ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
אם יש דבר אחד שהוא קונצנזוס במדינה הרי שזוהי ההסכמה בדבר כישלון ההסברה הישראלית בשנים האחרונות – כמה כסף כבר הוצאנו על זה? ומה התוצאות? שואפות לאפס.
לדעתי החבר'ה במשרד החוץ שוכחים כמה עקרונות שיווקיים מרכזיים בכל התוכניות שלהם: 1. אנשים רוצים סיפור. 2. אנשים מתקשרים לאנשים. 3. ילדים מצטלמים טוב. 4. תמונה שווה אלף מילים. 5. סרטון וידאו שווה אלף תמונות.
רק תחשבו מה עשתה התמונה של מוחמד א-דורה למאמצי ההסברה הפלסטיניים ולהבדיל אלפי הבדלות מה עשתה התמונה של הילד הקטן עם הטלאי הצהוב שמרים ידיים מעל הראש להסברת השואה.
אז מכיוון שאנחנו בענייני עשייה ולא בענייני ביקורת ואולי הפוסט הזה יתגלגל למישהו במשרד החוץ – הנה הצעה לשיפור הקמפיינים שיכולה להביא לאפקט עצום בעלות יחסית נמוכה:
1. לוקחים עולה חדשה בגיל העשרה מארה"ב ועולה חדשה בגיל העשרה ממדינה דוברת ספרדית: נשים עוברות טוב יותר ברשת ומעוררות פחות התנגדות, כולנו אוהבים ילדים וקהל היעד שלנו הוא העולם הדובר אנגלית וספרדית.
2. בונים לבנות שלנו סיפור – משהו פשוט כמו שתי מתנדבות מחו"ל שבאו לעבוד בקיבוץ בדרום או שבאו לבקר משפחה או כל דבר כזה או אחר. רצוי מאוד שיהיה מאוד קרוב לאמת או שרמת ההזדהות שלהן עם הסיפור תהיה גבוהה - שקרים נוטים להתגלות בקלות ברשת ומביאים לרוב לנזק רב מאוד.
3. פותחים לכל אחת בלוג ברשת חברתית מובילה: באנגלית (אולי מייספייס או משהו שנחשב קצת יותר איכותי) ובספרדית (אורקוט או משהו כזה).
4. מציגים בבלוג של כל אחת מהן את הסיפור האישי שלה, חשוב ליצור הזדהות עם קהל היעד ולכן כדאי לפרט בהרחבה על אירועים אישיים ומקומות מהמדינה שממנה היא באה.
5. כל יום עולה בבלוג הסיפור האישי של הבנות – בעיקר בוידאו. סיפור המלחמה בדרום משולב לתוך הסיפור האישי. המטרה היא להראות את תושבי הדרום כקורבן.
6. מנצלים את כוח ההסברה הגדול ביותר של ישראל בחו"ל – היהודים: יצירת קשר עם אתרים שפועלים למען ישראל, אתרי צעירים יהודים וכדומה ומתחילים לגייס אותם לקידום התכנים – פה נכנס הקידום ברשתות חברתיות ובניית קהילה סביב הבלוג. כדאי גם לנסות לבנות קהילה סביב הערוץ ביו טיוב.
7. לאחר בניית הקהילה – כדאי לגבש יותר את הקהילה באמצעות פעולה משותפת – עצומה, קמפיין תרומות, הפגנה אינטרנטית או כל דבר אחר.
8. אם הסיפור תופס והבנות הופכות לכוכבות תקשורת באינטרנט אז אפשר להוציא אותן כנציגות הסברה גם לכלי תקשורת נוספים – טלוויזיה זרה, עיתונות וכדומה.
אז זה רעיון להתחיל איתו, כמוהו אפשר למצוא עוד מאה. שירבטתי את זה בחמש עשרה דקות ואני בטוח שכולכם תוכלו להוסיף ולשפר. ובאופן שהאינטרנט עובד אולי גם ימצא שימוש לרעיון. לקריאה נוספת: שיווק באינטרנט, קידום אתרים, קידום עסקים. |
רוניתלוין
בתגובה על עסקים קטנים ובינוניים ברשת
יערהשרון0
בתגובה על קונים כמו מטורפים
מיקזי
בתגובה על איך לעשות כסף באינטרנט? ומתי?
גילי אלמליח
בתגובה על אמינות נתפסת - לגזור ולשמור
greenamit
בתגובה על למה כדאי לפרסם מאמרים באתרים אחרים?
ilan.peer
בתגובה על מי רוצה לנסות להרוויח קצת כסף?
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (37)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הדיון הזה לא יכול להתקדם לשום מקום כי הוא לא ממש דיון. מה הטעם לדון עם מישהו שסבור ממילא שהכל פרשנות סובייקטיווית?
אני בטוח רק בדבר אחד - שאיני בטוח בכלום.
ספקנות, מעצם טיבה שהיא מעמידה גם את עצמה בספק. אבל יכול להיות שאני טועה...
אגב, בעצם הצגת התאוריות הפילוסופיות השונות, שלא לומר המנוגדות, אחת מול השניה בנקודת מחלוקת כה בסיסית גורמת להעמדת שתיהן בספק. לכן, גם הקרנה אותנטית כביכול של המציאות, גם אם בשמות ובמילים אחרות נותרת בגדר הפרחת מילים בלבד על כל חוסר משמעותן.
אז כן, נותרתי בספק וכן, גם המילים שלי נופלות בקריטריון חוסר המשמעות בדיוק כמו שטף המלל האינסופי שממלא את מרחבי החלל הבלתי קיים של האינטרנט שבו אנחנו מוצאים הוויה חזקה מן "המציאות" שבחוץ (וכי מישהו יגיד שמה שקורה כאן הוא פחות מוחשי? האם אני חושב משמעו שבאמת אני קיים או שמא רק בת-דמותי הוירטואלית?)
אגב, נראה לי שאתה די בטוח שאני בעל רקע בלימודי פילוסופיה (ועוד מאוניברסיטת תל-אביב) אולם צר לאכזב אותך - אין לימודים כאלה בעברי, גם לא במוסד המכובד שציינת למרות שזה נראה ככיוון מעניין (שלא לדבר על עניין הגנים שלי...).
מאחר והדיון הזה לא מתקדם לשום מקום, אניח לכם להמשיך ולהגות במציאות שלכם בעוד אני אתפנה לפרשנות הסובייקטיווית שלי אותה אני מכנה "מציאות" ואם בניצחון חפצת (לא ידעתי כי מדובר בתחרות) הרי שקיבלת אותו ובא לציון גואל.
אתה בטוח שזאת השערה ? כי אם זאת השערה הבסיס לביטחון (על פי קארל פופר) היא היכולת של התאוריה להיבדק.
כן יש לי לפחות (איני יכול לדבר בשם שאר החברים) בטחון בדברי הנובע בין השאר מהכרת כוחה וחולשתה של הספקנות (וטקסטים פילוסופים ומקצועיים בתחום הידע האמונה האמת והמציאות).
החולשה של העמדה היחסית שמבטלת את השיפוט והאמת שאתה מציג היא שהיא עצמה טוענת להיות מוחלטת. כי אם אינה מוחלטת היא תהיה פתוחה לגישה האלטרנטיבית שאנחנו מציעים, והנה ניסוחה:
הסתירה בין הפרשנות שלך למציאות (שהכל פרשנות, הכל מילים שאפשר להחליף אותן בכלום והן חסרות משמעות) ל"שלנו" (שיש מציאות, ויש עוצמה בהתאמה של הפירוש למציאות, לפחות בהכרה שיש מציאות אחת משותפת לכולנו) אינה יכולה לסלק את האמת שיש מציאות אחתמשותפת לכולנו.
לגבי הוחת המציאות האחת, אני מפנה אותך לטקסט וותיק של שפינוזה שנקרא אתיקה בו בעזרת מילים בלבד הוא חושף את הייחוד והאחדות של העצם (שלצורך ענייננו כאן היא המציאות - הטבע הטובע והטבע הטבוע) .
תוכל להנות מהמשחק שבדרך כלל מעמידים את שפינוזה מול דקראט. דקארט ספקן גדול שכתב בעל המתודה תהליך ספקני, שגם דרכו הוא הגיע למקור אחד משותף שאי אפשר לדלג עליו - אני חושב משמע אני קיים. כך שגם דרך ספקנות אין סופית אנחנו מוצאים את הייחוד והאיחוד של המציאות. בשמות ומילים אחרות אבל הקרנה אוטנטית של המקור של הקיום שלנו.
נסיים שאם אתה עדיין מעדיף את הסתימות של ויטגנשטיין המוקדם (כפי שאוהבים בוגרי אוניברסיטת ת"א רבים) תמצא שסופו שלא דיבר וסתם בדבריו.
לכן אם אתה מתכוון להמשיך בספקנות הבריאה שלך, ואתה מוכן להכיר כי גם המילים שלך נופלות בקריטריון חוסר המשמעות שאתה מציב, הרי סופך שאתה תשתוק, ואנחנו נמשיך לדבר.
ומכאן הצהרת הניצחון. המציאות מנצחת.
הבעיה היא שאתם כל-כך בטוחים בעצמכם, ומלאים בזה שלא נותרה בכם ספקנות (זאת לא עובדה, זאת השערה...)
אני מזמן הפסקתי להיעלב. סתם אנרגיה מבוזבזת...
כפי שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים, כך העובדות ניתנות לפרשנות שונה.
אין אמת, אין מציאות. יש רק פרשנות.
אמת.
כל השאר זה קישקוש פסבדו-אינטלקטואלי.
מה האמת? זאת עובדה או לא עובדה ? הוא עוד יעלב באמת, או יגיד באמת שעובדה שאנחנו לא מפרשים באמת מה שהוא אומר, אלה חוזרים על עצמנו. (שגם זאת עובדה)
הוא אומר שעובדה שאין עובדות.
עכשיו אני מבולבל,
כשאתה אומר שאין אמת והכל מילים, אתה מתכוון רק למילים של אחרים, או גם המילים שלך עומדים (או יותר מדוייק נופלים) באותו קריטריון.
אתה טוען שהאמת היחידה היא שאין אמת .... ושאף אחד לא יתקן אותך.
(אני שוכב לי על הגב, מביט על התקרה רואה כיצד חולפי חיי בבטלה גמורה, כך הוא התחיל עם הרוצי שמוליק. והיום הוא מהטוענים לאמת אח של גאולת הארץ.)
מילים, מילים. ואת משמעותן יבוא לו גל ישטוף אותן.אשמח לקרוא (אל תשכח להזמין אותי).
ילד בן שמונה איבד רגל.
איזו פרשנות צריכים לתת לזה?
מי אמר שבכלל צריך?
אני חוזר: ילד בן שמונה איבד רגל.
תחשוב על זה.
ידידי, קצת שיחתי לך במילים, אני מקווה שתמצא בזה ערך
באמת?
אין אפילו אמת אחת?
הכל זורם לנו מהאצבעות? לא לך? לא להם? לא לדתיים? לא לחילוניים? לא ליהודים?
מי שטוען שאין אמת כלל הוא מבולבל. זאת היא חשיבה של ילד בן שנה וחצי שרואה את העולם בשחור ולבן, אמת ושקר.
אין דבר כזה אמת אבל יש דבר כזה מציאות. מציאות מוחלטת שהיא הבסיס לכל הפרשנויות.כולם מחוברים אליה, לכולם בעלות עליה במשותף, תאורי אמת רבים מייצגים אותה. אין דבר כזה אמת כלעצמה, תמיד היא מלווה ביפה והטוב (הסכמה של אפלטון וקאנט בנקודה הזאת), ביטול האמת היא המצאה של אנשים מבולבלים שרצו שאף אחד לא יגיד להם מה לעשות וכשגילו שיש שקר באנשים אחרים בהכריזם שהם יודעים את "האמת" היחידה.
סובייקטיבי הוא מציאותי אך גם האובייקטיבי נטוע בעצם, פרשנות היא פריזמה בה אתה יכול להשתמש כדי להשיג הצצה על המציאות.
בשביל לפתור בעיה לא צריך להימנע מלדעת את האמת היחידה. בשביל לפתור בעיה צריך רק להבין מה יצר אותה באמת - מה הגורמים במציאות המתהווים למחלה כואבת כזו או אחרת. אחר כך צריכים לתת לדמיון והיצירתיות בצירוף כוונה אוטנתית להיות חלק ממציאות בריאה.
אני אענה לך בפוסט (או אולי אפילו סדרת פוסטים) בבלוג שלי. אבל בנתיים תגיד לי מה למשל נתון לפרשנות בזה שילד בן 8 איבד רגל?
באמת?
יש רק אמת אחת?
של מי? שלך? שלהם? של הדתיים? של החילוניים? של היהודים? הנוצרים? אולי הבהאיים? של אוהבי כלבים? חתולים? אולי עכברושים? של חובבי המין הרגיל? הביזארי? אולי פדופילים?
מי שטוען שהוא יודע את האמת הוא שרלטן. זאת היא חשיבה של ילד בן שנה וחצי שרואה את העולם בשחור ולבן, אמת ושקר.
אין דבר כזה אמת. בטח לא מוחלטת. אף אחד לא יודע אותה, לא מחזיק בבעלות עליה, לא מייצג אותה. אין דבר כזה אמת, זאת המצאה של אנשים שרצו לשלוט באנשים אחרים בהכריזם שהם יודעים את "האמת".
הכל סובייקטיבי, ניתן לפרשנות בהתאם לפריזמה בה אתה משתמש.
בשביל לפתור בעיה לא צריכים לדעת את האמת. היא לא פקטור. בשביל לפתור בעיה צריך רק להבין מה יצר אותה. אחר כך צריכים רק דמיון ויצירתיות.
לא הבנתי מה קשור מושג הפוסט מודרניזם אבל זה משווה לדיון נופך יותר אינטלקטואלי אז אני מניח שזה נחמד.
האמת האחת היא שאתה מפרש את המציאות בצורה שנוח לך, כן גם אתה אורן.
אם תקום מחר בבוקר וכולם יגידו לך ערב טוב אז אתה תתחיל לחשוב שמשהו לא בסדר איתך ובסוף גם אתה תגיד "ערב טוב" ושלום לאמת האחת שלך.
יש המון מחקרים פסיכולוגים בנושא - פשוט צריך להכיר יותר את טבע האדם.
ולחשוב שתורת הגזע של היטלר לא היתה הגיונית ומבוססת זה ילדותי - להניח שגרמנים אינטליגנטים שפיתחו חלק נכבד מהמדע המודרני באירופה האמינו בשטויות - זה ילדותי.
אבל למה ללכת כל כך רחוק?
קח את הדתות כדוגמא - למישהו איכפת אם הן מבוססות על אמת או על שקרים? עבור מיליארדים זו המציאות שהם חיים.
אני מסכים שבשביל לפתור בעיה יש להבין את הסיבות של הבעיה ומרבית הסיבות מסתכמות לטבע האדם ולחינוך. וחינוך המוני זו במילה פחות יפה - תעמולה.
אז אולי תאמר שיש להתחיל לחנך את העם שלנו לפתוח עיניים במקום לקבור את הראש בחול בתוך שעשועני הטלוויזיה ותוכניות הבישול.
אבל אני בחרתי לדון בהסברה כלפי יתר העולם.
נרי - סרטון נחמד - תודה.
אתה מוזמן לצפות בסרטון הזה
http://cafe.themarker.com/view.php?t=113797
הקשר שלו לדברים שאמרת אינו בנושא ישראל/פלסטין אלה ביחס לאמירה שלך שאין מציאות משמעותית והכל הוא עניין של מה שאומרים שנכון.
עוד פעם הפוסט מודרניזם הזה. איזה קישקוש!
היטלר בנה תורת גזע שלמה על פסבדו מדע ושקרים ושום דבר ממה שהוא אמר לא היה נכון.
יש אמת. יש אמת אחת. לא תמיד אנחנו יודעים אותה אבל לחשוב שבגלל זה היא לא קיימת זה לחזור למנטליות. של ילד בן שנה וחצי שחושב שאם הוא לא רואה משהו אז הוא לא קיים.
בשביל לפתור בעיה, כל בעיה, צריך קודם כל להבין מה קורה. אם בעיה חוזרת שוב ושוב זה סימן שלא הבנו. אנחנו משקרים לעצמינו שזה לא ככה כי יותר נוח לנו להאמין בשקרים מאשר בעובדות.
רויטל יקירתי
אני מסכים שמדובר באותן מניפולציות - באותן מניפולציות שבהן ההורים שלנו חינכו אותנו, באותן המניפולציות שהוליווד וערוץ 2 מבדרים אותנו, באותן המניפולציות שגרמו לך ללבוש את הבגדים ורכוש את האוטו שבו את נוסעת ולא אוטו או בגדים אחרים.
ונחשי מה? המניפולציות האלו היו בשימוש במשך אלפי שנים - כי הן פשוט עובדות על טבע האדם ומותאמות אליו.
העובדות אינן משתנות? זו לדעתי השגיאה המרכזית שלי בכתיבת הפוסט הזה - העובדה שלא חידדתי עד כמה המציאות היא דבר סוביקטיבי ונתון למניפולציה.
אתם נאחזים שוב ושוב בפער בין המודעות שנוצרת באמצעות פירסום ותעמולה ל"עובדות", אז בואי אחדש לך משהו קטן - אין עובדות. את ספרי ההיסטוריה כותבים המנצחים.
אלף הרוגים זה הרבה או קצת? ומאה?
לוותר על 30 קמ"ר זה ויתור גדול? ומה עם לותר על חצי אי שלם?
להיות שנה תחת הפגזות האויב זה הרבה זמן? וחמש שנים?
במלחמת יום העצמאות ניצחנו? ובמלחמת יום כיפור? ומה עם מלחמת שלום הגליל?
את מבינה לאן אני חותר? הכל שאלה של עטיפה - תשאלי כל מי שכתב ספר היסטוריה וכל מי שחינך דור חדש. בדיוק כמו בחלב שאת קונה או בנעליים שאת נועלת.
אז אפשר להגיד שכל הרוג זה הפסד של חיים והרס של משפחה ועולם שלם ובכל מלחמה כמו בכל שנת טרור הפסדנו ואם טיעון כזה אין לי מה לעשות והוא נכון במידה מסויימת.
ולא באתי לכתוב על פתרון המשבר והדרך לשלום - על זה יש לי הרבה מה לומר אבל זה לא המקום. אבל בשום מקרה אני לא מוכן לקבל טיעון של "עובדות" , "מספרים", "נתונים" וכדומה.
היטלר בנה תורת גזע שלמה ומדעית שהתבססה על עובדות כאלה ואני בטוח שכולן היו נכונות - כי נכון זה מה שאומרים שנכון.
ואומרים כי ככה שטפו לנו את המוח להגיד - ותחשבי על זה...
אכן כך. אם משהו קרה שוב ושוב, צריך לחפש את ציר הסיבוב (וזה גם חרוז...)
כמו שכבר נאמר כאן, פשוט לא יכולתי להתאפק,
הסברה במובן שאתה מציג היא לא אחרת משכלול המניפולציות,
העובדות אינן משתנות, הבילבול גובר, אנו המפסידים העקריים.
ערן, נכון אמרת שאנחנו לא תופשים את עצמנו כחזקים למרות שעובדתית אנחנו החזקים גם צבאית וגם כלכלית. כפי שכבר כתבתי בכמה הזדמנויות, יש לי הרגשה שאנחנו מפחדים לתפוש את עצמנו כחזקים או פשוט נמצאים במצב של דיסונס קוגניטיבי. 2000 שנה היינו החלשים והמסכנים ופתאום תוך כמה עשורים המצב התהפך. זה לא קל לעשות את הסוויץ' בראש.
הקשר של לקוח למוצר או למותג
אומרים שעבור פטיש, כל דבר הוא מסמר. אנשים אוהבים פתרונות/הצהרות פשוטות מצפים שאת המציאות כולה יהיה אפשר להסביר במשפט מחץ אחד ... איני חושבשזה אפשרי. מדינה אינה מוצר, והמשמעות של מיתוג מדינה מגיע אולי לתחום הרווחים מתיירות אבל לא לבחירה/הזדהות של כל אחד עם הזההות האזרחית/לאומית שלו. כך גם "תמיכה" של העולם בישראל אינה מוצר, אלה ביטוי של ערכים.
באוכלוסיה העולמית, הערכים של חופש ושיוויון הם מהדומיננטיים שיש, וככאלה הם גוררים את אמצעי התקשורת להעדיף מסרים שמעוררים אמפטיה לפלסטינים.
ההנחה כי אנחנו החזקים
זאת אינה הנחה, אפשר למדוד עוצמה צבאית, מספר מתים, מספר האשים שיש להם פנסיה, מספר ילדים המתים בבית חולים או בגיל צעיר, מספר שנות לימוד, סטטיסטיקה של פשיעה אלימה ועוד פרמטרים רבים. בכולם ישראל עולה על המצב בפלסטין אלפי מונים. לכן יש ערבים ישראלים רבים (כולל פלסטינים) שמעדיפים חיים בישראל כי התנאים טובים יותר.
נכון יש הרבה שנרצה לשפר, ומקומות טובים יותר מישראל אבל מול הפלסטינים (עזה וגם הגדה) כמו גם מול מדינות ערביות רבות. ישראל היא גן עדן.
האם אתם אכן חושבים שהציבור הישראלי יתגלה כחזק יותר?
כמו שאמרתי יש פרמטרים רבים שמצביעים על העוצמה הישרלית יחסית לפלסטין. בקשר לשאלוני דעת קהל וכדומה תלוי מה יהיו השאלות שיחשפו את רמות החרדה הסובייקטיביות של הציבור בישראל. למשל אחרי אירועים כמו שקרו בירושלים, תמצא יותר חרדה שאנשים עם אג'נדה יתרגמו ויפרשו כהוכחה למסכנות וחולשה ישראלית.
ומי קובע מהי המציאות האמיתית בה אני חי אם לא החברה וההסברה/ תעמולה/ פירסום שהיא משדרת לי?
כפי שאמרתי יש מדדים טובים להעריך את זה, כאלה המשווים מדינות שונותומצבים שונים. אם אתה פונה לדעת הקהל לא תקבל את ה"אמת" אלה את המכנה המשותף הנמוך ביותר - חרדה.
אני שמח על הדיון אך לא ברורה לי ההנחה כי אנחנו החזקים, במיוחד אם אנחנו מדברים על תדמית והרגשה ולא במונחים של כוח צבאי או כלכלי.
כשאנחנו מודדים את הקשר של לקוח למוצר או למותג - אנחנו בודקים עד כמה הוא חושב שמותג הזה יספק לו פתרון לצרכים שלו, כמה פעמים ביום הוא חושב עליו ומה התשלום שהוא מוכן לשלם עבורו.
בהקשר זה אם נעשה בדיקת עמדות בקרב הציבור הישראלי והפלסטיני ביחס לסכסוך/ ללחימה או לעתיד המדינה או החברה - האם אתם אכן חושבים שהציבור הישראלי יתגלה כחזק יותר?
הכרתי אנשים עשירים ו"חזקים" חברתית שחיו מציאות של מחסור, חולשה וכאב והכרתי אנשים עניים וחולים שחיו מציאות של ביטחון, תקווה ושמחה. אז מי חזק יותר? ומי קובע מהי המציאות האמיתית בה אני חי אם לא החברה וההסברה/ תעמולה/ פירסום שהיא משדרת לי?
אורן,
אנחנו החזקים, השאלה אם אנחנו צריכים להיות חזקים יותר ולבא את זה בחיסול כל זהות והתקוממות פלסטינית או לזהות שהאחריות שלנו על העתיד גדולה מזו של הפלסטינים משום שאנחנו חזקים יותר.
אני חושב שככל שישראל חזקה יותר, היא צריכה להשקיע יותר בעתיד של הפלסטינים, אחרת אנחנו במשחק סכום אפס שככל שננצח בו, התדמית שלנו כאלימים ופוגעים בחלשים רק גדלה.
נועם,
הצופה בטלויזיה/אינטרנט אינו מעניין עד שהוא לא עושה פעולה כמו לבחור קו פוליטי מסויים או מתנדב לבא ולפעול באיזור. יש סיבות רבות למה הסיפור הפלסטיני כלכך סקסי, אולם ישראל צריכה להציע סיפור אחר. בעוד שהפלסטינים רוקדים על הדם והמיסכנות שלם, ישראל צריכה להוביל רעיונות של תקווה ופעולות שיקדמו את העתיד של האיזור, עתיד בו פלסטינים וישראלים, מוסלמים, נוצרים ויהודים שותפים למשאבים של האיזור הזה ופועלים במסגרת משולבת לטובת ילדי האיזור.
כל עוד הישראלים מנסים להציג את ה"אמת שלהם" וה"צדק שלהם" הם יהיו כלואים בדיאלקטיקה המטופשת של משחק האשמות בו כל צד מנסה להציג את הצד השני כנורא יותר ולהצדיק את האלימות שלו - מה שמתורגם בסופו של דבר לקאסמים וחיסולים ממוקדים.
זאת לא התדמית, זאת המהות של להיות ישראל במזרח התיכון שלא ברורה לנו.
אני חושב שהבעיה היא בתכנים ולא באופן ההעברה.
לעולם נמאס לשמוע כמה אנחנו מסכנים, בעיקר כשזה לא ממש מסתדר עם העובדות. ישראל היא מעצמה גרעינית שהתל"ג שלה עולה על זה של כל מדינות ערב גם יחד (למרות הנפט) ושמגיבה בהרג של מאה פלסטינאים על זה שנפלו כמה קפצונים על אשקלון ושדרות. ככה זה נראה אם מסתכלים על זה באופן הצר שמשום מה אנחנו אלה שמשווקים אותו.
היה עדיף שנתרכז בעניין היותר עקרוני ושנבוא בתור החזקים שעומדים בפרץ מול מה שהוא איום גלובלי. זה הקו ששרון הוביל ושהיה צריך לשלם בהתנתקום מעזה כדי להחזיק בו. חבל שאולמרט לא מסוגל להמשיך באותו הקו רק בגלל שהוא לא מסוגל לפרק כמה מאחזים לא חוקיים.
נרי,
הבעיה היא שגם את האמת והמציאות האותנטית שלנו אנחנו לא מצליחים להעביר אל העולם. שדה המערכה עבר כבר מזמן אל מסכי הטלויזיה ואתרי האינטרנט - תדמית היא חזות הכל (בין אם נאהב זאת ובין אם לאו) ובמערכה הזאת אנחנו מפסידים ובגדול.
קרוב משפחה שלי הוא ראש הקהילה היהודית בארץ אירופאית חשובה. הוא נלחם את מלחמת התדמית של ישראל על בסיס יומיומי. לטענתו, לא רק שישראל ומשרד החוץ אינם נותנים לו כלים להתמודדות עם המצב אלא שלעיתים נדמה לו שממש מכשילים אותו. אם הוא אומר דברים כאלה, הרי שמצבנו בכי רע.
לא מדובר ב"תחרות מיסכנות" עם הפלסטינאים אבל זה לא גורע ממצבם האיום של תושבי עוטף עזה.
הי נרי,
אין כאן לדעתי עניין של הרגשת "מסכנות".
ואכן לדעתי אסטרטגיה תקשורתית חייבת להציג את האמת, אוטנטיות חשובה,
כבר נאמר "לשקר יש רגליים" ולדעתי סופו שיתגלה.
אבל בוא ונסתכל מה חושבת דעת הקהל הבינלאומית, יש לה שתי עדויות והם יוצאים מבולבלים לגמרי זאת עקב תדירות ההסברה, עוצמת הקליפים, מחזוריות האירועים.
לדעתי אם נספור את מספר הפעמים שבו הופיעה בתקשורת הזרה "פעולה אלימה" של צה"ל לעומת "פעולה אלימה" של הפלסטינים נראה ישנן יותר הופעות אלימות של צה"ל בתקשורת הזרה והתדירות משחקת תפקיד לרעתנו. כמו כן הצופה הבינלאומי לא מתעמק דיו בסכסוף ובמניעיו אלא רק בשורת התוצאות, אין הוא מתייחס לכך שהטרוריסטים הפלסתינאים הורגים חפים מפשע בכוונה תחילה בעוד ישראל מנסה להתמקד בטרוריסטים עצמם ובשולחיהם.
ידידי,
תראה איפה הפלסטינים ואיפה הישראלים.
זה לא תדמית והעולם בולע את השקרים שלהם, אבל מצבם לא משתפר כי הם חיים בשקר.
אני לא ממליץ לחיות כמוהם, אם כבר אז לחיות באופן אותנטי ז"א כשאנו משדרים את המציאות ואת האמת ולא בונים שקר על שקר כדי להראות טוב (או במקרה הפלסטיני כדי להראות מסכנים ורע).
לפלסטינים אין קצה של מערכת תמיכה שיש לנו, והחברים משדרות ואשקלון, שחייהם קשים מאלו של התל-אביבים (כמוני) וודאי נמצאים במצב טוב יותר. הדבר האחרון שהם צריכים זה שישכנעו אותם שהם יותר מסכנים ויכניסו אותם לתחרות עם המסכנות הפלסטינית.
ממש.
הפלסטינאים ממש אלופי האותנטיות והאמת (not) ואנחנו רואים כיצד העולם בולע את השקרים שלהם.
אף אחד לא מדבר על אשליות, ניפוח, שקרים ושאר ירקות.
מדובר על הוצאת האמת של תושבי שדרות, אשקלון והסביבה ושאר תושבי מדינת ישראל אל האור. לא יתכן שהעולם ישמע רק צד אחד ולא את השני. לפחות למען האיזון.
להגיד שכל מה שעשינו במרוצת השנים היה בסדר? אין דבר רחוק מהאמת אבל ההלקאה העצמית הזאת כאילו רק אנחנו לא בסדר והצד השני זך וצחור כשלג היא מטופשת לא פחות.
שלא יהיו לכם ספקות - אני מהצד השמאלי של הקשת אבל בשנים האחרונות חודרת אליי ההכרה שהשינוי עוד רחוק ולא בגלל שאנחנו לא רוצים אלא בעיקר משום שהצד השני עוד לא רוצה.
צר לי על הפלסטינאים בעזה, בעיקר על הילדים, אבל גם ילדי שדרות לא חטאו ולא פשעו ואין סיבה, ולו הקלושה ביותר, שתיפול שערה אחת מראשם. גם קולם צריך להישמע.
איני מתכוון כלל להיכנס לנושאי מדיניות ולסכסוך הישראלי - פלסטיני.
אני מכוון אך ורק לנושא ההסברתי - תדמיתי ואני משתדל לבצע ניתוח אוביקטיבי לפי עניות דעתי. אז מספר הערות למגיבים:
1. דעת הקהל הינה כוח טבע לכל דבר ביכולתו לגרום שינויים לטובה או לרעה יותר ממרבית כוחות הטבע בדרגות הדומם, הצומח והחי.
2. להיטלר היתה מכונת הסברה משומנת וזו הסיבה שהצליח בתקופה קצרה של מספר שנים לעקור מהשורש מוסר וחינוך שהיו מוטבעים באומה מפותחת במשך מאות שנים.
3. הכוח התדמיתי שסיפקה ליהודים השואה איפשרה לישראל להקים מדינה ולהחזיק בה, כמו גם לזכות בעוד טובות הנאה רבות.
4. אין לעולם לזלזל בכוחה של דעת הקהל העולמית ולכן לדעתי עדיף תמיד להיות בצד המועדף.
5. מוחמד א דורה הוא דוגמא לפיברוק שקרי של אירוע שזיכה את הפלסטינים בנקודות רבות ובתקופה בה כבר אין ניצחונות בנוק אאוט - נקודות הן שם המשחק.
6. לצערי מדינת ישראל אינה עושה לחלוטין שימוש מושכל בתעמולה לא כלפי חוץ ולא כלפי פנים ותעמולה מה לעשות היא נשק - היא החינוך האמיתי למבוגרים.
אז נכון תעמולה זה לא הכל והיא לא פותרת דברים מהשורש אבל בכוחה לעיתים ליצור מציאות חדשה שכן עובדות הן לחלוטין דבר סוביקטיבי ומשבר הוא עניין של הרגשה.
הדתות השונות הן דוגמא לכך, ברית המועצות כמו ארצות הברית (להבדיל אלפי הבדלות) הן דוגמאות נוספות.
האם אני צריך להוסיף?
ואני חושבת בניגוד למה שכתבו כאן לפני שאתה צודק.
זו מלחמת הסברה.
אנחנו נכשלים בה.
איריתה
זאת אומרת, לפי ההגיון הזה, שאם להיטלר היתה מכונת תעמולה יותר משומנת (איזה משרד יחסי ציבור עם שלושה שמות משפחה או משהו כזה), אז אולי לא היה יוצא לו ולאס.אס. כזה שם רע. "העבודה משחררת" - באמת איזה סלוגן עייף. תן לפרסומאי שלך שני אספרסו וקרואסון ותראה איך הוא מביא ססמא הרבה יותר קליטה...
רק ההסברה נכשלה, לו רק היינו יכולים להסביר יותר נכון את המדיניות שלנו הכל היה נראה אחרת.
מחשבה מאד לא מציאותית, מאד ילדית, לא ההסברה כושלת אנחנו כושלים.
בין כל הכשלונות אפשר למנות גם את כשלון האוטנטיות.
המחשבה שאפשר על ידי ניפוח וסיפורים שיקריים לשנות משהו משמעותי במציאות. המחשבה ש"ניצחון תדמיתי" הוא דבר חשוב יותר משינוי היחסים ין הפלסטינים לישראלים.
למה אתה חושב שאם נשקר/ננפח טוב יותר סיפורים וננצח תדמיתית משהו טוב יקרה? מדוע אתה מאמין כי אם הפלסטינים יסבלו יותר ותמנע מהם אהדה אז משהו משמעותי יקרה ביחסים סין ערבים ליהודים במזרח התיכון.
כל עוד נמשיך להשלות עצמנו כי דרך אשליית אחרים ניצור מציאות, נמשיך להיכשל במציאות.