כותרות TheMarker >
    ';

    ניו מדיה ודוקומנטרי

    ארכיון

    0

    דיוויד בואי _ station to station

    5 תגובות   יום שבת, 1/9/18, 19:06

     

    ''

     

    כשדיוויד בואי יושב בלוס אנג'לס, לכתוב את station to station , שיצא  בינואר לפני   42 שנה, הוא בבידוד פרנואידי, כשהמח רץ על דיאטת קוק. 


    הוא לא ישן במשך ימים. לא מסוגל להפסיק לחשוב. לקרוא. ספר אחרי ספר: הוא קורא את אליסטר קראולי על הנסתר, על קלפי טארוט, על האובססיות ההיסטוריות והסימבוליות של הנאצים (ראוונסקורפט), מיתולוגיות גרמאניות, ניטשה, על נומרולוגיה, על ההיסטוריה הסודית של הנצרות, על עב"מים, על קבלה, על מזימות פוליטיות ועל סרטים אקספרסיוניסטים גרמנים. 


    וכך כשהוא כותב את station to station, אולי יצירת המופת הגדולה מכולן שכתב, המח שלו רץ בקצב של השורות הלבנות, כמו סרט חשוף במצלמה שהתריס שלה היה פתוח, הכל נחשף לאור, האובססיות, החרדות, המחשבות. 
    כל זה היה יכול לצאת פסטיש מגובב, אבל לא. זה היה נשגב. יצירת מופת שכל האלבומים הקודמים נראים כמו פרלוד בדרך אליה. 


    התחנות לתחנות. סטיישן טו סטיישן, הן התחנות שבואי עובר ביצירה: הקאנון האירופי המנוון והדקדנטי והגוווע, הקוקאין שמוזכר כמעט בכל שיר באיזה אינטרפטציה, כתבים בודהיסטים, ואולי גם תחנות הרכבת שהוא עובר במסע בבריה"מ ובמזרח אירופה ב1973 אז עם איגי פופ, עשר הספרות של עץ החיים הקבלי, From Keter to Malkuth. 


    בואי עצמו מספר שהשם הוא על שם 14 התחנות שישו עובר בדרך לצליבה. 


    אם בQuicksand בואי מפלרטט עם קראולי ועם דימויים נאצים, אבל מפחד להשתגע, בstation to station הוא עמוק בתוך השגעון. מחבק אותו. 


    ועל הדמות של הדוכס הרזה הלבן: 
    הדמות של בואי. דוכס לבן רזה מה שאפשר לקרוא גם בתור דימוי לשורת קוקאין, אבל הוא בעיקר סוג של אריסטוקרט מנוון, איזה צאצא של צאצאי המלוכה הקטנים, משוטט מעיר לעיר, משאיר אחריו אבק שורות לבנות וחשבונות של בתי מלון שלא שולמו


    את ההשראה לדמותו של הדוכס - כחוש, ציני, ארי, יפה תואר, מתנשא - שלעתים מזכיר בסרקזם ובמראה את הדמות של ג'ואל גריי מקברט. 


    אבל יותר מכל, בואי בדוכס הלבן הרזה נראה כמו הלמוט ברגר ב"הארורים" של ויסקונטי, קיטש ומוות. או אדוארד השמיני של תקופת הדיסקו, הדמיון של בואי למלך שויתר על מלכותו וחיבב את הנאצים בולט, כמו הדוכס של בואי, אדוארד השמיני (שהפך לדוכס לאחר התפטרותו) ניחן בענווה נימוסים ללא רבב שהסוו לב לא מוסרי, והיתה לו נטייה לנאציזם - הנה אם המלך לשעבר בודק את אנשי הס"ס בביקור נעים בגרמניה בשנת 1937. הרי שבואי מצטלם מצדיע במועל יד בויקטוריה סטיישן.


    הנה סרטון נדיר ומהפנט ששוחזר מפוטג'ים שצילם בסופר 8 הבמאי והשחקן Philippe Bergeron בהופעה של בואי בפריז מ1976 בפתיחת סיבוב ההופעות של station to station


    הדוכס הלבן הרזה בהופעה ארית למשעי ו- high as a kite שר את שורת האהבה שלו:
    It's not the side-effects of the cocaine
    I'm thinking that it must be love

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/9/18 10:06:

      מת על ברלין.

      למדתי שם פעם קורס תקשורת חזותית ופשוט הייתה תקופה מושלמת בחיי. איזה שטויות עשינו שם. חבר טוב שלי למד גם קורס עיצוב פנים במקביל אלי ועשינו שיגועים

        3/9/18 08:26:

      צטט: lexis 2018-09-02 23:40:30

      איזו שורה מצויינת! תרתי משמע. אני חושבת שאאמץ אותה. וזה לא סתם שברלין תמיד מזכירה לי (גם) את בואי


      היי לקס! איזה כיף שגם את כאן. לגמרי מזכירה. וגם כשהייתי בוורשה נזכרתי בוורשה של בואי. עם הבניינים הסוציאליסטים האפרוריים. 
        3/9/18 08:25:

      צטט: shimenben 2018-09-01 19:26:04

      יצירת מופת שהשפיעה עלי מאד, משם הדרך לבריאן אינו, ורוברט פריפ היתה קצרה ביותר.

       

      לגמרי. יצירה גאונית. 

        2/9/18 23:40:
      איזו שורה מצויינת! תרתי משמע. אני חושבת שאאמץ אותה. וזה לא סתם שברלין תמיד מזכירה לי (גם) את בואי
        1/9/18 19:26:
      יצירת מופת שהשפיעה עלי מאד, משם הדרך לבריאן אינו, ורוברט פריפ היתה קצרה ביותר.