כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    עוצמתה של האכזריות

    0 תגובות   יום שבת, 29/9/18, 14:09

    עוצמתה של האכזריות

     

    סיפור נוראי מהשואה שסיפרו לי פעם:
    במחנה הריכוז צופפו מספר יהודים בצריף, כשהם מקבלים רק שתי פרוסות לחם בודדות ביום עבור כל הכלואים באותו הצריף. אחד היהודים אוזר אומץ ומבקש מקצין נאצי מעט תשומת לב. הלחם לא מספיק לנו, הוא אומר, בתקווה לזכות במעט הגינות או אפילו טוב לב, במקום האיום אליו נלקח. ישנם רגעים איומים, כשאחרים נוטלים ממך את אל התקווה, בהם כל מי שיש באפשרותך לפנות אליו אלו אותם האנשים שאחראים על הסיוט הגדול ביותר שחווית מימיך. 

    הקצין הביט בעיניו של היהודי, חייך ואמר לו – אם תעשו כך וכך (מצטער, אינני זוכר מה ביקש), אני מבטיח להוסיף לכם. היהודי שמח על מזלו, וביצע מה שהתבקש. 
    הקצין לא שיקר, ובבוא הערב הוא הגיע לצריף והוסיף לו עוד שני יהודים.
    ''

    לממהרים להיעלב: מעבר לכך שהעלבון מעיד רק על חוסר הרצון להתמודד עם עוצמתה של האכזריות, מה שאני כותב עליו כאן הוא השליטה, האלימות כלפי הקורבן וחוסר הרצון לשחרר אותו לחופשי, ואין זה משנה מהו המחיר. סיפורים שאנו שומעים על הקורבנות, לא אלו היהודים אלא אלו כמו התינוק שאורי ואני צילמנו כאן בתמונה, מזכירים את ההתעמרות הבלתי נסבלת גם ברגעים בהם ישנה בקשה לרחמים. 

    הסיפור הבא צרוב בזיכרוני מהרגע הראשון בו קראתי עליו, הוא על פרה אשר הצליחה להסתיר את העגל שלה מפני החקלאי, ובכך למנוע את לקיחתו. החקלאי לא הבין מדוע חוזרת הפרה בכל יום מהאחו, כשעטיניה ריקים (והרי היו אמורים להכיל חלב למכירה לבני אדם!), עד שגילה שהיא מחביאה באחו עגל שהמליטה.* סיפור דומה מלווה עגל איתו שיחקתי בעצמי בחוות מקלט בוושינגטון, עגל שאימו הצליחה להעביר אל מעבר לגדר ולהצילו. היא בוודאי כבר איננה בחיים, אבל הוא משחק לו בחווה האמריקאית, שנראית כמו גן עדן.
    ''

    "בתוך המכלאה אני רואה פרה. העובדים לא היממו אותה, והיא החליקה ונפלה אל תוך הדם. כעת יצאו העובדים לארוחת צהריים, ועזבו אותה שם. הזמן חולף, פה ושם היא מנסה להיאבק, מטיחה את פרסותיה בדפנות הפלדה של המכלאה. מאחר שזוהי קופסת מתכת סגורה, נשמע צליל חבטה עז, אחר כך משתרר שקט, ואז נשמע צליל חבטה נוסף. פעם אחת היא מצליחה להרים את ראשה ולהתבונן אל מחוץ לקופסה, אבל למראה הגופות התלויות היא שבה וצונחת. אפשר לשמוע את קול הדם המטפטף, ואת קול הרדיו הבוקע מהרמקול. הם משמיעים אלבום של להקת "הדלתות", רצועה אחר רצועה"
    (צ'ארלס פיטרסון, כל יום הוא טרבלינקה)
    ''

    זו הייתה עדות מחו"ל. בארץ, מתגאים אלו שמתגאים בפגיעה בבעלי חיים, יש לנו חוקים נוקשים לאופן בו אנו חותכים את הגרון לבעלי החיים, קוטעים את חייהם והורגים אותם רק בשביל למכור את גופותיהם, כאילו היו מזון. יספרו לכם, המתגאים, שאסור לחסום שור בדישו, ושחיתוך גרונה של הפרה, כשמכונה כבדה הופכת אותה על גבה, הוא מעשה רחום וחנון. ככה נראים הרחומים אשר ביניהם אתם חיים. כך הם מרחמים על החלשים מהם, על ידי חיתוך גרונם ומבט אדיש אל עבר עיניהם הפעורות מאימה.
    ''

    כתבה חדשה מספרת על רעיון חדש על מנת להקל על בעלי החיים הנשחטים - להביא אותם לעולם ללא היכולת לחוש בכאב.
    ** מכורים להרג שאיבדו כל שליטה, אל תטעו לרגע:
    אנשים שרוצים לאכול בשר נקי שייוצר במעבדות הם אנשים שאינם מוכנים לוותר על בשר. אנשים שרוצים לאכול חיות שלא מרגישות כאב הם אנשים שאינם מוכנים לוותר על מעשה ההרג.
    ''

    הביטו היטב בעיניו של העגל הזה, לב מעטר את מצחו ועיניו - עולם שלם מאוחריהן.
    הוא כבר נרצח ובותר לחתיכות. חלקים ממנו נאכלו באיזו ארוחה חסרת משמעות על ידי כמה משפחות, חלקים אחרים נזרקו לפח. אחרי הכל,
    מי בכלל רוצה את העיניים האלו בצלחת שלו?!

    * לכתבה: 

    Mother Cow Hides Newborn Baby To Protect Her From Farmer

    האם גידול בעלי חיים אדישים לכאב יהיה בשורה מוסרית לאוכלי הבשר?

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה