כותרות TheMarker >
    ';

    עו"ד נועם קוריס

    הבלוג של עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר

    עו"ד נועם קוריס- ויתר על מניות Lenovo ועכשיו תבע

    0 תגובות   יום שלישי, 28/8/18, 12:37

    עו"ד נועם קוריס- ויתר על מניות Lenovo ועכשיו תבע

    בית המשפט העליון דחה לאחרונה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לסלק על הסף תביעה שהוגשה על ידי עו"ד מרום כנגד אביה של גרושתו, בטענה שהאחרון צריך להשיב לייו מניות של חברת לנובה

    ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

    עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט? - ערוץ 7

    עו"ד נועם קוריס

    עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

    עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

    ביום 30.1.2017 הורה השופט בנימין ארנון, מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, על סילוקה על הסף של התובענה שהגיש המערער, עו"ד דב מרום שמש (להלן: "עו"ד מרום שמש") נגד חותנו לשעבר (דהיינו, אבי גרושתו), מר חזי (יחזקאל) מרום (להלן: "מר מרום").

     

    עניינה של התביעה שסולקה הוא מניות של חברת Lenovo Group Ltd. (להלן: "המניות"), אשר לטענת עו"ד מרום שמש רכש מר מרום בעבורו בשנת 1999 תמורת 5,000 דולר שמסר לו. הסעדים שהתבקשו היו צו המורה למר מרום למסור את המניות או שוויין, לרבות רווחים, הכנסות, דיבידנדים וכל זכות אחרת שצמחה מהמניות.

     

    עילת הסילוק על הסף היא ויתורו של עו"ד מרום שמש על עילת התביעה נגד מר מרום. הוויתור האמור מצוי במסגרת הסכם הפשרה שנערך בין עו"ד מרום שמש לבין גרושתו (בתו של מר מרום), גב' חגית מרום שמש (להלן: "גב' מרום שמש"), ביום 11.6.2016, והעוסק בהסדרת ענייניהם הממוניים בעקבות גירושיהם (להלן: "הסכם הפשרה"). הסכם פשרה זו הושג במהלך דיון לפני בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (השופטים משה סובל – אב"ד, תמר בזק רפפורט ודוד מינץ), במסגרת עמ"ש 33588-10-12, והוא מפורט בפרוטוקול הדיון.

     

    וזו לשון סעיף 5 בהסכם הפשרה, שעל בסיסו סולקה התביעה:

     

    "מבלי לגרוע מהאמור ובנוסף לו, ולסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים מכל מין וסוג שהוא, לרבות בקשר לצדדי ג' ולבני משפחה של הצדדים, ולרבות עניין דמי השימוש בבית, מזונות עבר, חוב מזונות בתיק הוצל"פ וחובות בגין בית הצדדים, הוסכם כדלקמן:..."

     

    למען שלמות התמונה נצטט גם את סעיף 8 להסכם הפשרה הקובע כדלהלן:

     

    "בכך מחוסלים באופן סופי ומוחלט כל הסכסוכים והתביעות ההדדיות שבין הצדדים, ובכלל זה, כל זכות או חובה או נכס הרשומים על שם אחד הצדדים יישארו שלו".

     

     

    בית המשפט קמא סבר כי הסכם הפשרה, לאור לשונו של סעיף 5 האמור, מהווה ויתור על תביעות הן בין בני הזוג המתגרשים והן כלפי בני משפחותיהם, ובכללם מר מרום. מבחינה משפטית הבהיר בית המשפט כי מדובר בחוזה לטובת צד ג', המקנה למר מרום את ההגנה המשפטית מפני האפשרות שייתבע על ידי עו"ד מרום שמש. כן הבהיר בית המשפט קמא כי אין ממש בניסיונותיו של עו"ד מרום שמש ללמוד מתכתובת הדואר האלקטרוני בינו לבין מר מרום, כי היה מובן לשני הצדדים כי זכותו של עו"ד מרום שמש למניות נשמרת לו.

     

    עו"ד מרום שמש לא השתכנע מנימוקיו של בית המשפט קמא. לשיטתו לא היה מקום לקבוע כי הסכם הפשרה הוא חוזה לטובת צד ג', שכן העניין לא נטען בכתב ההגנה, ומאחר שלשיטתו לא לכך כיוונו הצדדים כשעשו את הסכם הפשרה. לדבריו, סעיף 5 להסכם הפשרה הוסף דווקא לבקשתו, על מנת שלא ייתבע על ידי בני משפחתה של גרושתו להשיב הלוואות שניתנו לבני הזוג בעבר, ואין לראות בו בשום פנים הסדר המיועד להקנות הגנה לחתנו לשעבר. זאת ועוד, עו"ד מרום שמש הבהיר כי לא שכח חס וחלילה מעניין המניות במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרתו גובש ונוסח הסכם הפשרה, אלא נמנע בכוונת מכוון מלכלול התייחסות אליהן בהסכם הפשרה.

     

    דינו של ערעור זה להידחות. לשונו של הסכם הפשרה ברורה, וכך גם תכליתו. הלשון מורה כי ההסכם מסיים בדרכי נועם את המחלוקות הכספיות והרכושיות בין בני הזוג, כאשר בכפוף למוסדר בו במפורש, כל צד יפנה לדרכו עם הרכוש שברשותו, תוך שהצד האחר מוותר על כל טענה העומדת לו, "לרבות בקשר לצדדי ג' ולבני משפחה של הצדדים". התכלית הברורה היא להביא סוף לסכסוכים הכספיים והרכושיים אשר נלוו להליך הגירושים, כמקובל במקומותינו. הן לאור הלשון, והן לאור התכלית, צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי יש לראות בכך סוף פסוק הן לתביעות רכושיות של עו"ד מרום שמש כלפי גרושתו, והן לתביעות רכושיות של עו"ד מרום שמש כלפי בני משפחתה, ובכלל זה כל דרישה של עו"ד מרום שמש ביחס למניות שרכש חותנו עבור בני הזוג מרום שמש לפני עשרים שנה.

     

    ויובהר, ככל שהמניות האמורות היו מוחזקות בחשבון השייך לגב' מרום שמש, פשיטא כי הסכם הפשרה היה מונע כל תביעה מצד עו"ד מרום שמש ביחס אליהן. בענייננו המניות מוחזקות בנאמנות על ידי אביה, ואולם בכך אין כדי לשנות דבר, במיוחד בשים לב ללשונו הרחבה של הסכם הפשרה, המבהירה כי ויתור הזכויות בין בני הזוג המתגרשים חל לא רק ביניהם, אלא גם כלפי בני משפחתם. זאת ועוד, עו"ד מרום שמש היה מודע, לפי דבריו, לנושא המניות בעת עריכת הסכם הפשרה. ממילא, ככל שסבר כי דינן של המניות צריך להיות שונה מדינו של כל רכוש אחר שנצבר במהלך חיי הנישואין שהגיעו לסיומם, עליו היה מוטל הנטל להעלות עניין זה לפני בית המשפט שהסדיר את התביעות הרכושיות בין בני הזוג. עו"ד מרום שמש לא עשה כן, ועל כך באפשרותו לבוא בטענות רק לעצמו.

     

    כאמור, המערער טען כי הוא זה שדרש את הוספת סעיף 5 להסכם הפשרה, וזאת במטרה להגן על עצמו מפני תביעות בני משפחתה של גרושתו, ולא על מנת לחסום תביעות מטעמו. ואולם, אף אם נניח כי זו הייתה כוונת המערער בשעתו, וכי הסעיף האמור נוסף על פי דרישתו, הרי שאין בכך כדי לשנות את הפרשנות שיש לתת לסעיף 5 להסכם הפשרה. כידוע, בהליך פרשנות החוזה, לכוונתו הסובייקטיבית הנסתרת של הנסח, אשר הצד השני אינו מודע ואינו צריך להיות מודע לה, אין חשיבות. נהפוך הוא, "כלל גדול הוא בפירוש החוזים שהעיקר אינו כוונת הכותב והדברים שבליבו, אלא המילים בהן השתמש, ואיך ניתן היה לצד השני לחוזה לקרוא אותן מילים ולהבינן" (דברי השופט יצחק קיסטר בע"א 480/65 הדרי נ' מפעלים פטרוכימיים בישראל בע"מ, פ"ד כ(2) 82, 84 (1966); לדיון ראו אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החוזה 413-407 (התשס"א)).

     

    המערער סבור כי נגרם לו עוול דיוני, שכן הטענה עליה ביסס בית המשפט קמא את דחיית התביעה, לפיה הסכם הפשרה הוא חוזה לטובת צד ג', הכולל ויתור הפועל גם ביחסיו של המערער כלפי מר מרום, לא נטענה בכתב ההגנה. בטענה זו אין ממש. הטענה כי הסכם הפשרה חוסם את תביעות לא רק כלפי גב' מרום שמש, אלא גם כלפי בני משפחתה, וביניהם אביה, מר מרום, הועלתה כבר בפתח כתב ההגנה, ובפירוט רב. המלבוש המשפטי של טענה זו הוא שהסכם הפשרה הינו חוזה לטובת צד ג'. מכאן, שכל שעשה בית המשפט הוא "לתרגם" למינוח המשפטי המדויק, את הטענה שנטענה כדבעי בכתב ההגנה.

     

    גם בטענות המערער ביחס לפרשנות שיש לתת לתכתובת הדואר האלקטרוני בין הצדדים לא מצאנו ממש. כל שציין מר מרום בהודעה ששלח ביום 24.6.2014 הוא "כאשר תעמוד בחובותיך אלינו נוכל להתיחס לבקשתך...", ומכאן לא ניתן להסיק כי הודה או הכיר בדרישת המערער ביחס למניות.

     

    סוף דבר, צדק בית המשפט קמא עת קבע כי סעיף 5 להסכם הפשרה מהווה ויתור גם על התביעה לקבלת המניות או שוויין. לפיכך דין הערעור להידחות.

     

    המערער ישלם למשיב את הוצאות הערעור בסכום של 15,000 ש"ח.

     

    עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      נועםקוריס1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין