כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    מבט מפוכח על אהבה

    13 תגובות   יום שני, 6/8/18, 12:17

    5.8.2018

     

    הכותרת המקורית של רשימה זו היתה "צריך הומור לאהבה". כותרת מדליקה לאין ערוך יותר מאשר "מבט מפוכח על האהבה".מי רוצה מבט מפוכח על האהבה? הרי זה כל הענין, חוסר הפיכחון, השיכרון, אבדן השליטה, אותו רגש דמוי טירוף, אותו אנחנו נוטים לחפש.

    ''

    הנאהבים, מתי גרינברג רישום הכנה לפסל ברונזה

     

    האמנם?
    כשעקבתי אחר מהלכו של חוש ההומור שלי שמתי לב שאחד התנאים בהם הוא מופעל מתקיים כאשר אני מופתעת. כאשר קורה משהו מנוגד לציפיות שלי. כמו למשל לפני שמונה שנים, כשהגיעה לסיומה הפגישה הראשונה של מתי G. ושלי הפתיע אותי הגבר בשאלה – "שנלך אלַיךְ?" העמדתי פני צדקת, מתחסדת "מה? בערב הראשון?" והוא "מה? אנחנו חוסכים?" צחקתי, המתח התפוגג.
    כידוע, הומור הוא דרך מצוינת להגיע לליבה של אישה, ומשם למיטתה הנחשקת... ו... כן אמא, בערב הראשון.
    ההומור רוכב על המבט, הוא מלווה את האופן בו אני מתבוננת בדברים, בבני אדם, בהתרחשויות... המבט הוא החשוב. עצם קיומו של המבט אומר שקיים מרחק ביני לבין נְשוּא המבט, האדם בו אני מביטה, האופן בו הוא פועל, האופן בו אני פועלת, אני מסתכלת במערכת היחסים בינינו. אני חלק ממערכת זו, בו בזמן אני שומרת על עצמאות מחשבתית, נפרדת, נבדלת, חוקרת, ביקורתית. הפעלת המבט הזה - השכלתני, השוקל, המעריך תועלות - על מערכת אהבה - אינה מובנת מאליה.
    באגדות עליהן גדלתי, הנסיך העיר בנשיקה את היפהפייה הנרדמת "והם חיים באושר ובאושר עד היום הזה". נסיך אחר התאהב נואשות בסינדרלה איתה רקד, ויצא לתור אחרי כף רגלה בכל הממלכה. ואחרי שמצא אותה - "הם חיים באושר ובעושר עד היום הזה". הנסיך לא שאל את עצמו - האם היא מתאימה לי? האם יהיה כיף איתה? האם תלד לי יורשי עצר שמנמנים ובריאים? הנסיכה לא שאלה את עצמה – מה אני מרוויחה ומה אני מפסידה בקשר הזה? האם כדאי לי? האם הוא יביא לי קפה למיטה כל בוקר? הם העיפו מבט קצר אחד בשני ומאז – "הם חיים באושר (ותמיד, משום מה, גם בעושר) עד היום זה".
    בתרבות המערבית האהבה הרומנטית הועלתה למעמד של דת, כמעט. במקביל להתפרקות המשפחה המסורתית, לעליית גיל הנישואין, לירידה דרמטית של שעור הילודה, לעלייה במספר הזוגות המתגרשים – במקביל לכל התהליכים האלו, ההאלהה של האהבה הרומנטית והחיפוש מגיעים לשיא בתעשיית הסרטים ההוליוודית, בתעשיית הסרטים הבוליוודית, בספרים שנכתבים גם כיום, ובדיווחים אובססיביים של אמצעי המדיה השונים על חיי האהבה של הידוענים. 

    ''

    אימי המנוחה נהגה לומר כי צריך להתחתן בגיל צעיר, עשרים למשל, כי אז מתאהבים ולא חושבים יותר מדי. בגיל מבוגר יותר כבר חושבים, בודקים, נהיים בררנים – כל אלה מחרבים את האהבה.

    האמנם צדקה אימי? האם חשיבה רציונלית מחרבת את האהבה? או שהיא מאפשרת סינון מדויק יותר של מועמדים / מועמדות לחלוק איתם את החיים (באושר ובעושר, כמובן), בהתחשב בעלייה בתוחלת החיים הארוּוּוּוּכִּים כיום יותר מתמיד.
    הייתי בת שבע עשרה כשהכרתי מי שהפך לבעלי, כמו שקיוותה אימי, כשמלאו לי עשרים. הייתי בת חמישים וארבע כשעזבתי. שום דרמה מיוחדת, אותו סיפור עתיק חוזר על עצמו של זוג שמתפרק אחרי עשרות שנים. לא התגרשנו. המשכנו לעבוד יחד. שנה אחר כך הוא נפטר בנסיבות טרגיות.
    בתוך שנה אחת החלפתי מספר סטטוסים – מאישה שחשבה שהיא נשואה באושר, לאישה שבורת לב, לאישה שעזבה את בעלה, ופתאום אלמנה. בגיל חמישים וחמש הייתי לבד. לב שבור, אֶבֶל כבד על מי שאחרי עשרות שנים של ביחד נעלם מהעולם ועדיין הרגשתי אותו לידי, כאבֵי פנטום של אֵבָר שנכרת מגופי.
    אֲבָל, הפתעה גדולה ציפתה לי. עם כל הקושי הנורא שהיה כרוך במותו של בעלי, לא יכולתי שלא לחוש בקלות של ההתנהלות לבדי. גיליתי שאני אוהבת להיות לבד. נהניתי לישון, להתעורר, לאכול במסעדה, לצפות בסרט – לבד. לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, איך שאני רוצה. היה רעש כבד בחיי אבל היה גם שקט של לבד, של לא להיות נתונה למבטו של האחר, לתגובותיו, לדעתו, לתיאום בינינו. אהבתי את עצמי לבד, לראשונה בחיי. לא מקורקעת למשפחה. שני בָּנַי כבר התגוררו מחוץ לבית הגדול. חיי הקודמים התפוגגו בבת אחת. הפכתי לנקודה קטנה חסרת משמעות מרחפת בחלל. תחושת חוסר המשמעות, חוסר המשקל, הריחוף בחלל – יצרו חרדה עצומה, ויחד עם זה תחושה עזה של חופש גדול. שחרור אינסופי. בתהליך מואץ התפרקו לרסיסים נורמות שהכתיבו את התנהגותי עד השֶבֶר הגדול. פתאום הייתי חופשיה. החופש עלה מתוכי. ההיתר להיות חופשיה בא מבפנים.
    הרפתקה. הכל יכול לקרות. 

    '' רישום, מתי גרינברג, מתוך הספר "ואהבה, מה עם אהבה?" מתוך השער "שרידי האישה ההגיונית"

     

    החוויה הזאת הובילה אותי להחלטה ההגיונית - לא להתאהב יותר. אף פעם. לסגור את הלב על מנעול ובריח מפני אהבת גבר. אהבה רומנטית אינה חיוניות לחיים, חשבתי, עדיף בלעדיה, יותר קל.
    באמת היה קל יותר.
    עד ששלוש שנים אחר כך פגשתי את מתי G. מפגש שהוליד תימהון גדול. נמשכתי אליו בעבותות קסם, והוא בכלל לא היה הטיפוס שלי. הקשר בין האלמנה הבורגנית מרעננה לבין האמן האלמן מבת ים, היה מנוגד להיגיון, וגרם למתח אדיר. הוא איים על ההחלטה שלא להתאהב. וכך כתבתי ביומן שניהלתי אז :" נִיצַבְתִי בפתחו של משעול אהבתי אליך. הייתי מהססת. ושם עמדה כל האהבה הזאת רועדת, רגליה רוטטות ממתח: לבטוח? לברוח? הכמיהה לחיבוק הגדול. ההימלטות. ונשארתי. מפני שנגע לליבי האופן בו עיניך הזוהרות נטועות בפניך והעדינות בה לשונך נוגעת בשינייך כשאתה הוגה את המילים."
    אֶלָא
    שֶ
    לא כמו בגיל עשרים, כשאהבה הייתה עיוורת, עכשיו הייתי חשדנית, ו... סקרנית. הגבר הזר, האחר, סקרן אותי, וגם אני עצמי, בתוך הקשר הזה, סיקרנתי את עצמי. וכך, למרות אֶשֶד הפֶרוֹמוֹנִים שהפתיע אותי בעשור השישי לחיי, לא עצמתי את עיני. בעיניים פקוחות התבוננתי, בִּי, בּוֹ, ביֵשוּת שנוצרה, בעלת חיים משלה, רוטטת בינינו בהִתְהַוּות מהססת. וכך כתבתי ביומן : "שְרִידֵי האישה ההגיונית שבי פעילים בעיקר בשעה בה אני מתעוררת. זמן בו אני כבר לא שם ועדיין לא כאן. "דמדומי שחר" אני קוראת לשעה הזו, בה כל רעיון אפשרי. אתה מתעורר קל צלול חד וממוקד. הבנת את השעה הזו ואת האפשרויות הגלומות בה. חלון הזדמנויות בו אני נוחה להשפעה... אתה פותח בנסיונותיך לפלוש למחוזותי העמומים. מדבר אלי דברים של היגיון, בעוד אני משתהה בתוך ערפל חלומות ומחשבות הזויות. אני צופה בנסיונותיך להגיע אלי. לעיתים משועשעת, לעיתים זעופה, על שאתה פורע את השעה הזאת לצרכיך."
    הייתכן
    שאמי טעתה? הייתכן שהמבט המפוכח על האהבה דווקא אפשר את קיומה?
    ומה מקומו של ההומור הרוכב על המבט?

     
    ''

     

    רישום, מתי גרינברג, מתוך הספר "ואהבה, מה עם אהבה?", מתוך השער "האמן והבורגנית" ואני מכנה את הרישום הזה - המבט


    לינק לעמוד הספר - "ואהבה, מה עם אהבה?" http://www.nomikan.com/?page_id=384

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/9/18 16:50:
      נגע ללבי "הרגשתי אותו לידי, כאבֵי פנטום של אֵבָר שנכרת מגופי." ונהנתי גם מכל השאר. מעניין עד מאד.
        8/8/18 13:48:

      *

       

      ממש ככה, מזדהה. אכן צריך להתחתן ולהקים זוגיות כשצעירים כי אז לא חושבים פועלים על הרגש, אהבה, ולפעמים זה לא רע כל כך. כשמתבגרים הרבה יותר חושבים ולא קל להתאהב כמו שהיינו צעירים.

      כשצעירים גם קל הרבה יותר להתפתח ולהשתנות ולהתאים עצמנו אחד לשני מאשר כשמתבגרים.

       

        7/8/18 17:15:
      אהבתי מאד את הציורים שהזכירו לי את השנים בהן עסקתי בציור, והתערוכות שערכתי באותם הימים. האהבה בין בני זוג היא אישית , לדעתי אין תוקף לחוקים ולהערכות הנאמרות לגבי מושג האהבה. כל זוג הוא מקרה פרטי ואין לומר עליו כללים הנכונים לזוגות דומים - בגיל, בנסיבות ההיכרות ועוד. חיי בני האדם היו נוחים וקלים יותר לו היו במציאות חוקים וכללים אמיתיים לגבי הזוגיות. במציאות נראה את הגבר והאשה כזוג, וגם שני גברים ושתי נשים. ואצל כולם ״חוגגת״ האהבה. ואיש בתבל לא יוכל לענות, במלוא האחריות, עד מתי תשרור בין בני הזוג האהבה. לכן, נקבל במלוא החושים את האהבה , כאשר היא קיימת.
        7/8/18 14:47:

      אהבתיחיוך

        7/8/18 13:31:

       נומיקן היקרה.נשיקה

       

       אני בטוחה שאימך ז"ל לא טעתה.

       אלא שאדם אף פעם אינו יכול לחזות את העתיד מראש.

       מאחלת לך:

      חיים טובים ומאושרים עד מאה ועשרים כעשרים.


       בברכה

       אהובה.

        6/8/18 18:20:
      יפה, אין גיל לאהבה
        6/8/18 17:58:
      איזה יופי.... אהבה מביאה אהבה... :))
        6/8/18 17:03:
      מקסים ואותנטי, הלוואי על כולנו.
        6/8/18 17:01:
      אהבה בשלה, ממבט מפוקח איננה יכולה להתקיים בגיל צעיר. נהדר..התיאור :)
        6/8/18 15:39:

      נעמי יקרה לי נשיקה

      אימך כלל לא טעתה, לדור של הורינו והוריהם הייתה חוכמת חיים

      למרות שלא הייתה טכנולוגיה משוכללת כמו היום נושאים כמו אהבה

      תקפים בכל דור.

      היום מרגיש לי שההיגיון משתלט על הרגש גם בעניין מהי אהבה?  עם מי להינשא.?.....

      הסכמי ממון, האם יש לו רכב? האם יש לו בית? כמה הוא משתכר בחודש?

      פעם לא היו כל כך הרבה שאלות..... וכשרגש האהבה השתלט....

      זה היה הדבר הנכון להינשא, להקים משפחה בתיקווה שהאושר הזה יימשך שנים רבות

      בכל מקרה יקירה, לכי אחרי צו ליבך, לא נורא לחשוב טיפונת בהיגיון.....

      הכי חשוב תהני מכל רגע שהיקום מזמן לך גם בענייני האהבהקריצה

      כי אהבה והיגיון לא ממש הולכים ביחד.....

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב

      שבוע טוב ומבורך

        6/8/18 13:17:

      צטט: goodyear2016 2018-08-06 12:56:21

      אימך ז"ל לא טעתה . אכן עדיף להתחתן בגיל צעיר . זה אסון לאומי שכל כך הרבה רווקות יש בגיל 30-40 והרווקים כל כך התייאשו מלמצוא את האחת שהעדיפו להיות הומואים . נערות מגיעות לפירקן בגיל 14-15-16 כל אחת לפי ההתפתחות השכלית והנפשית שלה . במקום שתירקודנה על שולחנות בברים עדיף שתתחתנה ותעשנה ילדים . זו המהות לשמה הן הגיעו לעולם . אחר כך יש זמן ללמוד לעבוד להתגרש להיות חופשיה ואפילו להחליף מקצוע . התחתנתי בגיל 21 ונחשבתי אז לבתולה זקנה כי חברותיי לכיתה הקדימו להתחתן לאהובן ((: ולמהות האהבה בכללה .. בגיל צעיר לא חושבים וזו אהבה רומנטית כדי למלא את היעוד "פרו ורבו" ובגיל 60 האהבה היא מחושבת כדי שנזדקן בנועם . איך שלא נסתכל על האהבה הייטבת לספר בזכותה של האהבה .

       

      ואללה, כיף לך שדעתך כל כך ברורה ונחושה. אני עדיין מתלבטת... ותודה על התגובה האכפתית והמפורטת

        6/8/18 12:56:
      אימך ז"ל לא טעתה . אכן עדיף להתחתן בגיל צעיר . זה אסון לאומי שכל כך הרבה רווקות יש בגיל 30-40 והרווקים כל כך התייאשו מלמצוא את האחת שהעדיפו להיות הומואים . נערות מגיעות לפירקן בגיל 14-15-16 כל אחת לפי ההתפתחות השכלית והנפשית שלה . במקום שתירקודנה על שולחנות בברים עדיף שתתחתנה ותעשנה ילדים . זו המהות לשמה הן הגיעו לעולם . אחר כך יש זמן ללמוד לעבוד להתגרש להיות חופשיה ואפילו להחליף מקצוע . התחתנתי בגיל 21 ונחשבתי אז לבתולה זקנה כי חברותיי לכיתה הקדימו להתחתן לאהובן ((: ולמהות האהבה בכללה .. בגיל צעיר לא חושבים וזו אהבה רומנטית כדי למלא את היעוד "פרו ורבו" ובגיל 60 האהבה היא מחושבת כדי שנזדקן בנועם . איך שלא נסתכל על האהבה הייטבת לספר בזכותה של האהבה .