כותרות TheMarker >
    ';

    עיתונאי אזרחי

    יומן אישי של ד"ר מיכאל מירו, עיתונאי אזרחי שחוקר את החברה האזרחית למעלה משלושים שנה.
    © כל הזכויות בבלוג הזה שמורות למחבר, מיכאל מירו.

    מרוץ החקיקה / ד"ר מיכאל מירו

    0 תגובות   יום שבת, 28/7/18, 00:27

    ממש לקראת סוף המושב השלימה הכנסת מרתון חקיקה. חברי הכנסת החרוצים מאוד מחוקקים את עצמם מעל ומעבר למה שהשכל הישר מאפשר.

    לעיתים ברגעים של שעשוע עולות לי דוגמאות לחקיקה חסרה, אבל אז הכנסת באה ומדגימה את מה שאפילו הדמיון הפרוע לא יכול לספק.

    אך לפני הכל נשאל את השאלה למה זה קורה? למה נדרשים חברי הפרלמנט שלנו להצביע על עשרות חוקים בלחץ זמן של 48 שעות. מה כל כך דחוף? התשובות מגוונות. יש החוששים מדחיית ההצבעה עד תום הפגרה ולכן עומדים על כך שהחוק יאושר. יש מקרים שבהם הממשלה מחוייבת בגלל לחץ מארגונים בינלאומיים, כמו החוק לפיצול תאגיד השידור הציבורי שבוטל בגלל האירוויזיון. ויש עוד הרבה הסברים משכנעים למה כן לפעול כך.

    השכל הישר ומחקרים אקדמיים רבים מצביעים על טעויות מהותיות כש"לוקחים את העניינים לידיים" כשמחוקקים בלחץ ולא משקיעים זמן בחשיבה משותפת. חשוב לציין שכל החוקים נדונו במסגרות המצומצמות לעומק. ההצבעה במליאת הכנסת נתפשת בעיני המחוקקים כאקט פורמלי בלבד. הם לא מבינים את האחריות הרובצת לפיתחם כשהם מאשרים או לא מאשרים הצעות חוק מבלי להבין אותם עד ליסוד.

    כעת ננסה להבין את התהליך...הכנסת מחולקת לקואליציה ואופוזיציה. בגלל המבנה הפרלמנטרי וההסכמות בנות שבעים שנה הקואליציה היא בעצם זו שיכולה להעביר חקיקה, כמובן בהסכמת וועדת שרים לענייני חקיקה. בדרך כלל חברות בקואליציה מעניקה יתרון והצעות שבאות מהאופוזיציה יצלחו בתנאי שיש הסכמה מהקואליציה. מסובך? כעת נעבור להצעות הממשלתיות, אלה בדרך כלל יזכו להעדפה. עקרון הפרדת הרשויות כמובן נמחק כאשר וועדת שרים לענייני חקיקה היא המסננת של חוקים. לחברי הכנסת נוח לתקוף את מערכת המשפט בא בשעה ששרים יכולים לרומם או לבלום כל הצעת חוק.

    ובחזרה אל הכותרת, אל מרתון החקיקה שבו חברי הכנסת "מנקים" את השולחן. פועלים כאילו מדובר בפס ייצור מהסרט זמנים מודרניים של צ'ארלי צ'אפלין. סרט שנעשה ב 1936 וחזה את שנות 2000 ואילך. יש כאן תחרות אינסופית על חקיקה, אל אובססיית חקיקה, מה שמנתק את כל העשיה מעקרון השכל הישר וכך מקבלים חוקי תקציב וכך מקבלים חוקי לאום ופונדקאות ועוד עשרות חוקים אחרים שספק אם מישהו באמת יודע למה נועדו, האם הם לשרות הציבור או לשרות אינטרסים מצומצמים מאוד. אף אחד לא פוסל סיוע לאזרחים שזקוקים לכך, הסיוע לא יגיע מעשרות חוקים שעוברים בזה אחר זה בסרט נע.

    השיטה חייבת להשתנות, השיטה הדמוקרטית שקובעת את עליונות הנבחר, מה שנקרא דמוקרטיה אליטרית, מפספסת את העיקר, ניהול בני אדם. כשנבחרי ציבור חשים ופועלים כאליטה, אוליגרכיה גם אם הם מגדירים זאת דמוקרטיה כי אז המרחק בינה לבין דיקטטורה כבר לא רחוק. התפישה כאילו נחוצה רק הפרדת רשויות מחזקת את המנגנון האליטרי, של השלטון ממשלה וכנסת ולצידם מערכת המשפט יודעים הכי טוב מה נחוץ לאזרחים. המודל הזה חייב לדור בכפיפה אחת עם משלוש שווה צלעות שבו יש שלושה מגזרים המשפיעים זה על זה וחוזר חלילה והכוונה לממשל, העסקים והחברה האזרחית. החברה האזרחית פועלת כאוסף כאוטי של ארגונים אזרחיים כאלה ואחרים שמצליחים להשפיע על מעשה החקיקה ועל קבלת החלטות. חוקים רבים מאוד מגיעים ממרכול האזרחי. מגיעים וכמעט ללא תיקון עוברים וכאן טמונה הבעיה. החברה האזרחית כמו העסקים זיהו את המנגנון של חברי כנסת חסרי אידיאולוגיה שרוצים רעיונות לחקיקה ובדרך זו הלכה ולמעשה משתפים המגזרים פעולה בדרך שאפשר לראות אותה כראויה וראויה מאוד. אבל וכאן האבל הגדול, כולם חייבים לרסן את עצמם. ההזרמה הבלתי פוסקת של רעיונות חקיקה מלבה את אש היצירה של חוקים חדשים ואת הדלק של מכונת הסרט הנע.

    חשוב לציין שמנגנון כזה של פעולה מוביל את המחוקקים למנגנון פעולה בנאלי, עוד מאותו הדבר, במיוחד כשזה מצליח. כשעשרות חוקים עוברים במרתון, כולל משחקי הפיליבסטר של האופוזיציה, כולם, כל חברי וחברות הכנסת חשות וחשים שהם משמעותיים. מרוצים יותר, מרוצים פחות ובכל מקרה לא מוותרים על מקומם בהיכל ומתכוננים לחוק הבא.

    המנגנון הבנאלי מסוכן לחברה האנושית ובכלל. זהו מנגנון שבו מתקבלות החלטות תוך כדי תחושת צונאמי, לקיחת עניינים לידיים. מנגנון שבו אין הפעלה של שכל ישר כי אין זמן. כך גם צ'רלי צ'אפלין בזמנים מודרניים, ברגע שהוא לא עומד בקצב הברגת הברגים המכונה סוחפת אותו. אם הוא רוצה לשרוד הוא חייב לעמוד בקצב.

    האם חברי כנסת שנבחרו לארבע שנים נמצאים בסכנת השרדות? התשובה האוטומטית והבנאלית היא כן בוודאי. אך לצידה יש תשובה אחרת. אולי כדאי לחשוב שתחושת ההשרדות היא מדומיינת ובעצם משרתת את הבנאליות. אני חש נרדף ובסכנה מתמדת ומקבל החלטות אוטומטיות שנשענות על ידע מוקדם, אינטואיטיבי ופועל אך ורק על פיו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      עיתונאי אזרחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין