זה היה נראה לי במאי לפני שנה, פתאום באיזה חלום בהקיץ הגעת, נוכח כל כך במרחב לא גשמי.

ידעתי עם כל הפחד שמעכשיו התחלתי לצעוד בדרך לקראתך.

לא היה לי קל, לקח לי עוד כמה וכמה חודשים כדי להגיד שאני רוצה שתגיע , חודשים שנאבקתי בכבלי החופש שלי באומונות שהיו לי לגבי עצמי . בעיקר פחדתי.

פחדתי מחוסר יכולת שחשבתי שיש לי.

ברגע אחד  הגעת. בטעות גישמית ובכוונה מודעת לחלוטין.

אני רוצה לבקש סליחה על השבועות הראשונים, שלא הייתי בטוחה אם אני רוצה אותך,

שהייתי צריך לשמוע אותי בוכה , שהרגשת לא רצוי , ששכבתי מיוסרת מבחילות, 

שטבעתי מפחדים ושוב בעיקר בכיתי משברון לב על חוסר היותך רצוי.

יום אחד קמתי וידעתי. ידעתי שהפעם אני בוחרת בך, ושאני יכולה לעשות את זה גם לבד.

כעסתי המון על אבא שלך, הוא גם פחד והסכים לעזוב.

אז נתתי לו ללכת.

יום אחרי ישבנו שלושתנו אנחנו בכינו המון דברנו ואהבנו שוב. 

אתה תראה ילד שלי החיים לפעמים מבולגנים, לפעמים צריך להיחבט בתחתית החבית כדי להבין שאתה בכלל הקשת בענן.

כל אותה תקופה ניסיתי להגן עליך כמה שיותר ומאז גם לתת לך להרגיש שאתה רצוי ואהוב עצם קיומך.

שלוחת הלב שלי.

עוד מעט כל הדיאלוגים השקטים ביני לבינך יקבלו קול נוכח בחוץ,

אבקש שתזכור את הקול הפנימי שלך ושלי, 

אתה כבר די גדול ולי כבר ממש חם וכבד:)

הנה אני ואבא מחכים ומצפים לך ילד שלנו, 

בוא אלינו כמו שאתה בבריאות טובה ומאחלת לך דרך קלה בתעלה לעבר הלידה הנפלאה שלך.

אוהבת אותך מהרגע הראשון .

אמא.