כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    הכל אודות אמא, ביפנית

    27 תגובות   יום חמישי, 19/7/18, 18:21

    בקיץ אני מרבה לראות סרטים, הקולנוע, שנמצא כמה מטרים מביתי, מושך גם בחורף, ואף על פי כן, כדי לעבור בחורף את מספר המטרים צריך להתעטף, קר בירושלים ומעבַר מקוּרֶה מדירתי לקולנוע - לא בנו לי עדיין.

    אני יוצאת לאולם המקורר As is , אפילו בפיג'מה, כי היום אין הבדל גדול בין הפיג'מה ובין השאר, הכל סמרטוטים, לך תבחין בין זו לאלו.

     

    עשרות, אם לא מאות סרטים אני בולעת כך בחשכת הקולנוע, כל אחד משאיר איזה חותם, אבל רק לעיתים רחוקות מתעורר בי החשק לכתוב את שראיתי.

    אולי עצלות קיץ, אולי עצלות גיל, אולי איכות הסרט הם שקובעים.

     

    "אהבתה מרתיחה את מי האמבט", (סרטו של  ריוטה נאקאנו) הצליח לחדור מבעד למחסומי העצלות שלי. די היה בשם הסרט כדי להסתקרן, וכשהוספתי את העובדה שמדובר בסרט יפני, נשביתי, בזמן הצפיה התהדק השבי, למרות שאורכו של הסרט 125 דקות.

     

    גבר עוזב אשה ובת.

    אחרי שנודע לאשה, שימיה ספורים, היא מאתרת את הבעל ומחזירה אותו הביתה עם הבטחה לפתוח את בית המרחץ המשפחתי שנסגר עם עזיבתו.

    על שאר פיתוליה של העלילה לא אכתוב כדי לא לקלקל לכם, אבל הפיתולים רבים, אולי אף רבים מדי לסרט אחד.

     

    על מה הסרט, לאיזה ז'אנר לשייך אותו, האמנם זו דרמה\קומדיה, כפי שהגדירו אותו המפרסמים,  מה מניע את העלילה, מה מניע את גיבוריו?

     

    כן ללא ספק, האהבה מניעה את העלילה. אהבה לזולת, אהבה לבני משפחה, אהבה לחיים, ואולי החיים עצמם שאינם אלא אהבה הם המניע העיקרי. ואולי להיפך, החסר, חסך האהבה הוא שמניע, או אולי  החסך באהבה. החיפוש, ההשתוקקות לאהבה הם שמניעים את האהבה ואת החיים, ובודאי את עלילת הסרט.

     

    העלילה, למרות פשטותה, נפתלת ונוספים לה סיפורי משנה מקבילים, שהמניע שלהם הוא נטישה, נטישת הורים, נטישת בני זוג, או במלים אחרות מוות. העלמות היקר הקרוב, שמעורר געגועים ותשוקה מתמדת לאהבה, שאולי הדרך היחידה להתמודד עם המצב הוא האהבה עצמה, והכל מוכפל ומשולש ובריבוע.

     

    כמו התגשמה פה, לנגד עינינו, בסיפורי השגרה הקטנים של האנשים הפשוטים תורת ההשתוקקות של אפלטון, או הרהוריו של רינר מריה רילקה ,שנצברו על רקע חיי העיר היפנית, על רקע חדירתו של המערב ותחלואיו אל תרבות עתיקה ואחרת.

     

    שלא תחשבו, שמישהו מרביץ בכם פילוסופיה בסרט הזה. להיפך, העלילות הקטנות נוגעות בחיים, במוות, בחיי היום יום, בצבעוניות החיים  במצוקת נערה בבית הספר, במפגש הבלתי אמצעי בבית מרחץ, בבישול, בארוחה שהכייף בה הוא לערבב "שבו שבו".

     

    כששבתי ולעסתי את הסרט, ואת דמותה של פוטבה, הגיבורה הראשית, (עצם הלעיסה מוכיחה לי שהוא ראוי לכתוב עליו) מין אשת חיִל יפנית, לא חשבתי שיכולות להיות בכלל כאלה, מין אשת ברזל דקיקה וחולה, אמא גדולה, המתקתקת את חייה, עובדת, מנקה, ממרקת, מסדרת, מבשלת, אוהבת, יוזמת ומצליחה להשפיע, להסיט ולכוון מתוך אהבה, לא רק את  חיי בעלה ובתה, אלא גם את חיי כל מי שבא אתה במגע. אבל כמו כל אדם, וכפי הנראה, כמו גם כל אשת חיל, היא איננה מצליחה לשנות ולהשיג את מה שהיא משתוקקת אליו יותר מכל, אהבת אם.

     

    ועוד משהו, כמו כולנו אין לה שליטה על המוות. פוטבה, למרות עכשויותה ולמרות אופיו הכמו קליל של הסרט, היא דמות טרגית, יפה בעיני שההומור הדק בסרט מעורב בעוצמת הדמויות הטרגיות. כי כל הדמויות כך, במידה זו או אחרת.

     

    האם היפנית, הקטנה גדולה, החזירה אותי לסרטו הגדול של אלמודובר "הכל אודות אמא", שכמו סרט זה הוא סוג של מחקר, נסיון לרדת למעמקים של דמות האם, לחרדת הנטישה המושרשת בכל מי שיצא מרחם, לפחד, ומנגד להערצה הגדולה, המגמדת אותנו מול הרחם שממנו יצאנו.

     

    סרטו של אלמודובר היה הומג' מערבי נוצרי לאם, לאמא בשר ודם, אבל גם לאם המיתלוגית, הגשמית והרוחנית, בסרט הזה, הסתבר לי פתאום, שהפלא ופלא, גם ליפנים יש אמא, הפחד, כמו גם ההערצה והכמיהה לרחם - אחד הם לכולם. האם והתשוקה אליה מניעים את הגיבורים, מניעים את החיים, בשבילה גיבורים עפים. וגם היא עפה, מעופפת, מעיפה אחרים, עד התעופפותה הסופית, ושמא אינה סופית.

     

    סופו של הסרט, הסצינה, שבה רוחצים בני המשפחה במי בית המרחץ, מחזיר אותנו לשמו של הסרט "אהבתה מרתיחה את מי האמבט" ומדגיש את הצד הסמלי והמיתלוגי של דמות האם, דווקא אחרי העלמותה הגשמית.

     

    אפשר היה לקצר מעט את טקס ההלוויה ולהגיע לסצינת בית המרחץ מהר יותר, אבל בזכות הרחצה במי האמבט בסוף, אפשר לסלוח לבמאי או לעורכו על ההתארכות. יש בטבילה הזו באמבט, משהו חיוני, מטהר, מחדש, מאחד, אופטימי, מקים לתחיה ולחיים, כמו במחזור הטבע, כך בשהיה במים שוב מתחילים החיים.

     

    סרט מומלץ, שעדיין מוקרן בסינמטקים ובאולמות קולנוע של חובבי הסרט הטוב. אגב, הוא המועמד היפני לאוסקר.

     

    ''

     


    ''
    ''

     

     

    כתבה: באבא יאגה

    © כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/9/18 23:58:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2018-09-10 22:44:33

      שנה טובה ומלאת סרטים משובחים.
      גם לך, חברה, מקבלת את הברכה בזרועות פתוחות

       

      שנה טובה ומלאת סרטים משובחים.
        5/8/18 21:03:
      תודה תודה, נחפש
        3/8/18 14:03:

      צטט: sbhsport 2018-08-02 18:30:30

      תודה על הביקורת, הציג אצלנו גם בסנימטק, אחפש אותו.
      שווה

       

        2/8/18 18:30:
      תודה על הביקורת, הציג אצלנו גם בסנימטק, אחפש אותו.
        30/7/18 13:53:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-07-28 11:55:47

      שוב תודה (יש לי יחסים מורכבים עם יפן: מוקדם - אולי מדי בילדותי קראתי ספר של שבוי אמריקני ...ולא מסוגלת לעקורו ממדווה הזיכרון ...אבל כמובן שהיה לי גם "נוריקו סאן"). מורכב...
      זכרונות ילדות נחרטים לתמיד...
      שוב תודה (יש לי יחסים מורכבים עם יפן: מוקדם - אולי מדי בילדותי קראתי ספר של שבוי אמריקני ...ולא מסוגלת לעקורו ממדווה הזיכרון ...אבל כמובן שהיה לי גם "נוריקו סאן"). מורכב...
        22/7/18 00:05:

      צטט: גילהסטחי 2018-07-21 12:43:08

      מפנה מקום להמלצה החמה שלך. אוהבת סיפור- סרט שמעורר מחשבות ורגשות ומפעיל אותן.
      אני חושבת שתהני, גילה

       

        21/7/18 12:43:
      מפנה מקום להמלצה החמה שלך. אוהבת סיפור- סרט שמעורר מחשבות ורגשות ומפעיל אותן.
        21/7/18 12:20:

      צטט: שטוטית 2018-07-21 04:44:55

      תודה להמלצה . שבת שלום.
      שווה צפיה, שטוטית

       

        21/7/18 12:20:

      צטט: עמנב 2018-07-20 23:59:03

      נשמע מעניין! שבת שלום, עמוס.
      אכן, מעניין, עמוס, מומלץ

       

        21/7/18 12:19:

      צטט: רונית אברהם 2018-07-20 21:10:46

      נהניתי לקרוא. תודה על ההמלצה!
      בשמחה רבה, רונית

       

        21/7/18 12:15:

      צטט: תכשיט 2018-07-20 18:21:03

      ראיתי את הסרט ב"טרום בכורה" וגם אני נזכרתי בסרט "הכל אודות אמא"... נהניתי לקרוא...
      מעניין, שמחה שגם את, תכשיט
        21/7/18 04:44:
      תודה להמלצה . שבת שלום.
        20/7/18 23:59:
      נשמע מעניין! שבת שלום, עמוס.
        20/7/18 21:10:
      נהניתי לקרוא. תודה על ההמלצה!
        20/7/18 18:21:
      ראיתי את הסרט ב"טרום בכורה" וגם אני נזכרתי בסרט "הכל אודות אמא"... נהניתי לקרוא...
        20/7/18 12:21:

      צטט: איציק אביב 2018-07-20 09:45:05

      נשמע מעניין מאוד.
      תודה, איציק, גם נראה מענין, הסרט, אני מתכוונת

       

        20/7/18 12:20:

      צטט: דוקטורלאה 2018-07-20 09:12:43

      קראתי ואהבתי. כך צריכה להיות ביקורת של סרט שצפה בו המבקר. הקורא מקבל בדרך זו את מהותו של הסרט ואת רוחו המיוחדת, ועתה ההחלטה היא שלו - לראות או לא לראות. תודה על שטרחת עבורנו, הקוראים.
      תודה רבה, דוקטור לאה, כתבתי לקוראים, אבל גם לעצמי, כי אהבתי את הסרט
        20/7/18 09:45:
      נשמע מעניין מאוד.
        20/7/18 09:12:
      קראתי ואהבתי. כך צריכה להיות ביקורת של סרט שצפה בו המבקר. הקורא מקבל בדרך זו את מהותו של הסרט ואת רוחו המיוחדת, ועתה ההחלטה היא שלו - לראות או לא לראות. תודה על שטרחת עבורנו, הקוראים.
        19/7/18 22:09:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-07-19 21:23:32

      בינתיים - תודה, עוד אשוב
      תודה לך, מכבית
        19/7/18 22:08:

      צטט: bonbonyetta 2018-07-19 21:18:32

      *

      תודה על הסקירה. לא בטוחה שאוהבת סרטים יפניים ואת דרך החיים והפילוסופיה היפנית, אך את עושה זאת למעניין ושווה צפיה.

      אני חושבת שלא תתאכזבי, זה סרט אנושי מאד.

       

        19/7/18 22:07:

      צטט: ד. צמרת 2018-07-19 20:22:52

      תודה על המלצתך אשתדל לצפות בו, אם כי איני סובל סרטים ארוכים, הם מתישים. לדוגמא את שבעת הסמוראים ניסיתי לראות מספר פעמים ובכל פעם נטשתי מחדש. פרט לאפקט האקזוטיות ואולי הנופים אין לקולנוע היפני בעיני שום משמעות. מענין לענין באותו ענין, את היפנים בסרטי המלחמה האמריקאים הציגו האמריקענרים בתור רובוטים חסרי רגשות סאדיסטים ושונאי האדם הלבן. במשחקי המונדיאל צפיתי במשחקי הנבחרת היפנית שהרכבה היה על טהרת היפנים. את הקטעים של משחקי הנבחרת היפנים צריך לראות כדי ללמוד מיהם היפנים באמת (שחקנים וצופים). ממליץ לראות את אחד המשחקים לפחות.
      מעניין, דווקא בסרט הזה הופתעתי עד כמה יש בו גילויי רגש. כשהלכתי לראות את הסרט לא ידעתי שמדובר ב-125 דקות, לא הרגשתי גם את הזמן, רק אחר כך קראתי שאורכו 125 דקות.. לראות משחק כדור רגל על טהרת הנבחרת היפנית, זו באמת דרך מענינת להכיר את היפנים. אלא שאני לא מצליחה לראות משחקי כדור רגל, לצערי, הם משעממים אותי. בתחרות של סומואים הייתי ביפן. תופעה. 

       

      בינתיים - תודה, עוד אשוב
        19/7/18 21:18:

      *

      תודה על הסקירה. לא בטוחה שאוהבת סרטים יפניים ואת דרך החיים והפילוסופיה היפנית, אך את עושה זאת למעניין ושווה צפיה.

        19/7/18 20:22:
      תודה על המלצתך אשתדל לצפות בו, אם כי איני סובל סרטים ארוכים, הם מתישים. לדוגמא את שבעת הסמוראים ניסיתי לראות מספר פעמים ובכל פעם נטשתי מחדש. פרט לאפקט האקזוטיות ואולי הנופים אין לקולנוע היפני בעיני שום משמעות. מענין לענין באותו ענין, את היפנים בסרטי המלחמה האמריקאים הציגו האמריקענרים בתור רובוטים חסרי רגשות סאדיסטים ושונאי האדם הלבן. במשחקי המונדיאל צפיתי במשחקי הנבחרת היפנית שהרכבה היה על טהרת היפנים. את הקטעים של משחקי הנבחרת היפנים צריך לראות כדי ללמוד מיהם היפנים באמת (שחקנים וצופים). ממליץ לראות את אחד המשחקים לפחות.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין