כותרות TheMarker >
    ';

    ספטון1

    מוסיקה שירים שאני כותבת סיפורים קצרים ועל החיים

    מלחמת יום הכיפורים לי בדרום 6.10.1973

    0 תגובות   יום שבת, 15/9/18, 21:18

    מלחמת יום הכיפורים

    יומני היקר           1973

    יומן כתבתי במלחמה       הקדמה

    אלונה ספטון

    2533399

    חיל  קשר    יחידה 373

    מלחמה נפתחה ביום יי בצהריים בעודי שוהה בבית הכנסת בשעת התפילה.

    נשמעה אזעקה   הבנו יש מלחמה ---מלחמת יום הכיפורים

                   6.10  . עשר  דקות לפני שתיים המצרים התחילו ללכת לכוון סיני ולהפגיז פגזים ארטילריה כבדה נפגעה מערכת החשמל והיה צורך להפעיל תחת אש גנורטורי ומכשירי קשר ישנים שהיו אז בשימוש

    . דרך המכשיר היו עבירים הוראות קשר ומתחברים למרכזיה ולקרים אחרים בטח ומחלקים הוראות

    מחכה לטלפון יצלצל למה לא מגייסים אותי ?

         את מגוייסת אמר לי החייל בטלפון

     

    פרק ב

    קיבלתי צו 8 מילואים  בת 22 שרתתי בסיני במלחמת יום הכיפורים חודש וחצי סיפור על המלחמה שנחרתה עמוק בזכרוני

    ▪  ▪  ▪בחצות קיבלתי צו טלפוני, החייל אמר לי: "צה"ל קורא לך, מותק". בהתחלה לא האמנתי שמגייסים אותי, אחרי הכל אני רק בחורה, אך החייל נתן לי את כל הפרטים ואמר לי: "תבואי בבוקר". וכך היה.

     

    נסענו בראשון בלילה, בהאפלה מוחלטת. כעבור כמה שעות חנינו באל עריש, היה שם שק"ם גדול, אשר המה בהמון חיילים במדים, שבאו למילואים לנסוע לכיוון סיני, כמונו. הגענו כעבור שש שעות נסיעה מפרכת, רק חול וחול מימין ושמאל, אין נפש חיה, כולם נמו את שנתם. קיבלנו מסטינג ושמיכה, והביאו אותנו למקלט תת-קרקעי שם ישנו כל מהלך המילואים, חודש וחצי. בבוקר, באור יום, כל יופיו של המקום התגלה לי - ההבדל בין תל אביב לסיני עצום, כאן אין חוף ים או בתים, או רעש של מכוניות. הרים וגבעות של חולות מסביב, שום נוף של עצים ירוקים לא גדל פה. את השקט הזה, היו קוטעים מטוסי חיל אוויר שטסו מעל בשמיים, וכן האזעקות שהופיעו בשריקה.

     

    ליד בסיס חיל אוויר מול הבסיס של חיל קשר היה שק"ם, ולידו טנקים ומשאיות, וחיילים שאוכלים טוסט, שותים קפה ומחכים לפקודה - זוז! אני שירתתי במרכזיה הקטנה של רפידים ליד החמ"ל - חדר מלחמה. כל מהלך המלחמה הועבר בקשר, כל הלילה והיום. כמובן שהיום אין שום זכר למקום, אך הכל נשאר בזיכרוני כאילו זה קרה היום.

     

    אחר כך התחילו המאורעות להתרחש, במהירות לכוון החווה הסינית ולתעלת סואץ. לא התרגלתי לאזעקות האלה שקורעות את עור התוף באוזן. סיני הוא נווה מדבר, אך בתורה נחשב למקום קדוש של היהודים, על הר סיני ניתנה התורה למשה. הייתי במילואים בחיל קשר ברפידים. במשך חודש וחצי שמענו את כל הקרבות דרך האלחוט, כולל הפגזות של תותחים וטנקים. שנה קודם לכן הייתי במילואים בטסה, כחצי שעה נסיעה מרפידים, גם שם רק חול וחול ומחנה צבאי קטן. הייתי באותו תפקיד ממש, האידיליה שהייתה אז... זה היה שונה מאוד, מי חשב שתפרוץ מלחמה בסיני... אכלנו ארוחות במטבח של האוגדה, לא ארוחה כמו בבית מלון בשארם א-שיח', אכלנו גבינות, גבינה לבנה או צהובה וחביתות - ארוחות פשוטות.

     

    עיר החיילים רפידים, מוזכרת בתנ"ך במסעות בני ישראל בספר במדבר: "ויסעו בני ישראל ויחנו ברפידים". בספר ירמיהו פרק ב' פסוק ב', מצויין: "זכרתי לך חסד נעורייך, למרות תלונות העם איפה אלוהים שהוליך אותנו במדבר בארץ גיא וצלמוות". נלחמנו בעמלק במלחמת מצווה מעם ה'.

     

    בערב ראש השנה כבר הייתה כוננות של חיל קשר, ונערכה פריסה של מערכות קשר וזחל"מים. המצרים והסורים הודיעו שאינם מתכוננים לפתוח במלחמה על ישראל, שהם רק עורכים תמרונים. כאמור, בכל זאת ב-6.10 המצרים והסורים פתחו במלחמה. ביום הכיפורים בשעה חמש הם כבר צלחו את התעלה לתוך סיני, ירו צרורות של פגזים למעוזים שהיו קיימים אז, בהתקפת פתע.

     

    המצרים ביצעו חסימה בקשר הרדיו, אז הוחלט להחליף את הסיסמא. אך זה לא עזר, התקלות כבר היו בשיאן. הייתה דרישה לקבל קווי קשר ברוב האוגדות שמשתתפות במלחמה.

    החמל   כלל 2אלחוטנים 2 טלפניות היום הם מוקדניות

     עמדה וקיימת עד אחת לידה ממש צמודה.    בחדר שמעבירים הוראות קשר האלחוטנים במכשיר קר שומעים את כל מהלך המלחמה. במרכיה אחת י רק שתי קווי טלפון לקריה דרך שם מתקשרים להורים .מהבונקר אבל תמיד תפוס.

    ערכתי רשימה שם וכתובת טלפון הודעתי החייל בסדר גמור מוסר דש    .6 שעות ל משמרת או בוקר או צהריים או ערב או מחצות עד הבוקר .

     

     

    אלוף דוד אלעזר הרמטכל עם מכשירי הקשר לפני החלוקה

     

    ב-7.10 אלוף אריק שרון, מפקד האוגדה, קיבל קווי קשר על הגזרה המרכזית.הוא וכל המוצבים היו בדרך לתעלה הכל היה מתוכנן אצלו נחצה את התעלה  הסיפור על חצית התעלה ידוע לכולם

     

     

     

     

    כל המעוזים ושמותיהם פרושים כאן

     

    ב-.8.10

    במרכזיה הגדולה היו30  חיילות  בנתיים המצרים ניסו לפוצץ ולא הצליחו

    בטעות נפל על ג'יפ החיילים .

     

                                                        מאחורי הקיר את המרכזיה הגדולה

     

     

     ב-.8.10 כל הקשר היה פרוס כבר על חצי האי סיני, המשדרים שניזוקו ביום הראשון של המלחמה תוקנו והוחלפו.

    ב-14.10 נכנס כוח קומנדו מצרי ורצה לבצע מתקפה נוספת בקרב קשה מאוד. חטיבת הטנקים של המצרים הושמדה על-ידי חיל אוויר וחיל שריון. במקביל בגדה המזרחית, המצרים החדירו טילי קרקע-אוויר.

     

    רק ב-15.10 החליט אריק שרון על צליחת התעלה וכיבושה. במשימה זאת השתתפו גם חיילי חיל הקשר שתפקידם היה לקשר, וההוראות ניתנו בתדר חדש שהוחלט מראש. במשך זמן הלחימה הרשתות היו עמוסות בקליטת תיאורי הלחימה, והיה צריך לתדרך את המפקדים, ולהודיע להם על-אודות שינויים שנעשו בשידורי הקשר. הכל נעשה תוך כדי שהטנקים של המצרים המשיכו לירות טילים ופגזים. היה צורך להוסיף עוד קווי קשר ולבדוק את הקיימים.

    הכוח צלח את התעלה לאחר קרבות עזים, והתמקם בגדה המערבית הזרה, שם נראו בתים ועצים. בצד המצרי הייתה הפתעה מוחלטת, כמו שנאמר: "עין תחת עין". מטוסי המיג המצריים לא עזרו הפעם. המצרים הוכו שוק על ירך

     

    ב-22.10 נפתח מקום קשר חדש בפאיד - טלפרינטר, רדיו טלפון ואלחוט, ומשרד קשר ארעי. כעת כבר היו הפגזות מעטות, הגיעו אנשי קשר, וקצין דואר שתפקידו היה להעביר דברי דואר.

    לא היה טלפון ציבורי אחד בעת המלחמה.

    לא היו ניידים לכל חייל לדבר עם ההורים  ולא מחשבים....

    היינו מנותקים

    24.10 המשיכו כוחות שיריון את הלחימה במצרים, שנכנעו מיד ללא התנגדות. מדי פעם העז חייל מצרי לקום ולברוח. היו פצועים קשה והרוגים שנחלצו בעזרת חיל הרפואה, והם הגיעו בחזרה לבסיס. כך, תוך כדי קרבות, הוכרזה הפסקת האש, והמלחמה הסתיימה באופן רשמי.

    החיילים עדיין נשארו באפריקה

     

    24.10 עדיין שרתתי במילואים. במרכזיה בבונקר וגם מגורי החיילות מתחת למקלט.

    הגיע איזה קצין ואל אותי אתם עדיין כאן אמרתי לו כל המילואים היינו כאן

    אלה במוצבים לא ידעו בכל אלו ארועים כאן

     

     

    החול יזכור אך הכל נמחק לא נשאר דבר.

              .30.10  עדיין במילואים

                             

    ''
    ''
    ''
    ''
    ''
    ''
    15.1
    ''

     

    משתחררים

    הבית

     

    הכל נשאר בזכרון     במוחי  45 שנה  עוד שנה.

    יש     לי קבוצה בפייסבוק 43 נה למלחמת יום הכיפורים

    כותבת שירים וסיפורים, וגם סרטונים ביו טיוב

    זהו סיפור אמיתי מהחיים שלי ושל כולנו

    אלונה ספטון

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ספטון1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין