כותרות TheMarker >
    ';

    מלחמת יום הכיפורים – מייאוש לניצחון – 45 שנה אחרי

    2 תגובות   יום שלישי, 18/9/18, 14:21
    1. 1.      הפרוטוקולים הסודיים שהתפרסמו בזמנו על מלחמת יום הכיפורים, מציירים תמונה של כישלון קונספטואלי, פרשנות מוטעית מבחינה צבאית של מערכי ומטרות האוייב, ע"י הממשלה וקובעיה גולדה ודיין. לרמטכ"ל דדו ז"ל – נעשה עוול היסטורי וצבאי כשהטילו עליו את כל מחדלי יום כיפור. הגיע זמן חשבון נפש והוצאת מסקנות גם לעתיד הקרוב. אורות וצללים – במלחמה הקשה עד למהפך ולניצחון.
    2. 2.      עד היום מלווים אותנו עננות שחורה ועמומה על מחדלי יום הכיפורים, עד היום 45 שנה אחרי – עדיין יש משבצות לא פתורות ולא מוסברות, אבל יש הרבה נסיונות של הטלת אחריות על אחרים.

    אלה שידעו את האמת – איפה הייתם, למה שתקתם למה?

    הימים הראשונים למלחמת יום הכיפורים (1973) היו מלאי כישלונות צבאיים, חרדה, ייאוש ואובדן עשתונות אצל המנהיגות הבכירה בממשלה. אותה מנהיגות – שהעם מצפה ממנה, תעצומות נפש, תקווה ועידוד במצבים הקשים של המלחמה.

    מנהיגות צבאית ואזרחית: נמדדת בגודלה בעוצמתה ובהשפעתה בימים קשים ונוראים כשנדמה שהכל אבוד, ושהעם מאבד את ביטחונו. מנהיג בסדר גודל כזה שהוציא את הציבור מהייאוש והפיח תקווה, רוח סבלנות, כושר ספיגה וסבל ובמיוחד רוח של תקווה ואמונה, בניצחון היה ווינסטון צ'רצ'ל, במלחמת עולם ה-II, ראש ממשלת בריטניה.

    לנו, במלחמת יום הכיפורים – היתה חסרה דמות כזאת או דומה לה.

    הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) – על פי הפרוטוקול ביקש לגייס את המילואים ולהנחית "מכת מנע", אך דיין הסתייג נמרצות וגולדה מאיר – היססה ובעיקר פחדה מהתדמית של ישראל הפותחת במלחמה ומה יגידו הגויים.

    הפרשנות המוטעית של המצב הפוליטי, והפחד שישראל תצטייר כתוקפנית – מנעו מהלכי מנע שיכלו לשנות את פני המלחמה.

    חבל, שגולדה וממשלתה – לא השכילו להבין, שעוצמתו ויכולתו של עם קטן וצבא קטן – בנוי בעיקר על הפתעה, חוצפה והתקפת פתע.

    התקפת פתע – פירושו גם, מכת מנע, מקדימה.

    ההיסטוריה מלמדת – שצבאות קטנים שהעזו, שתקפו, ללא מורא ופחד, הביאו לניצחונות גדולים.

    דוד מול גוליית – דוגמא קלאסית לכך. לוחם צעיר, ללא שריון קל תנועה עם "קלע דוד" – מפתיע ממרחק את הבריון המשוריין, הבטוח בעצמו.

    אכילס – גדול לוחמי יוון (על פי המיתולוגיה), לחם לבדו מול ענקי האוייב ולוחמי טרויה ויכול להם.

    אלכסנדר מוקדון – הכובש הגדול, הלוחם האמיץ האסטרטג הצבאי המוכשר, הצליח עם צבא של 45.000 לוחמים מיומנים, נאמנים ואמיצים, להכניע צבא פרסי שמנע כ-200.000 לוחמים במהלכים של תעוזה ומכת מנע – וכך כבש את כל המזרח.

    ג''נגיס חאן – כבש את אירופה בסערה במהלכי פתע ובהפתעה צבאית.

    אפשר להמשיך, בדוגמאות גם מהיסטוריה קרובה יותר של מלחמת עולם ה-II ופעולות צה"ל עד מלחמת יום הכיפורים.

    המסקנה – מכל הדוגמאות, גם כשאתה בנחיתות מספרית, גם כשאתה במצב קשה צבאית ומדינית, עמידה איתנה – אמונה בעם ובצבא ובעיקר כשהמנהיגות משדרת ביטחון ודוחפת לניצחון, הדבר מביא לתוצאות חיוביות.

    מלחמת יום הכיפורים – הצליחה בסופו של דבר בשל עמדתו האיתנה של הרמטכ"ל דדו, מפקדים כמו שרון, ברן, רפול , טליק, מח"טים כמו בן-שוהם, ינוש בן-גל, אמנון רשף, קהלני ובודדים כמו צביקה (כוח צביקה) – ורבים וטובים אחרים.

    כלומר – חומר יש, עצים – יש, רק צריך מנהיגות שתצית אותם ותוביל אותם.

    ובהזדמנות זו אסור לשכוח ולהשכיח: את המחדל המודיעיני הכבד, שניתן היה למנוע אותו או לפחות לצמצם את הישגיו אילו היו שומעים לקולות שבשטח, אילו שמעו לקולות אחרים שהבינו ופירשו את המצב טוב יותר מהממסד המרובע המודיעיני, בראשותו של ראש אמ"ן אלי זעירא סגנו וראשי אגפיו.

    הקונספציה – "סבירות נמוכה", ששלטה במטכ"ל ובממשלה היו אבי אבות הקטסטרופה של תחילת המלחמה.

    לקטע הזה, בענף המודיעין, נכנסים "האמצעים המיוחדים" שהיו לאמ"ן, כדי לאמת את הממצאים של הסממנים לפריצת המלחמה, כגון: פריסת כוחות, קידום שריון ויחידות מיוחדות, עזיבתם בבהלה של המומחים הרוסיים ובעיקר משפחותיהם ממצרים ומסוריה וסממנים צבאים נוספים.

    מה קרה לאמצעים המיוחדים של אמ"ן ביום הכיפורים ולמה לא הופעלו?

    לפני כמה שנים פורסם בעיתון הארץ מאמר מאת אל"מ (מ) לנגוצקי המתייחס לאי הפעלת "האמצעים המיוחדים" שהיו לאמ"ן, לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-73. לעומת זאת ר' אמ"ן דאז האלוף אלי זעירא, מציג גרסה אחרת ושונה, בספרו החדש ובכנס אנשי מודיעין ובתקשורת.

    תא"ל בן-פורת, מבחירי אמ"ן דאז, מת ממחלה קשה בגיל 76, אך ללא ספק יש חלק גדול לפרוץ המחלה הממארת שלו וחוות דעתו ודרישתו להפעיל את "האמצעים המיוחדים" שלא נענו ונדחו. עד סוף ימיו נלחם כנגד ראשי אמ"ן דאז, על גרסתו ואמונתו ובמיוחד "אכל" את עצמו על שלא עקף את ר' אמ"ן ורץ ישירות לראש הממשלה, לרמטכ"ל ושר הביטחון עם המידע וההערכות שהיו בידיו.

    ראשי צה"ל, במקום לחבקו ולנחמו, נלחמו בו, לפעמים מתחת לחגורה ובצורה לא הוגנת.

    מאז תום מלחמת יום הכיפורים ועד ימים אלה ממש, מתנהל עדיין ויכוח ער וסוער בנוגע למלחמה – ומידע של "הסוכן הבכיר" שהעביר ידיעה על פרוץ המלחמה. הפגישה המסתורית והחשאית עם המלך עבדללה, הפעלה של "האמצעים המיוחדים" וההערכה של ראש אמ"ן אלי זעירא – תרגיל מצרי גדול אבל "סבירות נמוכה" שגברו על יתר ההערכות.

    המושג "סבירות נמוכה" - הפך מאז למטבע לשון מקובלת, בתחומים שונים - ולאו דווקא בהקשר חיובי.

    בתקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים וסמוך לה - שלט האלוף אלי זעירא ללא מתחרים בכל הנוגע למודיעין, וקולו וחוות דעתו - גוברים בקלות על דעת ראש המוסד, כמובן על קציני המודיעין הבכירים כולל משרד החוץ ומקורותיו.

    המעמד של האלוף זעירא, היה כה חזק ומוערך אצל המנהיגות הפוליטית והממשלה, שהערכותיו נחשבו כמובילות אצל גולדה מאיר, משה דיין והרמטכ"ל האלוף דוד אלעזר.

    לאחר המלחמה הקשה והעקובה מדם, להבדיל מהניצחון המזהיר של ששת הימים. בעקבות "וועדת אגרנט" ומאמרים בתקשורת, התחילה להתבהר התמונה שלפני - שהובילה הממשלה בראשות גולדה מאיר.

    המכאיב בכל הגילויים של העת ההיא, שגם לאחר שהתמונה כמעט התבהרה כליל, המשיך האלוף זעירא בעמדתו שאפיינה אותה גם קודם, להאחז בקרנות המזבח של הערכתו השגויה והמכאיבה בנסיבות ובמידע שהיה ברשותו.

    יש להניח כי במדינות אחרות ואולי בתקופה אחרת כמו בצבא הפרוסי או היפני, גנרל ברמתו של אלוף זעירא, שהיה כושל בצורה כה קיצונית בחוות דעתו ובתפקידו - היה מסתגר בלשכתו עם אקדח טעון, כותב ויורה בעצמו, אבל מי יעשה זאת אצלנו?

    בפועל, לאחר תקופת צינון, לימודים והתרגעות חזרו אותם מסרים חזרה שוב ושוב - למרות ביקורת מפי קצינים בכירים בצה"ל ובמודיעין שהיו תחת פיקודו.

    יש לזכור כי ראש המוסד דאז, סיפק לפי טענתו לגולדה מאיר, חוות דעת מפי מקור אמין, ואפילו נקב ביום ובשעה למרות שבמקום 6 בערב המלחמה פרצה ב-2 בצהריים. חבל שראש המוסד לא נלחם על דעתו, אולי המלחמה הייתה נראית אז אחרת.

    לפי הפרסומים והספרים ועכשיו הפרוטוקולים הסודיים - כל הניסיונות לשכנע את גולדה מאיר, להורות על גיוס מילואים, או לפתוח ב"מכת מנע" בוטלו גם בהתחשב בחוות הדעת הידועה של "סבירות נמוכה".

    הידיעות שזרמו מהמקורות, מהערכות, מהאזנות ומהשטח עצמו של התארגנות בגבול עזיבת המשפחות של היועצים הסובייטים במצרים ובסוריה - ההערכות ממודיעין שטח דרום, נוסח סגן סימנטוב - שהתריעו על תנועות ומהלכים לא שגרתיים - שיכלו להצביע על מגמה התקפית או מעבר מהיר מתרגיל למלחמה - נגנזו.

    וכאן נכנסים לתמונה "האמצעים המיוחדים" - הגישה לפיה משתמשים בהם ומפעילים אותם, רק במקרים חריגים - הייתה נכונה וסבירה.

    קציני מודיעין, כמו תא"ל בן-פורת ואחרים היו בעד פתיחתם לפחות 48 שעות לפני פרוץ המלחמה - כדי לאושש מידע שכבר היה.

    האלוף זעירא, על פי אותם קצינים לא אישר הפעלתם, אלא הסתפק בהוראה של "בדיקה" וסגירה לאחר הבדיקה.

    אל"מ לנגוצקי - במאמרו ב"הארץ" מאשר כי אכן זאת הייתה ההוראה של זעירא בניגוד לטענתו בספרו ובהרצאותיו – שאישר את פתיחתם 48 שעות לפני פרוץ המלחמה וכך גם דיווח לממשלה.

    תא"ל יואל בן פורת - שהיה קצין מודיעין בכיר וותיק בתקופה זו ומפקד יחידת 8200, נלחם כמעט לבדו, בטענה שהמודיעין כשל בנקודה זו וניתן היה לפעול ולהצליח, אם היו משתמשים באמצעים המיוחדים ובפרשנות המידע שזרם מהשטח.

    על מלחמתו הדון קישוטית הזו, שילם ביוקר בבריאות, בתדמית ובהשפלות לא מעטות.

    מאמרו של אל"מ (מ) לנגוצקי - למעשה תומך ומאשש את מלחמתו ועל כך אני רוצה להוסיף את הדברים הבאים:

    קצין מודיעין, כיום בדרגת תא"ל (מ), שהיה מפקד של יחידה מיוחדת ורגישה ביותר באמ"ן, היה נוכח במשרד בשעה שתא"ל (מ) יואל בן פורת בעת ששוחח עם האלוף זעירא, בנושא "האמצעים המיוחדים". לטענת הקצין, בן פורת כמעט התחנן להשתמש "באמצעים המיוחדים" – תשובתו של האלוף זעירא היתה "תפסיק עם הפאניקה הגלותית שלך".

    בן פורת ניסה לשכנע את האלוף גם בצורה אחרת, תוך טענה שגם אם נקבל את גרסתו לבדיקת האמצעים, שהרי גם בעבר בתרגילים מסוימים, כן הפעלנו אותם. התשובה הסופית הייתה סירוב מוחלט - תוך הוראה לבדיקה סגירה ודיווח על ביצוע.

    הגיע הזמן שגוף צה"לי או ממשלתי - יסגור ויבהיר את הסוגיה הזאת סופית לציבור - אחרת הנושא ימשיך לבעבע גם בפנים הבאות.

    מסקנה – כשקוראים את דו"ח וינוגרד על מחדלים מודיעיניים וצבאיים במלחמת לבנון ה-II או על משט "המרמרה" לעזה, נראה שעדיין לא למדו מספיק את לקחי העבר. מה חבל ומצער.

    מסקנה נוספת – רק אנשים עם כוח אמונה, כושר עמידה, דבקות במטרה ואהבת המולדת, בעיתות משבר ובזמנים קשים – מביאים לידי ביטוי את כושר מנהיגותם והיכולת לסחוף אחריהם באמונתם ומעשיהם את הציבור, את הקצינים והחיילים למעשי גבורה

    ומסקנה לסיום: כאשר צמרת הממשלה וצמרת צה"ל כושלים כמו שקרה במלחמת יום הכיפורים וחזרו על עצמם במלחמת לבנון ה-II, העם הפשוט, הקצינים הזוטרים והחיילים – הם הם שעומדים בפרץ ומצילים את עם ישראל – זה כוחו של עם ושל צה"ל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/9/18 10:03:

      המתים על חשבונך ?

      לא.

      אז ודאי שנצחנו...

        19/9/18 17:37:
      פיטפוט מפוטפט. המסקנה רבתי היחידה היא שמי שמסרב להצעות השלום האינסופיות שקדמו למלחמת 1973 משלם בדם, בהרבה דם וסופו שמקבל , במקרה הטוב, את מה שיכול היה לקבל לפני המלחמה הארורה ההיא ללא טיפת דם אחת. אוסף השטויות שלך אחוז כולו בבוקי סרוקי ובדברי ההבל של ענינים טקטיים עלובים כאלו ואחרים שנועדו כולם להסתיר את האמת המרה שבמסקנה היחידה שניתן להוציא מהמלחמה הארורה והמיותרת ההיא.

      ארכיון

      פרופיל

      אברהםפכטר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין