כותרות TheMarker >
    ';

    עולמו של הולדן

    השקפת עולם ותיאורי מסעות בעולם הגדול

    ארכיון

    תגובות (7)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      20/9/18 20:59:
    ללא ספק יש מקומות קסומים בארצנו הקטנה, יחד עם זו אין ויכוח שגם בארצות מעבר לים יש מין עונג מסוג אחר: יש משהו נקי בשחרור אד הבל פה לחלל האויר הצונן של עיר זרה, מין תחושה של נקיון, שחרור או היטהרות, כמו מסנן של הרגשות והתחושות שהצטברו אצלי לאורך השנים שפסעתי על המדרכות של העיר הזו. למרות מעיל -הצמר הארוך שמגיע עד קצת מתחת לברכיים, למרות ליגמה מהירה מקוניאק זול, עדיין קר, עדיין קפוא, עדיין צורב בקצה-האף. מדי כמה רגעים נאלץ פשוט לספוק כפיים ולנשוף אוויר-חם ואז לחכך את הידיים זו בזו במין תנועות מעגליות על מנת להתחמם, קר בחוץ-חם בלב עשן שנפלט משיירת מכוניות מתפוגג אט אט באוויר, הרקיע צבוע בצבע פלדה, צבע מתכתי שכזה, לא בדיוק שחור, לא בדיוק אפור, זה מין גוון כזה שמבשר שאוטוטו יחל לרדת שלג, מעיל הצמר השחור יהיה מוכתם בפתיתים פתיתים בגודל אחיד של השלג, גיחה לבית מאפה עם צוהר קטן מזכוכית שקופה שדרכו ניתן להזמין מיני מאפה במילויים מחממי קיבה, לעמוד ברחוב ולהביט מעבר לזגוגית לתנור אפייה עתיק ולא להיכנס משול לעינוי סיני, מוכר של סיגליות מקפל את מרכולתו, חבורה של נערים שהשתלטה על מספר צמתים מרומזרים ומנסה למצוא פרנסה על ידי שכנוע הנהגים בניקוי חפוזד של השמשות גם מתקפלת לאחר עוד יום עסקים כושל בכרך , הכל כמו מנוהל בסדר ובארגון מופתי, אט אט עט העלטה תשרור ואז תתחיל היממה של אנשי הלילה, היום והלילה פתית השלג וצבע המעיל הכהה הכל כמו ומתואם לכאורה
      20/9/18 20:58:

    צטט: liat62 2018-09-20 17:46:39

    צטט: דוקטורלאה 2018-09-18 10:22:02

    תיאורים מלהיבים שנועדו ליוצאים לחו״ל ״לראות נוף חדש״, כאשר טרם מיצו את הנוף הקרוב אליהם. שנה טובה לך וליקיריך!

    ד"ר יקרה, איך את יודעת מי מיצה את נוף ארצנו המשמים ומי לא?

    כנראה לא נסעת מספיק לחו"ל, ואינך מבינה את התרוממות הנפש ותחושת הכיף כאשר מגיעים למקום חדש ואחר, שאיננו נגוע בישראליות מאוסה, ובכך שבכל מקום במדינה הזאת נגררת אחרייך "מורשת קרב" מנג'סת. אנשים רוצים להנות מהשונה והיפה והבלתי מוכר. תפנימי.

      20/9/18 17:46:

    צטט: דוקטורלאה 2018-09-18 10:22:02

    תיאורים מלהיבים שנועדו ליוצאים לחו״ל ״לראות נוף חדש״, כאשר טרם מיצו את הנוף הקרוב אליהם. שנה טובה לך וליקיריך!

    ד"ר יקרה, איך את יודעת מי מיצה את נוף ארצנו המשמים ומי לא?

    כנראה לא נסעת מספיק לחו"ל, ואינך מבינה את התרוממות הנפש ותחושת הכיף כאשר מגיעים למקום חדש ואחר, שאיננו נגוע בישראליות מאוסה, ובכך שבכל מקום במדינה הזאת נגררת אחרייך "מורשת קרב" מנג'סת. אנשים רוצים להנות מהשונה והיפה והבלתי מוכר. תפנימי.

      20/9/18 07:18:
    אכן נגעת בקסם (מחוזות חיי. איזה כיף לקרוא דרך עיניו של אורח :))
    לא נעים לי לקלקל - אבל אצלי המקום הזה מתקשר לקרבות. מיל. יום כיפור, וקודם לכן לאלו של מיל. העצמאות). ובעבר - חרבית אל עמארה -עומרית הסמוכה קשורה למפעלותיו של המלך הורדוס....בסיכום... טעון! שייעשה שלום עלינו, שייעשה כבר!
      18/9/18 10:22:
    תיאורים מלהיבים שנועדו ליוצאים לחו״ל ״לראות נוף חדש״, כאשר טרם מיצו את הנוף הקרוב אליהם. שנה טובה לך וליקיריך!
      17/9/18 14:21:
    קבר נבי יהודה קדוש לדרוזים. גם למוסלמים ולעלאווים. הקבר על גבעת עזז (תל עזזיאת) בסמוך לשאר ישוב ולקיבוץ דפנה. המסגד שהיה שם שופץ על ידי הדרוזים. ממזרח למתחם נמצאת חורבת עומרית, אתר ארכיאולוגי מדהים. מקדש פגאני מתקופת הורדוס. נראה שהתמונה מאזור הבניאס.

    כי מצפון תיפתח הטובה

    7 תגובות   יום ראשון, 16/9/18, 15:42

    למרות שאני אוהב את הטבע, אוהב את השקט לפעמים, את הפסטורליה, בעיקר את הים,

    אני גר במחוז צפוני בארצנו , עדיין לא הכי יוצא לי לטייל באמת ולחרוש את הצפון האמיתי,

     

    בחג האחרון יצא לי להיות למרגלות רמת-הגולן, מרוב שאהבתי נתתי גיחה חוזרת, סוג של מקצה -שיפורים,

    פירגנתי לעצמי ועל הדרך לכמה דוכנים  של ג'חנון ביתי (למרות שאני לא מת על ג'חנון, אם כבר מאפה תימני זה רק קובנה עם סמנה מזוקקת) וכמה דוכנים של מלאבי קר.

     

    בבקר מצאתי עצמי באזור של קיבוץ הגושרים, כמה דקות נסיעה מקרית שמונה,

    שם פתחתי היום בעצירה וקנייה של זוג גחנונים חמימים ומנחמים לי ולמי שהיה איתי.

     

    מפה לשם הייתי אמור להיפגש רק בערב המוקדם או אחר הצהריים המאוחרות עם מישהו בקצרין,

    לא יודע איך, אבל נסענו וראיתי מין שביל סמוך יחסית לאזור של חורשת טל ושאר יישוב,

    כאילו אלוהים כיוון אותי(לי אישית אין וויז)לא מאמין באפליקציה הזו) אני אולד סקול.

     

    מצאתי פינת חמד פראית, נושמת, חיה , עם צמחייה עבותה, מלא זנים של חיות מוזרות , כולל דגים שבחיים לא ראיתי בבת-גלים, אשכרה דגים שוחים נגד הזרם.

    נראה לי שהייתי במורד הדרומי של נחל חרמון מה שהערבים קוראים:הבניאס.

    עצי דולב, עצי אלה, קנה סוף מצוי, הרבה  עצים עם שורשים עבותים שמסתעפים לתוך מימי- הנחל, זרימה חזקה,

    ישר הפשלתי מלבושיי והופ למים הצוננים,

     

    אחרי ישיב במים תפס אותי רעב או דודא למשו טעים ונסעתי לאיזו מלאביה אחרת, הקודמת היתה ג'חנון המנחת, את השניה לא זוכר,

     

    הזמן עבר חלף לו ביעף,

    לא רציתי לזוז משם, ציוץ ציפורים, פיכפוך המים, הירוק מסביב, הדממה,

    כטיפוס עירוני זה היה לי מדהים!

     

    הייתי נחייב לזוז לקצרין, כאמור אין לי וויז,

    זכרתי שקיבוץ גדות שוכן סמוך לגשר בנות יעקב ומצאתי את עצמי נוהג בכביש מרהיבבבבבבב

    נראה לי כביש 916  אולי 918, כביש אורך שמחבר בין גדות לגונן,

    כביש עם עיקולים, כביש ללא שוליים ברובו, תנועה דו  סטרית, כביש שנראה ומרגיש כאילו אני עליסה בארץ -הפלאות.

    יצא לי בעבר לנהוג בו בחלק שסמוך לגדות, אבל אמש בפעם הראשונה עשיתי את כולו, לא הצטערתי,

    הרבה עצים מסוככים שם על הכביש, עד כדי כך שיש קטעים שצמרות העצים מימין לנתיב ומשמאל מתחברים או סוג של מתנשקים ולמעשה קרני שמש בקושי חודרות ומצליחות להפריע למעשה האהבים של העצים(לפחות זה ככה בדמיון שלי)

    בחזור מקצרין לדירה שסיבלטתי שם בגושרים על אותו כביש יפהפה ראיתי איזו דרוזית מחחממת פיתה על סאג', זה בדיוק מה היה חסר לי:פיתה לוהטתעם נוטלה סגרה לי סופית את הדודא למתוק בבטן ומתוק בלב

     

    אני ממש שמח שהתעכבתי שם שעות באזור הזה עקב פגישה שנדחתה מהבוקר לערב המוקדם,

    יש לנו ארץ מקסימה וקטנה ועדיין עם פינות נסתרות,

     

    מומלץ למי שאוהב מקום מיוחד להגיע לנבי יהודה ששם צילמתי את התמונה הזו,

    חשבתי אני צפוני? תמיד יש צפונה יותר ויותר


     

    ''

    דרג את התוכן: