כותרות TheMarker >
    ';
    0

    על מזלגות וכפות

    21 תגובות   יום שלישי, 17/7/18, 19:33

      בעקבות קריאת הפוסט של ידידנו עמנואל צצו במוחי, מספר תובנות הקשורות באחד הצרכים הבסיסים של חיינו, אכילה ושתייה. אנסה לחלוק יחד עמכם את התובנות שמעסיקות אותי מדי פעם ואשמח לקרוא את השגותיכם ודעתכם על תריסר המזלגות והכפות שסידרתי על השולחן.

     

    מזלג 1 - המוציא לחם מן הארץ.

    יט "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה...." נאמר בספר בראשית פרק ג'. נשאלת השאלה כיצד נוצר המעבר בין גרגרי הדגנים לטחינתם או כתישתם לקמח ומשם הכנת הבצק ואפייתו עד לקבלת לחם. למיטב ידיעתי במזרח הרחוק בני האדם לא הכירו לחמים או פיתות וכן גם באנגליה וארצות סקנדינביה עד המאה ה 17 

     

    מזלג 2 - יין ישמח לבב אנוש

    אני מנסה לדמיין אותנו במאה ה21 עומדים ליד כרם ענבים בוצרים אותם מניחים בסלסלות. ופתאום מישהו צועק "אווריקה שתיתי את תירוש הענבים ואני מסטול". איני מאמין שאפילו אחד מבין שמונה מיליארד בני האדם החיים כיום שחלקם מדענים וכימאים מדופלמים מסוגל היה ליצור כיום יין. כמובן שגם את הבירה שמיוחסת למצרים הקדמונים איני מאמין שמישהו כיום היה מצליח לייצר יש מאין.

     

    מזלג 3 - הכנת חמאה ומוצרי מחלבה.

    כילד אהבתי את המשל על שתי הצפרדעים או בגירסה אחרת על שני גורי החתולים שנפלו לחבית שמנת. אחד החתלתולים התייאש מהסיכוי להחלץ מברכת השמנת, אך לעומת זאת אחיו המשיך לשחות ולערבב את השמנת עד שלפתע חש את רגליו עומדות על קרקע מוצקה. וכך בעל החווה קבל חרא בשמנת ואי של חמאה. נו בתור אגדה זה נחמד ואף מייצר מוסר השכל לעולם אל תרים ידיים. אבל אני מתאר בדמיוני תהליך שונה. בעל החווה או בעלי הרפתות קיבלו את התובנה לייצר חמאה ודברי חלב אחרים בשנתם. 


    מזלג 4 - הכנת טחינה (טחיניה בערבית).

    בכל פעם שאני בוחש את צנצנת הטחינה הגולמית עם המים אני תוהה כיצד נולדה הטחינה. מיהו זה שפקח את עיני המבשלת לערבב וליצור את הממרח. כידוע אכילת טחינה בתור סלט או בתור רוטב למנות ראשונות ועיקריות מגדילה את מצברי האושר של הסועדים. מנת הקינוח חלווה הקלאסית שמורכבת מטחינה וסוכר אף היא מעניקה לאוכליה תחושת אושר.

     

    מזלג 5 - מיון הצמחים לאכילים ורעילים.

    את הידע הזה צברו בני האדם בשיטת הניסוי והטעייה (או שמא תאמרו תעייה). אך אני מאמין שכוחות על טבעיים סייעו לבני האדם בהכרת והעברת הידע שהתפשט מסביב לגלובוס.

     

    מזלג 6 - שיטות לשימור המזונות.

    תהליכי המלחה, עישון, החמצה, קרור ורקיחה קשה לי להניח שנוצרו בכדרך אגב או בטעות. אלא גם כאן סייענים שלא מעולמנו הדריכו את המפתחים ומשם הידע הועבר לכל.

     

    מהמזלגות אעבור לכפיות ולכפות......ואולי גם לסכינים.

     

    כפית 7 - סוכר.

    מעניין שהאירופאים לא נזקקו להמתיק את החיים עם כפית או שניים של סוכר. באימפריה הרומית אמנם הכירו את קני הסוכר, אך השתמשו בהם רק לצרכים רפואים. רק לאחר גילוי אמריקה נכנס הסוכר לתפריט האירופאי.

     

    כפית 8 - טבק, קפה קקאו.

    שיחי טבק, שיחי קפה ועצי קקאו לא היו ידועים לעמים שישבו מזרחה מקו האורך 10. רק לאחר פלישת כנופיות ההרפתקנים הספרדים והפורטוגזים ליבשת אמריקה למדו הספרדים מהמקומיים ללעוס, לעשן ולהסניף עלי טבק. נשאלת השאלה ממי למדו השבטים האינדיאנים להנות מעישון טבק?

     

    כפית 9 - קפה עם הל או קפה עם חוואייג'

    מהבידואים למדתי שתה שותים ממותק וקפה שותים מר. במשך השנים חקרתי עם כמה דיאטיקנים שהסבירו לי שהמתקת התה מבטלת את השפעת הרעלנים שנמצאים בעלי התה השחור. בצבא התרגלתי לשתות קפה עם הל וחוואייג' אבל תמיד שתינו אותו בבקר מיד עם הקימה. בערב לעומת זאת תמיד שתינו את הקפה בלי תוספת התבלינים. באופן דומה הבריטים נוהגים ליצוק מעט חלב בתה, מסתבר שהחלב גם הוא יעיל בסילוק הרעלנים שבעלי התה השחור.

     

    כף 10 - אכילת חומוס

    אנו היהודים למדנו לנגב חומוס משכנינו הערבים. אך אצלנו אין תרבות של אוכל, ערבי לעולם לא יאכל חומוס אחרי השעה 15:00 ואילו אנו בחצות הלילה אנו מסוגלים להוריד כמה פיתות עם חומוס עם שיפודים.

     

    כף 11 - חוקי הכשרות.

    תורת ישראל מכילה גם מדריכי בישול המורים למאמינים כיצד לנהוג עם המאכל והמשקאות. ישנם מיני מזונות כשרים הראויים למאכל אדם וישנם אלו הנחשבים פיגולים. אין ספק שלפני 3000 שנה ההנחיות היו מוצדקות. גם כיום ישנם מיני שרצים ודגים המסוכנים לבריאות אוכליהם. כיוון שהעברים הקדמונים היו מרביתם רועי צאן ולא דייגים, אזי מרבית השרצים לא נאכלו על ידם. אך ידוע שחלק מהאוכלוסיה רגיש לרכיכות שנאכלות כמאכלי תאווה. כך שבעיני חוקי הכשרות הינם מסנן מה בריא ומה אינו בריא. לדוגמא הרמב"ם המליץ לחוליו לאכול מבשר החזיר שהוא הכי בריא לעיכול. בינינו אלוהים אינו פוגע באף אחד שאוכל צ'יזבורגר או שרימפס.

     

    כף 12 - קניבליזם.

    הקניבליזם הינו טאבו חברתי במרבית השבטים ברחבי העולם. אלא מאי בתקופות של רעב בעיתות מלחמה או בסיטואציות אחרות יצר ההשרדות של האדם גובר על המורשת התרבותית. מעניין לקרוא את הפירוט לערך הקניבליזם בויקיפדיה שהעלתי בקישור. אחת הקללות המפורסמות במקרא היא אזהרה מרעב שיוביל לקניבליזם בתוך המשפחה: "ואכלתם בשר בניכם, ובשר בנותיכם תאכלו" (ויקרא כ"ו, כ"ט), וכן במגילת איכה, כתיאור המצוקה הקיצונית בזמן המצור על ירושלים בימי הבית הראשון, עליו נאמר "...נשים רחמניות בישלו ילדיהן...". ביטויים שאולים המאזכרים קניבליזם נמצאים באוסף הברכות בספר דברים "ואכלתם את אויביכם" (פרשת עקב) - במשמעות של ניצחון על האויבים, וכן בסיפור חטא המרגלים, יהושע וכלב אומרים לבני ישראל כי אל להם לפחד מ"עם הארץ", "כי לחמנו הם" - כנראה לחם במשמעות בשר (כפי שזה בערבית), כלומר ננצח אותם בקלות, כמו שאוכלים לחם, או בשר, בלי מאמץ.

     

     אוסיף אנקדוטה משלי מידע אישי שסיפר לי אבי. אבי היה שבוי מלחמה במחנה עבודה רוסי בסיביר. במחנות עבודת הכפייה שרר רעב תמידי וכמו כן היתה תמותה גבוהה עקב מחלות ותאונות במכרות וביערות. הן האסירים והן השומרים היו אוכלים את גופות המתים. אסירים פלילים שרצו להמלט היו נוהגים לקחת עמהם אסיר שלישי בד"כ חלשלוש שכינויו היה "עז" הוא היה משמש אותם בתור מזווה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/7/18 12:37:

      דודי חברי נשיקה

      התמוגגתי לקרוא ואף החכמת אותי לגבי כמה דברים

      שלי נראים כמו דבר מובן מאליו.

      הקטע על הקניבליזם מחריד באופן כללי

      בעבר ראיתי סרט בטלוויזיה על קבוצת אנשים שנתקעו

      בשום מקום זמן רב והיו מורעבים עד מוות.  ההתעסקות הזאת שלהם

      איך לשרוד את הרעב ומי מבינהם ייאכל הראשון

      העסיקה את מחשבתי שבועות רבים...

      פעם סיפרו לי סיפור חמוד :

      בימי הקופים (שהם לפי האבולוציה אבות  אבותינו) אהבו לאכול תפוחי אדמה

      יום אחד לאחד הקופים התגלגל תפוח האדמה למי הים.  כשאכל אותו

      המליחות של תפוח האדמה מצאה חן בעיניו ומאז ..... הכל ברור וידוע (-:

      ניסוי ותהייה מכורח המציאות

      * כוכב אהבה ושבת טובה

        19/7/18 23:08:
      גם קורות אימי ואבי עברו במחנות עבודה בסיביר.
        19/7/18 22:04:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2018-07-19 19:42:42

      .

       

       

      ד. צמרת 

      .

      דודון תודה על המחמאות והקישורים

      בנושאים של אוכל אני בור. מתחיל לאכול מעט אחרי הצהרים, אוכל מתי שבא לי, נהנה לאכול בלילה מאוחר.

      מהיכן כל הסבבה שאני אוכל? יש מבשלת טובה, ידי זהב, כל השאר מה אכפת לי עם אני ידע למשל את ההיסטוריה של הטחינה. כף לי לאכול את הטחינה גם בלי לדעת את מוצאה חיוך

      (אבל במקרה ומשהו מדבר על מוצא האדם, ארכיאולוגיה, תרבויות עתיקות וכו', אני קופץ כמו אנטנה, תמיד רוצה לדעת).

      גם תודה על השאלות המעניינות.

       

       

       

      בכבוד, הכבוד כולו שלך.

        19/7/18 22:02:

      צטט: עמנב 2018-07-19 14:49:17

      נחמד מאד, דודיק. אני משער שגם גילית את עקבות מרכבותיהם של ה"אלים" - החוצנים - שהנחילו לנו את חוכמתם. אגב, מבלי לדעת על ניטרול הרעלנים שבעלי התה, מאז ביקורי הראשון בהודו, אני שותה תה בחלב, כמנהג ההודים, שלמדו מן האנגלים. כל טוב, עמוס.

       

      הורי נהגו לשתות תה בחלב ואני בילדותי לא אהבתי את המשקה. גם כיום איני מסוגל לשתות חלב בתה. מסיפורי אבי הצוענים (מין שבט הודי) הסתובבו באירופה קיבצו נדבות וקצת גנבו היו כ"כ עניים שהמאכל העיקרי שלהם היה "מרק" שעשוי מתה כהה מאד לתוכו האמהות המיניקות היו תורמות מעט חלב אם!!! אז יש מצב שהבריטים אולי למדו מההודים?

        19/7/18 21:49:

      צטט: גילהסטחי 2018-07-19 09:14:39

      איזה מזלגות ואיזה כפות, אני רוצה לשכב כפיות במגירה של הסכו"ם, לערבב מדי פעם את טעמי החיים ולנוח.

       

      אני ממליץ על סצינת המדיח "רוקדים האלי גאלי בגשם".

        19/7/18 21:46:

      צטט: sari10 2018-07-19 07:01:53

      פוסט מרנין מלא במידע והומור. אהבתי!

       

      איזו עוגה את מזמינה לקפה הבקר?

        19/7/18 21:44:

      צטט: shimenben 2018-07-18 21:34:41

      טחינה היא באמת מתכון לאושר גם הבחישה מוסיפה. כל אחד מהכפיות או המזלגות הוא סוג של תיבול. באמת מעניין איך היו מורגשים חיינו, אילולא התבלינים? חוש הטעם היה פשוט נרדם?

       

      ומה עם חוש הריח? הישראלים מתחלקים לשונאי כוסברה ולאוהדי BB

        19/7/18 21:32:

      צטט: אהובהקליין 2018-07-18 21:14:34

       תודה לפוסט מעניין - הנותן חומר רב למחשבה .

      נזכרתי  ב"לחם הפנים" שהיה במשכן ויותר מאוחר גם במקדש:

      והנה כמה פרטים מעניינים על לחם מיוחד זה:

       

      על פי רבינו בחיי נקרא הלחם הזה: "לחם הפנים"- על שם שהיו לו פנים שנראות לכאן ולכאן-  לצידי המשכן מכל צד.

      ועל פי המדרש: היה נקרא לחם "הפנים" שעוביו היה במידה של טפח ועל כך דרשו חז"ל: "אין פנים פחותים מטפח- כתיב הכא :"אל פני הכפורת" וכתיב התם [בראשית כ"ז, ל]"ויהי כאשר כילה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יעקב מאת פני יצחק אביו"

      ועל פי הקבלה: נקרא :"פנים" כי מונח לפני ה' תמיד.

      יונתן בן עוזיאל מפרש: "לחמה גוואה"-הלחם הפנימי. שהיה חלק בלתי נפרד מהשולחן.

      הרשב"ם אומר: כי לחם הפנים נקרא כך היות והיה: "לחם נאה, לחם הראוי [להינתן] לפני שרים"

      לפי דברי הרמב"ם[הלכות תמידין] : שהיו ללחם פנים רבות.-לחם מרובע שיש לו שישה צדדים ולא לחם עגול או שטוח.

      לחם הפנים נקרא: גם בשם: "לחם התמיד"

       וגם בשם: "לחם המערכת"

      לחם הפנים- נחשב לאחד מעשרים וארבע מתנות כהונה.

       המשך שבוע טוב ויצירתי.
       בברכה
       אהובה.

       

      תודה על השיעור התמציתי שהעברת לנו, מקווה שתוכלי להציג גם ציורים בנושא. מן הראוי לציין שהאנטישמים רקחו עלילות דם סביב לחם הפנים הן היהודי והן על הלחם הנוצרי.

        19/7/18 21:28:

      צטט: תכשיט 2018-07-18 18:56:49

      מחכה להמשך...:))

       

      לגבי הכף ה12 הססתי, באם להעלות את נושא הקניבליזם אך לאחר התלבטות הוספתיו, ממליץ לקרוא את הערך בויקיפדיה.

      בכל זאת הפוסט פתוח ואפשר להביא הצעות לכף ה 13 או למזלג ה 14, 15 כל רעיון יתקבל בברכה.

        19/7/18 20:58:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-07-18 19:21:42

      פוסט מרנין ולי- מזכיר נשכחות (ב 1996 הגשתי עבודת מסטר בה חקרתי מאכלים, נימוסי שולחן וטעמים - תרתי משמע: מקור סוגי מזון ונימוסי שולחן ). אם כבר חגיגות, לך אל זו שבספר/סרט "החגיגה של באבט" (דינסן 1986)

       

      תודה על ההמלצה, אשמח לקרוא את עבודת המאסטר שלך בפוסטים. התיאורמה שלי היא "בכל מקום של עוני ומחסור התפתח מטבח עם מנות מעניינות" בארצות העשירות כגון אנגליה וגרמניה היו אוכלים תפוחי אדמה עם נתח בשר ומקנחים בליטר בירה........גרעפס, עוד אחד,,,,,,עוד אחד.

      .

       

      ''

      ד. צמרת 

      .

      דודון תודה על המחמאות והקישורים

      בנושאים של אוכל אני בור. מתחיל לאכול מעט אחרי הצהרים, אוכל מתי שבא לי, נהנה לאכול בלילה מאוחר.

      מהיכן כל הסבבה שאני אוכל? יש מבשלת טובה, ידי זהב, כל השאר מה אכפת לי עם אני ידע למשל את ההיסטוריה של הטחינה. כף לי לאכול את הטחינה גם בלי לדעת את מוצאה חיוך

      (אבל במקרה ומשהו מדבר על מוצא האדם, ארכיאולוגיה, תרבויות עתיקות וכו', אני קופץ כמו אנטנה, תמיד רוצה לדעת).

      גם תודה על השאלות המעניינות.

        19/7/18 14:49:
      נחמד מאד, דודיק. אני משער שגם גילית את עקבות מרכבותיהם של ה"אלים" - החוצנים - שהנחילו לנו את חוכמתם. אגב, מבלי לדעת על ניטרול הרעלנים שבעלי התה, מאז ביקורי הראשון בהודו, אני שותה תה בחלב, כמנהג ההודים, שלמדו מן האנגלים. כל טוב, עמוס.
        19/7/18 09:14:
      איזה מזלגות ואיזה כפות, אני רוצה לשכב כפיות במגירה של הסכו"ם, לערבב מדי פעם את טעמי החיים ולנוח.
        19/7/18 07:01:

      פוסט מרנין מלא במידע והומור. אהבתי!

        18/7/18 21:34:
      טחינה היא באמת מתכון לאושר גם הבחישה מוסיפה. כל אחד מהכפיות או המזלגות הוא סוג של תיבול. באמת מעניין איך היו מורגשים חיינו, אילולא התבלינים? חוש הטעם היה פשוט נרדם?
        18/7/18 21:14:

       תודה לפוסט מעניין - הנותן חומר רב למחשבה .

      נזכרתי  ב"לחם הפנים" שהיה במשכן ויותר מאוחר גם במקדש:

      והנה כמה פרטים מעניינים על לחם מיוחד זה:

       

      על פי רבינו בחיי נקרא הלחם הזה: "לחם הפנים"- על שם שהיו לו פנים שנראות לכאן ולכאן-  לצידי המשכן מכל צד.

      ועל פי המדרש: היה נקרא לחם "הפנים" שעוביו היה במידה של טפח ועל כך דרשו חז"ל: "אין פנים פחותים מטפח- כתיב הכא :"אל פני הכפורת" וכתיב התם [בראשית כ"ז, ל]"ויהי כאשר כילה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יעקב מאת פני יצחק אביו"

      ועל פי הקבלה: נקרא :"פנים" כי מונח לפני ה' תמיד.

      יונתן בן עוזיאל מפרש: "לחמה גוואה"-הלחם הפנימי. שהיה חלק בלתי נפרד מהשולחן.

      הרשב"ם אומר: כי לחם הפנים נקרא כך היות והיה: "לחם נאה, לחם הראוי [להינתן] לפני שרים"

      לפי דברי הרמב"ם[הלכות תמידין] : שהיו ללחם פנים רבות.-לחם מרובע שיש לו שישה צדדים ולא לחם עגול או שטוח.

      לחם הפנים נקרא: גם בשם: "לחם התמיד"

       וגם בשם: "לחם המערכת"

      לחם הפנים- נחשב לאחד מעשרים וארבע מתנות כהונה.

       המשך שבוע טוב ויצירתי.
       בברכה
       אהובה.

      ועוד עובדה - לא מרנינה - באופן "גס" ניתן לומר כי למען הסוכר והקפה באירופה הגלו ו מליוני "שחורים" מאפריקה לאמריקה והעבידום בפרך
      פוסט מרנין ולי- מזכיר נשכחות (ב 1996 הגשתי עבודת מסטר בה חקרתי מאכלים, נימוסי שולחן וטעמים - תרתי משמע: מקור סוגי מזון ונימוסי שולחן ). אם כבר חגיגות, לך אל זו שבספר/סרט "החגיגה של באבט" (דינסן 1986)
        18/7/18 18:56:
      מחכה להמשך...:))
        18/7/18 17:45:

      צטט: אריאל דר 2018-07-18 13:26:05

      קפה הגיע דווקא ממזרח אפריקה, לא מאמריקה.
      ואלהים לא פוגע באוכלי מזון לא כשר - כי הוא לא קיים. אוכלי הצ'יזברגר, או סתם בשר בקר יכולים להיפגע בגלל חומרים מסויימים המצויים בהם. 
      סביר שהשארת מיני דגנים וענבים בסמיכות לשמרים הביאו לתסיסה, ומי ששתה את התוצר, חיפש איך משיגים עוד. 

       

      תודה על הערתך לגבי מוצא הקפה, אכן גוגלתי ומוצאו מאפריקה והזן ערביקה מהרי אתיופיה. אך מה שניסיתי להעביר כי בבת אחת בני האדם התרגלו לשתות קפה במאה ה17. ולגבי אלוהים והאיסורים טוב שישנם האיסורים הללו אם כל המוסלמים יתחילו לשתות אלכוהול מחירי הקוניאק יעלו במאה אחוז.

        18/7/18 13:26:

      קפה הגיע דווקא ממזרח אפריקה, לא מאמריקה.
      ואלהים לא פוגע באוכלי מזון לא כשר - כי הוא לא קיים. אוכלי הצ'יזברגר, או סתם בשר בקר יכולים להיפגע בגלל חומרים מסויימים המצויים בהם. 
      סביר שהשארת מיני דגנים וענבים בסמיכות לשמרים הביאו לתסיסה, ומי ששתה את התוצר, חיפש איך משיגים עוד. 

      ארכיון

      פרופיל

      ד. צמרת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין