כותרות TheMarker >
    ';

    קפיצה למים הקרים

    על צניעות, ושאר ירקות

    32 תגובות   יום חמישי, 23/8/18, 14:15

    מזה כמעט שנתיים שאני גרה בישוב דתי. מקום ילדותו של בן זוגי. עברתי לכאן מתל אביב, בעקבות נישואיי.

    כשעברתי לכאן, הייתי מאד ב"היי". המקום יפהפה, ושמירת שבת לא נראתה בעיניי כגזירה קשה מדי.

    לא הייתה לי את הרתיעה החילונית הטבעית מהדת. נהפוך הוא. ראיתי בה הרבה מאד יופי וחכמה. והרגשתי מחוברת באיזשהו אופן, לאנשים, ולמקום. גם התחתנו כאן בחתונה מאד מיוחדת. 

     

    בקיצור, הגעתי עם תקוות מאד גדולות, ואולי יש יאמרו - פנטזיות.

     

    חבריי והוריי חשבו שדעתי השתבשה עליי*, אבל החלטתי שאני קופצת למים הקרים. 

    בכל המובנים - 

    גם חתונה, גם עזיבת מקום עבודה של שנים, גם ויתור על משרה מבטיחה באחד המשרדים המעולים בארץ, גם יישוב דתי. עקרתי את כל שורשיי בדעה נחושה להתמסר להרפתקה החדשה בחיי.

     

     

    וכך, בנוסף לשמירת השבת, התחלתי, בהתאם למנהג המקום, לכסות את כתפיי עם שרוולונים וכדומה. 

    כשאני מחוץ ליישוב-אני חוזרת לגופיות, ולשמלות, אבל ביישוב אני שמה את אותן "רעלות"-כפי שמכנה אותן בן זוגי, שמעדיף את המראה "הקודם" שלי, אך מבין שאין ברירה אחרת ביישוב דתי (בו *הוא* רצה לגור, כן? :))

    ורק הבהרה, אלו הם דתיים לאומיים. לדברי בן זוגי, כשהיה ילד, נשים היו הולכות עם גופיות, ללא כיסויי ראש, וכמובן-עם ג'ינס.

    הזמנים השתנו מאז. כיום, מרבית הנשים (הצעירות!) עם כיסוי ראש (בין אם זו מטפחת גדולה, או סרט), יש ביניהן שלובשות ג'ינס, אבל גופיות?-זה קונצנזוס. אף אחת מהן לא תסתובב עם גופיה. שרוולון קצרצר- כן. אבל לא גופיה. 

     

     

    ומאז שאני כאן, כאמור-מזה כמעט שנתיים. התחלתי לשים לב לכל הזוטות הללו.

    וזה מטריד אותי, שהתחלתי לשים לב לזה בכלל.

    כי עד כה שום דבר מאלו לא היה בתודעה שלי.

    האם זוהי הצניעות לה מייחלים הדתיים? 

    התעסקות יומיומית בעם/בלי שרוול, עם/בלי טייצ מתחת לשמלה, עם/בלי מחשוף?

    הלוא עצם העיסוק בדבר, מרחיק מהמטרה.

     

    והיום בדיוק נזכרתי בתקופה שגרתי בתל אביב.

    מעוז החילוניות.

     

    גרתי בצפון הישן, קרוב מאד לפארק (פארק הירקון), מטרים ספורים מהנמל, והיה לי מנוי ל"תל אופן", האופניים הירוקות של תל אביב, איתן התניידתי באופן כמעט בלעדי ממקום למקום (כידוע, בתל אביב, לא מזיזים את הרכב, אחרי שמוצאים חנייה).

     

    ולמה אני מספרת על זה בהקשר של צניעות?

    כי נזכרתי ביום אחד, שהייתי צריכה להגיע ממקום כלשהו לביתי (שהיה ממוקם, כאמור, ליד הפארק).

     

    באותו יום לבשתי שמלה.

    ולרכב על אופניים עם שמלה, אפילו לחילונית גמורה שכמוני, היה נראה בלתי צנוע בעליל.

    לאורך כל הרכיבה ניסיתי להצניע את דרכיי, ותחתוניי, שמתי יד אחת על הכידון, ושנייה בין רגליי, 

    מנסה לדחוס את השמלה, לשבת עליה, לגרום לה שלא תתנפנף, ושלא תחשוף את ירכיי ולמעלה מזה.

    לאחר דקות ארוכות של מאבק בשמלתי המתנפנפת, בעודי רוכבת דרך הפארק, עלתה בי תהייה, 

    אם מישהו כלל שם ליבו לשמלתי, ירכיי, תחתוניי, ומאמציי להסתיר את בשרי?

    אף לא איש או אישה מן העוברים העיף בי מבט.

    הסרתי את ידיי משמלתי וירכיי, ונתתי לה להתנפנף.

    הרגשת שחרור בנשמתי.

    תל אביב, בייבי!

    תהני ממנה!

    היא משחררת אותך!

    זוכרת כשהיית בת 15, ונכנסת לים עם שמלה עד הברכיים כי התביישת בגוף שלך?

    חברתי הטובה לא שוכחת לי את הסצנה הזו עד היום. 

    תראי איזו כברת דרך עשית מאז!

    התחברת לנשיות שלך, לגוף שלך, למדת מה מחמיא לך, ומה לא, איך לקנות בגדים שיהלמו אותך.  

    זה לא שאת הולכת במחשוף עמוק ומכנסונים צמודים. ממש לא. אז מדוע להתבייש?

    תסתכלי סביבך-אף אחד לא נרעש מרכיבה על אופניים בשמלה!

    אף אחד!

    בכל זאת הקפדתי שיד אחת תישאר צמודה לשמלה, שלא תתנפנף. 

     

    ואז - - - 

    הגיע האחד שנרעש...


    הוא היה דתי,עם פאות, וציציות, רוכב אף הוא על אופניים, 

    הוא חלף מולי בפארק

    ולא הסיר ממני את המבט

    פיו היה פעור


    אבוי

      

    כדאי לו לילדון שיישיר מבט קדימה

    שאם לא כן...

     

    בום!

     

    מה עוללתי לאברך הצעיר?

     

    או שמא לא אני עוללתי זאת, אלא החינוך הדתי?

     

    ומה מעולל החינוך הדתי לנשים? במקום להעצים אותן, שיהיו שלמות עם גופן ונשיותן, הוא מצמצם אותן לבדיקות קפדניות של חשיפת הבשר. אני רואה בבריכה נשים שנכנסות עם השמלות למים. אבוי! כמו שהייתי עושה בצעירותי, כשהייתי ביישנית ולא שלמה עם גופי ונשיותי. 

     

    אני בעד צניעות. 

    אבל מהי בעצם צניעות?

    האם גופיה אינה צנועה?

     

    יש המון דברים חכמים וטובים בדת,

    ומאידך, כל כך הרבה דברים מיושנים, הדורשים חשיבה מחדש, ותיקון 

     

     

    *חבריי והוריי לא באמת חשבו שדעתי השתבשה עליי:) זה נוסח מעט חריף. 

    להוריי ההחלטה לגור ביישוב דתי נראתה משונה. אבל כיוון שיש לנו סיכוי טוב לבנות כאן בית, זה בכל זאת נראה הגיוני שבן זוגי יממש את זכאותו, גם אם במחיר מגורים ביישוב דתי (מה שניתן לעקוף בתוך דלת אמותינו, ובוודאי בעוד מספר שנים). הם הצטערו על עזיבת מקום העבודה, אבל זה לא עניין אותי כל כך, וזה נושא לפוסט אחר. לגבי חבריי-מקצתם היו בעד מגורים ביישוב דתי, רובם לא. (שהלוא כולם חילוניים). אך מרביתם (ובעצם-כולם) חשבו שההחלטה לעזוב את העבודה הייתה החלטה נכונה מאד. ושמחו מאד על כך.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/8/18 18:54:

      צטט: מסתכל סביב 2018-08-26 17:26:29

      צטט: Themis Θ 2018-08-26 16:49:01

      צטט: א ח א ב 2018-08-26 15:55:57

      יש הרבה יהודים מכל מיני סוגים. תופעת ההתחרדות והתחרות מי יותר דתי נמצאת בכל מקום. אם את מתכננת שילדייך ילמדו במערכת חינוך דתית תחשבי טוב מה את רוצה שילמדו. שללכת עם גופיה וקול אישה בערווה חשוב יותר מאהבת לרעך כמוך ?

       

      ילדיי לא ילמדו במערכת החינוך הדתית.

      ומכל מקום, רק לציין, זה אינו ישוב חרדי, אלא דתי לאומי.

      אך נכון שגם בציבור הזה חלה החמרה במהלך השנים, כפי שציינתי-בעלי אומר שבילדותו כל הנשים הסתובבו ללא כיסוי ראש, בג'ינסים, וגופיות.

       

      אני מהמר שמדובר בגימזו. וגם אם לא, המגמה זהה בכולם: "אצלנו יתקבלו רק זוגות שהנשים חובשות כיסוי ראש". הגזענות וההתנשאות היהודית בתפארתה.

       

      לא גמזו. פעם ראשונה שאני שומעת על המקום הזהחיוך

      ומכל מקום-ממש לא מחייבים כאן כיסוי ראש....

      אני לא הולכת עם שום כיסוי ראש.

      אבל, לא אלך בשמלה קצרה, ולא בגופיה קצרה, ולא במחשוף...

      עשיתי זאת אגב בפעם הראשונה שהגעתי כאן...ועוד למפגש עם הרבחיוך

      הוא לא אמר מילה, ולא פצה פה. אבל המשפחה ביקשה שלהבא לא אעשה זאת.

      ואני מכבדת את בקשתם. 

      בבית שלנו, או בבית של ההורים של בעלי, אני כמובן הולכת איך שנוח לי...

      אבל זה עדיין מעיק! שאני בכלל צריכה לחשוב על זה, לפני שאני יוצאת מהבית...

      מאידך-אני הסכמתי לכך, וכעת עליי לכבד ולנהוג לפי הכללים, כשאני בפומבי

       

       

        26/8/18 17:26:

      צטט: Themis Θ 2018-08-26 16:49:01

      צטט: א ח א ב 2018-08-26 15:55:57

      יש הרבה יהודים מכל מיני סוגים. תופעת ההתחרדות והתחרות מי יותר דתי נמצאת בכל מקום. אם את מתכננת שילדייך ילמדו במערכת חינוך דתית תחשבי טוב מה את רוצה שילמדו. שללכת עם גופיה וקול אישה בערווה חשוב יותר מאהבת לרעך כמוך ?

       

      ילדיי לא ילמדו במערכת החינוך הדתית.

      ומכל מקום, רק לציין, זה אינו ישוב חרדי, אלא דתי לאומי.

      אך נכון שגם בציבור הזה חלה החמרה במהלך השנים, כפי שציינתי-בעלי אומר שבילדותו כל הנשים הסתובבו ללא כיסוי ראש, בג'ינסים, וגופיות.

       

      אני מהמר שמדובר בגימזו. וגם אם לא, המגמה זהה בכולם: "אצלנו יתקבלו רק זוגות שהנשים חובשות כיסוי ראש". הגזענות וההתנשאות היהודית בתפארתה.

        26/8/18 16:49:

      צטט: א ח א ב 2018-08-26 15:55:57

      יש הרבה יהודים מכל מיני סוגים. תופעת ההתחרדות והתחרות מי יותר דתי נמצאת בכל מקום. אם את מתכננת שילדייך ילמדו במערכת חינוך דתית תחשבי טוב מה את רוצה שילמדו. שללכת עם גופיה וקול אישה בערווה חשוב יותר מאהבת לרעך כמוך ?

       

      ילדיי לא ילמדו במערכת החינוך הדתית.

      ומכל מקום, רק לציין, זה אינו ישוב חרדי, אלא דתי לאומי.

      אך נכון שגם בציבור הזה חלה החמרה במהלך השנים, כפי שציינתי-בעלי אומר שבילדותו כל הנשים הסתובבו ללא כיסוי ראש, בג'ינסים, וגופיות.

        26/8/18 15:55:
      יש הרבה יהודים מכל מיני סוגים. תופעת ההתחרדות והתחרות מי יותר דתי נמצאת בכל מקום. אם את מתכננת שילדייך ילמדו במערכת חינוך דתית תחשבי טוב מה את רוצה שילמדו. שללכת עם גופיה וקול אישה בערווה חשוב יותר מאהבת לרעך כמוך ?
        26/8/18 14:09:

      שמחה מאד לחזור לכאן, לדיונים, לתגובות, לדעות, לשאלות ולתשובותחיוך

      ולמרות שהאתר הפסיק לעבוד לפני ששלחתי תגובה ארוכה מאדאטום

        26/8/18 14:00:

      צטט: Themis Θ 2018-08-26 11:09:45

      צטט: ד. צמרת 2018-08-24 09:19:54

      הנשים חייבות לעשות אינתיפאדה לרבנים.

       

      הסגירוּת היא גדולה. אני כל כך שמחה שנולדתי בבית חילוני. 

      כשנולדים בבית דתי, ומתחנכים כך, מאד קשה להבין עד כמה החינוך הזה מחטיא את המטרה.

      בדברים מסוימים, כמובן. לא בכל התחומים. 

       

        26/8/18 13:59:

      צטט: Themis Θ 2018-08-26 11:23:17

      צטט: barir 2018-08-24 10:56:00

      בחירתך אמיצה. עם זאת, מסקרן לדעת, כחילונית שגרה בתל אביב, אם עלה ביניכם הסוגיה שבן זוגך יעבור לתל אביב? תודה על השיתוף ושבת של שלום

      תודה רבה, barir!
      ולשאלתך-גרנו בתל אביב תקופה...
      הוא פשוט לא סובל את תל אביב-הרעש, החניה
      הוא צריך ציוץ ציפורים וגינה
      לא היה לי פשוט לעזוב, זה נכון, אבל גם אני דיי מיציתי את העיר ואת אורח החיים העמוס מאד,
      אף על פי שמאד מאד אהבתי,

       

        26/8/18 13:58:

      צטט: Themis Θ 2018-08-26 11:25:09

      צטט: bonbonyetta 2018-08-24 11:25:07

      *

       

      מטבע הדברים התבטאת מאד בעדינות.....

       

      תודה רבה, bonbonyetta...

      ולגבי ההתבטאות-משתדלת בדרך כלל:) תמיד יש שני צדדים למטבע...

      הצגתי את הצד שלי:)

       

        26/8/18 13:57:

      צטט: Themis Θ 2018-08-26 11:39:39

      מסתכל סביב, תודה על התגובה. אני מאד מקווה שהבנות לא מקנאות בי. אני חריגה בנוף, גם כשאני מכסה את כתפיי. 

      אני לא הולכת לבית הכנסת בשישי ושבת, וכיוון שעדיין אין לנו ילדים, אני לא מתערבבת איתן בגנים ובמתקני השעשועים. וטוב לי כך. אני באמת תוהה לפעמים אם יש בהן חרטות, על חייהן, על כך שהיו חייבות לבחור בן זוג בגיל כה צעיר, לא פשוט. אבל אחרי ככלות הכל, הטבע ברא אותנו ללדת מוקדם, ולא לעבור תקופות רווקות ארוכות, ואז ללדת בגיל מבוגר. זה נכון שמגיעים בשלים יותר לחיי המשפחה, אבל באמת שאני לא יודעת מה נכון יותר. הדבר המטריד בחברה דתית-זה העובדה שכולם מסתכלים בציציות זה של זה. הם רואים ויודעים הכל. ומרכלים המון. למרות האיסורים על כך, הם מועדים שוב ושוב. לגבי הנשים המקפידות על כיסוי הראש והמחשוף וכו'-כמו שכתבתי, לדעתי זה מחטיא את המטרה, והמטרה של הבורא, בעיניי, היא אהבה עצמית. אהבה עצמית וקבלה עצמית. ולנשים עושים עוול כשמחייבים אותן להסתיר את גופן, שערן, ויופיין. במקום ללמד אותן לאהוב את עצמן, ונשיותן. לא זכורה לי כמעט פעם אחת שהסתכלתי במראה ואהבתי את מה שראיתי, למרות מחמאות שהרעיפו עליי. ואני חילונית, שגדלה כחילונית. וזה לא רק אצלי. זה אצל מרבית חברותיי. הכיסויים הללו מעצימים זאת. לא שאני בעד מחשופים ולבוש זול, אני לא. אבל בקיץ כמו שיש לנו בישראל, חם ולח, למה שנשים יצטרכו לעטות על עצמן יותר משכבה אחת? 

       

      צטט: מסתכל סביב 2018-08-24 23:48:37

      בחדרי חדרים הן לבטח מקנאות בך. הן היו צעירות מידי כשבגרו. צעירות מידי כשהתחתנו. צעירות מידי כשילדו. צעירות מידי לכל העול הכרוך במשפחה, בעל, בית.

      החיים שלהן עומדים על בלימה. על סף המצוק. אם רק יציץ האור מעבר לפינה, השם ישמור. הכל עלול להתפרק.

      יותר משהן מסתכלות עלייך, הן שומרות על עצמן. מסתכלות אחת על השניה כדי לוודא שאף אחת לא יוצאת מהשורה. כולן נשענות אחת על השניה במן מחול סמוי שבא לאשר את הדרך ולסמן אחת לשניה שהיא בסדר. שהכל בסדר. שככה זה. ואם כולן שמחות ורעיות למופת - כנראה אלה החיים וצריך לעשות הכל כדי שכך זה ייראה.

      ככל שהתסכול גדול יותר, כך ההקפדה על הפיצ'פקס גדולה יותר. כשהן שמות את כיסוי הראש כדי שאף שערה לא תגלוש, הן חושבות על הבחורה ההיא שרכבה על אופניים בתל אביב ואשר לבשה שמלה מתנפנפת. הן קושרות עוד קשר במטפחת ומפנטזות על כניסה לים בבגד ים טופלס. הן מאריכות את השמלה עד הרצפה ובראשן רץ סרט על הנשים שרצות בטיילת עם חזיית ספורט ומכנסיים צמודים. כשהן לובשות בגדים שמעלימים את קווי המתאר של הגוף, הן חולמות על שחרור. על מיני קצרצר וחזיית פוש אפ.

      כשהן מקפידות עלייך, הן שומרות על עצמן. הן יודעות כי מימוש עצמי, מימוש הנשיות, מימוש החלומות, יביאו לשיחרור שאינן רוצות בו. להפרקות והתפקרות. למחוזות שקיימים רק "אצלם".

      לא עלייך הן חושבות. על עצמן הן חושבות. על עצמן הן שומרות.

      וכך גם תהיה הבת שלך. היא תשמור על החברה שלה שלא "תעשה שטויות", והמעגל שסביבה אט אט יתרחב ויינעל.

       

        26/8/18 13:56:

      צטט: Themis Θ 2018-08-26 11:27:12

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-08-24 23:08:53

      נעתקו המילים מפי. שאפו על כוחות הנפש. (באשר ל"סצנת האופניים: כשאני רוכבת על אופניים בשמלה, פשוט לובשת גם "טייטס" מתחת). מקווה שתמצאו פתרונות טובים דיים עבור שניכם...

      תודה מכבית, אכן צריך כוחות נפש! להחלטות, לשינויים, לזוגיות, למורכבויות החיים... תודה רבה!
      באשר לאופניים-אותו יום לא ידעתי שארכב על אופניים, ולא לבשתי טייטס מתחת לשמלה. בדרך כלל גם אני עושה כך:)

       

        26/8/18 13:55:

      צטט: Themis Θ 2018-08-26 11:39:39

      מסתכל סביב, תודה על התגובה. אני מאד מקווה שהבנות לא מקנאות בי. אני חריגה בנוף, גם כשאני מכסה את כתפיי. 

      אני לא הולכת לבית הכנסת בשישי ושבת, וכיוון שעדיין אין לנו ילדים, אני לא מתערבבת איתן בגנים ובמתקני השעשועים. וטוב לי כך. אני באמת תוהה לפעמים אם יש בהן חרטות, על חייהן, על כך שהיו חייבות לבחור בן זוג בגיל כה צעיר, לא פשוט. אבל אחרי ככלות הכל, הטבע ברא אותנו ללדת מוקדם, ולא לעבור תקופות רווקות ארוכות, ואז ללדת בגיל מבוגר. זה נכון שמגיעים בשלים יותר לחיי המשפחה, אבל באמת שאני לא יודעת מה נכון יותר. הדבר המטריד בחברה דתית-זה העובדה שכולם מסתכלים בציציות זה של זה. הם רואים ויודעים הכל. ומרכלים המון. למרות האיסורים על כך, הם מועדים שוב ושוב. לגבי הנשים המקפידות על כיסוי הראש והמחשוף וכו'-כמו שכתבתי, לדעתי זה מחטיא את המטרה, והמטרה של הבורא, בעיניי, היא אהבה עצמית. אהבה עצמית וקבלה עצמית. ולנשים עושים עוול כשמחייבים אותן להסתיר את גופן, שערן, ויופיין. במקום ללמד אותן לאהוב את עצמן, ונשיותן. לא זכורה לי כמעט פעם אחת שהסתכלתי במראה ואהבתי את מה שראיתי, למרות מחמאות שהרעיפו עליי. ואני חילונית, שגדלה כחילונית. וזה לא רק אצלי. זה אצל מרבית חברותיי. הכיסויים הללו מעצימים זאת. לא שאני בעד מחשופים ולבוש זול, אני לא. אבל בקיץ כמו שיש לנו בישראל, חם ולח, למה שנשים יצטרכו לעטות על עצמן יותר משכבה אחת? 

       

      צטט: מסתכל סביב 2018-08-24 23:48:37

      בחדרי חדרים הן לבטח מקנאות בך. הן היו צעירות מידי כשבגרו. צעירות מידי כשהתחתנו. צעירות מידי כשילדו. צעירות מידי לכל העול הכרוך במשפחה, בעל, בית.

      החיים שלהן עומדים על בלימה. על סף המצוק. אם רק יציץ האור מעבר לפינה, השם ישמור. הכל עלול להתפרק.

      יותר משהן מסתכלות עלייך, הן שומרות על עצמן. מסתכלות אחת על השניה כדי לוודא שאף אחת לא יוצאת מהשורה. כולן נשענות אחת על השניה במן מחול סמוי שבא לאשר את הדרך ולסמן אחת לשניה שהיא בסדר. שהכל בסדר. שככה זה. ואם כולן שמחות ורעיות למופת - כנראה אלה החיים וצריך לעשות הכל כדי שכך זה ייראה.

      ככל שהתסכול גדול יותר, כך ההקפדה על הפיצ'פקס גדולה יותר. כשהן שמות את כיסוי הראש כדי שאף שערה לא תגלוש, הן חושבות על הבחורה ההיא שרכבה על אופניים בתל אביב ואשר לבשה שמלה מתנפנפת. הן קושרות עוד קשר במטפחת ומפנטזות על כניסה לים בבגד ים טופלס. הן מאריכות את השמלה עד הרצפה ובראשן רץ סרט על הנשים שרצות בטיילת עם חזיית ספורט ומכנסיים צמודים. כשהן לובשות בגדים שמעלימים את קווי המתאר של הגוף, הן חולמות על שחרור. על מיני קצרצר וחזיית פוש אפ.

      כשהן מקפידות עלייך, הן שומרות על עצמן. הן יודעות כי מימוש עצמי, מימוש הנשיות, מימוש החלומות, יביאו לשיחרור שאינן רוצות בו. להפרקות והתפקרות. למחוזות שקיימים רק "אצלם".

      לא עלייך הן חושבות. על עצמן הן חושבות. על עצמן הן שומרות.

      וכך גם תהיה הבת שלך. היא תשמור על החברה שלה שלא "תעשה שטויות", והמעגל שסביבה אט אט יתרחב ויינעל.

       

        26/8/18 13:54:

      צטט: Themis Θ 2018-08-26 11:48:33

      רז רזיישן, תודה על התגובה.

      אם הבנתי את כוונתך, אתה אומר בעצם, שבזמן הווה (present) אין להרהר בעבר, ואין להרהר בהווה, אלא לחיות את ההווה, ללא חיבוטים, מחשבות, התלבטויות. האם כך?

      ולגבי נישואין-אתה אומר שעצם החתונה סוגרת על תחושת החופש אצל כולם. לכולם יש אילוצים כאלו או אחרים בעקבות נישואין, ואצלי, במקרה, אחד מהם זה גם כיסוי הכתפיים, אבל זה לא ממש משנה, כי זה סמלי בלבד?

      ובכל מקרה, הבעיה העיקרית בנישואין היא לא איבוד החירות, אלא איבוד האהבה והתשוקה?

      מקווה שהבנתי נכון את המסרים, 

      ובכל אופן, תודה, אחשוב עליהם בימים הבאים:)

       

      צטט: רז רזיישן 2018-08-25 08:49:05

      היה לך חופש. התחתנת. נגמר החופש. וזה, קורה לכולם שמתחתנים.

      לא משנה כמה שכבות בגדים יש עליך או אין בכלל;

      ויתרת על החירות שלך בשביל משהו יותר גדול ממך בעיניך.

      אהבה.

      איפה הבעיה ? (שעוד לא הגעת אליה כנראה)

      כשנגמרת האהבה ונשאר רק ההרגל.

      אז את מתחילה להזכר בכל מה שהיית,

      והפעם, תמיד יותר יפה ומושלם, מההווה.

      החשש שתלעיטי את עצמך בחוויות לא מציאותיות יותר,

      ותרצי להחזיר ולחזור, להאבק...במה בעצם ?

      זאת נורית אזהרה...

      דברי הימים רושמים בזמן שיבה,

      או בפרקי אנליזה בין מערכות.

      לכן ההווה הוא מתנה באנגלית צוחק


       

        26/8/18 13:53:

      צטט: Themis Θ 2018-08-26 13:48:20

      צטט: Themis Θ 2018-08-26 13:46:36

      צטט: יד לאריק אינשטיין 2018-08-25 21:50:44

      אני לא אביע דעה בדברים שאיני מבין.

      רק אשאלך האם את באמת מצפה כאן לקבל תשובות מאנשים? האם באמת אנשים כאן יתנו תשובות נכונות, הרי הם באים ממקום אחר, מאותו מקום של מחשבתך על הנושא. לו באמת את מצפה לתשובה כנה אמיתית וישרה, תפני לרב היישוב שבו את מתגוררת ולבטח יפרוס בפניך את התפיסה לגבי הצניעות. 

      וסתם שאלת סקרנות האם זו בושה לקרוא לבן הזוג "בעל", כי שמתי לב שאת חוזרת כאן וכותבת "בן זוגי". או שמא כיום בשנת 2018, שהם בוודאי שנות האור, זה נשמע מיושן לקרוא לבן הזוג "בעל".

       

       

      יד לאריק אינשטיין-כתבתי תגובה ארוכה, ואז האתר הפסיק לעבוד!

      אז אענה בהזדמנות הקרובה באריכות...

      בגדול-לא מצפה לתשובות מהרב, למרות הערכתי אליו. אני לא דתיה, אני חילונית, שגרה במקום דתי. אין לי שום עניין בתשובות הרב או בדעתו. אני חושבת שהלכות הצניעות מחטיאות את המטרה, וזו דעתי. כל עוד אני כאן-אכבד את הלכות המקום. זה בסה"כ פוסט שיכול להוות נקודה למחשבה.

      לגבי האנשים כאן-דעתם מעניינת אותי, אך כמובן שאיני מצפה לתשובות. ולו מהסיבה-שלא שאלתי שאלות. אני יודעת בדיוק איך לנהוג מכאן ואילך. רק שיתפתי במחשבה.

      באשר ל"בעל"- לפני הנישואין עיצבנו אותי נשים שאמרו "בן זוגי" במקום "בעלי". אבל, כמו שאומרים-אל תדון אדם עד שתגיע למקומו. לאחר החתונה, גיליתי שממש קשה לי לומר "בעלי", אפילו שכל כך ייחלתי לזוגיות וחתונה, המונח הזה "בעלי" גרם לי לתחושות קשות, ובמקום דתי-שבעתיים! לך תבין. (ובוודאי שאני אומרת בעלי לפעמים!)

      אותו דבר קרה לי עם שם המשפחה-לפני הנישואין גיבשתי דעה על נשים שמסתובבות עם 2 שמות משפחה (ויותר). יש לי אפילו פוסט על זה בבלוג הזה:)) החלטתי שאני אשנה את שם משפחתי לשם משפחתו. אעפ"י שכבר היה לי מוניטין בעבודה עם שם משפחתי מהבית. עשיתי זאת-ולא יכולה להסביר את התחושות הקשות שאחזו בי חודשים אחרי כן. אפילו שהשם יפהפה, קולע, קצר, קליט, והולם מאד את שמי!!! ובכל זאת-כמה קשה  לאישה לוותר על שם נעוריה, רק אישה שעשתה זאת תבין זאת (וזה לא מנהג דתי!!) כמובן שאני תמיד יכולה לחזור ולהוסיף את שם נעוריי. ואולי אעשה זאת. היום אני כבר שלמה עם ההחלטה הזו. כמו שאמרה דוקטורלאה-כל צעד כזה הוא מהפכה בחיים. נישואין. מעבר מגורים. מעבר עיר. מעבר למקום דתי. אכן נישואין-זו מהפכה. הדברים הכה קטנים האלו, הם כה משמעותיים. ומשפיעים עלינו. בלי שנבין בכלל עד כמה... אבל כמה כיף שיש לנו את ההזדמנות לחוות חוויות שכאלו בחיים, על כל מורכבותן

       

       

       

        26/8/18 13:52:

      צטט: מסתכל סביב 2018-08-26 11:17:51

      צטט: יד לאריק אינשטיין 2018-08-25 21:50:44

      אני לא אביע דעה בדברים שאיני מבין.

      רק אשאלך האם את באמת מצפה כאן לקבל תשובות מאנשים? האם באמת אנשים כאן יתנו תשובות נכונות, הרי הם באים ממקום אחר, מאותו מקום של מחשבתך על הנושא. לו באמת את מצפה לתשובה כנה אמיתית וישרה, תפני לרב היישוב שבו את מתגוררת ולבטח יפרוס בפניך את התפיסה לגבי הצניעות. 

      וסתם שאלת סקרנות האם זו בושה לקרוא לבן הזוג "בעל", כי שמתי לב שאת חוזרת כאן וכותבת "בן זוגי". או שמא כיום בשנת 2018, שהם בוודאי שנות האור, זה נשמע מיושן לקרוא לבן הזוג "בעל".

       

      לא, כי רק לרב יש תשובות.

      אפשר להיוועץ עם הרבי מסאטמר ששנא שנאת מוות את הציונים אך לא היסס לעלות על רכבת קסטנר ולהינצל.

      אפשר להיוועץ עם הרב שחושב שנשים מקומן במטבח, עמוק בסירים, ולא במרחב הציבורי.

      אפשר גם להיוועץ עם הרב מה לעשות אם הפוקים והגרעפסים שהגוף מייצר.

       

      נשים יכולות להחליט על עצמן בלי לשאול את הרב. והן אפילו יכולות לקחת אחריות על החיים שלהן בלי לשאול את הרב.

       

      ברור. ואני אכן חושבת ההפך מהרב. אבל במקום דתי-אני מכבדת והולכת עם כיסוי כתפים. מחוץ ליישוב-אני עושה כל העולה ברוחי. לא כל שכן, בביתי. אני מאמינה גדולה בקב"ה-אבל לא מאמינה שהוא מחייב אותנו בכל הזוטות הללו. נהפוך הוא. אני חושבת שהמטרה הוחטאה, כפי שכתבתי בתגובות שונות וגם בפוסט עצמו. כיוון שהמטרה היא - אהבה עצמית! אהבת הגוף, אהבת הבשר החשוף, אהבת הנשיות. ולא להסתיר. ומלבד זאת-צניעות היא משהו אחר, המקרין מבפנים. ולא תלויה בגופיה/לא גופיה. או באורך השרוול. צניעות זו מעלה.

      ואני כבר פגשתי נשים דתיות שאינן צנועות כלל, למרות שהלכה למעשה הן שומרות על הכללים.

       

       

       

        26/8/18 11:17:

      צטט: יד לאריק אינשטיין 2018-08-25 21:50:44

      אני לא אביע דעה בדברים שאיני מבין.

      רק אשאלך האם את באמת מצפה כאן לקבל תשובות מאנשים? האם באמת אנשים כאן יתנו תשובות נכונות, הרי הם באים ממקום אחר, מאותו מקום של מחשבתך על הנושא. לו באמת את מצפה לתשובה כנה אמיתית וישרה, תפני לרב היישוב שבו את מתגוררת ולבטח יפרוס בפניך את התפיסה לגבי הצניעות. 

      וסתם שאלת סקרנות האם זו בושה לקרוא לבן הזוג "בעל", כי שמתי לב שאת חוזרת כאן וכותבת "בן זוגי". או שמא כיום בשנת 2018, שהם בוודאי שנות האור, זה נשמע מיושן לקרוא לבן הזוג "בעל".

       

      לא, כי רק לרב יש תשובות.

      אפשר להיוועץ עם הרבי מסאטמר ששנא שנאת מוות את הציונים אך לא היסס לעלות על רכבת קסטנר ולהינצל.

      אפשר להיוועץ עם הרב שחושב שנשים מקומן במטבח, עמוק בסירים, ולא במרחב הציבורי.

      אפשר גם להיוועץ עם הרב מה לעשות אם הפוקים והגרעפסים שהגוף מייצר.

       

      נשים יכולות להחליט על עצמן בלי לשאול את הרב. והן אפילו יכולות לקחת אחריות על החיים שלהן בלי לשאול את הרב.

      אני לא אביע דעה בדברים שאיני מבין.

      רק אשאלך האם את באמת מצפה כאן לקבל תשובות מאנשים? האם באמת אנשים כאן יתנו תשובות נכונות, הרי הם באים ממקום אחר, מאותו מקום של מחשבתך על הנושא. לו באמת את מצפה לתשובה כנה אמיתית וישרה, תפני לרב היישוב שבו את מתגוררת ולבטח יפרוס בפניך את התפיסה לגבי הצניעות. 

      וסתם שאלת סקרנות האם זו בושה לקרוא לבן הזוג "בעל", כי שמתי לב שאת חוזרת כאן וכותבת "בן זוגי". או שמא כיום בשנת 2018, שהם בוודאי שנות האור, זה נשמע מיושן לקרוא לבן הזוג "בעל".

        25/8/18 08:49:

      היה לך חופש. התחתנת. נגמר החופש. וזה, קורה לכולם שמתחתנים.

      לא משנה כמה שכבות בגדים יש עליך או אין בכלל;

      ויתרת על החירות שלך בשביל משהו יותר גדול ממך בעיניך.

      אהבה.

      איפה הבעיה ? (שעוד לא הגעת אליה כנראה)

      כשנגמרת האהבה ונשאר רק ההרגל.

      אז את מתחילה להזכר בכל מה שהיית,

      והפעם, תמיד יותר יפה ומושלם, מההווה.

      החשש שתלעיטי את עצמך בחוויות לא מציאותיות יותר,

      ותרצי להחזיר ולחזור, להאבק...במה בעצם ?

      זאת נורית אזהרה...

      דברי הימים רושמים בזמן שיבה,

      או בפרקי אנליזה בין מערכות.

      לכן ההווה הוא מתנה באנגלית צוחק


        24/8/18 23:48:

      בחדרי חדרים הן לבטח מקנאות בך. הן היו צעירות מידי כשבגרו. צעירות מידי כשהתחתנו. צעירות מידי כשילדו. צעירות מידי לכל העול הכרוך במשפחה, בעל, בית.

      החיים שלהן עומדים על בלימה. על סף המצוק. אם רק יציץ האור מעבר לפינה, השם ישמור. הכל עלול להתפרק.

      יותר משהן מסתכלות עלייך, הן שומרות על עצמן. מסתכלות אחת על השניה כדי לוודא שאף אחת לא יוצאת מהשורה. כולן נשענות אחת על השניה במן מחול סמוי שבא לאשר את הדרך ולסמן אחת לשניה שהיא בסדר. שהכל בסדר. שככה זה. ואם כולן שמחות ורעיות למופת - כנראה אלה החיים וצריך לעשות הכל כדי שכך זה ייראה.

      ככל שהתסכול גדול יותר, כך ההקפדה על הפיצ'פקס גדולה יותר. כשהן שמות את כיסוי הראש כדי שאף שערה לא תגלוש, הן חושבות על הבחורה ההיא שרכבה על אופניים בתל אביב ואשר לבשה שמלה מתנפנפת. הן קושרות עוד קשר במטפחת ומפנטזות על כניסה לים בבגד ים טופלס. הן מאריכות את השמלה עד הרצפה ובראשן רץ סרט על הנשים שרצות בטיילת עם חזיית ספורט ומכנסיים צמודים. כשהן לובשות בגדים שמעלימים את קווי המתאר של הגוף, הן חולמות על שחרור. על מיני קצרצר וחזיית פוש אפ.

      כשהן מקפידות עלייך, הן שומרות על עצמן. הן יודעות כי מימוש עצמי, מימוש הנשיות, מימוש החלומות, יביאו לשיחרור שאינן רוצות בו. להפרקות והתפקרות. למחוזות שקיימים רק "אצלם".

      לא עלייך הן חושבות. על עצמן הן חושבות. על עצמן הן שומרות.

      וכך גם תהיה הבת שלך. היא תשמור על החברה שלה שלא "תעשה שטויות", והמעגל שסביבה אט אט יתרחב ויינעל.

      נעתקו המילים מפי. שאפו על כוחות הנפש. (באשר ל"סצנת האופניים: כשאני רוכבת על אופניים בשמלה, פשוט לובשת גם "טייטס" מתחת). מקווה שתמצאו פתרונות טובים דיים עבור שניכם...
        24/8/18 11:25:

      *

       

      מטבע הדברים התבטאת מאד בעדינות.....

        24/8/18 10:56:
      בחירתך אמיצה. עם זאת, מסקרן לדעת, כחילונית שגרה בתל אביב, אם עלה ביניכם הסוגיה שבן זוגך יעבור לתל אביב? תודה על השיתוף ושבת של שלום
        24/8/18 09:19:
      הנשים חייבות לעשות אינתיפאדה לרבנים.
        24/8/18 08:58:
      אהובה קליין, תודה רבה. וכן-חותמת על כל מילה ! שבת שלום
        24/8/18 08:57:
      שטוטית יקרה, תודה רבה, ושבת שלום. ונכון, אפשר לנסח זאת כך...:)
        23/8/18 23:07:

       יקירה, חיוך

       

      קראתי את דברייך בעיון רב.

       ובשורה האחרונה אם את מאושרת עם בן זוגך - זה הדבר החשוב כאן.

      ועל שאר הדברים ניתן לומר:

       צדיק באמונתו יחיה.

      בשורות טובות

        וכל טוב.

       

       בברכה

       אהובה.

        23/8/18 22:14:

      היה מעניין לקרוא

      כבר קראתי המון פוסטים שלך

      אבל כאן את מספרת לנו על מהפך גדול שעשית בחייך בעקבות האהבה

      כמאמר השיר .

       

      שבת שלום מיכלי :)

        23/8/18 16:00:

      ובהמשך למה שכתבתי כבר בתגובה-רציתי להוסיף תודה רבה, דוקטורלאה, על הדברים שכתבת...
      את מאד צודקת באופן עקרוני-שינויים עדיף להם שייעשו באופן הדרגתי. ועם תמיכה. מהסביבה. ממשפחה. מחברות. ממטפל או מטפלת מוסמכים. זה רצוי ונכון.
      אולי עליי להוסיף לפוסט את המשפט שכותבים פעמים רבות - "מומלץ לא לנסות לבד בבית ללא ליווי מתאים והכנה!" צוחק

        23/8/18 15:48:

      צטט: Themis Θ 2018-08-23 15:47:32

      נכון דוקטורלאה, זו אכן "מהפכה" באופן מסוים. אבל כבר עברו שנתיים, ומאז, עברו הרבה מים בירקון:) אותו ירקון שהייתי גרה קרוב אליו ו"ירקונים" אחרים. והיום? כבר לא הייתי חוזרת לתל אביב בעד שום הון. זה מבחינתי כמו לחזור אחורה. נכון, עברתי שם תקופה מופלאה, אך היא הסתיימה. ומוצתה. יש בי געגועים, אבל לא הייתי חוזרת לשם אלא לביקורים של חבריי וחברותיי. ואף יותר מזה, גיליתי כאן אנשים מאד נאורים ומיוחדים. הפליא אותי. פעם הייתי בטוחה שמחוץ לתל אביב אין כלום. ובכל מקרה, בן זוגי-לא מוכן לחזור לתל אביב בשום אופן. הוא לא מסוגל לסבול את הרעש והחום והלחות. הוא זקוק לצמחייה, ונופים סביבו, ובית קרקע, ולא בית קומות. זה לא שהוא אוהב כאן את הכול. גם לו יש ביקורת. על הדת. ועל האנשים. אבל האם זה לא משהו שיש אותו בכל מקום? ביקורת על משהו? ואישיו מול אנשים? כיוון שגדלתי בבית קרקע, בקצה של העיר, ליד שדות, גם אני מאד מחוברת לטבע שסביבי. ובזמן שהתפנה לי, עשיתי כל כך הרבה דברים חדשים, שלא היה לי זמן עבורם קודם לכן (סיימתי תואר שני, הקמתי וחידשתי את ספריית היישוב, ועוד הרבה פרויקטים מעניינים). אנחנו כאן קרובים למשפחה, ויש לי חברות טובות שאני בקשר הדוק איתן, גם אם התרחקתי פיזית-הקשר נותר קרוב. מה גם שאחת מחברותיי עברה גם היא מתל אביב. יש לי תמיכה. נכון, בהתחלה לא הבנתי עד כמה "המהפכה" תהיה עוצמתית, כיוון שאני מכירה את עצמי כאדם חזק. ואכן זה לא היה פשוט. אבל מאז גם נתמכתי על ידי חברות, גם בניתי לי אט אט את דרכי, וגיליתי בעצמי עוצמות. ויותר מכך, אני חושבת שאני בן אדם מורכב. יש בי סתירות ומורכבויות. ולכן אני מסוגלת לחיות בתוך מורכבות. ואני חושבת שתמיד קיימת מורכבות. יש תמיד מתח בין קצוות מסויימים בחיים. צריך רק לדעת להגדיר אותם. ומעל לכל זה - לדעת מה התפקיד שלי בתוך זה. מה המסר שאני רוצה להעביר לאנשים סביבי. כיצד לגעת בהם, ואולי, מי יודע, לגרום להם לחשוב קצת יותר "עגול"? :)
        23/8/18 15:21:
      המהפכה הגדולה שקבלת על עצמך כללה בבת-אחת יותר מדי אלמנטים. מרווקה עובדת יום עבודה מלא ומפרך, לאשה נשואה. מתל-אביבית לדיירת ביישוב דתי, כלומר מאלמונית העושה כרצונה לאשה הנתונה לבחינה קפדנית של ציבור שערכיו לא היו קודם לכן, ערכיך המקובלים. ועוד. ועוד. אני סבורה שמהפך כזה אינו לטובה לשום אדם. במקום שינויים הדרגתיים המלווים בחשיבה מסודרת ובתמיכה הולמת (משפחה, חברות ועוד) קפצו עליך שינויים למכביר, גם אם את מסכימה להם, קשה להתנהג בניחותא במצב זה. כדי שדבריי לא יישארו תיאורטיים בלבד, אני מציעה לך להתקשר לחברה או אם יש, בת משפחה, מהמקום, ולהיכנס למצב החדש בצורה הדרגתית, לא בבת-אחת. אם יהיה הדבר אפשרי, בעתיד הקרוב, הייתי מקווה שאת ובעלך תחזרו לתל-אביב...
        23/8/18 14:53:

      צטט: Themis Θ 2018-08-23 14:48:52

      שרי'לה, זה מאד נכון.

      זה ממש כך -  לא צנוע לעסוק בזה כל היום.

      זה גורם ההפך...

       

      ובאשר לשינוי?

      יש לי גם הרבה מה לכתוב על קריירה ועבודה סביב השעון...

      "מירוץ העכברים", כמו שבן זוגי קורא לו... בטוח... אני אישית לא בעד סגנון החיים הזה...

      השינוי הדראסטי אמנם מטלטל, אבל גרם לי להבין כמה יכולות יש לי,

      ושאני יכולה לעשות כל כך הרבה דברים עבור עצמי.

      דברים אמיתיים, שימלאו אותי, זה דבר גדול!

      לא סתם להשיג "עוד מטרה" ועוד "מטרה", אלא גם לעשות משהו שאני מאמינה בו...

      אבל זה בפוסט אחרצוחק אני בהחלט בעד מה שכתבת כאן. ואמתין בסבלנות לפוסט הבא חיוך

       

       

      צטט: sari10 2018-08-23 14:34:25

      מיכלי...חיוך
      חייכת אותי בגדול וגם... יש בי קצת.. איך לומר?
      רחמים? לא, לא המילה המתאימה... אבל...

       

      באמת עשית שינוי גדול בחיים כשהתחתנת,

      המעבר ליישוב דתי, עזיבת משרה קרייריסטית ובטח עוד דברים.

       

      לי זה נראה באמת שינוי מוזר,

      כלומר כמו שאמרו בני משפחתך חיוך 

      אבל... רצונך - כבודך. הלא כן?

       

      לפעמים צריך להתנסות בדברים שונים בחיים.

      והרצון לשנות ולהתנסות בא מגורמים שונים.

      כנראה שככה התאים לך.

       

      הסיפור על האברך על האופניים מולך... צוחק

      מעורר ממש צחוק.

      זה בדיוק העניין.

      הם עושים עניין ממה שלא צריך לעשות.

      ההתעסקות היומיומית הזו במה צנוע ומה לא,

      היא לדעתי הדבר הלא צנוע כאן...

       

      ואולי היום, אחרי שהרבה מים עברו בירקון (תרתי משמע קריצה)

      את שמה לב לדברים שלא שמת אליהם לב קודם?

        23/8/18 14:48:

      שרי'לה, זה מאד נכון.

      זה ממש כך -  לא צנוע לעסוק בזה כל היום.

      זה גורם ההפך...

       

      ובאשר לשינוי?

      יש לי גם הרבה מה לכתוב על קריירה ועבודה סביב השעון...

      "מירוץ העכברים", כמו שבן זוגי קורא לו...

      השינוי הדראסטי אמנם מטלטל, אבל גרם לי להבין כמה יכולות יש לי,

      ושאני יכולה לעשות כל כך הרבה דברים עבור עצמי.

      דברים אמיתיים, שימלאו אותי,

      לא סתם להשיג "עוד מטרה" ועוד "מטרה", אלא גם לעשות משהו שאני מאמינה בו...

      אבל זה בפוסט אחרצוחק

       

       

      צטט: sari10 2018-08-23 14:34:25

      מיכלי...חיוך
      חייכת אותי בגדול וגם... יש בי קצת.. איך לומר?
      רחמים? לא, לא המילה המתאימה... אבל...

       

      באמת עשית שינוי גדול בחיים כשהתחתנת,

      המעבר ליישוב דתי, עזיבת משרה קרייריסטית ובטח עוד דברים.

       

      לי זה נראה באמת שינוי מוזר,

      כלומר כמו שאמרו בני משפחתך חיוך 

      אבל... רצונך - כבודך. הלא כן?

       

      לפעמים צריך להתנסות בדברים שונים בחיים.

      והרצון לשנות ולהתנסות בא מגורמים שונים.

      כנראה שככה התאים לך.

       

      הסיפור על האברך על האופניים מולך... צוחק

      מעורר ממש צחוק.

      זה בדיוק העניין.

      הם עושים עניין ממה שלא צריך לעשות.

      ההתעסקות היומיומית הזו במה צנוע ומה לא,

      היא לדעתי הדבר הלא צנוע כאן...

       

      ואולי היום, אחרי שהרבה מים עברו בירקון (תרתי משמע קריצה)

      את שמה לב לדברים שלא שמת אליהם לב קודם?

        23/8/18 14:34:

      מיכלי...חיוך
      חייכת אותי בגדול וגם... יש בי קצת.. איך לומר?
      רחמים? לא, לא המילה המתאימה... אבל...

       

      באמת עשית שינוי גדול בחיים כשהתחתנת,

      המעבר ליישוב דתי, עזיבת משרה קרייריסטית ובטח עוד דברים.

       

      לי זה נראה באמת שינוי מוזר,

      כלומר כמו שאמרו בני משפחתך חיוך 

      אבל... רצונך - כבודך. הלא כן?

       

      לפעמים צריך להתנסות בדברים שונים בחיים.

      והרצון לשנות ולהתנסות בא מגורמים שונים.

      כנראה שככה התאים לך.

       

      הסיפור על האברך על האופניים מולך... צוחק

      מעורר ממש צחוק.

      זה בדיוק העניין.

      הם עושים עניין ממה שלא צריך לעשות.

      ההתעסקות היומיומית הזו במה צנוע ומה לא,

      היא לדעתי הדבר הלא צנוע כאן...

       

      ואולי היום, אחרי שהרבה מים עברו בירקון (תרתי משמע קריצה)

      את שמה לב לדברים שלא שמת אליהם לב קודם?

      ארכיון

      פרופיל

      Themis Θ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין