כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על סירים, מפיות וטמפונים גם (רשימה מצולמת)

    44 תגובות   יום שני, 20/8/18, 21:53

    "אינך יכול להכנס לאותו נהר פעמיים", האמרה מיוחסת להרקליטוס, פילוסוף יווני בן המאות השישית והחמישית יליד אפסוס, שטוען כי העולם, ואנחנו כחלק ממנו, נעים כל הזמן, אם כך אין חזרה מאוחרת, ובכלל אין חזרה. אף על פי כן הראש בשלו, אנחנו חוזרים או מנסים לחזור למקומות, לקורות אותנו, לעבר, אם בפועל ואם בדמיון.

     

    פעמיים הייתי בבילבאו.

     

    בערוץ שמונה  לפני  שנים היו לוּפים של סדרות על נושאים משתנים, ששודרו מספר פעמים בעיקר בשעות הלילה המאוחרות, אני זוכרת את הסדרה על השנסוניירים הצרפתיים ואת הסדרה על ארכיטקטים ידועים בעולם. אם אינני טועה השנה היתה  1998. אחד הארכיטקטים שסוקר בהרחבה היה פרנק גרי. (Frank Gehry )

     

    בין השאר התודעתי אז למוזיאון גוגנהיים בבילבאו, ספרד, שנפתח שנה אחת קודם לכן על גדת נהר הנרביון.  הייתי בהלם, בנין כזה לא ראיתי עד אז. התאהבתי, הרגשתי שאני מוכרחה לנסוע לבילבאו. שנה אחר כך, הסתובבתי עם זוג חברים סביב המוזיאון, סהרורית ושיכורה מהמראה הייחודי.

     

    לפני הקמת המוזיאון, בילבאו - בירת אזור הבסקים בספרד, והיום העיר העשירית בגודלה בה, הייתה שקועה במשבר ובמצוקה עקב שקיעת התעשייה בחלקה השני של המאה ה-20 וכתוצאה מהצפה שכילתה את התעשיה בעיר. המוזיאון שינה את מצבה הסוציו-אקונומי של העיר, הוריד את  שיעור האבטלה והביא לפיתוח התיירות.

     

    הקמת המוזיאון היתה רק ההתחלה. ראשי העיר השכילו לפתח  תחבורה מודרנית ולחדש את פני העיר. חודשו נמל העיר ואתרים אחרים שנזנחו. פיליפ סטארק, ריקרדו בסטיצה, סנטייגו קלטרווה הם רק חלק מכוכבי הארכיטקטים שלקחו חלק במלאכה, עד שהעיר הפכה לעיר מופת של חידוש אורבני וראשיה זוכים על כך בפרסים. שמעה של העיר יוצא גם בפיהם של תיירים המתעניינים בארכיטקטורה, עיצוב , אמנות ואורבניזציה מודרנית.

     

    מאז בקורי הראשון, נפטרה החברה שהיתה איתי, אבל בילבאו רק הלכה ופרחה.

     

    ביוני 2018 (אחרי שנחשפתי לכוכבי ארכיטקטורה לא מעטים בעולם ולבנייניהם) חזרתי לבילבאו, הפעם לא היתה בילבאו מטרת הטיול, אלא תחנה אחת מתוך ה"קמינו  דה סנט דייאגו" בפירנאים הספרדיים והצרפתים, דרכם של צליינים נוצרים לשדה הכוכב של יעקב, או במקור, ל"סנט דייאגו דה קמפוסטלה" (על הקמינו הזה ועל מה שהוא אוצר עוד אכתוב).

     

    בילבאו כמו בילבאו. גולת הכותרת, הפנינה הזוהרת של העיר הוא עדיין מוזיאון גוגנהיים ועשרות פסלי החוץ שסביבו, של אמנים נודעים היטב.


    ''

    בנין הגוגנהיים בבילבאו, ספינה היתה השראתו של פרנק גרי


    ''

    מרפסת המוזיאון


    ''

    ''

    ''

     

    את כלב הפרחים של ג'ף קונץ לפני המוזיאון ואת פסלי המתכת האדירים של ריצ'ארד סררה (Richard Serra, בצילומים למעלה) שהתפתלו בפנים המוזיאון, זכרתי מהביקור הקודם.


    ''

    בעצם, גם את המיצג של ג'ני הולצר, (Jenny Holzer זה שלמעלה) ראיתי, גם הוא שייך לתצוגת הקבע. כשהצופה נכנס לחלל , צבעי המיצג וצורותיו משתנים.


    ''

    הטוליפים הצבעוניים של ג'ף קונץ הם מפסלי הענק שסביב למוזיאון


    ''

    פסל שמשתקף במים והוצב שם במיוחד למטרה זו. מאחוריו, קשה לראותו בצילום, נראה גשר המיתרים של קלטרווה


    בינתיים נוספו שם עוד פסלים של קונץ ועכביש ענק של  לואיז בורג'ואה (Louise Bourgeois ) ועוד ועוד. אבל ההפתעה הגדולה היתה התערוכה של יוהנה ושקונסלוש, ( Joanna Vasconcelos ), אמנית  פורטוגזית, עטורת פרסים, -שזכתה לשם בינלאומי, בעיקר אחרי שהציגה בארמון ורסיי נברשת ענק עשויה טמפונים, שעוררה התפעלות ובקורת קטלנית בו זמנית.


    Joana Vasconcelos ??? AWARE Women artists / Femmes artistes

    "A Noiva", "הכלה" בעברית -  נברשת ענק עשויה  מ - 25,000  טמפונים, שנראים כמו יריעות תחרה. הנואיוה הוצגה לראשונה ב - 2005  בוורסיי, פריז, התריסה בנוכחותה ועוררה שערוריה.

     

    בכלל, ושקונסלוש משתמשת בעבודותיה לא אחת באובייקטים וחפצים מעשי ידיה של אשה (למשל, מפיות קרושה, כריות רקומות) או כאלו המקיפים אותה (מראות, סירים, מכסים, טמפונים , סכו"ם ועוד), מאירה אותם באור חדש. המתח שבין הפונקציה הראשונית של החפץ לבין ההקשר החדש שלו, מאפשרים מבט אירוני על הידוע ועל המוכר.


    אגב, ושקונסלוש, הציגה תערוכה צבעונית מאד עם פסלי בד ענקיים גם במוזיאון תל אביב. שם ריחפה בחלל האולמות ה"לוזיטנה" המיתית שלה, וולקיריה ענקית עשויה בדים מטולאים, רבת כח ומשעשעת. הוולקיריות הן אלות חסד המרחפות מעל שדה הקרב, ובוחרות את הלוחמים האמיצים שמתו כדי להוביל אותם אל תהילת הנצח. (אצלנו תמיד צריך וולקיריות)

    למטה, וולקיריה ענקית של ושקונסלוש מנקודות תצפית שונות  בקומות מוזיאון גוגנהיים בבילבאו:

     

    ''

     

    ''

    ''

    למעלה, נעלי סטילטו ענקיים שנעשו מסירים וממכסי סירים. זוהי עבודה אופיינית לושקונסלוש, שמשתמשת באובייקטים קיימים, הרבה מאותו סוג, ויוצרת מהם אימג' חדש ומשמעות אחרת. יצירת משמעות חדשה על ידי הכנסת אובייקט מוכר  להקשר חדש, אינה אופיינית רק לושקונסלוש, אלא לאמנות המודרנית במאה העשרים. מרסל דושאן היה חלוץ התורה בציור ובפיסול, אחריו באו רבים וטובים, בציור, בפיסול, ואף בספרות.  מי שגר על חוף ים אינו שומע את שאון הגלים, לכן, כמו שאמר רומן יאקובסון, כדי לשוב ולשמוע את שאון הגלים המטפורי שבאמנות, יש להחיות את המטפורה, ליצור הזרה, ואחת הדרכים, היא להכניס את המוכר להקשר חדש.


    ''

    למעלה, במיצג זה השתמשה האמנית בכדורי גלובוס, שנדלקים וכבים בסדר קבוע, מעין חזרה, השבעה, כישוף, בחרו אתם. כדי לראות את העבודה על הצופה לטפס כמה מדרגות על סולם המוצב מתחת למיצג, רק צופה אחד יכול לעלות בזמן נתון במדרגות הסולם, והטיפוס מאפשר מבט מלמעלה גם על עבודות אחרות. שוב סוג של הזרה, מסגרת חדשה לגבולותיו של המבט.

     

    עוד על ושקונסלוש בסרטונים שלמטה:


    ''

    ''

    בסרטון למעלה, עבודותיה של ושקונסלוש בגוגנהיים , בילבאו

     

    ''

    ''

    ושקונסלוש בעבודה

     

    ''


    ''

    "Time Machine" של ושקונסלוש

    ''

    תערוכה של ושקונסלוש במנצ'סטר

     

    ''

     

    ושקונסלוש בוורסיי, 2012


    כתבה וצלמה (כל הסטילס חוץ מ"הכלה"): באבא יאגה

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (44)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/9/18 09:45:

      צטט: yoyo50 2018-09-09 17:20:57

      שנה טובה חג שמח לכולם אחלה פוסט כל כבוד
      שנה טובה ומבורכת גם לך יויו

       

        9/9/18 17:20:
      שנה טובה חג שמח לכולם אחלה פוסט כל כבוד
        27/8/18 22:56:

      צטט: ארנה א 2018-08-27 20:52:03

      מצאתי עצמי עם פה פעור, נפעמת מהגודל, מהרעיונות, מהעוצמה...מעצם השיתוף החי והנפלא.
      ואוו אורנה, שמחה שכך
        27/8/18 20:52:
      מצאתי עצמי עם פה פעור, נפעמת מהגודל, מהרעיונות, מהעוצמה...מעצם השיתוף החי והנפלא.
        27/8/18 09:06:

      צטט: sbhsport 2018-08-27 07:55:47

      מדהים איזה מקומות יש בעולם, הא? לא להאמין. רק אם מוציאים את האף טיפה החוצה, מליבת "המקומות הקדושים", אשראיך שזכית באבא, ותודה ששיתפת. הוספתי לי לרשימת הדלי...ספטבמר נעים.
      יש ויש, האמת, בילבאו היא גם חלק "מהקדושים," שם, לא פה, היא פרחה בעבר ואולי שוב פורחת גם בזכות שהיא על או סמוך ל"קמינו דה קמפוסטלה" דרך הצליינים, בדרך לקמפוסטלה דה סנט דיאגו , אבל זה לפעם אחרת

       

        27/8/18 08:55:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2018-08-26 22:55:51

      כל כך כיף לך!!! יופי של מדריך אמנות אפשר ליצור מהדף שלך פה!
      כייף גדול, תודה רבה

       

        27/8/18 07:55:
      מדהים איזה מקומות יש בעולם, הא? לא להאמין. רק אם מוציאים את האף טיפה החוצה, מליבת "המקומות הקדושים", אשראיך שזכית באבא, ותודה ששיתפת. הוספתי לי לרשימת הדלי...ספטבמר נעים.
      כל כך כיף לך!!! יופי של מדריך אמנות אפשר ליצור מהדף שלך פה!
        25/8/18 11:27:

      צטט: צוריאל צור 2018-08-23 11:32:18

      אי אפשר לחצות את אותו נהר פעמיים. זו אמירה פילוסופית חזקה ולעתים גם עצובה.
      כן זה עצוב, כי כל רגע מחיינו הוא חד פעמי, אף שנדמה לנו אחרת

       

        23/8/18 11:32:
      אי אפשר לחצות את אותו נהר פעמיים. זו אמירה פילוסופית חזקה ולעתים גם עצובה.
        22/8/18 15:23:

      צטט: עמנב 2018-08-22 08:51:54

      תודה, באבא יאגה.

      פוסט יפה, מעניין ומחדש - לפחות לי.

      כל טוב, עמוס.

      טוב שחדשתי לפחות לך, עמוס מגניב

       

        22/8/18 15:22:

      צטט: יסינראל 2018-08-22 08:18:41

      את, כתבת נהדרת לענייני תרבות. תודה על השיתוף בחוויה ובתמונות.
      בשמחה רבה
        22/8/18 15:21:

      צטט: שטוטית 2018-08-22 05:34:12

      מקסים.
      בכייף גדול

       

        22/8/18 08:51:

      תודה, באבא יאגה.

      פוסט יפה, מעניין ומחדש - לפחות לי.

      כל טוב, עמוס.

        22/8/18 08:18:
      את, כתבת נהדרת לענייני תרבות. תודה על השיתוף בחוויה ובתמונות.
        22/8/18 05:34:
      מקסים.
        21/8/18 21:19:

      צטט: גליה ק 2018-08-21 20:27:12

      צירוף מקרים? קארמה? בדיוק התחלתי לקרוא את הספר "מקור" של דן בראון שבו חלק מהעלילה מתרחשת במוזיאון גוגנהיים בבילבאו. הייתי צריכה לבדוק את מה שהוא מספר על דיסקיות הכסף של הבניין, וכן הכלב והעכבישה הענקיים.
      איך הספר, גליה, אשמח לשמוע כשתגמרי לקרוא

       

        21/8/18 21:18:

      צטט: shimenben 2018-08-21 19:52:27

      מאד נועזת ושקונסלוש גם אהבתי את התבטאויות שלה על האמנות, משב רוח רענן...
      זה נכון, גם להקשיב לה מענין, תודה רבה
        21/8/18 21:17:

      צטט: רונית אברהם 2018-08-21 19:02:13

      וואו!

      מאוד נהניתי מהטיול איתך, התמונות והסיפור מרתקים.

      הזכרת לי את הרגשות המעורבים כשחזרתי לאדינבורו. נשימתי נעתקה כשראיתי את המבצר לראשונה מרחובות העיר, ובשנה שעברה כשחזרתי למקום וניסיתי לשחזר את החוויה, בעיקר ראיתי כמה המקום ממוסחר. 

      זה כנראה הכל בראש כמו הסרט הנפלא - הקול בראש. 

       

      תודה ששיתפת, הוספתי יעד לרשימת היעדים.

       

      שנה טובה! 

      נכון, הכל בראש, ומה, כבר מברכים שנה טובה, מהר באה לנו זותי, שתהיה שנה טובה גם לך, רונית

        21/8/18 21:15:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2018-08-21 18:49:02

      .

      ווהו, כמה לראות

      אבל הכלב הצבעוני נשאר לי בזיכרון

      תודה

      שווה הכלב הצבעוני, גם צבעוני וגם לא נובח

       

        21/8/18 21:14:

      צטט: תכשיט 2018-08-21 18:32:36

      פשוט וואו.....!!! את התערוכה של האמנית הפורטגלית.. ראיתי בליסבון...:))
      וואללה , אני ראיתי אותה לראשונה בארץ

       

        21/8/18 21:13:

      צטט: HagitFriedlander 2018-08-21 14:29:56

      פוסט מאלף/מעלף! תודה לך ! הייתי בבילבאו כמה שנים טובות לפני שנבנה הגוגנהיים שם לצערי...הלוואי ויצא לי להגיע לשם ביום מן הימים...
      תודה רבה, חגית, לא להתעלף, מקווה שתגיעי שוב

       

        21/8/18 20:27:
      צירוף מקרים? קארמה? בדיוק התחלתי לקרוא את הספר "מקור" של דן בראון שבו חלק מהעלילה מתרחשת במוזיאון גוגנהיים בבילבאו. הייתי צריכה לבדוק את מה שהוא מספר על דיסקיות הכסף של הבניין, וכן הכלב והעכבישה הענקיים.
        21/8/18 19:52:
      מאד נועזת ושקונסלוש גם אהבתי את התבטאויות שלה על האמנות, משב רוח רענן...
        21/8/18 19:02:

      וואו!

      מאוד נהניתי מהטיול איתך, התמונות והסיפור מרתקים.

      הזכרת לי את הרגשות המעורבים כשחזרתי לאדינבורו. נשימתי נעתקה כשראיתי את המבצר לראשונה מרחובות העיר, ובשנה שעברה כשחזרתי למקום וניסיתי לשחזר את החוויה, בעיקר ראיתי כמה המקום ממוסחר. 

      זה כנראה הכל בראש כמו הסרט הנפלא - הקול בראש. 

       

      תודה ששיתפת, הוספתי יעד לרשימת היעדים.

       

      שנה טובה! 

      .

      ווהו, כמה לראות

      אבל הכלב הצבעוני נשאר לי בזיכרון

      תודה

        21/8/18 18:32:
      פשוט וואו.....!!! את התערוכה של האמנית הפורטגלית.. ראיתי בליסבון...:))
        21/8/18 16:31:

      צטט: ד. צמרת 2018-08-21 13:56:01

      ראשית גם דודי תומש היה נוהג לומר "צוריק גאעט א קוזע" (רק עז חוזרת לאותו מקום).... אחלה סצינה הבאת לנו ואני דווקא אהבתי את הלוסטרה שהורכבה מטמפונים, חבל שלא שרבבה 3% טמפונים משומשים. בשנה הבאה אני בבילבאו בעקבות המינגווי ובאותה הזדמנות נבקר גם באתרי הקולטורה.
      נכון, דודיק, כך הוא אמר ובצדק, רק תיקון קטן, הוא אמר: עז חוזרת אחורנית (בלי רק) אז אפילו אני יכולה לחזןר, אז חזרתי.
      בעקבות המינגווי בספרד? ואוו איזה יופי, באיזו מסגרת? 

       

        21/8/18 15:02:
      יופי של פוסט. בדרך כלל אני אוהב להגיע למקומות חדשים. על אף נכונות הקביעה של הרקליטוס. והטמפונפונים...
        21/8/18 14:29:
      פוסט מאלף/מעלף! תודה לך ! הייתי בבילבאו כמה שנים טובות לפני שנבנה הגוגנהיים שם לצערי...הלוואי ויצא לי להגיע לשם ביום מן הימים...
        21/8/18 13:56:
      ראשית גם דודי תומש היה נוהג לומר "צוריק גאעט א קוזע" (רק עז חוזרת לאותו מקום).... אחלה סצינה הבאת לנו ואני דווקא אהבתי את הלוסטרה שהורכבה מטמפונים, חבל שלא שרבבה 3% טמפונים משומשים. בשנה הבאה אני בבילבאו בעקבות המינגווי ובאותה הזדמנות נבקר גם באתרי הקולטורה.
        21/8/18 12:43:

      צטט: איציק אביב 2018-08-21 11:54:06

      רב רושם.
      תודה רבה, איציק
        21/8/18 12:42:

      צטט: באבא יאגה 2018-08-21 12:40:01

      צטט: bonbonyetta 2018-08-21 10:45:16

      *

       

      תודה לביקור ולסיור, לשיתוף בחוויה, אכן מוזיאון זה גוגנהיים ידוע בשונותו כמו שבשערוריות שהוא מעורר.

      אוהבת את היצירות אך קשה לי לחוש כבוד למוזאון עצמו, שכן אני בדיעה שאמנות אינה מצדיקה אכזריות ומראות קשים, ופגיעה באחר אינה אמנות, וגוגנהיים מצטיין בהם.

      בכל זאת, יש לו יצירות מרשימות ביותר.


      בעקבות מחאות פעילים למען זכויות בעלי החיים: מוזיאון גוגנהיים יסיר יצירות מתערוכה

       

      האם התעללות בכלבים היא אמנות?

       

      בונבון, מבינה את מה שאת חשה, הגוגנהיים ההוא אינו הגוגנהיים הזה. וטוב שהסירו את ההיא בניו יורק

        21/8/18 12:40:

      צטט: bonbonyetta 2018-08-21 10:45:16

      *

       

      תודה לביקור ולסיור, לשיתוף בחוויה, אכן מוזיאון זה גוגנהיים ידוע בשונותו כמו שבשערוריות שהוא מעורר.

      אוהבת את היצירות אך קשה לי לחוש כבוד למוזאון עצמו, שכן אני בדיעה שאמנות אינה מצדיקה אכזריות ומראות קשים, ופגיעה באחר אינה אמנות, וגוגנהיים מצטיין בהם.

      בכל זאת, יש לו יצירות מרשימות ביותר.


      בעקבות מחאות פעילים למען זכויות בעלי החיים: מוזיאון גוגנהיים יסיר יצירות מתערוכה

       

      האם התעללות בכלבים היא אמנות?

       

        21/8/18 12:39:

      צטט: דוקטורלאה 2018-08-21 10:19:27

      תודה על הטיול הנהדר שהענקת לנו. לא הייתי במקומות אלה וכנראה גם לא אהיה בחיי אלה. נהניתי מאד למראה עיני וכל העת ניסיתי לדמיין את עצמי עומדת לידך... ובאשר להרקלייטוס - הכפילות שהוא מזכיר קשורה לאדם ולא לאובייקט. גם את ביקרת פעם שנייה וזה היה אחרת. החברה שלוותה אותך בפעם הראשונה לא שבה איתך, היא בעולם האמת. כל מה שאנחנו רואים, נשארו אותם אלמנטים. מה שהשתנתה היא הראייה שלנו, היא אחרת. ושוב, תודה מקרב לב.
      תודה רבה, דוקטור לאה, שמחה שנהנית. נכון, הרקליטוס מדבר על אדם, וכך גם אני, אני השתניתי והדרך שתפסתי את הדברים השתנתה. הכל דרך עיני ודרך תודעתי.
        21/8/18 12:34:

      צטט: barir 2018-08-21 07:39:03

      תודה שאת משתפת. נהניתי מאד. כאילו הייתי איתך. מחכה לעוד...
      תודה רבה, עוד יבוא
        21/8/18 12:34:

      צטט: OritZehavi 2018-08-20 23:26:35

      יפה. כאילו הייתי שם אתכן.
      חבל שלא היית
        21/8/18 12:31:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-08-20 23:13:19

      תודה! מקנאה בטיוליך (ושמחה על השיתוף); ... יש לי הרבה מה לומר על ה"קאמינו" (מסע רגלי רלגיוזי ) אהבתי במיוחד את הצבעוניות (הכלב...) ופחות את הטמפונים.
      מבינה לגמרי, אם כי הטמפונים מפתיעים, יוצרים  אפקט של תחרה. הקמינו מדהים ויש לי כל כך הרבה צילומים, שיקח לי זמן לבשל הדברים.
        21/8/18 11:54:
      רב רושם.
        21/8/18 10:45:

      *

       

      תודה לביקור ולסיור, לשיתוף בחוויה, אכן מוזיאון זה גוגנהיים ידוע בשונותו כמו שבשערוריות שהוא מעורר.

      אוהבת את היצירות אך קשה לי לחוש כבוד למוזאון עצמו, שכן אני בדיעה שאמנות אינה מצדיקה אכזריות ומראות קשים, ופגיעה באחר אינה אמנות, וגוגנהיים מצטיין בהם.

      בכל זאת, יש לו יצירות מרשימות ביותר.


      בעקבות מחאות פעילים למען זכויות בעלי החיים: מוזיאון גוגנהיים יסיר יצירות מתערוכה

       

      האם התעללות בכלבים היא אמנות?

       

        21/8/18 10:19:
      תודה על הטיול הנהדר שהענקת לנו. לא הייתי במקומות אלה וכנראה גם לא אהיה בחיי אלה. נהניתי מאד למראה עיני וכל העת ניסיתי לדמיין את עצמי עומדת לידך... ובאשר להרקלייטוס - הכפילות שהוא מזכיר קשורה לאדם ולא לאובייקט. גם את ביקרת פעם שנייה וזה היה אחרת. החברה שלוותה אותך בפעם הראשונה לא שבה איתך, היא בעולם האמת. כל מה שאנחנו רואים, נשארו אותם אלמנטים. מה שהשתנתה היא הראייה שלנו, היא אחרת. ושוב, תודה מקרב לב.
        21/8/18 07:39:
      תודה שאת משתפת. נהניתי מאד. כאילו הייתי איתך. מחכה לעוד...
        20/8/18 23:26:
      יפה. כאילו הייתי שם אתכן.
      תודה! מקנאה בטיוליך (ושמחה על השיתוף); ... יש לי הרבה מה לומר על ה"קאמינו" (מסע רגלי רלגיוזי ) אהבתי במיוחד את הצבעוניות (הכלב...) ופחות את הטמפונים.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין