14:09:
      גילה היקרה, כמה נכון אמרת. לעתים אני שומרת על הלב ומשתיקה את המוח. הילכו השניים ביחד? ועד שזה קורה, כמו במטוטלת אנחנו.
        4/7/18 11:27:
      דוקטורלאה. צליל קולך הוא כמו משב רוח קרירה ביום קיץ לוהט. התשובות לשאלות נמצאות בתוכנו, צריך לקרוא מה שכתוב על הקיר. אני חושבת שתאהבי את צ'רלס מינגוס; על שוטטות. "איך היית מאפיין את סוג המוסיקה שאתה מנגן עכשיו? פעם היו משתמשים במילה סווינג סווינג הלך בכיוון אחד זה היה משהו ליניארי ואת הכול היה צריך לנגן בפעימות קצובות ברורות אבל היום כדי לתאר את הדברים שאני מנגן אני משתמש במונח 'תפיסה מעגלית' דמיין לעצמך את המקצב כמשהו שמתקיים בתוך מעגל כשזה ככה יש לך יותר חופש לאלתר פעם אנשים חשבו שהתווים צריכים ליפול באמצע המקצב שבתוך כל תיבה במרווחים קצובים כמו מטרונום עם שלושה או ארבעה נגנים שאחראיים על הקצב ושמדגישים כולם את אותן פעימות קצובות זה כמו במוסיקה של מצעדים או במוסיקת ריקודים אבל דמיין עכשיו שמסביב לכל פעימה יש מעגל כל נגן יכול לנגן את התווים שלו בכל מקום שהוא רוצה בתוך המעגל זה נותן לנגנים תחושה שיש להם יותר מרחב התווים יכולים ליפול בכל מקום בתוך המעגל אבל ההרגשה הראשונית היחס שיש לנגנים למקצב שמתנגן לא משתנה אם מישהו בלהקה מאבד ביטחון לרגע מישהו אחר מחזיר את המקצב הפעימה נמצאת בתוכך כשאתה מנגן עם נגנים כאלה אין דבר שאתה לא יכול לעשות כל אחד יכול להפסיק לרגע לנגן ולהניח לכל שאר הנגנים להמשיך קוראים לזה שוטטות לפעמים כשהיה מגיע לנגן איתנו מישהו יהיר היינו עושים את זה פשוט היינו מפסיקים לרגע לנגן ומוסיקאי לא טוב היה מתבלבל ולא היה יודע מה לעשות".
        4/7/18 11:22:
      א ח א ב. כמו תמיד התגובה שלך חסכונית במילים, מה שמביא אותי לחשוב שאולי כל סיפור ארוך ניתן לסכם במשפט אחד. בקיצור, אתה טיפות הדבש על המילים.
        4/7/18 11:19:
      מכבית- coach לכתיבה. שמתי לב שהשפה שלך אחרת, שאת רואה דברים אחרת, וזה מדהים. שינת מילים זו המצאה של ביישנים, כמו אמצעי מניעה לאישיות. לעומת זאת מילים ממוקדות מסר מזוקק היא המצאה של אנשים ממהרים עם לשון מלוטשת, תכליתית ועניינית. (וגם של אנשי מקצוע כמו רופאים או מדענים למשל).
        4/7/18 11:15:
      esty.d. החכמה שלך כמו צמיד יהלומים שבוהק בשמיים שלי. פעם קראתי שאנשים רוצים חופש, אבל לא יודעים מה לעשות איתו.ואולי ככה זה גם עם השקט, השקט מפחיד את מי שהתרגל להמולה שנמצאת כל הזמן ברקע. ביום כיפור אפשר לשמוע עלה נושר, את אלוהים נושם, את העיר פועמת, ויש משהו מאיים בשקט המוחלט הזה. מצחיק שההמציאו למרווחי השקט הקטנים אפליקציה שמעלימה את רגעי השקט האלו שמופיעים במעברים לפרסומות, או בהמתנה למרואיין או מאזין ,איני מבינה מה היעילות בזה, לאן צריך למהר, למה למחוק את השניות המעטות האלו ומה כבר נספיק לעשות בהן?
        4/7/18 11:07:
      debie30. את ענן של מטילי זהב. בחברותא מתקיימת התחרות מי מספר את הסיפור שלו טוב יותר, שנמתח לאופק רחוק, ובדרך מותיר את המאזינים מרוקנים, משתלט על הזמן הקשב ותשומת ליבם. עדיף לקרוא ספר.
        4/7/18 11:03:
      יורם גרוסר. אין מילה שתתאר את אהבתי והערכתי אליך. לכן עדיף שאשתוק ותודה. מדוע כששומעים שתיקה מנסים לתקן אותה, למלא אותה. אולי כי היא גורמת לתחושת מבוכה, או אי נוחות או אי נעימות? הדממה היא אפס צלילים חיצוניים ולכן תשומת הלב מופנית פנימה ומוצאת שם ריקנות. קשה לאנשים להתמודד עם הריק והשקט האלו כי אין להם מתג קסמים פנימי להדליק את הריק, ולא כלים להנות מהשקט.
        4/7/18 10:03:
      בין בדידות לצפיפות...היטב היטב
        4/7/18 08:58:
      נפלא לקרוא את הביטויים בהם את מציגה את רעיונותיך. זה מעשיר את הקורא ומעניק לו חווייה ספרותית. האם זה פותר את הבעיות המטרידות אותך? כנראה שלא. ועל זה כואב לכולנו...
        3/7/18 18:33:

      הרווחים שבין הפטפוט לשתיקות הם תמיד פוטנציאל למשהו חדש כמו מנוחה, מחשבה, יצירה, הקשבה או אפילו ריק מוחלט (שזה הכי נירוונה ואיפוס עצמי..).

      יש מי שמבין את מה שאומרות לו שתיקותיו, יש שיודע בדיוק מה נמצא שם בשתיקת האחר ויש הנבהל מהשקט, כמו חושש מהמפגש הבלתי אמצעי עם עצמו ומנסה לתווך אותו במלל. 
      לפעמים דווקא בה, בשתיקה, נמצאת ההבנה הכי מדויקת. לפעמים – יש דיבור שאינו פטפוט... ושניהם מבורכים בעתם. גם הפטפוט.
      המילים שלך תענוגות.
      קחי לך נשיקה לכיס (kiss) וגם שתיקה טובה שיחברו לשמחה.


      נְשִׁיקָה בַּכִּיס / שלומית כהן אסיף
      קַח אֶת הַנְּשִׁיקָה
      שְׁמֹר אוֹתָהּ בַּכִּיס

      אִם תֵּלֵךְ לְאִבּוּד
      אִם מִישֶׁהוּ יַרְבִּיץ
      אִם מִישֶׁהוּ יַכְעִיס
      יֵשׁ לְךָ נְשִׁיקָה בַּכִּיס.

      אִם תִּהְיֶה עָצוּב
      אִם דִּמְעָה שֶׁל גֶּשֶׁם
      תִּרְקֹד עַל רִיס
      יֵשׁ לְךָ נְשִׁיקָה בַּכִּיס.

        3/7/18 16:23:
      גילה, אולי זה בזכות השתיקות המלים שלך כל כך עשירות., המסרים שלך כל כך עשירים. בדימויים, מאוד אוהבת את הפתיחה - להניח שמחה למשמרת בכיס....יש המון פטפטת סתמית על דא ועל הא ושוב דא ושוב.....וזה מזכיר לי שפעם כשישבתי בבית קפה עם חברות והפטפטת התחילה לגרד מרוב שעמום והתגעגעתי לספר ששמור אצלי בתיק....קמתי והלכתי לתחנה ובאוטובוס הוצאתי את השמחה מהתיק וקראתי. תודה לך על כתיבתך.
        3/7/18 15:17:

      כתבת:...הבדידות טמונה ברווחים שבין הפטפוט לשתיקות...ואולי אפשר גם שה 'אני', נמצא בין הסיפוק האישי לצורך החברתי.

      מי אנחנו? השוקטים כשהבפנים צועק, או הפטפטנים כשהבפנים פוחד...או השוקטים השלווים והמסופקים...ולא צריך כיסים...ולא צריך אי קטן. כנראה שאני חולם...חחחחח.

      דברים נאים, דבר דבור לעצמו, אבל - ממש צפוף לי. אני לימדתי גם פילוסופיה אבל איני פילוסופית. בעיני מותר המעשה על המחשבה, לשכמותי- גודש נסבל באמנות ובמוזיקה אבל לא במילה/מילים. (בכנות - אולי לדלל קצת?) היי בטוב.
        3/7/18 11:25:
      אזוטריקה-יומן לימוד אישי. המחשבה הטובה שלך שמילים זה גם סוג של טיח וצבע נהדרת ובקצת מילים הצלחת לשכנע אותי שאולי זה אכן כך, ולשאול שאלות. ייתכן שאנשים נעזרים בדיבור כמו בקביים כדי להרגיש בנוח? ששתיקות מעיקות גורמות לברבור שתכליתו לכסות חלל פנימי?!
        3/7/18 11:17:
      ד. צמרת. אני נהנית כל פעם מחדש מהזרימה השוצפת והאסוציאטיבית שבראש שלך. אוסיף על דבריך שיש קבלנים עם ציוד כבד של מחפרונים, ולקבלנים אחרים יש מכבשונים, ואולי האנשים מתקבצים לדיבור על כוסות קפה כדי לא לדבר עם עצמם, כי בבית אין מי שישיב להם. אני חושבת שתאהב את השיר הבא: "אני יוצא להליכה מתברר שאני הולך הרבה בזמן האחרון ואני לבד ורק המחשבות שלי מארחות לי לחברה הולך לי במורד הרחוב לקראת עוד יום שלא נגמר של להפוך ביצים ודגים מטוגנים עם בירה בבלילה של ללכת הביתה לדירה ריקה ולזפזפ בה ולראות בה שידורים חוזרים של תוכניות שכבר ראיתי 312 פעמים במורד הרחוב פעמיים ביום מכוניות עוברות אותי ופרצופים בוהים בי ותוהים מה הסיבה שבגללה אני הולך "איפה האוטו שלך" שואלות העיניים והם בוהים למשך שתי השניות שלוקח לעבור ואז המחשבות שלהם חוזרות לעבודה לילדים או לקניות מה שהם לא לוקחים זמן כדי לחשוב עליו הוא שאולי אני אוהב את ההליכה שלי" צ'רלס בוקובסקי
        3/7/18 11:13:
      HagitFriedlander. נו די, תמשיכי...מניחה בשבילך את היופי הזה: "זה דומה להתבוננות בפרח הראשון שפורח באביב והפרח הוא את. וככל שהוא נפתח יותר, את נעשית מודעת לקיומם של פרחים אחרים בשדה המרהיב הזה ואופפת אותך עליצות שלא תתואר". (מתוך: מסע הנשמות; ד"ר מייקל ניוטון).
        3/7/18 11:11:
      ~ ~. לרוב מאחורי העיקר ותמצית העניין, עומדות ערמות של פרטים טפלים שמיותר לספרם בגלל השעמום שנופל על המאזין, טווח הקשב שלו וגם בגלל מרכיב הזמן, ולכן קשה לראות את התמונה הכוללת בבהירות ואת המסר. מצד שני לספר סיפורים לעצמנו ולאחרים זה אנושי ואולי חולשה אנושית? הבשורה הטובה שאפשר ללמוד לזקק את המסר, להבחין בין עיקר לטפל ולספר סיפור קצר מתוך אוקיינוס פרטי הדרמה או הקונפליקט.
        3/7/18 11:06:
      עו"ד ועוד. בעיניי עומס מילים זה רעש לא מרווח. זו צריכת יתר של מילים שקוברת אותנו תחת הררי מילים. כמוך גמאני חושבת שלמי שקשה לשתוק קשה לו עם עצמו כי הוא מרגיש ריקנות, ומנסה למלא את החלל הפנימי במילים, כי אינו מבין שאת החלק שחסר לו לא ישלימו הדיבורים.

      חומר למחשבה.

      במידה ונוריד מהאדם את כל האיפור, האביזרים, האופנה, בתי הקפה וכו'..

      מה יישאר ממנו?

       

        2/7/18 19:54:
      אני נהנה לראות את החבורות הקבועות שמבלות מדי יום בבתי הקפה ברחבי הארץ. תמיד ישנם שנים שלושה מובילים שמלהגים על משחקי המונדיאל ביוני על העפיפונים במאי וכל היתר קיביצערים שחלקם יושבים בקצות השולחן מתאמצים לשמוע את דברי שימון או מומו. מה הם יעשו בבית? האשה תבקש קצת סקס (ספונז'ה*קניות*סלטים).....
        2/7/18 17:58:
      היכולת שלך ליצר מהמילים חיבורים שמהממים אותי בכל פעם מחדש...בומבה כזו של משהו ראשוני שטרם קראתי ועל כך שאפו יקירה...עוצמת המילים ורוך הנפש
        2/7/18 17:33:

      חיוךבדיוק - מרוב מילים לא מבינים את התוכןחיוך.

      אבל גם שתיקות הם לא תמיד שקטות - המלל בראש יכול להימשך ללא הפסקה.

      וגם יש את האמרה "שתיקות רועמות".

      הגעתי למסקנה (שלא תמיד אני מצליחה ליישם) שהטוב ביותר כשרוצים להעביר מסר כלשהו - להתמקד בתמצית שלו.

      מי שיבין יבין ומי שלא לא - עודף מלל לא יוסיף הבנה.

        2/7/18 17:26:
      אין לי סבלנות לקשקשת שכל תכליתה להפר את השקט כי מאן דהוא חושש שהשקט יאלצו להתמודד עם עצמו. אין לי. הכי טוב זה שקט.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין