Biblical paintings

 A land that sits on a rock and gives honey and milk

"וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,    וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.  
 חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,"

[דברים ל"ב ,י"ג - י"ד]

ציורי תנ"ך/" וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע"/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד](c)

משה- שמים וארץ.

שיר מאת: אהובה קליין©

משה בימיו האחרונים

נסער נרגש  מאיר פנים

קורא ישירות לשמים

למען יאזינו יטו אוזניים.

הארץ תשמע מילותיו

רגביה יספגו   מסריו

שמים וארץ ישלבו ידיים

ישמשו עדים לעד בשניים.

 על עם ישראל לדורותיו

 הילך בתלם  נתיב אבותיו?

עם למוד נסים וניסיונות

זוכה לארץ חמדת אבות.

ארץ ניצבת על  צור וחלמיש

בה גם נער אינו  נותר אדיש

 מניבה דבש  טהור  ושמנים

בין עצי פירותיה- עדרים רועים.

הערה: השיר בהשראת פרשת  האזינו [חומש דברים]

 הרעיון מאחורי היצירה והשיר:

פרשת האזינו - מה גנוז  בה ?

 מאת: אהובה קליין.

השנה, פרשת האזינו נקראת בין יום כיפור לחג סוכות

במשך ארבעת הימים שבין יום הכיפורים לחג סוכות נוהגים בהם קצת שמחה ובימות החול האלה - אין נוהגים  להתענות, אפילו תעניות של ימי זיכרון  ואין  אומרים בתפילה - "תחנון" ובשבת אין אומרים "אב הרחמים".. ומדוע ? לפי שימים אלה - היו ימי חנוכת המזבח- בבית המקדש הראשון שבנה המלך שלמה .סיבה נוספת כי אנו עוסקים  במצוות הקשורות לחג סוכות - הקמת סוכה, מצוות ארבעת המינים ועוד...

משה משמיע את שירת האזינו לפני עם ישראל: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי" [דברים ל"ב, א]

בתוך השירה אומר גם את הדברים הבאים:

" יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ;  וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר. 

יַרְכִּבֵהוּ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ,  וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי; 

וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,  וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר

חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,  עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים"

השאלות הן:

א) שירת האזינו - מדוע נאמרה?

ב) מה הכוונה למילים: וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע? 

 תשובות

שירת האזינו.

ציורי תנ"ך/ "האזינו..." / ציירה: אהובה קליין (c)

לגבי הפתיחה של השירה: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי" ראיתי בספר: "באר משה על התורה" : תמוה שהתורה פותחת במילה: "האזינו" בלשון נוכח- מדוע אין פניה בלשון נוכח גם אל הארץ באופן הבא: "ותשמעי הארץ", או: "ושמעי הארץ" כפי שאמר ישעיהו הנביא: "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ" [ישעיהו א, ב]? המילה "ותשמע"- היא מרמזת על העתיד בעוד שהמילה: "ושמעי"- היא בלשון הווה?

יש כאן רמז לצדיקים שרוצים להשפיע לטובה ולהחזיר את בני הדור למוטב ,אך כשהם פונים אל הדור- הם נתקלים בקשיים, היות וליבם נעשה קשה כאבן מרוב עבירות ,לכן במקום לדבר אל הקליפה- אל הגוף הגשמי, יש לפנות אל שורש הנשמה וזו הכוונה במילים: "האזינו השמים ואדברה" שורש הנשמה- מכונה בשם "שמים" וממילא "תשמע הארץ"- היינו האדם הגשמי.

השמים והארץ- הם גוף ונשמה, כמו שנאמר [במסכת סנהדרין צ"א, ב']   השמים היא הנשמה והגוף הוא הארץ- והורה לנו הכתוב: כי ניתן לדבר אל הנשמה בלשון נוכח: "האזינו השמים" ואז: "ותשמע הארץ"- כלומר  ואז ממילא בעתיד גם הגוף ישמע. וכול זה ניתן לצדיקים- מורי הדור- בהוראת משה רבינו.

לפי זה ,מתברר דיוק נוסף, שלגבי השמים נאמר:"ואדברה" = לשון קשה ולגבי הארץ נאמר: "אמרי פי"- בלשון רכה, אל הנשמה פונים בלשון מחייבת יותר וקשה, אך אל הגוף הגשמי פונים בלשון רכה יותר.

לגבי תוכנה של שירה זו נחלקו הפרשנים, יש הטוענים: כי שירה זו היא נבואה,

רש"י אומר: כי מטרת השירה היא: התראה לחוטאים שיבואו על עונשם אם לא ישנו את דרכיהם לטובה.

הרב סורוצקין בספרו: "אוזניים לתורה" אומר: השירה תשמש עדות בין הקב"ה לעם ישראל – ברית נצחית שלא תופר לעולם.

כמו שכתוב: "וענתה השירה הזאת לעד כי לא תשכח מפי זרעו" יש כאן הבטחה כי התורה לא תשכח לעולם ויהיו תמיד יהודים שיעבירו אותה  מדור לדור.

מצד אחד יש גם בשירה התראה על פורענות, במידה ולא יקיימו את התורה, אך מצד שני ישנה הבטחה- שהתורה לא תשכח ובסופו של דבר יהיה  קץ לפורענות ותבוא הגאולה.

הרמב"ן אומר: 

"היות ישראל יאמרוה תמיד בשירה ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק, במקומות  הנעימה".[דברים ל"א, י"ט]

הכוונה בדבריו: כי הלווים בבית המקדש היו שרים במוספי שבת את "שירת האזינו"- באופן הבא: מחלקים את "האזינו" לשישה חלקים וכל חלק וחלק היו שרים בשבת – במשך שישה שבועות.

הרמב"ן  בדבריו- מסתמך על מסכת ראש השנה דף ל"א.

דעת הרמב"ן:  שירה זו כוללת בתוכה  נבואה לעם ישראל והיא נאמרה  בצורה תמציתית ומגלה לעם את כל  אשר יתרחש - מרגע כניסתם   לארץ המובטחת -עד לגאולה השלמה.

הרמב"ן מתפעל ממסקנה זו ומציין: "אילו הייתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים, שיגיד מראשית אחרית, כן ראוי  היה להאמין מפני נתקיימו כל דבריה עד הנה, לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי אלוקים, מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו.."

מכאן שהרמב"ן רואה  בשירה זו : נבואה לעם ישראל ומוסיף כי בסופה של השירה ישנו הסבר על העונש שיקבלו אויבי ישראל- בשל פגיעתם  בעם  הסגולה.

תפקיד האויבים הוא: מעין שוט להכות את העם שסר מדרך הישר- וקיום המצוות- וזאת כדי שיתעוררו וישובו אל אביהם שבשמים .

"וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע"

" יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ;  וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר. 

יַרְכִּבֵהוּ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ,  וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי; 

וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,  וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר

חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,  עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים" [ל"ב, י"ב- י"ד]

 בקטע זה אלוקים מזכיר לעם ישראל את הנסים שעשה להם בעבר:

דעת מקרא מסביר: כי אלוקים בעצמו הוציא את עם ישראל ממצרים, הובילם במדבר, ושם היה משגיח עליהם- ועל פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו".

על פי רש"י: הקב"ה -  הנהיג את  עם ישראל במדבר ושמר רק עליהם בעוד  שלא היה כוח לאלוהי הגויים להוכיח כוחם להילחם עמהם.

רבותינו [על פי ספרי] דרשו: מדובר על העתיד: שלא תינתן רשות לאחד  מן העכו"ם לשלוט על עם ישראל.

עתיד ה' להושיב את עם ישראל נוחלים מסוף העולם ועד סופו ולא יהיו בקרבם אנשים –עובדי עבודה זרה.

אונקלוס מסביר: מדובר כאן בדברי תוכחה לגבי העתיד- השמים והארץ  המופיעים בשירה זו יעידו שבסוף עם ישראל יבגדו בה' ולא יזכרו את הנסים הראשונים שעשה להם  וגם  הניסים שעתיד לעשות להם בעתיד. ולכן הכול מוסב לפסוק: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר"; ואת כל זה היו ,ישראל , צריכים לזכור.

בהמשך: "יַרְכִּבֵהוּ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ,  וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי"; 

הכוונה על פי רש"י: אלוקים מביא את עם ישראל-  לארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות ושם יאכלו מפירות הארץ  שצומחים בקלות ובשלים מהר בהשוואה לפירות שאר הארצות.

ובהמשך: "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,  וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.."- ה' מעניק לעמו מטוב הארץ- הן באכילה והן בשתייה ללא טרחה מיותרת , יניקה של דבש מסלע - היינו- דבש תמרים הצומחים על הדקלים הגדלים באדמה  סלעית וגם עצי זית יגדלו על סלעים אלו.

 חלמיש וצור- מילים נרדפות – לסלע,

"חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן",  - זה היה בימי שלמה המלך שנאמר:

"עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים, וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי--וּמֵאָה צֹאן"; [מלכים, א, ג]

"עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים"- מצב זה היה בימי עשרת השבטים.

לסיכום, לאור האמור : שירת האזינו משמשת - ברית בין ה' לעם ישראל- למען לא תישכח התורה לנצח ויהי רצון שנזכה במהרה בימינו לדברי ישעיהו הנביא:

             "....כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".

עוד יצירות שלי על הפרשה:

ציורי תנ"ך/ "שאל אביך ויגדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "כנשר  יעיר קינו" /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ " כל דרכיו משפט"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך משה מגיש את התורה ללוויים נושאי ארון הברית/ ציירה: אהובה קליין (c)

אנחנו עומדים לפני חג הסוכות:

סוכות זמן שמחתנו - מאין כי מצווה לשמוח בחג זה ?

מאת: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עליה לרגל בשלושת הרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בתום ראש השנה ויום כיפור – נכנסים אנו לתוך שערי השמחה:

בחג סוכות- היהודי מגיע  למדרגה רוחנית גבוהה – זאת בעקבות הטיפוס בסולם הרוחני שהחל בחודש אלול- הן באמירת הסליחות והן בתקיעת שופר- ובקשת מחילה – איש מרעהו, ידוע שאין יום הדין – החל בראש השנה  וחתימת הדין -ביום כיפור –מכפרים  על חטאים שבין אדם לחברו- אלא עם כן - יבקש  ממנו סליחה, שמא פגע בכבודו בהלבנת פנים  ברבים או על ידי דיבור לשון הרע - חלילה ,וכדומה.

ביום כיפור- היהודי עולה  למעלה גבוהה  יותר בסולם הרוחני- על ידי שמקיים את חמשת האיסורים החלים עליו -ביום קדוש זה וביניהם הצום.

בכך מטהר את נפשו ונשמתו  וכאשר  מגיע חג הסוכות- הוא חש טהור וזך  לקבל את פני החג –במצוות השמחה-  ומקיים באהבה את מצוות הישיבה בסוכה- מצווה שנעשית  על ידי טבילת  כל גופו בסוכה- וזאת בדומה למצוות ישוב ארץ ישראל- בה היהודי מקיים את  הישיבה בארץ המובטחת- ברמ"ח איבריו.

חג סוכות – הוא אחד מבין שלושת הרגלים: פסח, סוכות ושבועות   החג מכונה  בכמה שמות: "חג האסיף", "חג הסוכות" ו"זמן שמחתנו":

בחג זה  מצווים אנו  במצוות השמחה! ככתוב: "ושמחת בחגך . . והיית אך שמח" (דברים ט"ז, י"ד), וכן נאמר לעניין מצוות הלולב: "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כ"ג, מ). לפיכך נקרא החג גם "זמן שמחתנו", וכך שמו בתפילות החג.

ציורי תנ"ך/ מצוות הקהל- המלך קורא את התורה לפני העם/ ציירה: אהובה קליין (c)

אחת המצוות שהיו נהוגות בתקופת המקדש, היא: "מצוות הקהל " המקור  למצווה זו - בחומש דברים: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.  וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר:  מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת.  בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר:  תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל--בְּאָזְנֵיהֶם.  הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת." [ דברים ל"ב, ט-י"ג]

על פי הרמב"ם וספר החינוך: המטרה במצווה זו: להביא את עם ישראל לזירוז  בקיום המצוות – הלכה למעשה. ובכך לחזק אותם בקיום מצוות התורה מתוך אמונה בה' - התלהבות ושמחה.

בזמן מיוחד זה, הכוהנים היו תוקעים בחצוצרות ובעוד שכל העולים לרגל מתאספים בבית המקדש ועל גבי הבמה ניצב המלך-  שהיה מזרעו של דוד- והיה קורא לעם - פרקים נבחרים מתוך ספר דברים.

אברבנאל מסביר: המועד הוא: חג הסוכות אחרי ראש השנה ויום הכיפורים -לפי שעם ישראל כבר הכניע את יצרו וכעת משועבדים בעבודת בורא עולם. כאשר כל ישראל מתאספים במעמד חשוב זה - ודבקים בה' , הם מקשיבים להקראת התורה מתוך כוונה רצויה ויגיעו על ידי כך לידי יראה.

רד"צ הופמן טוען: כי אומנם מידי שנה, חג סוכות שנקרא גם בשם: חג  האסיף  מסמל את סיום עבודת השנה, אך כעת בתום שנת השמיטה שכללה שביתה ממלאכת העבודה באדמה, מזכירה את האווירה שהייתה במדבר וזה זמן ראוי לעם ישראל לקבל מחדש את התורה - מתוך אימה ויראה.

 לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד: כמה חשובה מידת השמחה- לא רק בחג הסוכות- אלא תמיד- במהלך  עבודת ה'-  היום יומית.

וכך התורה מתארת את חשיבות השמחה ובהעדרה, חלילה- את העונש:

"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל - וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ" [דברים כ"ח- ל"ז- ל"ח]

 יהי רצון שנזכה תמיד לקיים את  התורה ככתבה ולשונה- כדברי דוד המלך:

              "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"  [תהלים ק, ב]

ציורי תנ"ך/ "שמחת בית השואבה" במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

שמחת תורה

תורה.

ציורי תנ"ך/  שמחת  תורה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירות באתר(c)

שבת שלום וחג שמח לכל עם ישראל- כאיש אחד בלב אחד.