כותרות TheMarker >
    ';
    0

    על שמאל פוליטי ורגשות : חלק 1

    4 תגובות   יום שישי , 27/7/18, 16:02

    מחאת הלהט"ב שהייתה לא מזמן בתשעה באב, ואשר הייתה מתוכננת מראש מזה זמן רב בדומה למחאת האוהלים בשעתו, הביאה אותי שוב להתעמק בשאלת ההבדלים או שמא חוסר הבדלים בין ימין לשמאל. אחת הטענות השכיחות היא כי שמאל "מבוסס על השכל" וימין "פורט על הרגש" כגון רגשות דתיים ולאומיים. וזה ממש לא נכון. השמאל בהחלט יודע להיות הצד הפורט על רגשות כגון: תפיסות כלכליות רגשיות, הזדהות עם מוכי גורל ומקופחים (חלקם אומנם באמת אך חלקם לא באמת). וכן, השמאל פורט גם על המשמעות הרגשית של המושג "שינוי", אומנם בד"כ בצורות עקיפות ומרומזות.

     

    מבחינת טיעונים כלכליים אין שום דבר רציונלי בהתערבות כלכלית מסיבית של המדינה בכלכלה אשר עליה להיות מוגבלת לפונקציות בסיסיות של המדינה ולכמה מקרי קיצון מסוימים. ממשלה לא יכולה לממן "בלי סוף" מגורים של כל אחד ובפרט לא בתל אביב.  כבר כתבו לפניי במקומות שונים מהי האי רציונליות שבקומוניזם או אפילו סוציאליזם ובציפייה שהממשלה "תממן הכל" ולכן לא אפרט כאן.

     

    רגש אחר עליו השמאל פורט הוא רגש הקיפוח וההזדהות עם הסובל. הזדהות עם הסובל היא רגש חשוב וטוב שקיים אלא שזה עדיין רגש (צריך לומר זאת היות והשמאל מנסה תכופות לטעון למונופול על השכליות) ובנוסף לכך הרגש יכול להטעות (לא פחות מרגשות דתיים או לאומיים) באשר לא כל מי שהשמאל פועל למענו, כביכול או שלא כביכול, הוא באמת מקופח ומוכה גורל. כך, למשל, איש לא מטיל ספק כי להט"בים רבים סובלים בשל נטייתם זו סבל נפשי ולעיתים אף כלכלי ולעיתים בצורה מאד קיצונית ורוב הציבור כלל לא שמח לאידם. אך לא למען להט"בים אלו, מהסוג המצוי בעיקר בפריפריה, הייתה המחאה בתשעה באב האחרון.

     

    מחאה זו, אשר תוכננה כאמור זמן רב מראש הייתה ביסודה מחאה של אלו שיש להם למען אלו שיש להם, אף אם מן הסתם היו גם מצטרפים יותר ספונטניים. מי שנמצא במצוקה כלכלית ונפשית נוראית ואקוטית אינו מחכה כמה חודשים טובים לתאריך מסויים בשנה כדי לתת לה ביטוי. הוא מייד ינקוט בצעדים שיתנו ביטוי למצוקתו הקיצונית בין אם פסיביים (חוסר כל תפקוד) או אקטיביים כמו ריצה בהולה אל גורם טיפולי כדי לתת מזור מהיר למצוקתו או התפרצות ספונטנית וקיצונית לעיני כל תוך עשיית מעשים מעוררי תשומת לב או אפילו במקרים אחדים, חלילה, איבוד עצמי לדעת. אולם לעולם לא יחכה מראש כמה חודשים טובים דווקא לתאריך מסוים. באופן מעניין מוקדי המחאה היו בעיקר דווקא ביישובים מבוססים וערים גדולות ופחות ביישובי פריפריה שם המצב הנפשי (והכלכלי) של הלהט"בים הוא באופן כללי רע יותר.

     

    תובנות אלו נכונות גם לגבי מחאת האוהלים בזמנו. מוקד המחאה ה"עיקרי", זה שהצליח לגנוב את תשומת הלב התקשורתית, היה בתל אביב ושם התרכזו מנהיגי המחאה שהיו שותפים בתכנונה מראש ואשר לימים רבים מאד מהם התגלו כעסקנים פוליטיים. משום מה התקשורת נתנה ברובה הגדול ביטוי למחאה בתל אביב ולא למצטרפים יותר ספונטניים בפריפריה. מובן אומנם שהיו מצטרפים ספונטניים גם בתל אביב, אך התמונה ברורה. אף נטייתם של מוחים רבים לאכול כל יום במשך המחאה ארוחות לא זולות במסעדות סמוכות לא הראתה על מסכנות מיוחדת של אוכלוסיית המוחים שבתל אביב. 

     

    אך מעבר לטיעונים כלכליים לא רציונליים ונסיונות לשחק באופן מניפולטיבי ברגשות הזדהות עם הסובל ומקופח ישנו עוד "מיתר רגשי" עליו השמאל פורט, אולי עם פחות מודעות אליו, או שמא בגלל היותו חלק מהגדרות מקובלות של השמאל, השמאל פורט עליו באופן "כה אוטומטי". זהו המיתר  הרגשי של המילה "שינוי" עליו אדבר בפוסט הבא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/9/18 18:56:
      מעניין . נגיע להמשך ביום יומיים הקרובים.
        1/8/18 20:30:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2018-08-01 11:51:55

      .

      ברצוני ומין הבורות הפוליטית שבי להתייחס למשפט נכון מהפוסט.

      ובנוסף לכך הרגש יכול להטעות (לא פחות מרגשות דתיים או לאומיים)

       

      לאחרונה היה באזור אחד נציב, כוהן דת אציל שהפיץ שהשכל יכול לטעות אבל הרגש לא.

      אויה לה למדינה המחליטה מרגש דביק ולא משכל.


      נכון, וזה כמובן נכון למגוון תחומים.

      .

      ברצוני ומין הבורות הפוליטית שבי להתייחס למשפט נכון מהפוסט.

      ובנוסף לכך הרגש יכול להטעות (לא פחות מרגשות דתיים או לאומיים)

       

      לאחרונה היה באזור אחד נציב, כוהן דת אציל שהפיץ שהשכל יכול לטעות אבל הרגש לא.

      אויה לה למדינה המחליטה מרגש דביק ולא משכל.

        1/8/18 00:12:

       אמיר היקר.

       תודה לפוסט המעניין  ולהסברים הנהדרים.

       יישר כוח!

       המשך  שבוע טוב ויצירתי.

       בברכה

       אהובה

      ארכיון

      פרופיל

      אמיר ניצן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין