כותרות TheMarker >
    ';

    יוסי קווטינסקי כותב על הכל

    בלוג שנותן במה הן לצד העסקי והן לדעות שלי על כל דבר שרק אראה לנכון. מקום להביע הגיגים , מחשבות, דעות ועוד הרבה ובין השאר לספר על עיסוקי

    לכל המגיבים, אני מבקש להשתמש בגודל הפונט האחיד, לא אות שמנה, אות רגילה - כולנו שווים וכמו שאני כותב בגודל אות רגילה - אני מבקש מכולם - תכתבו בגובה העיניים באות הסטנדרטית ולא אות שונה. תגובות בפונטים שונים מוגדלים או שמנים - יוסרו, כולנו שווים ואין פה מישהו עם גדול יותר או שהוא שווה יותר

    0

    מצעד הגאווה בירושלים - אכזבה והרגשה לא טובה. חופש לא היה שם - ביטחון.... יותר מידי

    3 תגובות   יום שישי , 3/8/18, 10:14

    יסלחו לי חבריי  הגאים, אני בעד המאבק של כולנו על כל הדברים אבל הכתוב פה בא להגיד את שהרגשתי במצעד הגאווה בירושלים ואני יודע שהרבה אנשים לא יאהבו את זה לשמוע אבל זו תחושתי והיא מנוגדת לגמרי לתחושה שהייתי בעצרת בכיכר רבין

     

    יום חמישי. מצעד הגאווה בירושלים.
    לפני הרבה שנים הלכתי למצעד פעם אחת ולאחר שראיתי אז, שמצעד הגאווה בירושלים הפך להיות מצעד של השמאל (ואני מממש ממש לא שמאלני) הזועק ובמקום להיות מצעד שבא באמת לומר את הכאב של הקהילה הוא הפך להיות מצעד של השמאל הקיצוני בישראל. כך היה לפני הרבה שנים ואפשר לומר שעד השנה האחרונה בירושלים.

    השנה, זו שנה של נקודת מפנה. הייתי באירוע בתל אביב בהפגנה הגדולה בכיכר רבין, יצאתי ממנה מרוגש, נפעם, והרגשתי טוב בנשמה שהגעתי לשם ולמרות שאני אחד שלא הולך לאף מצעד גאווה בתל אביב, הייתי מרוגש מהאירוע בתל אביב הגדול בכיכר רבין באופן מדהים.

    שהחל המאבק הזה, אני זה שכתב לפחות פה יותר מפעם אחת ולא רק כאן, כי מצעד הגאווה בירושלים צריך להיות המשך הדרך של האירוע בתל אביב, כך אני ראיתי את זה וכך דעתי הייתה.

    הייתי היום מרוגש לאחר שאני בעיקרון לא הולך למצעדים בירושלים וליבי ליבי היה היום באופן מיוחד שונה מהתרגשות לקראת האירוע בירושלים. ראיתי בו אירוע מכונן שממשיך את כיכר רבין.

    הגעתי לאזור המצעד, מודה באופן פשוט וקל, והתקרבתי לנקודת הבידוק שלמשטרת ישראל לאקס טריטוריה של המצעד.

    אני רוצה להבדיל בין מה שאכתוב בהמשך לבין הגישה של משטרת ישראל, כל המשטרה על כל גווניה היו נחמדים, אדיבים, מכבדים ומבחינה זו אני אגיד שאפו לשוטרים באשר הם, כחולים וירוקים, אין לי מילה רעה לומר אבל יש לי מה לומר על התחושה איך שהכל נראה.

    עברתי את הבידוק והגעתי לכיכר פריס. המקום נראה כמו מקום כבוש של המשטרה. מכל הצדדים גדרות משטרה, את הכבישים הצדדים חוסמים באמצעות שתי שכבות של משטרה שבאמצע חוסם את הכביש רכב בטחון כבד, בכל מטר או שניים עמד שוטר אחד לפחות, וההרגשה הייתה שבעצם הדבר הכי חשוב שהוא חופש ושוויון נעלם לגמרי מהרעיון של מצעד הגאווה.

    האבטחה כמה שהיא הייתה מדהימה, נתנה לי הרגשה של בית סוהר, כלא, סגור ומאובטח ושבמעט שדיברתי עם מישהו, אמרתי שהמקום היה מאובטח וסגור וכלוא, יותר מאשר ביקור של נשיא ארצות הברית בישראל.

    ההרגשה שלי לאורך כל הדרך בין כיכר פריס, לבין גן הפעמון, הייתה איומה, מתוך ההרגשה שבעצם בשביל לקבל את השוויון, את הקבלה שלנו בחברה, צריך לעבור דרך שביל של רשות בתי הסוהר והמשטרה. כך זה נראה. אסור לצאת משום מקום, אסור לעבור לשום מקום, אסור לזוז בשום מקום, יוצאים ונכנסים רק ממעבר אחד, אתה נכנס למתחם ואתה מתוייג עם פס סימון שאומר שאתה רשאי להיות באזור הזה, כל שוטר תוקע בך מבט כאילו אתה רוצח סדרתי שבא לחסל את העולם ובכלל..... תחושת הבטן שאני מסתכל על זה בהשקפת עולמי הורידה לי את כל ההרגשה הטובה והרגשתי כאילו...כל אחד שעובר שם נמצא תחת רנטגן חוקר כדי לראות אולי הוא המפגע היהודי או הערבי הבא. אם הייתם רואים איזה מבטים תקעו בי ולא רק בי, זה היה מעורר בכל אדם פלצות. אם הייתם רואים את כל המקום הזה, את הכלא שבו ערכו את מצעד הגאווה היו לכל אחד הרבה תהיות.

    שלא יטעה איש אני מבין את הכוונות הטובות של כולם במשטרה וכוחות הביטחון, אבל מצד שני, זה נותן תחושה רעה בלב, תחושה שלא משאירה לפחות לי טעם טוב.

    אתה הולך במצעד, ולא פחות מצועדים היו שם שוטרים שליוו את הכל וזה.... היה רע רע רע, ושוב, השוטרים היו מעל ומעבר בסדר, המשטרה עשתה את שאמרו לה לעשות כי כך ראו את האבטחה הכי נכון, אבל אני כאדם.... לא אהבתי את זה בכלל והרגשתי הרגשה בלב מחורבנת יותר מכל פעם בחיי.

    הייתי שותף למאות ואלפי אירועים שהכנו בירושלים בזמני במשטרת ישראל, דבר כזה עוד לא ראיתי ומקווה שגם לא אראה.

    ולסיום אגיד,

    לא קיבלתי, לא בגן הפעמון, לא לאורך הצעדה שהלכתי – עשיתי רק את הדרך בין גן הפעמון לכיכר פריס ואחרי זה פרשתי, לא קיבלתי תחושה של שמחה, אהבה, גאווה והאמת ממש כלום, את אלה שצעדו במקום הראשון עם השלטים לא ראיתי בהם את מה שראיתי בתל אביב וזה נראה משהו אחר לחלוטין בכל קנה מידה.

    זה היה צבעוני, זה היה חשוב, ללא כל ספק המצעד אבל בתוך תוכי יצאתי בהרגשה שהמצעד הזה בירושלים שהיה ביום חמישי, פספס את מה שבאמת היה צריך להביע פה בכלל.

    אני, שמחתי שהלכתי כי אם לא הייתי הולך הייתי מרגיש הרגשה שפיספסתי משהו, אבל מצד שני, אני אגיד בלב שלם שלעוד מצעד בירושלים שסגור כמו כלאבוש אין לי שום כוונה ללכת.

    המצעד בתל אביב שהיה בין גן מאיר וסביבתו לבין הטיילת הראה מפגן של חופש ואחווה, העצרת שהייתה בתל אביב הייתה מרגשת והעבירה מסר חזק, המצעד בירושלים נתן תחושה לא טובה בלב, של פספוס, החמצה, ולדעתי פיספס את המטרה.

    העובדה שהמצעד בירושלים לא נכנס לסדר היום הציבורי, העובדה שהוא התמסמס בין כל הדברים מראה שעוצמתו הייתה חלשה בכל פנים.

    מה אגיד, אם הברירה היא מצעד כזה שסגור בחומות אבטחה כאלה בצורות ואיומות, עדיף כבר לעשות הפנינג ענק בגן סאקר או גן הפעמון ולא צריך את הצעדה הזו שמצד אחד חוסמת עיר אבל זה לא מפריע לי, אבל מצד שני מחזיקה כלכך הרבה כוחות מאבטחים כדי לשמור על האבטחה.

    גאווה לא הייתה לי ממצעד הגאווה בירושלים, לצערי.

    תחושה טובה – לא הייתה לי – הייתה לי הרגשה של בית סוהר עם טונות מאבטחים.

    ואם שתכננתי ללכת את כל המצעד והכנתי את עצמי ואני ברחתי באמצע כל עוד נפשי בי ולצערי ראיתי עשרות שעשו כמוני – זה אומר את הכל. המצעד הזה כשל ונכשל.

    אז הוא היה שם, אז הוא צעד, והייתי שם.

    אבל אם זה כאלה חומות אבטחה, עיניים בוהקות של שוטרים (שהיו נחמדים אין לי טענה אליהם) אז עדיף במקום זה לעשות עצרת במקום כלשהו בענק, לעשות משהו ממוקד יותר וחזק ואין צורך במצעד הזה שלטעמי הוא ארוך, מנופח ומיותר.

    צר לי חבריי הגאים.

    העצרת בתל אביב הצליחה להוציא בי המון אנרגיות טובות ואהבתי אותה מאד והעוצמה שלה הייתה חסרת פשרות.

    אבל המצעד בירושלים
    נתן לי תחושה של כלום, נתן לי הרגשה של פספוס אחד גדול
    האבטחה הזו שהייתה שם בעצם הסירה את המושג חופש ודרור

    ואם צריך בשביל לצעוד כזו אבטחה סגורה ומאובטחת
    אז עדיף לא לצעוד ובמקום זה לעשות באמת אירוע

    של חופש ושוויון

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      אין חיים בירושלים והאמת בתל אביב החיים לא יותר טובים שאני מסתכל על עולם הגאווה אם אתה לא שותה ולא עושה סמים סביר להניח שקשה לך להתקבל שם לקהילה
        4/8/18 16:28:

      ירושלים זאת עיר בלי עתיד. רק עבר. מה הטעם להתעקש לקיים בה חיים ?

        4/8/18 15:34:
      לא ממש מפתיע. ת"א הרבה יותר פתוחה ללהט"בים, ירושלים טעונה יותר. (עיר מדהימה- אחד הפספוסים הגדולים של החילונים).

      ארכיון

      פרופיל

      יוסיקווטינסקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין