כותרות TheMarker >
    ';

    על תובנות ועוד...

    על תובנות ועוד.

    פוסטים אחרונים

    להתמודד עם הפחד בסיני

    6 תגובות   יום שלישי, 11/9/18, 17:20

    במשך שנים הייתי אנטי סיני.

    סיני הייתה מוקצה מבחינתי.

    כל המשפחה הגולשת שלי אמרה בסיני יש את התנאים הכי טובים בעולם לגלישות.

    סיני היא שילוב מנצח של רוח, ים, מדבר ושקט.

    ואני בשלי

    אני לא נוסעת לסיני!

    סיני זה הקצה!

    מסוכן!

    מפחדת!

    לא הצלחתי להרגיע את עצמי. או יותר נכון לא רציתי.

    עצם המחשבה של חופשה בצל הסכנה עשתה לי רע.

    כשאני יוצאת לחופשה אני צריכה תנאים אידיאליים,

    ובסיני אין.

    נקודה.

    וכך שנים על גבי שנים סירבתי.

    ובשל כך טסנו לכל מקום בעולם בשביל לגלוש,

    לדרום אמריקה, ברזיל, מקסיקו, קוסטה ריקה,

    לאיים הקאריביים לרפובליקה הדומניקנית,

    לאפריקה,

    לארה״ב,

    לאירופה.

    זה עלה הון, אבל אנחנו נהננו מכל רגע

    וראינו בזה השקעה לטווח ארוך.

    והעיקר שלא לסיני.

    20180727_144423

     

    ואז הגיע הרגע,

    הבן הקטן שלי , הבנימין שלי עמד להתגייס

    והוא רצה טיול לפני צבא לסיני.

    ואני עם כל הפחדים והבטן שסימנה פחד

    אמרנו לא!

    אבל אז קרה משהו,

    נסיבות קוראים לזה

    שגרמו לי לחשוב פעמים

    ובפעם השנייה שחשבתי אמרתי כן.

    וברגע שאמרתי כן ובאמת הסכמתי עם עצמי,

    הפלא ופלא לפתע נעלמו להם  כל הפחדים ,

    עפו להם.

    במקומם נכנסה המון סקרנות והתרגשות לאוויר.

    ונסענו לסיני.

    67b4dbdb-2312-4f6d-a41d-f8401396383e

    יצאנו בהתרגשות ב 4 לפנות בוקר מהבית.

    ובשעה 12 בצהריים כבר היינו בדהב.

    יש לו לפחד טעם מיוחד,

    שאם מתגברים עליו, או יותר נכון אם הולכים איתו יד ביד,

    נותנים לו מקום,

    אבל לא נותנים לו לנהל את הענינים ,

    לוקחים עליו שליטה.

    או אז, יש תחושה  עילאית.

    הלב נפתח והחוויות מגיעות בצורה של הרפתקאה נפלאה ומתמשכת.

    יש בכל רגע קסם.

    20180731_110833

    והקסם הזה  בסיני פעל בכל הימים.

    ברגעים בהם השפה השלטת הייתה ערבית.

    ברגעים בהם רוב הנופשים או יותר נכון הנופשות היו מכוסות מכף רגל ועד ראש,

    ורק זוג עיניים נראו מרצדות.

    וברגע אינטימי נוכחתי להרגיש איך מתחת לכל כיסוי

    מסתתרת לה אישה.

    אישה בדיוק כמוני.

    64a0c3a3-7167-4e0d-be71-0f6be0231219

    היה שיכרון באוויר.

    החושים כולם פעלו והיו בסינכרון אחד עם השני.

    אני עפתי על עצמי,

    עפתי בחופים,

    הרגשתי את הרוח,

    ריחפתי מעל הגלים.

    צללתי במיצרים וראיתי ים של צבע ודגים.

    20180730_074802

    התחברתי לבדואים.

    התחברתי לשלווה.

    הרגשתי רגועה ונינוחה

    כמו שלא הרגשתי מעולם

    שילוב מנצח של ים ומדבר.

    וסיכמתי את זה בקצרה.

    החופשה בסיני הייתה החופשה הכי קסומה בחיי.

    20180727_163614

    ואני רוצה להביא כאן ציטוט שחברה שלי אורית בוקסבוים פירסמה בדיוק כשהייתי בסיני וזה כל כך התאים.

    “בואו אל הקצה”

    “איננו יכולים, אנו פוחדים”

    “בואו אל הקצה”

    “איננו יכולים, אנו ניפול”

    “בואו אל הקצה” והם באו.

    והוא דחף אותם,

    והם עפו…..(גילום אפולינר, משורר ופילוסוף).

    VideoCapture_20180802-192422

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      .

      מצטרף לדעתו של דודי.

      למה לקחת סיכון?

        13/9/18 13:09:

      כתבת מקסים, מרגש + שיעור קטן על התגברות על פחדים...
      הייתי בטיול משפחתי אחד בסיני כשהייתה עוד "שלנו" ועוד אחד כשכבר לא. שניהם היו נפלאים ואת כאן הסברת היטב למה.
      בשניהם לא היו לי פחדים מוקדמים, אבל אלה היו זמנים אחרים... היום אני קצת חוששת בשביל אלה שלי שיוצאים לשם, אבל משאירה את הפחדים לעצמי.
      תודה על השיתוף המענג.

        12/9/18 20:00:
      הישראלים אהבו בזמנו את סיני בגלל הסמים. כיום בגלל המחירים המגוחכים. אבל אוי לנו אם איזה פאמיליה ישראלית תחטף ותוחזק בידי הבידואים כמה עשרות חיילים צעירים ימותו בכדי להצילם. דעו לכם שכל מי שמכניס את ראשו ללוע הארי ממשלת ישראל לא תחלץ אותו.
        12/9/18 18:57:
      יפה שהתגברת על הפחד, זה תיאור שלי על סיני, אמנם לא מהזמן האחרון אבל עדיין אקטואלי: הבדואים האלה השתנו לי פתאום מול העיניים"ככה הרהרתי לעצמי שראיתי איך הם דוחקים בנהג המונית בעצם הפורד טרנזיט לנעול את הדלתות ולנוע קדימה. פעם היה להם את הזמן המיוחד רק להם.....כנראה שהזמנים השתנו....... איפה הימים שהיית נוסע באיזו מונית שחורה ונעצרת בדרך אולי חמש פעמים רק בגלל שלנהג בא לשתות איזה כוס תה ולהחליף כמה מילים עם הבן דוד שלו. בכל מקרה בפורד הגדולה נדחסנו איזה 12 או 14 נוסעים,לא בדיוק ספרתי אבל היינו יותר מ10 בוודאות... רובנו ישראלים והיו גם כמה תיירים מארצות אירופה: סטיבי מאנגליה,קולין מאירלנד, ג'ין מוולש והייתה כמובן קלאודיה שטענה שהיא מאיטליה אבל האמת שהיה היתה מקרואטיה. בנסיעה החלפנו מספר מילות נימוסין,הסברתי להם באנגלית לא הכי אוקספורדית את קורותיו של חצי האי המדהים הזה....משהו כמו שבעים קילומטר של נסיעה לערךוכולנו ירדנו מהפורד הממוזגת תוך כדי חילופי ברכות עם הנהג המשופם(טוב בעצם שאני חושב על זה רובם שם היו משופמים)כאן הכח התפזר.. אני ואיריס זוגתי דאז החלטנו "להשתקע"בחושה של איברהים.. ואילו שאר הישראלים הלכו להם למין מלונות בוטיק כאלה של איזה יזם גרמני.... טוב אם אני הייתי רוצה נוחות של מלון הייתי מתארח ב:"דיוויד אינטרקונטיננטל"בטיילת של יפו,אבל הייתי קצת במוד רומנטי. איברהים בירך אותי לשלום ואף נתן לי את הנשיקות המצחיקות האלה של הגברים המזרחיים,נשיקות מביכות כאלה שאתה עושה את עצמך כאילו ואתה מנשק על אמת .... הוא סיפר לי שהימים קשים ועול הפרנסה כבד מנשוא.... לא הייתי זקוק ליותר מזה.... ירדתי מהר לכביש הראשי ובמיטב כושר השכנוע שלי שיכנעתי את התיירים הזרים להתאכסן בחושות של איברהים. כעבור מספר דקות מצאתי את עצמי יושב עם איריס בחושה הכי קרובה לים....ידעתי שזו התודה של איברהים....מסתבר שטעיתי וטעיתי בגדול..... סאלמה העוזר המסור שלו הגיע עם "טס"נחושת(בעצם טס לא מתאים למקום הזה)הגיע עם מגש נחושת וכוסות תה,בצד על איזו צלוחית שטוחה היו זרוקים להם כמה עלים של מרווה....ובצמוד היה לו איזה גוש שחור שישר זיהיתי אותו כאפיום מצרי מהזן המשובח ביותר.... הודיתי לסאלמה על התה והסברתי לו שהפסקתי לעשן גם סיגריות אפילו.... איריס קישקשה משהו על זה שהיא כבר רוצה להרגיש את מגע המים על גופה.... היא נחלצה במהירות מהבגדים הקלים שהיו עליה ופיזזה לעבר הים המופלא הזה..... אני נשענתי על המחצלת והודיתי על מזלי הטוב ,על כך שאני שוב בחלקת האל הקטנה הזו. לא הספקתי להיות שקוע במחשבות,קלאודיה קטעה את חוט מחשבתי ושאלה שאלה מרגיזה על איך בדיוק משנרקלים בים סוף..... משהו בתמימות שלה הצחיק אותי...... בכל מקרה נוצר מצב שאני יושב ישיבה כזו על קצות האצבעות,העקבים שלי באוויר וכפות הידיים שלי שלובות זו בזו...המבט מופנה קדימה לכיוון הטורקיז המופלא.... זו ישיבה כזו שפעם הייתי אוהב ל... בה היה פעם סרט שביים אלן פארקר:"בירדי"בשכרזה של הסרט הזה מתיו מודין ישב ישיבה כזו... איריס וקלאודיה במים למולי ואני צופה בהם במין שאנטי כזה,לא מרגיש איך הזמן עובר ואם כבר דיברתי על זמן אז במקום הזה אין לו חשיבות.... השמש משמשת כשעון ענק........................ הצל שמתקצר ומתארך מההרים שמאחוריי מהווה מעין מחוגי ענק לשעון הענקי הזה.......................... והרוח שלעיתים מכה בחוזקה מהווה בעצם את רחש התקתוק של אותם המחוגים......................... בכל מקרה ארוחת הדגים שהזמנתי גרמה לאיריס להצטרף אליי... היא יצאה כולה נוטפת מים וניערה את שיערה הרטוב כמו להכעיס..אבל האמת היה בזה משהו חינני דווקא זללנו את הסלט החתוך דק דקוניגבנו את המיץ הטעים שלו בפיתה ריחנית וחמה..... אין צורך לתאר כמה נעים היה לקלף את אידרת הדג שהוגש לנו.. היה משהו חושני באופן שאכלנו אותו בידיים חפות מכל אביזר... קלאודייה הצטרפה אלינו שהיינו שקועים בלגימתו של היין השני כבר.... הערב התחיל לרדת על המפרץ הקסום הזה..... ראית ויכולת לדמיין ממש כיצד השמש נפרדת מהים... הם ידעו שהם יפגשו עוד כמה שעות שוב..... אבל ראית כאילו והשמש אומרת לים שהיא משאירה עליו את חומה עד לבוקר..... ואז היה את הרגע הקסום הזה הירח גם הצטרף למחול הזה של הטבע....... והוא לא בא לבד הוא הגיע מלווה בהרבה חברים.... כן אני מתכוון לכוכבים שניצנצו לידו לא יודע איך זה התחיל בדיוק ומה קדם למה,,, אבל פתאום מצאתי את עצמי מזדיין עם איריס וקלאודיה יחדיו והיה נחמד לדעת שמישהו משגיח עלינו מלמעלה ואפילו מחייך לעיתים זה היה אחד מאותם רגעים קסומים של החיים.

      עוד לא ניסיתי, אבל אולי אנסה באיזה חג כי, מבחינתי, ארוחות חג עם המשפחה זה דבר סָחי להחריד.

      סיני זה נפלא. ממש קרוב, יחסית זול. הים. החול. הלבביות. עד... שמשהו קטן משתבש. ואז.... טוב. אולי ביום ההולדת העגול שלי בעוד 7 או עשר שנים, אולי אז, אסע שוב. מי יודע? אולי ...

      ארכיון

      פרופיל

      ענתאביאל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין