כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    בסופו של דבר ננצח את הטבע

    0 תגובות   יום שלישי, 14/8/18, 21:56

    בסופו של דבר ננצח את הטבע

     

     

    ק"ס לואיס כתב שבסופו של דבר ננצח את הטבע, ובכך גם את מה שנקרא להיות אנושי, ונשנה אותו כרצוננו. המאבק העיקש שלנו יושלם, הוא כותב, אבל מי יהיה המנצח? 
     
    במילים אחרות, אם ננצח ונשנה את האנושי מהמצב הנתון שהוא היום, לכדי גמישות ועושר של אפשרויות קיום עבורנו, האם עדיין יהיה טעם להגדרתנו כבני אדם? 
     
    אני חי בשכונה נהדרת ברמת גן. בלילה תנים מסתובבים ברחוב ומייללים, ובבוקר, אם אני משכים קום, אני עוד מספיק לראות שני אווזים על גג בניין, לפני שהם ממשיכים במעופם אל תוך הפארק. ישנם חתולים קבועים בפינות הרחוב השונות, ורוב האנשים יודעים לא להתקרב אלינו עם כלבים כשאני יוצא עם בלה ולארי, ושזה בסדר לבוא ולומר שלום כשאני עם באף הזקן.
    אבל כבר כמה שנים חלקים נרחבים ממנה משותקים על ידי צוותי בנייה שמפרקים בתים ישנים, ובונים במקומם בתים מחודשים.

    באזור הקטן שלנו, בקצה הרחוב, הבתים עדיין נמוכים וישנים, וכל הדיירים מכירים אחד את השני בבניין (זה קל, עם תשע דירות). סביבנו כבר עומדים בניינים גבוהים הרבה יותר.
    פעם היה רועש מאד מחוץ לחלוני, כאשר בנו אותם, עכשיו הרעש עבר למקום אחר. הרעש וחוסר הנוחות אינם מעניינים, אני מניח, את היזמים, והם בטוח אינם מעניינים את הרוכשים העתידיים של הדירות.

    זהו מצב בו אנחנו נאלצים לחיות מבלי יכולת לעשות משהו בנידון. יום יבוא ויפרקו את הבניין בו אני גר, ויבנו במקומו בניין גדול יותר. החתולים שמתגוררים בכניסה אליו יאלצו לברוח למקום אחר, והתנים שמגיעים מהפארק כבר לא ימצאו בו אוכל ומים.

    כולם ירצו להגיע ולחיות בשכונה הקסומה הזו (ובצדק), ויותר אנשים יוכלו למוצא דירות בשטחה. זהו בסיס מחשבה של התייעלות, רווח כלכלי, עלות ותועלת. אבל האם השכונה הזו תהיה זהה, או שבעצם היא מושמדת באיטיות ברגעים אלו ממש, על מנת להפוך להיות שכונה אחרת, עבור אנשים אמידים יותר, עם פחות מקום לחתולי הרחוב ולתנים, יותר גני ילדים ופחות מרווח נשימה בפארק הסמוך?

    לא רחוק מהמקום בו אנו גרים, ממש על מחלף ההלכה, עומדים שני בניינים גבוהים מאד. על הראשון ישנו שלט חוצות קבוע, שבדרך כלל הציג בפנינו את בר רפאלי או לחילופין – מכונות קפה, והבניין השני הוא אותו בניין גבוה שעלה לפני כמה שנים בלהבות. במשך תקופה ארוכה עמד אותו בניין כשהוא מפוחם, עד שיום אחד כוסה בשלט חוצות גם הוא. אני לא יודע, אבל אני מניח שמדובר בעבודת שיפוץ שניתנת לבניין בתמורה לתליית השלט בזמן הזה (שוב, אין לי מושג, זה ניחוש), ושזה הדבר המועיל לעשות, כך יגידו. אבל הנה- בזכות האסון עומדים עכשיו שני שלטי חוצות אדירים בצומת, במקום אחד.

    זה טוב לכלכלה וזה אפילו טוב לבניין, אבל אנחנו מוצאים את עצמנו עכשיו בין שני שלטי חוצות אדירים, ואם זה לא נראה לכם כאירוע חמור, זה כנראה בגלל שכבר התרגלנו לחיות את חיינו בתוך שטיפת המוח של הפרסום העירוני, שכל כך מכביד לנו על הלב גם מבלי שנשים לב לכך. 

    בהונגריה הממשלה אסרה לימודי מגדר באוניברסיטאות ממלכתיות מאחר ותוכניות הלימוד "אינן משרתות מטרה ניתנת לזיהוי, ומבוססת על אידיאולוגיה ולא על מדע". "אין שום סיבה כלכלית ללימודים אלו", אמר דובר הממשלה ההונגרית, והביא לידי ביטוי את האופן המדאיג בו זה כבר לא שאנו בני האדם רוצים ליצור מכונות שיהיו כמונו, כמו שאנו רוצים להידמות למכונות ולפעול על פי ספקטרום של עלות ותועלת, כשהוא כרגע הספקטרום הכלכלי (ופעם היה דתי, ואז לאומני).

    פיוטיות, שקט נפשי ואידיאולוגיות שאין סחירות הן מילים גסות בתרבות אשר מקדשת את הסחירות ואת ההתייעלות, שהרבה פעמים אינה אלא בגדר אמונה טפלה או חמור מכך, משמשת כיופמיזם בתיאור תהליכים של שינוי מהותי שלא תמיד מיטיב עם כל הנוגעים בו. 

    לפני כמה ימים ראיתי סרטון ויראלי שניסה לעודד אנשים לא להתקשר אחד לשני אלא לשלוח הודעות טקסט, על ידי הטענה שכשאנחנו מתקשרים לאנשים, אנחנו מפריעים להם לעבוד במקום שנשלח להם הודעה אותה הם יוכלו לקרוא מתי שירצו. 

    יעיל יותר, נו אתם מבינים.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה