כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    עד השיחרור

    6 תגובות   יום שני, 2/7/18, 19:24

    אני רוצה שהוא יבוא עכשיו!

    אבל הוא לא יבוא. את יודעת

    זה צורב לי. בנשמה. לא מצליחה לשחרר. כל מה שניסיתי .. לא מצליחה לשחרר.

    ואם כל זה הוא לא יבוא. את יודעת.

    יודעת.

    מוכנה להיות שם רגע? במקום הזה של הידיעה? בלי לברוח?

    כן. רוצה לשחרר כל כך.

    רוצה לתאר לי את המקום הזה?

    מרגישה שזה כמו להיות עם צלקת על כל הצד השמאלי של הפנים. צלקת עמוקה. מכוערת.

    והיא כואבת? הצלקת?

    לא.

    אז מה כן?

    הנוכחות שלה קשה לי.כאילו הדביקו לי משהו לפרצוף ואני רוצה לגרד ולהוריד אותו. אבל אין אפשרות. זה צמוד לעור. זה מעיק עלי. מרגישה שכולם רואים שזה הופך אותי למכוערת. אני לא רוצה להיות מכוערת.

    צלקת... את אומרת...

    ותחושה של כובד. כאילו מישהו הניח עלי סלע ואני לא יכולה לנשום בחופשיות..

    ואם הוא יבוא זה יעלם?

    הוא לא יבוא.

    אני צריכה להוריד את הסלע ואת הצלקת לא הוא. אני לא מצליחה. רוצה לברוח מתחושה הזאת. לעשן. לברוח למשהו שיקל עלי ... אולי לשתות משהו? עראק אולי? משהו שיכהה את הכובד  של הסלע ויעלים

    את הצלקת ואני אפסיק להרגיש.. אני רוצה כל כל להפסיק להרגיש סלע וצלקת. עברו כבר חמש שנים. זה צריך לעבור... למה זה לא עובר?

    זה אצלך.

    רק אצלי.

    והנה לאט לאט העיוות הזה שאחד בי כבר כמה ימים מתחיל לעבור. לאט. בקצב של הכתיבה. תודה אותיות.תודה מילים.

    ועכשיו זה ייגמר?

    לא. אבל יכהה. כל פעם קצת. אם הוא לא היה פה מסתובב זה היה לי קל יותר.. אבל זה שלי בתוכי רק אני יכולה להוציא להיגמל לאוורר. זה שייך רק לי. רק אני יכולה לשנות. 

    לאט לאט מתחילה שוב לנשום .

    לאט לאט בקצב הכתיבה הצלקת נעלמת והסלע מתחיל להתפורר. 

    הודיה על אוויר חדש. על תנועה. על יכולת לשנות. גמישות. לא להיתקע. לא להיתקע. להמשיך ללכת. עד השיחרור.

    .

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/7/18 23:21:

      צטט: rosanak 2018-07-07 17:02:57

      במובן מסויים כן.., זה מראה שיש תהליכים שהם פשוט חלק מטבעו של עולם וזה עוזר במובן מסויים לקבל להתמודד - להשלים.
      תודה!
        16/7/18 23:19:

      צטט: חני.א 2018-07-07 14:15:22

      כמה קשה לחיות עם געגוע. תהליך למידה ארוך וקשה - להשאיר ולא להינגע.

      תודה!

        16/7/18 23:17:

      צטט: א ח א ב 2018-07-04 10:24:35

      יש משהו באיטיות שאכן עוזר לאט לאט הדברים מוצאים מחדש את מקומם.
      תודה!
        7/7/18 17:02:
      מנחם, שאת לא לבד?...
        7/7/18 14:15:
      תני לו מקום. תישארי אתו. הוא לא צריך לעבור לשום דירת מחשבות קטנה. תחיי עם הגעגוע. הוא יהיה חלק ממך ולא יפריע לך. רק אל תתני לו לגדול.
        4/7/18 10:24:
      לאט לאט בקצב הכתיבה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      יעל..
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין