כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    ביקורת על הספר Entangled Empathy

    0 תגובות   יום שני, 2/7/18, 19:47

    ביקורת על הספר  Entangled Empathy

    (אמפתיה סבוכה)

     

     

    סיימתי עכשיו ספר על מוסר ובעלי חיים, שנתן לי אגרוף בבטן.

    לא מדובר באיזו פסגה פילוסופית חדשנית וחתרנית, אולי אפילו להיפך, במובן מסויים (מבלי לגרוע מאום מדבריה של הכותבת הנהדרת, Lori Gruen). בספר, ששמו Entangled Empathy, גרואן כותבת בהערכה, אך מתוך ביקורת די קשה על דבריהם של תום רייגן ושל פיטר סינגר.
    גרואן, פרופסורית לפילוסופיה ומרכזת לימודי בעלי החיים באוניברסיטת ווסליאן (אחת היקרות שיש, אם זה אומר משהו), יוצאת נגד נוסחאות המוסר שמציבים אותם גברים בספריהם.
    עיזבו את החישובים הללו- חישובי התועלת שבין פגיעה באחר ותועלת עצמית.
    גרואן מגיעה מעולם אחר, ישיר יותר, ומדברת פשוט על אמפתיה פשוטה (ובכן, אפשר להבין בקלות שלא ממש מדובר באמפתיה פשוטה, בספר פילוסופיה, אבל אתם מבינים את הרעיון, אני מניח).
    במילים אחרות: תפסיקו לדון בצורה כל כך משמימה בחישובים כמעט מתמטיים לגבי מה צריך להיות מוסרי ומה לא. פשוט תתייחסו אל האחרים הללו כאל יצורים עם יכולת לאמפתיה הדדית וזהו. מדובר במישהו שמביט בי וחושב, מדובר במישהי שרואה אותי ומרגישה. 

    טאו, כלבתי האהובה, נפטרה לפני שלושה שבועות ואני עדיין כואב עליה, וזה לא בגלל שהיא היתה "שלי", אלא בגלל שהכרתי אותה. זה כל מה שצריך- לא לפחד להכיר, לא לפחד מהעולם הזה שהוא לא אני ולא בני האדם שאני מכיר. בספר צנוע, לא גברי ומרענן מאד בגישתו, זו אחת השורות התחתונות. 
    ללחוץ יד, ללטף, לא לפחד להביט, לא לפחד לפרק את החומה היעילה הזו של בורות צינית כלפי האחר. 

    לארי הקטנצ'יק אוהב לישון לידי. בלה אוהבת להגיש לי צעצוע שלה כדי שנשחק, בכל פעם שאני מקדיש תשומת לב לכלב אחר.
    החתולה מתחת לבניין מגיעה אלי כדי להתלטף, תרנגולת איתה שיחקתי פעם, ומתה מאז, היתה רוצה לשחק אבל לא הרשתה לי להרים אותה, העגל החמוד בארצות הברית כל כך שמח שבאתי לשחק איתו, וקפץ כמו גור כלבים צעיר ושובב וחזיר אחר באוסטין התמסר ללא תנאי לדקירות נעימות שהענקתי לו בעזרת מזלג חד פעמי מחובר למקל.
    בסוף זה כל מה שצריך, וכל השאר אלו דיונים מעייפים שנולדים אל תוך ויכוח שכל מהותו היא הגנה על עובדה אחת בלבד:
    אנשים פשוט לא רוצים להכיר באחר, ומעדיפים אותו מת ואת המוצר בידיהם, מאשר שיחיה. 

    והוא- בעל החיים הזה, הוא רוצה לחיות.
    הוא בעולם שכבר לא שלו, במיעוט פוליטי למרות שמספרם של בני מינו גדול בהרבה ממספר בני האדם, ויש לו עולם פנימי ורצונות ברורים מאד, אבל מישהו מורח עליהם דבק ומדביק פרסומת לנקניק וחלב וחביתה על פניהם, ומישהו קונה את הדברים האלו, והיד הזו שרוצה להחזיק בידנו, הראש הגדול שרוצה להיות מונח על כתפינו, אלו מתרחקים מאיתנו ונעשים מטושטשים. מבצע לחג - קבב טרי.
    קרטון חלב.
    ביצה שבורה.

    בתקופה של צרכנות קומפולסיבית, אחד המעשים הרדיקלים ביותר הוא

    להגיד "לא". אתם יכולים לעשות זאת עכשיו - להחליט שיותר לא תתנו לאלימות הזו יד.
     

     

    אני זוכר את העגל ברפת בצפון הארץ, שרצה לקבל מאיתנו עוד ליטוף אחד קטן, אני זוכר את העגל מרפת אחרת, שרק נולד וכבר נלקח לכלוב קטן עם מנורת חום מעליו.

    שניהם כבר מתים כי לא אמרנו "לא" בזמן.  

     

     

     

    ''

     

     

     

    ''
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה