כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    0

    ירוק עם עלי זהב

    10 תגובות   יום שישי , 24/8/18, 14:33

    בימים ההם גרנו, ארבעה חברים, בדירה שכורה ביפו ד', גבעת התמרים. 
    שני חברי ילדות שלי, בן זוגי ואני ועוד אורחים מזדמנים שמצאו אצלנו חניה לרגע.

    כולנו חזרנו מאיפה שהוא בחו"ל והתכנסנו ביחד לדירה בקומה השנייה של הבניין.
    זו הייתה שכונה שהיו בה גם דלות וקושי. מראות שטרם הכרנו.
    באחת הדירות מתחתנו התנהלו (כנראה) עסקאות סמים, נכנסו ויצאו טיפוסים מגוונים ולעיתים אף התעוררנו בלילה לקול יריות. בבוקר הכל כבר נראה כמו כל בוקר רגיל. חייכנו בנימוס אל אמהות עייפות שצורחות על ילדים שובבים ויצאנו לעבודה.
    בשבילנו הדירה הזאת הייתה תל אביב. אוטובוס לעבודה, מרחק הליכה מהים, זמינות לסרטים, הצגות ומופעי תרבות שכל כך אהבנו.
    הדירה הייתה גדולה ואני זוכרת את הטפט המיוחד שהיה על הקירות בצבע ירוק בהיר ועליו הדפסי עלים בצבע זהב נוצך. למדתי עם הזמן לאהוב את הטפט הזה, שהיה חלק מהנוף של אותם ימים.
    במטבחון הקטן התבשלו מטעמים מאולתרים כמו פסטות, שקשוקות וחביתות בגרסאות שונות.
    יחד ישבנו בכל ערב על כריות ברצפת בסלון, אכלנו ושוחחנו, חווים את מתיקות החברות הטובה.
    טלוויזיה לא הייתה לנו ואני זוכרת איך חיפשנו מישהו שיארח אותנו כדי לצפות בביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל.
    שפע לא היה אז לאף אחד מאתנו ואני זוכרת את הדיונים הרבים שניהלנו על העולם הקפיטליסטי ועל כוח הכסף. אך בסופו של דבר הגענו למסקנה המכוננת המרגיעה, שכל עוד הים והאהבה הם בחינם – אנחנו חיים חיי שפע ומותרות שאין כמותם.
    הלכנו לים כמעט בכל שבת (רכב לא היה, גם לא תחבורה ציבורית), הבטנו בדייגים התופרים את הרשתות, אהבנו וחגגנו את החיים, מתרחקים, כך נדמה, מאותו יום כיפור שסרט בנו הלם ואימה.
    דקה אחר כך כבר היינו נשואים, הורים לילדים, עם שאיפות חדשות, אתגרים חדשים, שמחות חדשות, מקומות חדשים וההתמודדויות  של החיים.
    הטפט הירוק עם עלי הזהב עוד עולה לפעמים בזיכרוני, עם הטעם הנפלא של פשטות הימים, כמו פרומו קסום לפרקים שבדרך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/8/18 00:16:

      צטט: bonbonyetta 2018-08-26 15:17:14

      *

      הימים ההם, לפעמים אני חושבת שמתאים היה לרבים מאתנו לחיות לפני המאה הנוכחית.

      כן, לא פעם אני מנסה לדמיין את עצמי חיה בתקופות אחרות, חושבת בעולם מושגים שונה... 

        26/8/18 21:29:

      צטט: א ח א ב 2018-08-26 16:42:53

      עולם שנעלם :)
      העולם נעלם, חלקים ממי שהיינו נעלמים (ומתגלים חדשים לא פחות מרתקים). 
      אני לא בטוחה בכלל שהמציאות שהייתה אז ביפו ד' נעלמה והוחלפה בטובה יותר. הלוואי!
      ועדיין הים והאהבה זמינים לכולם. 

       

        26/8/18 16:42:
      עולם שנעלם :)
        26/8/18 15:17:

      *

      הימים ההם, לפעמים אני חושבת שמתאים היה לרבים מאתנו לחיות לפני המאה הנוכחית.

        25/8/18 20:16:

      צטט: רז רזיישן 2018-08-25 15:49:11

      התרפקות תמיד מרוככת, והבאת טאצ' נשי. תודה :)

      אממה,

      הזכרונות שלי מהשכונה הזאת ויפו בכלל,

      הם של אלימות באויר תמיד,

      קצת מקום לביטוי, נשים מכות, ילדים מדוכאים,

      והמלטות מהתפרצויות זעם של הילידים.

      זה לא מתנשא, זה מה שזה שם.

      אולי אם באים מחוץ לת"א, וכל פיסה נראית גן עדן,

      יש מקום לסלחנות.

      ...אולי אחרי מיזוג ת"א עם בת-ים,

      יועם זוהרה הרע של יפו,

      ואפשר יהיה לחוות כמו צריך עיר עתיקה,

      לא ממגדלי שן כמו אלה שמרפדים את צפון יפו,

      שלתדיירים שם אין בעיה לממן אבטחה...

      היי רז,
      תודה על התייחסותך המרגשת.
      יש בי מודעות מלאה לפערים הגדולים בין אוכלוסיות ואזורים שונים בישראל, כמו גם הבנה שהחלשים נחלשים והחזקים מתחזקים. יש בי כאב גדול על כך ובסביבה הקרובה לי אני גם מנסה להשפיע ולהיטיב.
      בפוסט הקטן הזה, בחרתי להביא תחושה אישית שלי, שדומה אולי למצב בו אתה זורק אבן מלוטשת יקרה לתוך שלולית של בוץ ורואה רק את קרני השמש הזוהרות בה ולא את הבוץ שסביבה. משהו כמו חצי הכוס המלאה מבלי להתעלם מכך שישנה גם חצי כוס ריקה.
      הזכרתי, כי ראיתי, את הסחר בסמים, את היריות, את חולשת הנשים והאמהות המותשות. ובתוך כל אלה חוויתי גם חוויה של יופי ושמחה שנבעו מתוכי. כאלה שאכן מתאפשרים כשאתה אורח זמני במקום ולא דייר של קבע. 
      כמו להיות בפנים אך גם קצת מבחוץ.
      בשלבים שונים של החיים אנחנו חווים באופן שונה את העולם שמסביב, כולל התקופות בהן אנו מרוכזים רק בעצמנו.
      צר לי על הקושי שפגשת שם ואני שותפה מלאה לשאיפתך לראות חלוקה אחרת וצודקת יותר בין האזרחים בתל אביב רבתי ובכלל.

       

        25/8/18 15:49:

      התרפקות תמיד מרוככת, והבאת טאצ' נשי. תודה :)

      אממה,

      הזכרונות שלי מהשכונה הזאת ויפו בכלל,

      הם של אלימות באויר תמיד,

      קצת מקום לביטוי, נשים מכות, ילדים מדוכאים,

      והמלטות מהתפרצויות זעם של הילידים.

      זה לא מתנשא, זה מה שזה שם.

      אולי אם באים מחוץ לת"א, וכל פיסה נראית גן עדן,

      יש מקום לסלחנות.

      ...אולי אחרי מיזוג ת"א עם בת-ים,

      יועם זוהרה הרע של יפו,

      ואפשר יהיה לחוות כמו צריך עיר עתיקה,

      לא ממגדלי שן כמו אלה שמרפדים את צפון יפו,

      שלתדיירים שם אין בעיה לממן אבטחה...

       

        25/8/18 15:21:

      צטט: barir 2018-08-25 11:46:38

      ריגשת אותי, אסתי. הייתי מורה בבי"ס אביגל בשכונת ד' ביפו. נזכרתי בחוויות שלי מהשכונה הזו... תודה.

      תודה רבה מרסיה.
      אני לא מכירה את בית הספר (אז לא הייתי בענייני ילדים..-:)) אך אין ספק שכמי שהיו שם - אנחנו מבינות קצת יותר את ההוויה המקומית המיוחדת.

        25/8/18 15:18:

      צטט: אתי לובלסקי 2018-08-25 10:50:13

      מקסים

      תודה רבה אתי

        25/8/18 11:46:
      ריגשת אותי, אסתי. הייתי מורה בבי"ס אביגל בשכונת ד' ביפו. נזכרתי בחוויות שלי מהשכונה הזו... תודה.
        25/8/18 10:50:
      מקסים

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל