כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארץ חדשה

    חויות רילוקיישן בסינגפור, כפי שהן נשקפות ממוחו המעוות של המחבר.

    פוסטים אחרונים

    0

    מבירא עמיקתא לאיגרא רמא

    3 תגובות   יום ראשון, 8/7/18, 11:02

    השביל הזה מתחיל על כבש המטוס. נפרדנו כידידים בלי דרמה גדולה. הם בעיקר נותרו עסוקים בכמה סוללה נשארה להם בטלפון, איזה סרטים יש על האייפדים, ווידאו שהזמנתי להם מקומות מועדפים ומנות ילדים... אני הייתי בעיקר עסוק בלקוות שלא יהיו דרמות גדולות.

     

    ביקשו אותי להצטרף וסירבתי בנימוס. היתה לי עבודה, מחוייבויות ולא הרגשתי את הצורך בחופשת מולדת. "שתחייה" נטרה טינה ונסעה זעופה.
    "זה לא אותו הדבר בלעדיך" היא אומרת ויש צדק בדבריה, כי טובים השניים מהאחד. אבל הפעם האחד לא באמת רצה וגם לא באמת יָכַל.

     

    הימים הראשונים חלפו בקלות יחסית. כשיש הרבה עבודה יש פחות זמן למחשבות והבית הוא לא יותר ממקום להניח בו ראש. אבל הסופ"ש שהמשיך אותו היה משעמם טיכו. ה'טורבו' עמדה מיותמת בחניה, לא נדרשה להסיע אף צאצא לחוג או מסיבה או חבר. גם המקרר עמד מיותם, ככה זה שלא ממלאים אותו, כי אין מי שיאכל. רק האייס מייקר המשיך לחרבן קוביות קרח כאילו יש לו איזה תוכנית לבנות איגלו סודי.

     

    בערבים חבשתי אוזניות והלכתי עד לאן שהובילו אותי צעדי. לצעוד בחום הסינגפורי, זה לא כיף גדול, קל וחומר בלחות המקומית. אבל כשמשעמם עושים שטויות ולצעוד מחוץ למזגן זאת אחת מהן. כל ערב הסתיים במקום אחר באי. למרות קוטנו, הצלחתי אפילו להפתיע את עצמי בפינות חמד נסתרות שטרם פקדתי. סיום נאות עם כוס אמריקנו קר, מעט חלב, מעט געגועים, טלפון לארץ וחזרה לבית ריק מאדם ומלא בקוביות קרח.

     

    ל' (השם המלא שמור בטינדר) חבר, עמית, שכן במי"ל וסא"ל בנדמה לי, שבמקרה 'עבר' בסביבה' הציע לי, בחצי הפתעה, להצטרף לסופ"ש מפנק בבנגקוק. נשתה, נאכל, נצחק, נרכל, נעשה מסג', נלך לבריכה, ונבזבז כסף ב MBK על דברים שאנחנו חייבים אבל ממש לא צריכים ... מלון ומיץ קלמנטינות עלי, כרטיס עליך, כך הבטיח ולא יסף.

     

    היות ודי לחכימא ברמיזא, רמזתי איזה משפט או שנים (או עשר), בדבר כוונותיי למסע. כי גבר אמיתי לא יבחר אפילו שקדי מרק, בחנות הכשרה, בלי לקבל אישור מהבד"צ או מהעזר שכנגדו. אז ביקשתי פס... תמים, לסופ"ש בחברותא.

    הרמיזות הלא מרומזות שלי נענו ב"משעמם לך? תבוא לפה". עכשיו לך תסביר שאין קשר בין הדברים, השעמום הוא רק תירוץ ששימש כנגדי שהרי כל ביקשתי הוא לשוב מבירא עמיקתא לאיגרא רמא ולא זוז יותר.


    לקראת אמצע השבוע כבר הרמתי ידיים, הסופ"ש הקרוב נידון לכליה. אני, עצמי והשעמום. דווקא ל' לא אמר נואש ושלח ל'שתחייה' הודעת WhatsApp בזו הלשון:

    אני מארגן עצרת בסוקומוביט, תחת הסלוגן 'אבי הוא הבעל של כולנו'

     

    ''

     

    אם היה גמל או קש או מצפון נשי אז ההודעה הזאת שברה לפחות אחד מהם. כל שנתבקשתי הוא לארוז עבורה תיק ערב יוקרתי של גוצ'י מדוכני החיקויים ולחזור בשלום (כנראה גם בלי מחלות). וכך בעצם נרקם לו סופ"ש בבנגקוק של הרגע האחרון.

     

    סבלנו בשקט....

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/7/18 15:58:

      צטט: sari10 2018-07-09 14:19:18

      לא הבנתי לגמרי את כל פרטי הסיפור,
      אבל... ה- foot massage יחד עם ספר נראה אחלה חיוך

      אם כי, אני אישית מעדיפה להתענג על המסג' ללא הסחות דעת.

       

      מה שיפה בפוסטים שלי, שהפרטים לא ממש חשובים רק התוצאה :)

      מסג' ללא הסחות דעת זה מסג' גוף מלא.
      ברגלים, טוב ככל שיהיה, מתחיל לשעמם מהר מאוד.

        9/7/18 14:19:

      לא הבנתי לגמרי את כל פרטי הסיפור,
      אבל... ה- foot massage יחד עם ספר נראה אחלה חיוך

      אם כי, אני אישית מעדיפה להתענג על המסג' ללא הסחות דעת.

        8/7/18 20:43:
      איזה כייף...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      סולל הדרך
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין