כותרות TheMarker >
    ';

    עולמו של הולדן

    השקפת עולם ותיאורי מסעות בעולם הגדול

    ארכיון

    תגובות (12)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      28/9/18 09:15:
    כן..., זאת ההשפעה של הים על ה"גוף/נפש". אני מודה ומתוודה די זנחתי אותו לאחרונה, את הים. אבל אני עדיין חש אליו קירבה יתירה, יותר מכול אתר נוף אחר ויהיה אשר יהיה.
      27/9/18 12:01:
    תודה על התיאורים שהבאת, קראתי ונהניתי מאד. לקראת השנה החדשה, שתבוא עלינו, אני מקווה, לטובה, אאחל לך המשך פעילות כזו, כפי שתארת והנאה מלאה ממנה.
      26/9/18 12:13:

    צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-09-26 11:15:55

    יפה. וארוך (לא אהבתי כל כך את ההשוואה בין ה"שלל הימי" ל"שלל הנקבי", למרות שכך [היה] נהוג מזה עידן ועידנים -זהירות... - אנחנו בתנופת- שינוי- המטוטלת!)
     תודה, יש מקומות וסוג מסויים של ציבור שתנועת הנגד לשוביניזם הגברי טרם הגיעה אליו,
    תיארתי אחד לאחד את מה שאני רואה ושומע
      26/9/18 12:11:

    צטט: לולה של היום 2018-09-26 11:31:05

    אחלה הולדן..

    האם אתה קשור לדן דן??

     תודה על הכוכב בחומה בברלין.

    http://cafe.themarker.com/image/2086004/

    הוא לא כלכך זקן.

     

    לא, לא  קשור לדן דן,

    בקשר לכוכב מברלין?

    cu mara placere

      26/9/18 12:09:

    צטט: א ח א ב 2018-09-25 15:37:47

    ים זה ים ...
    אמת, 
    ים זה ים ואדמה היא אדמה, שניהם יפים בדרכם
      26/9/18 12:08:

    צטט: עמנב 2018-09-25 23:45:27

    מזדהה לחלוטין עם ההרגשה!
    להלן קטע מסיפור שכתבתי - "בת הגלים ובן האדמה":
    "בתנועות חתירה רחבות וחזקות, הייתה מפליגה בשחייתה במפרץ הצפוני של החוף, עד הסלעים למרגלות תל דור העתיק. היא גם הרבתה לשחות צפונה, אל מעבר למפרץ, והייתה מתענגת על תחושת החופש המוחלט – רק היא, המים והשמים. לפעמים תהתה אם אין היא מרגישה במים טוב יותר מאשר ביבשה".
    מועדים לשמחה, עמוס.

     

    מועדים לשמחה וחג שמח נוסף בפתח,קטע יפה כתבת

      26/9/18 12:07:

    צטט: P65 2018-09-25 15:02:42

    הים זה החופש האולטמטיבי

     

    כן, הים תמיד מספק הפתעות, הוא דינאמי ולא נייח, 

    תמיד שגל נשבר אתה יודע שאחריו יגיע עוד גל

      26/9/18 11:31:

    אחלה הולדן..

    האם אתה קשור לדן דן??

     תודה על הכוכב בחומה בברלין.

    http://cafe.themarker.com/image/2086004/

    הוא לא כלכך זקן.

    יפה. וארוך (לא אהבתי כל כך את ההשוואה בין ה"שלל הימי" ל"שלל הנקבי", למרות שכך [היה] נהוג מזה עידן ועידנים -זהירות... - אנחנו בתנופת- שינוי- המטוטלת!)
      25/9/18 23:45:

    מזדהה לחלוטין עם ההרגשה!
    להלן קטע מסיפור שכתבתי - "בת הגלים ובן האדמה":
    "בתנועות חתירה רחבות וחזקות, הייתה מפליגה בשחייתה במפרץ הצפוני של החוף, עד הסלעים למרגלות תל דור העתיק. היא גם הרבתה לשחות צפונה, אל מעבר למפרץ, והייתה מתענגת על תחושת החופש המוחלט – רק היא, המים והשמים. לפעמים תהתה אם אין היא מרגישה במים טוב יותר מאשר ביבשה".
    מועדים לשמחה, עמוס.

      25/9/18 15:37:
    ים זה ים ...
      25/9/18 15:02:
    הים זה החופש האולטמטיבי

    הזקן והים

    14 תגובות   יום שני, 24/9/18, 20:58

    ווווששששששששששש...........................
    כמו שסכין מפלח בחדות גוש חמאה ככה הגוף שלי מפלח את המים,זה מתחיל בזה שאני עומד על קצות האצבעות על ראש הסלע הקבוע שלי.
    לפעמים הסלע מעט יבש,לפעמים הוא חלקלק,לעיתים יש עליו מעט ירוקת של אצות ולפעמים סתם איזו פחית בירה שהושלכה או איזה קרס של חכה.
    בסלע שליד אני מזהה דלי כחול של קלין או של נוטרה נאגטס שמשמש את חבורת הדייגים שעל המזח.
    לרוב אלו גברים בגיל העמידה שכבר ראו דגים מכל הצבעים והמינים ועברו ימים חמים יותר וקרירים,פעם הם יגיעו עם שורטס וגופיית סבא לבנה וכובע מצחייה רחב ופעם עם מעיל ניילון מרובה כיסים .

     

    ש להם את השלווה והרוגע להכין מלכודות לדגים ששוחים בנחת בסמוך ולא יודעים שחבורה של אנשים מצפים לטגן אותם עוד הערב על שולחן המשפחה .
    מדי פעם הם נוהגים לעשן סיגרייה או שניים ולהרטיב את הגרון במים צוננים או בקפה מהביל ,אני אוהב את המבט שלהם שהם משליכים את החכה ומרכזים את תחושת המבט במצוף האדום לבן ובעצבי היד שחשים את הרעד במקל הבמבוק או הגומי המודרני של היום.
    כאשר אחד מהם לוכד דג שמן בחכתו הוא מפנה מבט מתריס לכיוון חבריו ומחייך בזווית פיו,זה קצת דומה לאותו מבט של גבר שנכנס למסעדה הומה שעל כתפו תלוייה איזו בראבי מצועצעת שגורמת לשאר הגברים לבלוע את רוקם.
    או אז הדייג מפריד במיומנות את פי הדג מהקרס המשוננת ובחמלה ואהבה מניח אותו באותו דלי כחול של קלין.

     

    לעיתים הם חוזרים לביתם עם דלי מלא למחצה לעיתים עם יבול דל במיוחד ,אבל תמיד הם פוסעים לביתם עם חיוך של אחד שלפחות ניסה ללכוד את טרפו.
    בכל מקרה רק רציתי לשתף במעט מהווי הדייגים שעל הסלע הסמוך.
    שהגוף מפלח את המים אני חש שאני במקום מוגן ומוכר,העיניים נפערות לרווחה במעמקים ומגלים עולם נפלא ונסתר,פעם צבע המים סתם כחול,לפעמים ירקרק,פעם יש למים גוון מעט אפור כסוף שכזה ולעיתים כחול אולטרה מרין.
    אני אישית אוהב שהמים בצבע ירוק בקבוק,זה צבע כזה שהוא דיי כהה אך ניתן לראות מגובה 3 מטרים את פני הקרקעית ואת מיתאר הסלעים שמתחתיי.
    שוחה חתירה בתנועות ארוכות ושולח את הידיים קדימה לסירוגין בקצב מונוטוני, הרגליים כמו ומטופפות על פני המים ומעיפות רסיסים של"חיבה"לכל עבר.

     

    מדי פעם בשעת בקר מוקדמת זו חוצה את המסלול הקבוע שלי סירת דייג ממונעת שיוצרת שובל מים מרהיב והנווט שבה מהנהן בראשו ברכת בקר טוב לעברי,ואילו אני ממשיך לחתור במרץ אל היעד הנכסף.
    זהו שהיעד זה לא איזה מבצר מבוצר או משהו בסגנון הזה,זה מצוף אדום וגדול שמסמן את גבול הרחצה שמפריד בין תחום המתרחצים ולאוניות הגדולות שנכנסות לעגון בנמל חיפה או למשחתות של חיל הים מהבסיס הסמוך.
    המצוף קשור בחבל גס למשקולת בעומק של כשמונה מטר ואני חג סביבו בהנאה בלתי מוסתרת וכאות להישג היומי שלי אני צולל ומביט כיצד הסיבים של החבל הזה עדיין מחזיקים מעמד,החבל מונח באלכסון חד ועומד בתלאות של הגלים וכל שאר היצורים שסביבו בגבורה.
    אז אני מרשה לעצמי להתפנק מעט ומביט למולי לעבר הר הכרמל שכמו ידיד טוב תמיד ניצב לצידי ולעולם לא מאכזב,צלע ההר בקטע הזה ירוק תמיד וגושים של בנייני מגורים בלבן כמו ומשובצים לאורכו וקוטעים במעט מיופיו.
    שאני מפנה מבטי מעט שמאלה אני מבחין בבניינים גבוהים של אחת הקריות ממזרח,לצערי לעיתים אני מבחין גם במפעלים שמזהמים את הים הנפלא שלי.
    אבל יש ימים מיוחדים כמו היום שאני משועבד ליופי של הטבע

     

    ממעל השמיים מחליפים תפאורה ותאורה,בבקרים האחרונים למרות החום המעיק שמגיע מאוחר יותר השמיים קודרים,עננים שחורים נעים ברקיע באיטיות מרגיזה וכמו ומסרבים להניח לחמה לעלות ולזרוח במסלולה הקבוע.
    הכדור העגול הזה מסרב להיכנע ולמרות העבים הקודרים היא שולחת קרניים חודרניות שמבקעות את המסך האפור וקרניים של שמש בתולית חודרות אט אט מבעד למעבה העננות הנמוכה.
    זה מראה בלתי נתפס,אני בתוך המים במרחק ניכר מקו החוף וקרניים שחודרות כמו מבעד למסננת וקורצות לי גורמות לי לחיוך רחב של אושר

     

    באותם רגעים קסומים אני שוכח מכל טרדות הקיום ובז לכל העניינים החומריים וכאלו שטויות.
    אני משנס מותניים וחוזר לי הפעם בשחיית חזה איטית במקצת לכיוון החוף שמתחיל לקלוט מתרחצים חדשים,הידיים נשלחות קדימה ויוצרות כמו מין עיגולים רחבים והרגליים משהו דומה גם כן,מוציא את הראש מדי תנועה כדי לנשום ולהיטיב עם ריאותיי,העיניים לעיתים שורפות מהמליחות ,לפעמים הן כמו ומבקשות להיסגר ולו למעט,האישונים מתכווצים ונעים במעגל בתוך ארובת העין וכמו שמחים שחזו בכל פאר הטבע הזה.
    כעבור כמה דקות עת אני מתערבב עם המוני האנשים שנכנסים לשכשך מעט את רגליהם במים הרדודים אני מאזין מבלי משים לשיחות של פנסיונרים ותמיד מעלה בת צחוק .
    במטרים האחרונים אני חוזר לחתירה והפעם מהיר במיוחד עד שגופי ממש נוחת על החול המהודק שלופת אותי באהבה,זה כאילו והאדמה לוחשת לי:
    "היי הולדן גם אותי ברא הטבע ואני פה בשבילך"
    אני נעמד על רגליי ומנער את טיפות המים מעליי ובריצה קלה ממהר לעמדת המים המתוקים,מין עמוד בטון ענקי ש4 ברזיות תלויות לצידו קשורות עם חוט רופף ובמשיכה קלה אחת מים מתוקים ניתזים עליי ומצננים אותי מעט,רסיסי מים ניתזים על רחבת הבטון שמסביב וכמו מנסים להגן על הבטון מהחום היוקד שאמור להגיע במהלך היום הארוך שרק התחיל.
    אני מאהיל בידי ומביא שוב אל אותו מצוף רחוק וכמו ואומר לו במבט של ידיד:
    " מקווה שניפגש שוב בקרוב"
    אולי זה רק אני ואולי אני רק טועה ,אבל אני נשבע שאחרי כזו רחצה אני מרגיש כמו הבן של אלוהים

    http://cafe.themarker.com/image/3350821/

    דרג את התוכן: