כותרות TheMarker >
    ';
    0

    דילמת הרוביקון

    1 תגובות   יום שבת, 18/8/18, 19:57

    בעלי דין בבית המשפט עומדים לא אחת בנקודה כלשהי במשפט בה מתפצלת הדרך לשתיים; הדרך האחת מובילה לסיום התיק במסגרת הסדר טיעון שנערך בין ההגנה לבין התביעה המשטרתית/פרקליטות, והשנייה בקביעת מועד לשמיעת הראיות או תאריך להמשך שמיעת הראיות.

     

    בעשירי לינואר, שנת 49 לפנה"ס, עמדו כוחותיו של יוליוס קיסר בצד הצפוני של נהר הרוביקון (Rubicon). הנהר שימש כגבול הטבעי בין שטחה של איטליה, לבין שטחה של גאליה-קיסאלפינה (הפרובינציה הרומית בצד הדרומי של האלפים), ולפי החלטת הסנאט הרומי, חל איסור על הולכת כוחות צבא דרומית לנהר זה.

     

    כשהגיעו כוחותיו של קיסר אל הרוביקון, הם התמהמהו ונרתעו קמעה; חצייתו הייתה צעד נועז, שצפוי להביא לפתיחתה של מלחמת אזרחים, שתוצאותיה עלולות היו להיות הרסניות לכל אחד ואחד מהחיילים וכמובן לבני משפחותיהם. לפיכך, לאור המימד הפטאלי של המהלך הצפוי, הודיע קיסר לחייליו כי זהו המקום שבו כל אחד מהם עוד יכול להתחרט ולחזור בחזרה לגאליה. על פי המיתוס, בשלב הזה חטף חלילן צעיר, שהיה במקום, חצוצרה מידי אחד החיילים, ותקע בה תרועה מלחמתית, תוך שהוא חוצה את גשר נהר הרוביקון.

     

    למראה ההתרחשות המפתיעה הזאת, אמר יוליוס קיסר, בין השאר, את צמד המילים הנודע הבא: "הפור נפל" או יותר נכון "הוטלה הקובייה" (!Lacta Alea Est), והחל לחצות עם חייליו את הנהר לכיוון רומא.

     

    במסגרת עיסוקי במלאכת הפרקליטות, כסנגור בתחום דיני התעבורה, אני חווה לא אחת את מה שאני מכנה בשם "דילמת הרוביקון" בזעיר-אנפין. לא אחת עומדים הצדדים (התביעה וההגנה) בנקודה כלשהי במשפט בה מתפצלת הדרך לשתיים; הדרך האחת מובילה לסיום התיק במסגרת הסדר טיעון שנערך בין ההגנה לבין התביעה המשטרתית, והשנייה בקביעת מועד לשמיעת הראיות או תאריך להמשך שמיעת הראיות.

     

    ראוי לאפיין את "דילמת הרוביקון" ולהדגיש כי אין כוונתי לנאשמים שמתלבטים בשלב הזה, מכיוון שלדעתם ההסדר המוצע "אינו טוב מספיק" לשיטתם, כלומר מכירים בכך שחטאו, ומוכנים לקחת על עצמם אחריות, ובלבד שהמחיר העונשי שעליהם לשלם יהיה פחות כבד מהמוצע. כוונתי, אך ורק, לאותם נאשמים שמאמינים בכל נפשם ובכל מאודם בכך שהם אינם אשמים, ורוצים שאותה קובייה תוטל בכל מחיר, יהיו ההשלכות של מעשה זה באשר יהיו. צו המצפון לא מאפשר להם לנהוג אחרת.

     

    צו המצפון האנושי הוא לעיתים חזק מכל דבר אחר; ב-1520, הכריז האפיפיור, ליאו העשירי, על התיאולוג הגרמני, מרתין לותר, כהרטיקון. לותר, קורע את המסמך בפומבי, ועל פי המיתוס אמר את המשפט הבא: "כאן אני עומד (על עקרונותיי – א.ב) כי אינני יכול אחרת". הוא נקרא להצדיק עצמו בפני הקיסר של האימפריה הרומית הקדושה, קרל החמישי, אך סירב לחזור בו, וכך באה לעולם הרפורמציה החתומה על שמו.

     

    אותו יצר חזק, הרודף צדק, לא מאפשר לעיתים רבות לנאשמים מסוימים לנהוג אחרת (לעיתים יש לכך הצדקה ולעיתים לא), ואלה מבקשים את יומם בבית המשפט על מנת ש"יעשה צדק אפילו אם יפלו השמיים", כמאמר המוטו של הקיסר פרדיננד הראשון , שרצה להדגיש בפני נתיניו את השקפתו כי הצדק הוא הערך העליון במדינתו. זהו גם הערך העליון מבחינת הסוג הזה של הנאשמים, שצו מצפונם מוליך אותם. למען ההגינות והאמת יש לומר כי בעיניי זוהי למעשה התנהגות טבעית לכל אדם שנקלע למצב בו הוא חש שנגרם לו עוול. לא לחינם נולד הביטוי: Hasta la Victoria Siempre ("עד הניצחון תמיד"), בדיוק למקרים בהם הניצחון נועד למטרה צודקת בעיניי הלוחם.

     

    בהערת אגב, אציין כי גם מקרים בהם לא מתעורר בלבי ספק כי הנאשם דבק בצדק בחפותו, תמיד צריך לקחת בחשבון מכשול אפשרי נוסף לפני היעד הנכסף, וזה הצורך להתמודד עם אחד מאותם המצבים אותם תיאר בחכמה רבה ויליאם פן, במילים הבאות: "האמת סובלת לעתים קרובות מן הלהט של מגניה יותר מאשר מן הטיעונים של מתנגדיה" (ציטוט מתוך: "מפירות הבדידות"). הדבר מחייב הערכות בהתאם, עד כמה שהדבר ניתן, לפני שהנאשם עולה לדוכן העדים במטרה למסור את גרסתו.

     

    ועדיין, למרות כל זאת, אין זה סוד, כי לעיתים קיים פער בין השאיפה להשיג את הצדק האבסולוטי לו מצפה הנאשם, לבין סיפור הדברים מבית מדרשה של התביעה והראיות שברשותה. כסנגורים מתפקידנו להיכנס לתוך הפער הזה, בניסיון להשיג את התוצאה הטובה ביותר עבור הלקוח אותו אנחנו מייצגים. לעיתים תוך כדי ביצוע פשרות הכרחיות וכואבות, והכול במטרה למנוע מצב בו הנאשם יישא בתוצאה גרועה עוד יותר. לעיתים נשמעים בעצתנו ולעיתים זו נשללת על ידי הלקוח.

     

    זהו בעיניי אחד האתגרים הגדולים ביותר בהם נבחן סנגור, כאשר הוא ניצב ביחד עם הנאשם "על גדת הרוביקון"; מחובתו להציג בפני הנאשם את התמונה בכללותה, את הסיכויים מול הסיכונים, שמא מתוך טעות שבראייה, ופיתוי שבמקסם, יצעד הנאשם אל התהום, בעודו חושב שהוא עולה על גשר איתן . במידה והנאשם נחוש ועומד על כך שהקובייה תוטל, אז כמובן יהיה על הסנגור לצאת עימו אל המערכה בראש מורם, בדיוק כפי שעשו חייליו של יוליוס קיסר, אחרי שחצו את הרוביקון.

     

    עו"ד אדיר בנימיני

    דויודוב-בנימיני ושות'

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/8/18 10:33:

      בארה"ב מוכרת התופעה שהסנגור ממליץ על עסקת טיעון גם כאשר הנאשם חף מפשע, לעתים מתוך הכרת מערכת המשפט האמריקאית, אך לא פעם כדי לחסוך בעמל.
      בישראל, לא פעם נוצר הרושם שהפרקליטות ששה לעסקות טיעון בעיקר כדי לחסוך לעצמה את הטרחה שבניהול משפט כהלכתו. (קצב, ברלנד, והרב ההוא ששמו פרח מזכרוני, ובגללו התאבד קצין משטרה, למשל.) 

      ארכיון

      פרופיל

      caravaggio30
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין