כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      8/7/18 15:07:
    הרכבת.....העמק!!

    רכבת העמק פרק ב

    1 תגובות   יום שישי , 6/7/18, 16:16

    המשך גילגוליה של רכבת העמק:

     

    חיג'אז

    מי שעוצר את הפרויקט הוא הסולטאן הטורקי עבדול חמיד השני. חזון מסעיר גורם לו לשלם 150 אלף לירות פיצוי לחברה האנגלית על ביטול הפרויקט – ולקחת את רכבת העמק תחת חסותו האישית. החזון הוא לבנות מסילת רכבת מדמשק למכה – מרחק של 1700 קילומטר. לקראת סוף המאה התשע עשרה האימפריה העותמנית מתחילה לחוש פרפורי גסיסה. מצפון יש התקוממויות נגדה בבלקן, בוסניה, סרביה מונטנגרו ובולגריה דורשות עצמאות ונקרעות מהאימפריה. בתחילת המאה העשרים יש איום על ההגמוניה העותמנית במזרח התיכון. האימפריות הצרפתית והבריטית מעודדות מרידות כדי לזכות בעצמן בחבל הארץ המזרח תיכוני. הסולטאן זקוק לתכנית מהפכנית שתייצב את האימפריה שלו. כאן נכנסת הרכבת לתמונה.

     

    מכה היא לא רק העיר הקדושה ביותר לאיסלם. מצוות החאג' - העלייה לרגל למכה – היא אחת מחמשת עמודי האסלאם. ולמרות קדושת העיר, ולמרות הצו הדתי רק מעטים מצליחים למלא את המצווה. הסיבה היא שכדי להגיע למכה יש לערוך מסע מפרך של 40 יום במדבר. מסע שבערך 20 אחוז ממשתפיו לא חוזרים ממנו בחיים. הרכבת של הסולטן הטורקי תאפשר להרבה מוסלמים לקיים את המצווה – ותהפוך את עבדול חמיד למגן האיסלאם. מלבד הבונוס הדתי לרכבת יש עוד מספר יתרונות. היא תייעל מאוד את השליטה העותמנית במקומות נידחים שקשה היה לשלוט בהם. היא תאפשר להסיע כוחות צבא למקומות בהם יש מרידות, בנוסף כמובן לתועלת הרגילה של שינוע סחורות ואנשים. נראה שלעבדול חמיד נמצא הקלף המנצח לקבע את מעמדה של האימפריה העותמנית במזרח התיכון.

     

    השם חיג'אז (מכשול) מסמל את שרשרת ההרים במערב סעודיה המגיעים עד לים האדום. לבד ממכה נמצאת בחיג'אז העיר השנייה בחשיבותה לאיסלאם – מדינה. אם לא די בכך חיג'אז היא מחוזו של הנביא מוחמד, ובה מתרחשים רוב הארועים המוזכרים בקוראן – או במילים מילציות: החיג'אז לקוראן היא כמו ארץ ישראל לתנ"ך. כנראה שזו הסיבה שעבדול חמיד השני החליט לכנות את הרכבת שבדרך "הרכבת החיג'אזית".

     

    העמק

    הקו דמשק חיפה - או ליתר דיוק ההסתעפות מדרעה לחיפה, על 160 הקילומטר שלה היא רק שלוחה שולית בפרויקט הענק של הרכבת החיג'אזית. מדוע החליט הסולטאן לשים את ידו על אותו שלוחה? לצורך הכנת מסילת הרכבת החיג'אזית יצטרכו להעביר אלפי טונות של עץ וברזל מנמל בים התיכון. השאלה הנשאלת מי יגזור את הקופון השמן על התובלה הזו – החברה הצרפתית בעלת הקו דמשק ביירות, או האימפריה העותמנית. בנוסף לכך האימפריה רצתה פתח לנמל ים תיכוני – שיאפשר לה להעביר סחורות בימי שלום – ולהעמיד משמר ים בימי מלחמה. אם לא די בכל הסיבות הללו, הצרפתים עצמם נתנו לסולטאן את הנימוק המכריע. מכיוון שהם ידעו על התכניות לקו המתחרה דמשק חיפה, הם עיקבו את האספקה לרכבת החיג'אזית מנמל בירות.

     

    בשנת 1905 נפתח הקו בין דמשק לחיפה. שלוש שנים לאחר מכן הסתיימה סלילת הרכבת החיג'אזית, והקו נאלץ להתחרות במקבילו הצרפתי. למרות התחרות, קו דמשק חיפה היה הקו הריווחי ביותר ממסילת הרכבת החיג'אזית. חלק מההסבר לכך שזהו הקו היחיד עם מוצא לנמל. אך ישנה גם סיבה נוספת. משפחת סורסוק הלבנונית מכרה כאמור את 360 אלף הדונמים שלה בעמק יזרעאל לידי קרנות ציוניות. כך נוצר הפתח לאחד מדגלי הציונות בשנות ה-20 של המאה הקודמת. באותו עשור הוקמו בעמק יזראעל 23 ישובים. למעלה ממחצית ההיתיישבות היהודית באותה תקופה. קצרה היריעה מלהכיל את כולם אבל שווה להזכיר את עפולה – בירת העמק, נהלל – מושב העובדים הראשון, עין חרוד – הקיבוץ הגדול הראשון, מרחביה, כפר יהושוע, כפר יחזקאל, תל יוסף ועוד ועוד. ישובים נוספים אחרים קמו ליד תוואי הרכבת בעמק זבולון, עמק בית שאן ובעמק הירדן. הרכבת מן הסתם היתה גורם מזרז שאיפשר את הפריחה ההתיישבותית הזו. הצד השני של המטבע הוא שההתישבות בעמק עזרה מאוד לקופת הרכבת. הסימביוזה הזו, יחד עם התחושה שעמק יזרעאל מהווה את "הגלוייה היצוגית" של הציונות באותה עת, העניקו למקטע הרכבת בין צמח לחיפה את הכינוי "רכבת העמק”.

     

    קשה להתייחס ל"עמק" מבלי להתייחס לחזון שאפף את תושביו אנשי העלייה השנייה והשלישית. חזון להצמיח ל"יהודי הנודד" הגלותי שורש, ומה יותר מתאים להצמחת שורש מאשר חקלאות. חזון החקלאות התאים לרכבת משום שזו נוסדה מלכתחילה כדי להעביר תוצרת חקלאית. לכן אין זה פלא שכאשר ביקשו אנשי דגניה להעביר את תוצרת החלב ברכבת לחיפה נעתרו קברניטי הרכבת והינדסו קרון מיוחד לחלב. החלב הועמס על הקרון בצמח בשתיים בלילה כדי להגיע בבוקר לשווקים. אדם נוסף שעלה על הרכבת בצמח הוא אברהם הרצפלד מנהל המרכז החקלאי. מרגע שהתיישב ברכבת הפך מושבו למשרד נייד. בכל תחנה עלה מזכיר של אחד הישובים התיישב מול הרצפלד סיכם מה שסיכם וירד בתחנה הבאה לטובת מזכיר ישוב אחר. עד שהרכבת הגיעה לחיפה כל עניניי החקלאות בעמק יושבו. החקלאות היתה רק חלק מהחזון של אנשי העמק. נוסף אליה גם חלום היצרניות. היהודי הארצישראלי על פי חזון זה לא יעסוק במקצועות "אוויר" או במסחר אלא דווקא במקצועות יצרניים. לאווירת היצרניות תרמה שעת הבוקר המוקדמת בה נסעה הרכבת, מבשרת על בואה בתרועת צופרים. החלוצים נאלצו להתעורר לפני איילת השחר, ונותרה להם שעה פנויה להעביר בחדר השינה עד תחילת העבודה. ומה יעשו החלוץ והחלוצה כדי למלא את אותה שעה באופן יצרני?

     

    עפולה

    במרכז עמק יזרעאל היה לסורסוקים כפר אריסים בשם אל-פולה. אי שם ב"שנות העשרה" רכש יהושוע חנקין את אדמות הכפר. אריסי הכפר פונו, כדי להקים במקום את בירת מחוז העמק, שתעניק לחלוצים שירותי מסחר ותרבות. במקום כבר היתה אחת מהתחנות המרכזיות של רכבת העמק, והאמונה היתה שהתחנה תצמיח סביבה קהילה שוקקת. התחנה נקראה על שם כפר האריסים אל-פולה. מייסדי העיר התלבטו איזה שם להעניק לעירם החדשה. הם רצו בשם עברי שיראה את הקשר לעבר הקדום. השם שנבחר היה "יזרעאל”, ואכן באופן רישמי המקום נקרא יזרעאל בשנותיו הראשונות. אבל הציבור בארץ שמר אמונים לתחנה והתעקש להמשיך לקרוא למקום (בשיבוש קל) עפולה.

     

    לא רחוק מעפולה קם בשנת 1911 ישוב ניסיוני בשיטת קואופרציה בשם מרחביה. בשנת 1914 הוצב בין הישוב לאל-פולה מחנה צבאי של טייסים גרמנים. הטייסים הגרמנים מיצו די מהר את אפשרויות הבילוי שבכפר פולה. חלקם פנו לעבר הקואופרטיב היהודי לחפש רומן עם בנות המקום הנאוות. חלק אחר החליט לחפש ריגושים בעיר גדולה, והמקום הקרוב ביותר בנמצא היתה עיר הנמל חיפה. למזלם הטוב לעיר הובילה רכבת. למזלם הפחות טוב תדירות הרכבות היתה פעמיים ביום. הטייסים טקסו עצה ומצאו פיתרון. הם חיברו משטח לגלגלי רכבת, וחיברו אותו למפרש. כך הם יכלו ל"שוט" לחיפה בעזרת הרוח. לרוע המזל הרוח התאימה רק בכיוון מעפולה לחיפה – וכדי לחזור הם נאלצו להמתין לזמן הנסיעה הרשמי של הרכבת. פתרון אחר שמצאו הטייסים, הוא לחבר מנוע סילון מאחד המטוסים לקטר רכבת. לאחר שיכנועים הסכים מנהל המסילה ברוך קטינקא להפצרותיהם, ומנוע סילון הוצמד לאחד הקטרים. התוצאה: שיא עולמי לנסיעה במסילה צרה – 100 קילומטר לשעה.

     

    דרג את התוכן:

      בניחותא

      בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.

      פרופיל

      עצבן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות