כותרות TheMarker >
    ';

    נתן חופשי על הבר...

    הכל מכול וכול

    מפלי האיגואסו

    1 תגובות   יום חמישי, 27/9/18, 15:02

    מפלי איגואסו הם תופעת טבע מרהיבה! במפגש הגבולות ברזיל - ארגנטינה זורם
    נהר האיגואסו (מים גדולים) בשפת האינדיאנים...האיגואסו נהר רחב ידיים הזורם
    בשצף-קצף ויוצר בהמשך שרשרת מפלים מרהיבים ביופיים ועוצרי נשימה!...
    רעש צורמני, נוף חולף משתנה מעורפל בשעת בין-ערביים, חריקת בלמים וכוח
    התנע זורק אותי אל חגורת הבטיחות עד עצירה. קרוב לשעתיים טיסה מריו ואנו
    בפוז דה איגואסו. לפנינו 48 שעות של עונג צרוף... לפחות בתקוה שבלב...
    שדה תעופה קטן ואינטימי מתוחזק היטב כיאה לאתר תיירות מבוקש.
    תוך דקות ספורות מצאנו את עצמינו מול דלפק קבלת הרכב של חברה מקומית.
    120 דולר ליומיים! ללא הגבלת ק"מ כולל בטוח מלא! לחלק ל4 - ממש בדיחה!
    סיאט לאון אדומה! (נגד עין הרע) ויצאנו לדרך...
    פוז דה איגואסו עירה של בתי מלון, מסעדות ופאבים במרחק יריקה משדה-התעופה
    קיבלה את פנינו עם שקיעת החמה, רחובות מוארים , ערב רב של תיירים בתי-קפה
    לרוב ומזללות מכל הבא ליד, שמה חלילה לא ימצא איש את מבוקשו.
    את המלון שהזמנו מריו מצאנו בקלות תוך מעקב על המפה שקיבלנו בשדה,
    מלון "טוליפ" 3 כוכבים כולל ארוחת בוקר ב-55 דולר ללילה... יותר מסביר!
    כיוון שיום ארוך מאחורינו...6 שעות תמימות של סיור ב"CENTRO" הישן של ריו
    ועוד קרוב לשעתיים טיסה... ויום עמוס לפנינו "נפלה החלטה": מקלחת, החלפת
    "מדים" ארוחת ערב ולמיטה!  30 דקות לאחר מכן נפגשנו בלובי... 10 דקות
    נוספות נדרשו למציאת פיצרייה. הפיצה הייתה סבירה אבל ההפתעה הייתה צורת
    הגשת הבירה! קיבלנו "חבית זכוכית" מונחת על קרח, וברז, המכילה 3 ליטר בירה,
    כך שכל אחד יוכל למלא את כוסו כרצונו! ראיון נחמד שטרם נתקלתי בו בעבר...
    בהמשך ראיתי "חביות" דומות בנפח של עד 5 ליטר! טרם חצות היינו במיטה ישנים
    "שנת ישרים"...ב-7 נפגשנו על ספת הברכה לארוחת בוקר... לא רע כלל: מבחר ירקות,

     פרות, גבינות ונקניקים וכמובן קפה, אחלה קפה יש להם בברזיל!
    ב-8 בדיוק עלינו לרכב לכיוון גבול ברזיל - ארגנטינה לביקור במפלים בצד הארגנטינאי.
    נסיעה של 20 דקות והגענו למסוף.  עצרתי את הרכב ליד  "הבודקה" לבדיקת דרכונים
    ושוטר גבול משועמם ועייף למראה החתים את כל 4 הדרכונים ובתנועת יד סימן לנו להמשיך.
    עוד 20 דקות נסיעה והגענו לכניסה לאתר. חניה ענקית... ואחרי מספר סיבובים מצאנו מקום 
    חנייה במרחק של כמה צעדים מהכניסה הראשית. בקופה "א-ברוך" (בעיה באידיש) לא רוצים

    לקבל כסף ברזילאי ולא דולרים, רק כסף ארגנטינאי....ממול חנות מזכרות ושלט "החלפת מטבע".
    קומבינה ארגנטינאית!...אין החלפה! תרכוש דבר מה ותקבל עודף במטבע מקומי...
    סופר קומבינה! ...האישה נשלחה למשימה  חזרה לאחר דקות מספר ובידיה חבילת גלויות והכסף

    הנדרש...שילמנו על כרטיסי הכניסה ונכנסנו... ולפנינו נתגלו מספר אופציות:

    נסיעה ברכבת צעצוע עד למפלים או הסעה עד המפלים או שייט בסירות גומי לתוך המפלים או ה - TOP...

    סיור בג'ונגל ברכב שטח, ירידה לנהר ושייט ארוך כולל כניסה לאזור המפלים ממש,
    2.5 - 3 שעות במחיר של 50$ לאדם, לקחנו!... הסיור יוצא כל שעה עגולה ונותרו לנו
    כ-30 דקות המתנה... העברנו את הזמן בכניסה לחנויות המזכרות עד המועד...
    העלו אותנו על רכבים פתוחים ונכנסנו לתוך הג'ונגל על דרך לא סלולה...
    תוך כדי נסיעה קיבלנו הסברים על החי והצומח, עצרנו מדי פעם לצורך הסבר מעמיק
    יותר ולאחר כיותר משעה עצרנו והלכנו רגלי עד ספת הנהר דרך שביל צר בסבך
    הג'ונגל ובצדדיו כלובי ציפורים החיים באזור... כ-25 דקות הליכה. על שפת הנהר חיכו
    סירות גומי והוכנסנו כלאחר כבוד איש איש ונתבקשנו ללבוש מעילי גשם ולהכניס את
    כל חפצינו לשקיות אטומות ויצאנו לדרך...מאוחר יותר הבנתי למה... נאמר לנו שהמרחק
    למפלים כ-20-15 דקות שייט. ההרגשה הזכירה לי את תקופת שרותי בצבא...
    של חייל קומנדו ימי במשימה...הנוף חלף במהירות ומרחוק נשמע רעש מחריש אוזניים
    ואט אט מתגלה נוף המפלים וענן מים עוטף אותנו. זה רגע בו אתה מבין היטב את המוסג
    "איתני הטבע"...שורת מפלים באורך של קילומטרים...שאון מין הגיהינום...וקריאות
    ההתפעלות סביב...וואו...! וואי...אפילו זכור לי..."מאמא מיה" אחד...למיטב זיכרוני הספיקה
    של מי המפלים עולה מעל 6.000.000 קוב לשעה...מדובר בכמות אדירה...הנופלת מגובה
    של כמעט 100 מטר...מחזה מרהיב ומעורר ירא...אני מודה שגם עלי המראה עשה רושם עז...
    ותאמינו לי שכבר ראיתי כמה מפלים בחיי...את הנחשב הגדול מכולם "מפלי הקון" על נהר
    המקונג בלאוס...שכנו הצפוני של האיגואסו בוונצואלה "מפלי הפארה"...והצפוני צפוני...מפלי
    הניאגרה...וגם ביבשת השחורה...את מפלי ויקטוריה על נהר הזמבזי...ואפילו את שכנו מפלי
    האינגה בקונגו...ולא נזכיר את "אין סוף" המפלים באיסלנד..עכשיו נזכרתי שהיו איתנו בסירה

    זוג ישראלים נוסף שסיפרו שהיו במפלי הריין (בגבול שוויץ - גרמניה)...זה הצחיק אותי...

    כי מפלי הריין ביחס למה שנתגלה לעינינו דומים יותר לברז דולף...ואז שמעתי את קולו של המדריך:

    תחזיקו חזק! אנחנו נכנסים לתוך "גרון השטן"...באותו רגע חשבתי לעצמי  שכל חיי השתדלתי

    להיות אדם הגון... ויותר מסביר שכנראה כאשר יגיע יומי התקבל בגן עדן...בהמשך התברר לי

    ש"גרון השטן" זה הכינוי של קטע מהמפלים בצורת פרסה באורך של כ-700 מטר ונחשב "ללב" המפל.

    הסירה עשתה מספר סיבובים וכמובן שמעילי הגשם שלבשנו עזרו כמו כוסות רוח למת ונרטבנו עד

    העצמות...לאחר כ-20 דקות נוספות של שייט מתחת למפלים עצרה הסירה במזח קטן בצמוד...
    ירדנו מסוחררים, חסרי נשימה ורטובים...ועלינו לחלקו העליון של המפל על גשר ממש, ממש
    מעל המפלים...לראות את כמויות המים מתחת לרגליך...מדהים...באפיסת כוחות אך תחת
    הרגשה של שכרון חושים הגענו לבית הקפה הקרוב...אני נפלתי שדוד על הכיסא הראשון שנקרה בדרכי...

    אמרתי לעצמי "נתן כך את עצמך בידיים" הכושר שלך "על הפנים"...
    לא שזה עזר בהמשך...שתייה קרה...וכוס קפה עשו את שלהם...והצבע חזר ללחיים...
    סביב השולחנות הסתובבו ללא חשש חבורה של חיות מוזרות משהו בין סנאי מגודל
    ופרצוף של חוטמן... ולא זזו עד אשר קיבלו דבר מה לזלול...לאחר כ-30 דקות של מנוחה
    עלינו על רכבת הצעצוע וחזרנו לרכב. עוד בדרך למפלים נפלה החלטה שלאחר ביקור במפלים

    נבקר בעירה פוארטו איגואסו  כולל ארוחת צהרים...

    ראשית נסענו למפגש הגבולות ברזיל, ארגנטינה ופרגואי... גם כדי "לתפוס" תמונה מול האנדרטה

    המסמלת את שלושת המדינות, גם לרכוש כמה מזכרות מהדוכנים הסמוכים...

    בהמשך חיפשנו מסעדה במרכז העיירה ולאחר חיפוש קצר נפלה החלטה..."קסא דה קרנה"...

    או בתרגום "בית - הבשר" כמדומני...שם מוזר...אבל עקב כך זכרתי את שמה...
    אומצה במשקל של כ-750 גרם...(כך לפחות נאמר לי) בתוספת תפוחי אדמה (צ'יפס) וליטר בירה החליקו
    ונעלמו אל תוך גרוני כלא היו...והשאירו טעם של עוד....בסיום הארוחה עלינו לרכב ונפרדנו
    לשלום מארגנטינה...כמובן שברדיו התנגן  באותו רגע  השיר....
    "DON'T CRY FOR MY ARGENTINA...נו באמת...אתם הרי לא מאמינים שזהאכן נכון...

    אבל זה עבר לי בראש...כמחווה ארגנטינאית על 500 הדולרים שהשארנו...
    למיטב זיכרוני הגענו למלון בשעות אחר הצהריים המאוחרות...בטרם עליתי לחדרי שאלתי את

    פקיד הקבלה על פאב - מסעדה מומלץ בערבו של יום..."רפאיין"...אמר...מופע וארוחה ברמה...

    ממליץ... עלינו לחדר, מקלחת ומנוחה...למען הדיוק נפלתי "שדוד" על המיטה ונרדמתי עוד בטרם

    הספקתי לסגור את העיניים... (למען האמת איני זוכר שאכן כך היה אבל כנראה שעקב העייפות כך הרגשתי)

    בסביבות 7 העירה אותיאשתי בצעקות...כבר 10 דקות אני מנסה להעיר אותך! לא באנו פה לישון! צודקת...
    בחוסר רצון מופגן קמתי...לאחר כ-15 דקות נפגשנו בלובי וקיבלנו הסבר כיצד להגיע
    למועדון...לא מסובך...באמצע הדרך לשדה תעופה על הכביש הראשי...נסיעה של  10-15 דקות...

    ואכן לאחר כ-10 דקות ראייני את שלט המועדון מעבר לכביש...
    פרסה וחנינו...החניון ריק! אנו הרכב היחיד...כרגיל שלחתי את האישה למשימה...
    אני לא רוצה שחלילה יוצר הרושם שאני שובינסט ...אבל יש מטלות שאשתי מצטיינת בהם ואני מפנה

    לה את הבמה...לאחר שיחה של מספר דקות שהתנהלה בכניסה למועדון האישה חזרה...אז ככה:
    הכניסה רק משעה 8 ...וכיוון שלא הוזמנו מקומות נצטרך להסתפק בשולחן צדדי...
    בר סלטים ואסדו חופשי...שתייה מזמינים..."שרפתי" סיגריה בהמתנה...בנתיים הגיעו עוד מספר רכבים...

    נכנסנו...חתיכת אולם! לפחות 250-300 מקומות..."נזרקנו" לפינה רחוקה מהבמה...אבל לא אני האיש

    שאוותר...קראתי למלצר הראשי ו"שלפתי" שטר של 20$ בתקווה לשיפור המיקום...להפתעתי השטר עשה קסמים...הוזמנתי לשולחן ל-4 בקדמת הבמה...השלט "שמור" שהיה על השולחן נעלם כלא היה...

    בדומה לשטר 20 הדולר...
    אט אט האולם התמלא...המזנון אכן היה עשיר...מיני מיני סלטים...ומגוון בשרים...
    זה הזכיר לי את החתונות בארץ הקודש...להבדיל איש לא נדחף או נעמד לפניך...
    אני בוש ונכלם אך אני מודה..."עשיתי" 3 סיבובים באזור המזנונים...מה לעשות...הטעם...הטעם...
    ואז נזכרתי נזכרתי באומצת 750 הגרם שאכלתי בצהריים...ולא קמתי לסיבוב רביעי...ההופעה החלה...
    להקת רקדניות ורקדנים ומספר זמרות וזמרים  במוזיקה דרום אמריקאית מכל ארצות היבשת..
    מלהיב ומהנה...גם בקבוק "המרלו" שהוזמן עשה את שלו...יין מעולה...בדקתי מהיכן...צ'ילה!  
    זכרתי...בהמשך בכל מקום בו ביקרתי ביבשת ביקשתי יין תוצרת צ'ילה...כיצד נהוג לומר...
    כאשר אתה נהנה הזמן עף...כשעה אחרי חצות חזרנו למלון...למחרת בבוקר חזר הריטואל של
    בוקר האתמול...יופי של ארוחת בוקר והקפה...אוי הקפה...עלינו לרכב לכיוון הצד הברזילאי
    של המפלים. כיוון שהטיסה שלנו לסלבדור דה בהיה אמורה לצאת ב- 16.00 תכנננו לבקר גם בסכר

    איטאיפו ובמפגש הגבולות בצד הברזילאי וקפיצה לפרגוואי לעירה הסמוכה...
    להבדיל מהצד הארגנטינאי הצד הברזילאי נמצא ממול המפלים...מדובר בשביל של 3-4 ק"מ הליכה..

    ובו ניתן לראות ממול את המפלים לכל אורכם ולהתרשם מגודלם ומכמויות המים הנשפכים...

    הנני מודה שהצד הארגנטינאי היה מלהיב יותר...שלא נזכיר שוב את כושרי הירוד...ירוד...

    לאחר קרוב לשעתיים של "גרירת רגליים" סיימנו את המסלול.
    רכב הסעות החזיר אותנו לחניה...קדימה למפגש הגבולות בצד הברזילאי...
    להבדיל משכנתה ארגנטינה שציינה את מפגש שלושת המדינות ב-3 עמודים, עמוד
    בדגל של כל מדינה, הברזילאים העמידו רק עמוד בצבעי דגל ברזיל...וכמובן חנות מזכרות צמודה...

    רכשתי בה ראש אינדיאני מגולף בעץ...ועוד ראש אינדיאני "קטן", בהמשך גרם לי האינדיאני לא

    מעט צרות...הגדול...כמה תמונות למזכרת והמשכנו לסכר איטייפו. סכר איטייפו נבנה על נהר

    פרנה בשנות ה-70 של המאה הקודמת במטרה להפיק חשמל הידרואלקטרי. הוא נבנה על הגבול
    בין שתי המדינות, ברזיל ופראגוואי ובנייתו הושלמה בשנות ה- 80 של המאה שעברה...

    במקום 20 גנרטורים שמספקים 14,000 מגה ואט. מאחורי הסכר נמצא אגם איטייפו בשטח

    מעל 1300 קמ"ר. הסכר מספק לפרגוואי 90% מצריכת החשמל ואת השאר היא מוכרת לברזיל.
    לברזיל מספק סכר 20% מצריכת החשמל. הסכר נבחר בשנת 1994לאחד מפלאי העולם המודרני.

    במקום מגרש חניה ענקי ממנו נכנסים לאולם גדול בו רואים סרט על הפרויקט. מכאן נוסעים לסכר.

    הסיור מאד מעניין מה גם שהוא בחינם...
    פשוט מרשים לראות את כמויות המים הזורמים דרך הטורבינות ואת האגם עצום מימדים.
    לא ראיתי סכר במומדים כאלה עד היום...חזרנו לפוז לארוחת צהריים. כיוון שתכננו המשך
    ביקור בפרגוואי ל"עיר המזרחית" הסתפקנו בפיצה וקולה, נאמר לנו להיזהר,מדובר במחוז של חיזבאללה...
    עברנו את הגשר המפריד ללא שום בעיה (אין מעבר הגבול). זה היה כמו להיכנס לעזה!
    תאמינו לי שהכרתי את עזה היטב...כל העירה שוק אחד גדול...כל שלבך חפץ...במחירים חבל"ז...

    קנינו כמה מזכרות...שילמתי 5 פזו לילדים ששמרו לנו על הרכב וחזרנו למלון בפוז...

    העמסנו את המזוודות והמשכנו לשדה תעופה...בדרך מלאתי דלק ואת הרכב החזרנו ללא בעיות...

    זוכרים את האינדיאני? ההוא שרכשתי במפגש הגבולות בברזיל...לצערי היו לו 2 נוצות שבלטו כמו 2

    פגיונות...לא נותנים לי לעלות אתו למטוס...לא הייתי מוכן לוותר...בסוף הגיע מנהל שדה התעופה...
    הגענו להסדר. האינדיאני יבלה את הטיסה בתא הטייס ויחזר  לי אחרי הנחיתה בסלבדור...וכך היה...

    תם ונשלם הביקור במפלי האיגואסו. חוויה של פעם בחיים...

    דרג את התוכן:

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      נתןפאר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין