כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    קבלת הפנים

    0 תגובות   יום חמישי, 5/7/18, 13:13

    ''

     

     

    קבלת הפנים

    מהלך בלתי הפיך

    קטע

     

    אל עזאם קיבל אישור אודות גיוסו של ריי מקהיר, והוראות מיוחדות בנוסף; קהיר ציינה צורך דחוף בהחזרתו של מאג’יד עם רעייתו, פרטי משימתם הסתכמו בכמה מלים ובנוסף נמסר מספר הטיסה של מאג’יד מטריפולי לרומא. אלה היו מעט הפרטים שאל עזאם היה צריך לדעת, וזה בהחלט הספיק לו. הוא היה מרוצה מאוד מכך שה"תגלית" שלו גוייס באופן רשמי על ידי קהיר, אולם לא מצא חן בעיניו האופן שבו הם חטפו את מאג’יד מידיו. מאידך הוא ידע כי המשימה של מאג’יד לא תיקח יותר מחודש או שישה שבועות, ומאג’יד יחזור אליו לרומא.

    החל מהשעה חמש אחר הצהרים ישב אל עזאם ממתין לריי, בבר שף אקספרס באולם היציאה מטרמינל שדה התעופה פיומצ’ינו של רומא. הוא עטה פאה נוכרית וזקן מלאכותי "קישט" את לחייו וסנטרו, הוא היה נבון דיו לא להשתמש במשקפי שמש; הוא היה מוסווה היטב גם ללא משקפי שמש כהים, וכך לדעתו הוא לא יזוהה על ידי האיטלקים הערמומיים או אויבים אחרים.

    כאשר ריי נע לכיוון היציאה מחזיק את מזוודתו הקטנה בידו, אל עזאם נטש את מושבו בבר יצא והתהלך כאילו הוא עצמו עומד לצאת מהטרמינל. הוא התחכך בכתפו של ריי. שניהם עצרו במקומם, והתבוננו זה בזה.

    הואל לסלוח לי אני מאוד מצטער.’ אל עזאם פנה לריי באנגלית.

    על לא דבר,’ ריי השיב לו. הוא זיהה את קולו ובתוך שבריר שנייה הוא זיהה את אל עזאם.

    האם לא נפגשנו בלשכת המסחר? אל עזאם שאל אותו. ‘ההצעה שלי עדיין רלוונטית.’

    אוה, נו טוב אני לא ממהר לשום מקום, האם ברצונך שנדון בה?’

    כן אשמח מאוד, בוא נשתה משהו שם.’ אל עזאם אמר תוך שהוא מטה את ראשו לעבר הבר, אשר הוא זה עתה עזב.

    חזרתי לא עזבתי עדיין,’ אל עזאם הרגיע את המלצר המודאג שחש לפגוש בהם כאשר הם נכנסו לבר.

    מה תשתה ידידי?’ הוא שאל את ריי באנגלית.

    אסתפק במרטיני.

    און צ’יזאנו ביאנקו ווי פרגו.’ אל עזאם הורה למלצר.

    בוא נשב בפינת האולם, אני מקווה שאף אחד לא נגע בכוס המשקה המלאה שהשארתי שם.’ אל עזאם העיר בפרץ צחוק קצר.

    © חיים קדמן יוני 2018 – כל הזכויות שמורות.

     

    דרג את התוכן: