כותרות TheMarker >
    ';

    דברים שרציתי לאמר לָך

    על מה שקורה מסביב

    0

    סיפור אמיתי

    13 תגובות   יום שבת, 6/10/18, 15:48

    כשהתחלתי לכתוב הבנתי שיש בעצם שני סיפורים שמחכים שאכתוב אותם. שניהם קרו לפני הרבה שנים. והחוט המקשר ביניהם, הוא הזמן שחלף.

    ________________________________________________________________________

     

    הסיפור הראשון, קרה לי. בכוונה אני מטשטשת את הפרטים המזהים, אין לי עניין להצביע על האיש, אם הוא יקרא, יתכן שיזהה את עצמו, אבל מבחינתי הסיפור שייך לעבר. הייתי מנהלת פרויקטים מתחילה בחברת מחשוב, והמנהלת שלי, הייתה אשה חזקה ומרשימה, ממנה שאבתי השראה רבה בדרכי המקצועית. באותם הימים התגוררתי בחיפה ונסעתי מידי יום לעבודתי בתל אביב והסביבה. לכן שמחתי מאוד, כשהיא הודיעה לי, שמתחיל פרויקט גדול בצפון בחברה גדולה, והיא חושבת להטיל עלי את המשימה.

     

    ההתחלה הייתה מבטיחה ומוצלחת. מונו צוותים מקרב שתי החברות, תוכנית עבודה אושרה ע"י הלקוח, והתחלנו לעבוד. כבר אז היה זה מחזה שכיח להישאר בעבודה עד שעות מאוחרות בפרוייקטי מחשוב, והיות והייתי מתחילה, ביליתי זמן רב במקום ורציתי מאוד שהפרויקט יצליח.

     

    מנהל הפרויקט שמונה מטעם הלקוח, היה איש מבוגר ממני בשנים רבות, הוא נהג לדבר בשפה וולגרית (או בעברית פשוטה: בגסות), סיפרו לי על עברו צבאי, ואני ניסיתי להימנע מעימותים ולהתמקד בעבודה. מהר מאוד הבנתי, שהפרויקט בכלל לא מעניין את האיש. סירבתי בנימוס להצעות שלו. בשלב מסוים, הרגשתי מאוימת. ערב אחד חזרתי הביתה והעליתי את הכל על הכתב, ושלחתי למנהלת שלי.

     

    למחרת בבוקר היא התקשרה. סיפרה לי שהראתה את המכתב בהנהלה, ושאלה אותי מה הייתי רוצה שיקרה. ביקשתי ממנה, שתחליף אותי באחד מעמיתי, וכך היה. אני חזרתי לפרויקטים בתל אביב. חלפו כמה שנים, עברתי לעבוד בחברה אחרת ויום אחד קיבלתי ממנה טלפון. "חשבתי שתרצי לדעת, היא אמרה, "שתי נשים התלוננו על האיש, והוא פוטר". שמחתי לשמוע זאת.

     

    אבל הסיפור לא נגמר. לפני שלוש שנים, חזרתי ללימודים בטכניון, וראיתי אותו פתאום. הוא שימש כאחראי באחת המעבדות. התחושה לא היתה נוחה, אפילו חששתי ממנו, אבל הייתי חייבת להשלים את המטלה. לשותף שלי ללימודים, הסברתי שעבדתי איתו בעבר, ושאני לא מחבבת את האיש. הוא והשותף שלי, דווקא מצאו שפה משותפת, והתברר שהאיש מתנדב בעמותה המסייעת לילדים מוגבלים.

    ________________________________________________________________________

     

    ב- 1993 פירסם סמי מיכאל את ספרו המצויין ויקטוריה. רבים סבורים כי בספר תיאר מיכאל פרטים אוטוביוגרפים, והספר מתאר בעצם את חייה של אמו. זהו "סיפור פמיניסטי שנכתב מתוך רגש עצום של קרבה אל אותה אישה והערכה אדירה אינסופית כמותה יכול לחוש רק בן לאמו".  אורית פראג (2012).

     

    בספרו של סמי מיכאל מתוארת פגיעה בילדה צעירה בידי קרוב משפחה. תיאור ההתרחשויות בספר יכול להסביר (אולי), את הסיפור השני, שקרה לילדה שהכרתי בעבר, היום אשה בוגרת. היא עזבה את הארץ עוד לפני שמלאו לה 18, ולא שבה.

     

    שמרנו על קשר מכתבים והיא סיפרה לי מעת לעת על חייה. כשהתבגרה מעט, החלה בטיפול פסיכולוגי ובשלב מסוים, שיתפה אותי במה שקרה כשהייתה ילדה צעירה. למרבה הזוועה, התברר שהיא הותקפה בידי קרוב משפחה. אמה לא זו בלבד שלא תמכה בה, אלא האשימה אותה במה שקרה. היא נשרה מהמסגרת הלימודית והצבא החליט לוותר עליה. היא החליטה לעזוב את הארץ ומצאה משרת מטפלת בילדים אצל משפחה יהודית מבוססת בחו"ל. במשך שנים התפרנסה כמטפלת בילדים, לא נישאה ולא הביאה ילדים משלה לעולם. היא לא ניסתה לספר את הסיפור לאיש, מלבדי.

     

    התוקף היום כבן 60. נשוי ולו ילדים בוגרים, במהלך השנים שמעתי עליו מידי פעם. הוא התפרנס מעבודת כפיים וסייע לנזקקים, בכמה הזדמנויות כשדיברו על האיש, אנשים הגדירו אותו כאדם טוב. מה שנודע לי עליו ממנה, לא הסתדר בשום אופן עם דמותו ומעשיו.

    ________________________________________________________________________

     

    כתבתי את הפוסט הזה, בעקבות תגובתו המכוערת של נשיא ארצות הברית טראמפ, שלעג לכריסטין בלייזי-פורד, שהתלוננה כנגד המועמד לבית המשפט העליון, על תקיפה מינית .

     

    ''

    הצילום מ- Ynet.

     

     

    הנשיא צייץ ואמר כי "זו תקופה מסוכנת לגברים בארה"ב".  

    אני לא חושבת כך. הלוואי והיינו יכולים להגיד, שהעולם מסוכן פחות לנשים.

    יש שינוי באווירה הציבורית, וטוב שכך. במיוחד, אי אפשר שלא להתפעל מהסולדיריות הנשית בארה"ב - כאן

     

    השנה גם פרס נובל לשלום (2018), מצביע על כך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/10/18 09:41:

      עצוב ומקומם.
      כל הסיפורים.
      על ההטרדות עצמן,

      על כך שעזבת את הפרויקט בחיפה ועברת לת"א
      כי זה מה שביקשת... במקום לבקש שהאיש יפוטר לאלתר
      ואת תישארי לעבוד בחיפה.
      ברור לי מדוע לא ביקשת את זה. לא רצית "להגזים"...
      זו היה מזמן, תקופה אחרת.
      היה צריך להגיש נגדו תלונה על הטרדה מינית.
      פיטורין זה לא מספיק...
      אבל הרבה מוטרדות לא רוצות להיגרר לבית משפט
      ורוצות רק להניח את העניין מאחוריהן.

      ביחס לטראמפ...
      נו... מה יש לומר, הוא עצמו מטרידן, ועדיין מכהן כנשיא ארה"ב...

      מה אפשר לצפות??

        10/10/18 22:55:
      ניצול החלש לא תם והדרך ארוכה. תודה
        8/10/18 13:33:

      צטט: שטוטית 2018-10-08 00:27:04

      עוד מהפכה התרחשה מהפוליטקלי קורקט ועד הלום. הדורות הבאים כבר לא יסבלו מהטרדות.

      את טועה ובגדול "מה שהיה הוא שיהיה", ובמקום שהמינים נפגשים יווצרו הטרדות.

        8/10/18 11:58:

      רונית שני סיפורים בהם מצטיירים מחד אנשים כתת רמה ערכית ומוסרית, ומאידך אנשים שכל כולם נתינה ולב רגיש. אני מנסה להבין מה טמון בתוכם, קשה להבין אך נדמה לי שיש לי תשובה אך המקום כאן צר מהכיל את הדברים.

      לגבי מה שכתבת על הנשיא טראמפ, הקשי לי לחלוק עליך, ונשאיר את זה כך מבלי להכנס לרוח המחלוקת. אבל המחלוקת כמובן אינה אישית, אלא תפיסת הדברים בפן המחשבתי.

        8/10/18 00:43:
      מסכים עם "תכשיט" - "עצוב שזה כך". גם אני שמעתי סיפור על תקיפה מינית בתוך המשפחה, אך לא כתבתי על כך. כל הכבוד לך, רונית, שהעלית את הרשומה למרשתת. נקווה שההמולה המילולית סביב הנושא, תביא גם לטיפול יותר אינטנסיבי, ולתוצאות - פחות תקיפות. שבוע טוב, עמוס.
        8/10/18 00:27:
      עוד מהפכה התרחשה מהפוליטקלי קורקט ועד הלום. הדורות הבאים כבר לא יסבלו מהטרדות.
        7/10/18 17:55:
      הגופן הפך לקטן בסוף תגובתי - סליחה יקירה ♥
        7/10/18 17:54:

      רונית יקרה לי נשיקה

      מצטרפת לתגובתה של חברתנו אהובה היקרה

      חשתי אלייך הערצה גדולה כשבחרת  לעזוב את מקום העבודה

      ולהתרחק מהטרדותיו של האיש

      עצוב, שזה צריך להגיע לידי כך והמטרידים ממשיכים את חייהם

      ולנהוג בבוטות ובהטרדה כלפי אחרים ( במקרה הזה נשים)

      לגבי הנשיא טרמפ ולכל האנשים שרואים רק צדדים אחרים חיוביים באותו מטרידן

      ומתעלמים מאותם צדדים שליליים מזכיר לי את כל הרוצחים והפושעים למינהם

      שבכלא הם פתאום חוזרים בתשובה, חובשי כיפה 

      בעיניי - זה לא מה שיכפר על מעשיהם הרעים 

      יש משפט כזה " המרחם על רשעים סופו שיתאכזר לרחמנים "

      תודה ששיתפת אותנו, את נהדרת ומקסימה

      * כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים

      שבוע וערב טובים יקירה ♥


      יש לנו דרך ארוכה לעושת. ארוכה ואפשרית
        7/10/18 09:49:

       רונית היקרה,

      נשיקה

       את ראויה להערכה רבה על אופן תגובתך במקום העבודה

       ואין אומרים שיבחו של אדם בפניו- אבל מקצתו אומרים.

       אם כולן היו מתנהגות באופן שאת נהגת - הכל היה נראה אחרת- לטובה כמובן.

       שבוע טוב ובשורות טובות.

       

      בברכה

       

      אהובה.

        6/10/18 21:44:
      עצוב שזה כך... למרות שיש שינוי באוירה... שבוע טוב....
        6/10/18 21:18:

      זר דופק בדלת: מותחן פסיכולוגי עם טוויסט
      מה קורה כשפותחים את הדלת לאדם הלא נכון • רוזמונד פייק חוזרת למותחן פסיכולוגי שיפתיע אתכם - קישור, ממליץ לצפות בסרט

        6/10/18 21:07:
      בעצם קראתי כאן שלושה סיפורים. השבוע ראיתי סרט זר דופק בדלת על אחות בי"ח שהמתינה בביתה לבליינד דייט אך נאנסה ע"י גבר זר שהקדים את המחזר. האחות נקמה באנס כפי שאומרים "את הנקמה מגישים קרה". איני ממליץ לכל אשה שהותקפה לנקום בתוקף ובטוחני שנשים רבות חוששות לחשוף בעיקר מהפן הכלכלי כך שכל עוד התוקף מחזר בגסות הן מוכנות לספוג ולהתעלם. מאידך אולי כיום הנשים יכולות לעשות שיימינג לחרמנים כך שאולי יתרפאו אצל הפרוצות או אצל סארוגייט.