כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך אחר

    פוסט שכולו פוליטיקה חינוכית

    2 תגובות   יום שלישי, 9/10/18, 16:03

    "למה אתה מערבב חינוך עם פוליטיקה?" – אני מכיר את המנטרה השגויה הזאת. חינוך הוא עניין ציבורי, וככזה הוא פוליטי. לאחרונה הוא מלא "פוליטיקה גסה" – הרבה יותר מבעבר.

     

    בראש מערכת החינוך העמיד ראש הממשלה – ראש וראשון במלאכי החבלה – את הפוליטיקאי נפתלי בנט מנהיג המפלגה הקיצונית "הבית היהודי". בנט מביא לחינוך את השנאה, הלאומנות, המלחמה, הקרבת הנפש, קידוש השכול, ההדתה והרבה מאד דמגוגיה, שבהדרגה-נחושה חודרים לנפשם של תלמידינו. אבל הם חודרים עמוק גם לנפשם של מורינו, שאיבדו את יכולת ההתנגדות שלהם אל מול "העולם כולו נגדנו" וערכי הפשיזם (היום כבר תואר כבוד. שכחנו!) המנשבים עליהם מכל עבר ובכל עת.


    בנט אינו פועל בחלל ריק כמובן. ראש הממשלה, בגיבוי אמריקאי, מוביל אווירה לוחמנית לא רק כלפי אויבים מוצהרים, אלא גם כלפי מדינות שהיו בעבר בשר מבשרנו: הגרעין הדמוקרטי של מדינות אירופה. תחת כנפיו מחרחרות-הריב של נתניהו שוכן לו בבטחה השר בנט, ועושה בחינוך כרצונו. רוחות המלחמה סביבנו הן עזות מאד, ולהן בדיוק זקוק השר בכדי לקדם את מאווייו לכיבוש ודיכוי. חס ושלום שמישהו יזכיר שלום; זה לא שייך אצלם לאג'נדה כלל ועיקר.


    מה דרוש במציאות הזאת למי שעדיין מבקש לילדיו חינוך שפוי? להרחיק את בתי הספר ככל האפשר מהישג ידו של משרד החינוך והשר בנט. לגבי הדתיים זה כנראה מאוחר מדי.  כאן אנחנו חוזרים לדיון הכל-כך חשוב על אוטונומיה.


    אנחנו מדברים הרבה על אוטונומיה פדגוגית, כלומר: על הסמכות של בתי הספר לקבוע לעצמם ולקהילתם את תכני הלימוד, דרך הלימוד ושיטות ההערכה. האוטונומיה החינוכית בישראל היא מהנמוכות בעולם, ועכשיו זו קביעה "מדעית" שנתוניה הוצגו לפנינו בגרף של ה-OECD.


    אלא שאל האוטונומיה הפדגוגית מצטרף עתה צורך דוחק מאד-מאד נוסף – להרחיק את ילדינו מהשפעתו החינוכית-ערכית המזיקה של השר. אנחנו נתונים במאבק דרמטי, שקשה להגזים בתיאורו בשאלה "מי יעצב את דמותם של הילדים?" – בנט, או ציבור ההורים שאינו רוצה "למסור את הנפש", כפי שאמר שר החינוך, של בניו ובנותיו.


    השר נועץ בתלמידים את ציפורניו, והתגובה הציבורית היא קלושה וחלושה. בכדי להרחיק את בתי הספר ממשרד החינוך וממוטת-כנפיו של השר צריך לבטל את הבחינות הסטנדרטיות – הבגרות והמיצ"ב – ולהפסיק לשתף פעולה עם גודש מקצועות החובה השבועיים שמעוותים את המושג "למידה".


    הזמנים הם קשים וזה לא עומד להשתנות. על כל אחת ואחד מאתנו חובת ההוכחה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/10/18 20:21:
      מסכימה עם כל מילה. למרבה האימה רוב ההורים מפקידים את ילדיהם במערכת ולא רוצים להתעסק אתה. רבים מאמינים ש'ערכים יהודיים' הם דבר חיובי ואינם מבחינים כלל בפשיזציה.. באינדוקטרינציה... מ פ ח י ד !
        10/10/18 18:34:
      החינוך בבתי הספר נתון להיררכיות שונות בארצות שונות. ככל שההיררכיה האחראית היא ציבורית-של קהל ההורים, כך נתון בידיה החופש לקבוע את האופי של מוסדות החינוך. ככל שישנה שליטה של מערכות המדינה על מוסדות החינוך, נעלמת ההשפעה הציבורית-הורית, ושולטים בבתי הספר האידיאות של המשטר הקיים במדינה. אין זה פשוט להחליף את השליטה על החינוך. אינני מאמינה כי אנחנו נזכה לראות זאת. במדינה וותיקה, רחוקה מאיומי מלחמה , השינויים אפשריים ושכיחים.

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין