כותרות TheMarker >
    ';
    0

    חשבון נפש, ערב ראש השנה התשע"ט (וגם ש‏ְׁקָרַי)

    2 תגובות   יום ראשון, 9/9/18, 03:32

    לצורך כתיבת שורות אלה קראתי את חשבונות הנפש של השנים עברו, לראות מה ומי ואיך והאם, ומה בכלל טעם בכל זה, ונראה כי יש איזה טעם, לפחות ביני לביני, שכך מנהגו של טעם, אתה ממלא את פיך איזה דבר, ובינך לבינך נולד לפתע פתאום טעם, והוא, הגם שמתחולל ברווח הזערער שבין לבין (שאיש אינו טועם את טעמו של הערמון כשם שהוא עולה בפיך ובאפך), תופס חלק נרחב מאד מחיינו, ומושיב אותנו שוב ושוב אל השולחן, או שולח אותנו אל הדוכן האופנתי הקרוב, לטעום איזה דבר כזה או אחר, לאכול עוד משהו, לשתות, לשמש את החושים המענגים הללו, כמה קטנים, לשון, חלל הפה, מערות האף, כמה עצבובים, ככה גדולים, מלחמות שלמות התחוללו סביב גובה הסופלה, אווריריות החביתה, אופן קליית הקפה. 

     

    אם כן חלפה עברה לה, כמעט לגמרי, שנת התשע"ח, שהיא שנה כסדרה, ובה 354 ימים, 51 שבתות, 12 חדשים, אחד אלוהים, שהוא תמיד אחד, ואין עוד מלבדו, הגם שכך נדמה לנו, הנפרדים, וכל הקיום צווח שיש עוד מלבדו, ורק האמונה לבדה, האמונה שבלב, כופה עצמה על ההכרה, ובקול דממה דקה חוזרת ואומרת, אין עוד, אין עוד, אתה הראת לדעת. 

     

    בשנה שעברה, בזמן הזה פחות או יותר, הצהרתי על כוונתי להשלים פרוייקט, ואכן השלמתיו, וזה יפה, שלא כל פרוייקט בא לידי השלמתו, וגם אם כושל הוא, הפרוייקט, שלא עלה יפה, ולא קנה לו מקום על פני האדמה, עדיין השלמתיו, וזה חשוב מאד, ומעיד על רצינות ועל יכולת ועל אמונה. עם זאת, כשלונו של הפרוייקט שלח אותי לחידלון, ואיני עושה עוד דבר כמעט, מלבד לטייל ברחובות העיר בשעות היום והלילה, וקצת לחשוב, ולכתוב כאן מעט את מחשבותיי, שהן מתנסחות יפה תחת ידי, שאת מלאכת הכתיבה אכן קניתי בחיים אלה, שרבות רבות ישבתי וכתבתי, והליטוש הדרוש עד מאד התחולל כמעט מעצמו, אגב כתיבה. 

     

    עוד הצהרתי כי בכוונתי לשמור בריתי, שנה שלמה לשמור הברית, והשנה לעגה לי עד מאד. "אתה?" אמרה בזלזול, ובצדק, ועל כן השנה לא אצהיר על כוונות, משום שאין כוונות, ומשום שאני בן אדם, בשר ודם, ואין בכוחי לעמוד בהחלטה מוגזמת מעין זו, ובכלל, אין בכוחי לעמוד, עניין המנהל את חיי זה שנים רבות, מרחיקני מחברת אנשים בכלל ונשים בפרט, לועג לשמי ולכבודי, ופוגע בבריאות נפשי, שהיא כורעת תחת משא הבדידות, ואין היא מסוגלת עוד להעניק אהבה, ואף אינה יכולה עוד לקבל אהבה, ואין היא דואגת לרווחתם של יצורים קטנים וחמודים, ועל־כן חסרה היא, לקוייה, ואין לה מנחם, כדמעת העשוקים כח, כתב קהלת, וכהרגלו צדק עד מאד, וכן אפשר לי לפרש הפסוק באופן אחר, אירוני משהו, המסביר את הפגע ככזה שבא מידי שלי. 

     

    שנה שלמה בלא עבודה. כמה טוב הדבר. אינני מתכוון לשוב ולעבוד עוד, לעולם. 

    עבדתי די, ולמצער דיי, ולא היטיבה עמי העבודה, שכן פגום אני, פגום ואבוד וחולה ומטומטם, והעבודה אך עול היא, ושואה ושואה ושואה ושואה, ומי רוצה לחזור לאושוויץ, מי?

    [זכרון השואה חולן, הכל שואה היום, וכך טוב ונכון, שעליה לאבד כוחה המאגי, שאין היא דבר משמעותי על פני ציר הזמן, רק סמוך לסופה היתה משמעותית, וגם קצת בשנים שלאחר מכן, אבל עכשיו אין היא דבר חשוב, רק מקל להכות בו יריב כזה או אחר, אמצעי מכני להשתקה, להשפלה, לצידוק טענות הטוען או הטוענת, צידוק שאין עמו צדק, ואין עמו דין, רק צידוק הנובע מתחושת הקרבן, הנשק האולטימטיבי המאפשר כל, כולנו קרבנות, במיוחד הנשים, במיוחד המוסלמים, במיוחד המקסיקנים, במיוחד השמאלנים, במיוחד המפגרים וחסרי הישע, ובמיוחד לקויי הלמידה, במיוחד הדיסלקטים, ובמיוחד הדיסלקטים עם הפרעות הקשב, במיוחד המזרחים, במיוחד המזרחים עם הפרעות קשב, המזרחים עם הפרעות-קשב-נכים-מקבלי-קצבאות-חוסמי-צמתים-חסרי-פנסיה, במיוחד העניים, במיוחד עובדי המכס ורשות השדות, במיוחד המיעוטים, במיוחד היהודים, במיוחד הערבים, במיוחד האלה שאינם לבנים, במיוחד הלבנים, הם במיוחד, במיוחד הנוצרים, במיוחד השיעים, במיוחד הסונים, במיוחד עובדי הנמלים, מסכנים עובדי הנמלים, במיוחד הסונים שבהם, במיוחד הרפורמים, במיוחד אם אמא שלכם, שהיא ממש קרבן של נסיבות, של החיים, של אביכם, של אמה הורתה, של אביה מולידה, של חינוך, של הסללה, של ערכי שקר כלשהו, של מערכות דיכוי, של מערכת המשפט, של מערכת הסעד, של מערכת מדינית־פוליטית כזו או אחרת, כולם כל־כך מיוחדים, יחודיים, כל־כך קרבניים, ואין עוד מקום למי שלוקח אחריות על חייו, ועושה למען עצמו ולמען אהוביו, אוהביו, לזה אין עוד מקום, משום שמי שנוהג כך הריהו מקרבן, עריץ, גבר לבן ופריבילגי, גם אם צבעו שחור או צהוב או אדום או ירוק, מסליל מדכא ומחליש ועוד ועוד ועוד מלים שבאופנה, המתארות יפה את רוח הזמן, חג הקרבן התמידי, אל־אדחא, עקידת ישמעאל, כי עקידת יצחק שקר היא, הסללה של יהודים, ציונים, גזענים, נאצים]. 

    מה עושות אלה המלים בחשבון הנפש הפרטי שלי? שאין הן פרטיות אלא כלליות, ומה לי ולכללי?

    מסתבר שהרבה. כך מסתבר. הנה, חשבון הנפש הפרטי שלי גילה לי, רק משום שערכתיו והעליתיו על הכתב, שכללי אני, ואין העצמיות הקטנה לבדה מעסיקה אותי, אלא העצמיות הגדולה יותר, הרחבה לאין סוף וקץ ותכלית, הן במרחב והן בזמן, ועכשיו אני מבין שידעתי זאת קודם לכן, אלא שהמלים הללו הפכו את ידיעתי למוחשת, ברורה, אין היא עוד נסתרת, אני גבר לבן פריבילגי מסליל ומדכא, המחפש בכל כוחו פתח יציאה ממצבו המטופש, ובכל כוחו מונע את יציאתו, ואין בי כח כלל, ולכן שתי המלים "בכל כוחו", המופיעות כאן פעמיים, כומסות בתוכן חידלון וריק וחולשה ואפסות, אימפוטנציה מוחלטת, מיהו זה שלעג לי, שקרא לי בשמי, המעיד על כח, על און מתפרץ ושמחת חיים הבאה עמו, ונטל ממני כל כח, הייתי כגבר אין איל.

     

    השנה לא פירשתי תורה, שדחתה אותי התורה מעליה, שלא נועדה התורה לחלשים, למתים החיים, הריקים והעלובים, המומי הטמטמת ותשושי הנפש, ואין בי עוד יכולת ללמוד ולקרוא ולהעמיק בה הרבה. רק קצת יכול אני. רק קצת. 

    תחת זאת פירשתי את סיפור היפהפיה הנרדמת, שהיא הנשמה היפה שלנו, ושאם נרדים אותה נמות, שאנו המכשפה המרדימה והמקללת, ואנו גם הנסיך, וגם היפהפיה, ועלינו למצוא את הכח, האומץ, הדרך, ולחבר בין הנסיכה והנסיך, להתגבר על הפחד ולהתעורר אל החיים, וכן פירשתי את פרח לב הזהב, אבל לא העליתי הפירוש על הכתב, שדי דומה הוא לחברו, ועם זאת מעט שונה, ובכלל, אגדות הילדים, סיפורי המעשיות, הרבה חכמה יש בהם, ובלי דעת אנו מעבירים לילדים הרבה מחכמת החיים באמצעות אותם הסיפורים, הנוגעים בנפשם הרכה והקטנה עד מאד, וגם בנפשנו הגדולה והמטומטמת, אנו, שהזמן ואירועי החיים פגעו בנו יתר על המידה, ואין אנו יכולים לקום מחוליינו עוד.

     

    עוד כתבתי סיפורונצ'יק על אשה ואיש ההולכים לבית הקולנוע, והם משלימים עם חייהם, עם בחירתם, הגם שלא היתה בעדיפות ראשונה, ונגע הסיפור בלבה של אחת, וכתבתי את נאום כלב מת (שאת שמו שאלתי מפנחס שדה היקר, איש שידע לחיות למרות הלבד, למרות החסר, ואהב נשים יפות ואפלות, וגם נשים יפות שאינן אפלות), שהוא כתב הגנה על החיים, על הריבוי והתוספת, על העתיד הנפלא הצפוי לנו, בני האנוש, לו רק נשכיל להמשיך ולהוסיף ולהרבות חיים, ששם טמונה הברכה, שם, ולא בשום מקום אחר, ועל כן אמר פרו ורבו ומלאו, וכן אמר ובחרת בחיים, שהחיים, רק החיים, רק החיים, רק החיים.


    ובחודש דצמבר, שהתחיל בכסלו והסתיים בטבת, והיה שחון מאין כמותו, ואך טיפה אחת או שתיים הביא עמו, כתבתי על החיים ועל המוות, והתרכך לבי, וראיתי את ענייני העולם ככאלה הנובעים ממהומה חביבה של אנשים מבולבלים, יהיו אלה אנשים טובים או אנשים רעים, תהיה זאת מלחמה או יהא זה שלום, תהיה זו בריאות ויהא זה חולי, תהיה זו שחיתות או הגינות, הכל בא מן העפר והכל שב אל העפר, דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת, ולפעמים אני שב אל נקודת המבט הזאת, והיא מסדרת לי עניינים ונשימות, שאין בכל הדברים הנעשים תחת השמש הרבה חדש, הגם שאנו מעניקים לו את כל החשיבות ואת כל תשומת הלב. היה מעניין פרוייקט דצמבר, והזריח מעט אור בתוך החשכה הפנימית, וזה מתאים לחג החנוכה שחל אז, ולנרות הללו שאנו מדליקים, ואחר כך שתקתי חודשיים ימים, שכתבתי לא מעט והייתי זקוק למנוחה, ואיזה לילה עלה בי פתע רצון לא מוגדר לכתוב, ולכן התחלתי לכתוב, כך סתם, באיזה מקום, וסיימתי בנשיקה לאינסוף, וזו הנשיקה – יחידה היתה לי זה שנים ארוכות, שתשע שנים מלאות לא אהבתי אשה, לא נשקתי לאשה, לא ידעתי אשה, והחסך הזה פגע בי עד מאד, ואיני יודע איך למלא, שכן הכלי ריק, המעיין יבש, והדרך אבדה. וכתבתי עוד כמה דברים, הערת שוליים וחלום מוזר, חלום נהדר, מה עשיתם הבוקר, שאלתי בתוקף את חברי שבחלום, והם נאלמו דום, ואני אמרתי משום שלא היה לכם בוקר, אתם בחלום שלי, והם האמינו, וקראתי לעצמי מתוך החלום, שאתעורר, והתעוררתי, אבל לא מיד, זה לקח כמה שניות, שהיו ארוכות מאד, והיה הדבר לפלא ולמקור שמחה, ולבסוף כתבתי מחשבה שראשיתה בדוד אבידן, ואחריתה במוות, שכל מחשבותיי כרוכות במוות (והוא כרוך בהן, כנחש על מטה נחושת, נחש־נחשת, וזה החיבור, בין זכר לנקבה, נושא תולדות הוא, הוא ההחלמה, והנחש, שהביא עלינו את המוות בגן, התגלה הוא כרפואת המוות כאשר בא בזיווג עם תאומתו, הנחשת, ומכאן שכל שרצה הנחש הוא חיבור, אלא שהתחבר בבת הזוג הלא נכונה, ופגם, ולאחר שנים הרבה, כשחיברו הצדיק לבת זוגו שלו, היה החיבור נכון, וה' הסכין לכך, ועצר את קדחת המוות ששלח בעם קודם לכן, בכעסו הגדול), ולזה קראתי על־שם תופעת באדר־מיינהוף, והתחבבה היצירה הזאת על אנשים, וקראו בה רבים, ואולי למדו איזה דבר על עצמם.

     

    עוד אציין את לימודי האסטרונומיה שהעמקתי בהם עד מאד, והם סיפקו לי נחמה גדולה ועניין רב, והם מקור חיים ושמחת לב עבורי, והלכתי איזה יום למדבר יהודה, איזה לילה יש לומר, וראיתי את צדק ואת שבתאי דרך עינית הטלסקופ, והתרגשתי עד מאד נכחם, כמה יפים הם, מושלמים, הטבעות של שבתאי הלכו עלי קסם, מצדק התרשמתי קצת פחות, אבל אחר־כך גדל ענייני גם בו, וכן צפיתי בירח ובמכתשיו, כמה יפים הם, ודמו עלי ככתר הנוצר כאשר טיפת מים נופלת אל תוך כלי המכיל נוזל, והכתר קפא בזמן ובמרחב, והפך למכתש ירחי, שצבעו זהב.




    תכלה שנה וקללותיה, אנו נוהגים לומר, תחל שנה וברכותיה, אבל אני, במרירות לבי, אומר שתכלה שנה וקללותיה, ותחל שנה וקללותיה, ואולי די כבר עם כל זה, ואני דואג עד מאד, שלא אדע כיצד אמשיך בשנה החדשה, שהולכים ואוזלים משאביי, ומה יהיה? מה יהיה? מרה תהא אחריתי. ועם כל זה אקווה שאולי, איכשהו, איכשהו, בעזרת ה' יתברך, יקרה איזה דבר, תפתח איזו דלת, אמצא בי הכח, אתחיל שוב, אולי אגיע לאנשהו, אהיה קצת יותר נורמלי, קצת זה כל מה שצריך, שזה הרבה יותר מכלום. אני כותב את המלים האלה, האחרונות, ויודע שאני משקר, ושלא יקרה, ולא תפתח דלת, ולא יהיה, כי נגמרתי בהתשע"ח, והתשע"ט תשעט לעברי, תדרוס את כל כולי, תסיים את המלאכה, למשיסה עשוני, ונשוסותי.

     

    ואף־על־פי־כן, אאחל שנה טובה לקוראות ולקוראים, שלא כולם חייבים לסבול כל־כך הרבה, ולאורך זמן כה רב, שהחיים יפים מאד, קשים ויפים עד מאד, כשם שכתבתי לפני שנים אחדות, הנה, אלה הם שקריי, אולי ינחמו כמה מכם, אולי לא:

     

     

    1.
    החיים קשים מאד.

    1א.
    אין משמעות הדבר שהחיים אינם יפים או טובים. להיפך: יפים וטובים הם עד מאד.

    1ב.
    אבל קשים הם. לכולם.

     

     

    2.
    החיים אינם מבטיחים דבר לאיש. יקרה אשר יקרה, הכרח הוא לאדם להתמודד עם המקרים ותוצאותיהם בכוחותיו שלו, יהיו אלה אשר יהיו.

    2א.
    הנכונות לקבל סיוע מן החוץ היא כח חשוב בכלל כוחותיו של אדם.

     

     

    3.
    אין איש יודע את האמת.

    3א.
    האמת נגלית בפנינו למקוטעין.

    3ב.
    פעמים רבות נמצאים אנו נוהגים באחד או בכמה ממקטעים אלה, כאילו היו הם השלם. זו טעות נפוצה.

     

     

    4.
    אנו מאוהבים בסבל כשם שאנו מאוהבים בעונג. אנו מסוגלים לזקק תענוג עילאי מתוך סבל מוחלט.

     

     

    5.
    כל עוד נוותר באנושיותינו
    תתקיימנה מלחמות, יהיה עוני, תהיה רציחה בעבור נעליים, וגזל, ושוד ושבר וצווחה וזעקה, נהי ובכי תמרורים, צער ומוות.
    כמו כן ובה במידה
    ישרור שלום, יהיה עושר, ייראו גילויי חמלה ועזרה הדדית, וויתור, וסידור וארגון וצחוק ושמחה, דמעות אושר וגיל, נחמה וחיים.

    5א.
    אנו מאוהבים באנושיות. היא המנחה את כל צעדינו. היא כח דוחה ומושך, בונה והורס, בורא ומחריב, מחייה וממית.

     

     

    6.
    כל בני האדם נושאים בעולם הכבד של החיים.

     

     

    7.
    כל בני האדם זקוקים לנחמה.

    7א.
    גדול המנחמים הוא האחד. גדולת המנחמות היא האמת.

    7ב.
    גם המוות מנחם.

    7ג.
    במותו נח אדם בשלום.

    7ד.
    מכאן שהמוות הוא משכן השלום.

    7ה.
    על מנת להגיע אל השלום, על האדם ללכת בדרך המוות.

     

     

    8.
    החיים מכילים את המוות, ואילו המוות את החיים איננו מכיל.

    8א.
    גדולים החיים מן המוות, וחזקים ממנו.

    8ב.
    פראותם של החיים היא העומדת מול המוות. פוחד הוא מפניה, ועבד הוא לה.

    8ג.
    עבד נאמן הוא המוות. עובד הוא את החיים.

     

     

    9.
    שקרים מעין אלה מתפרסמים תדיר במחוזותינו. הם נושאים עמם איזו נחמה.

    9א.
    אלה הם מוצרי צריכה, פריטים אחדים מתוך כלל מוצרי הצריכה.

    עונים הם לכללי ההיצע והביקוש.

    9ב.
    אדם קונה שקר תמורת נחמה. אדם קונה נחמה תמורת שקר.

     

     

    10.

    עשר הוא מספר. אחת מתכונותיו היא התאמתו להיות אחרון בכל רשימה שהיא.

     

    10א.
    הוא עשר בזה.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    שנה טובה. 

     

    .

    .

    .

    .

    .

    .

     

    .

    .

    .

     

    .

    ..

    .

    .

     

    .

    .

    .

    .

    .

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    .

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/9/18 12:40:

      צטט: סאניווטרס 2018-09-09 11:58:18

       

       

      תודה רבה. זה יהיה נחמד. 
      שנה טובה ומבורכת לך ולאהובי נפשך. 

        9/9/18 11:58:

      איל יקר,

      שתהיה לך שנה מתוקה ונהדרת, בה האור ממלא את הלב בקלילות, בשמחה ובאהבה.

      3>