כותרות TheMarker >
    ';

    ניצנוצים

    ניצנוצי מחשבות במציאות הזויה

    0

    כיצד חליתי בסרטן תל השומר והחלמתי ממנו תוך שתי דקות שלמות

    1 תגובות   יום שישי , 12/10/18, 18:56

    כיצד חליתי בסרטן תל השומר והחלמתי ממנו תוך שתי דקות שלמות

    (או: אנטי-היגיינה כדרך חיים)

     

     

    האחות האחראית במחלקה הגריאטרית (פנימית ט') שחררה אותי אתמול, וקראה באזני את הנחיות כתב השחרור.

    בהנחיה השלישית (או הרביעית) הומלץ לי לקיים קשר מתמיד עם האונקלוג המטפל בי. לשאלתי איזה סוג סרטן התגלה בי לפתע בצהרי יום, הסמיקה האחות, ביקשה את סליחתי על עירוב של מסמכי השחרור שלי עם אלה של חולה סופני, ורצה לארגן את החומר מחדש.

     

    טעות, לעולם חוזרת, ואולי תמיד במחלקה הגריאטרית הזו. או אולי, כפי שיובן בהמשך, זו המצאה מקומית מופלאה המאגדת ביעילות - סופניים עם גריאטריים ועם לא מועילים אחרים לחברה?

     

    סיפורי אינו העתק טיוטה לא מוצלחת למחזה אבסורד של ז'אן אנווי או של חנוך לווין. זו בס"ה עדות משוחדת של מי, שבסוף דרכו, הידפק על שער המוסד הרפואי המהולל בתל השומר כדי לקבל עזרה.

     

    רופא מיומן ואדיב במיוחד במחלקת המיון, ערך לי בדיקות ממצות מקיפות וקפדניות. הסיכום: מצבי  (תפקוד לב-ריאה) מחייב אשפוז והוא ארגן לי, לקראת ההמתנה הממושכת הצפויה, מיטה במיון.

     

    מנהל המיון סבר לתומו שאיני אלא חפץ משומש. קרע, פתח בכוח את הוילון לפינתי, ללא גם מילה מיותרת אחת, וברוב גבריות, צירף את מיטתי למסדרון ולאפסנאות. כדי לסלק את המטרד, חמקתי לי למדשאה המטופחת שבכניסה, שם התפרקדתי בחומן של הקרניים השוקעות. כאשר כל העת לא חדלה להציק לי המחשבה - כיצד אני, שזמני שאול , התגלגלתי  לבין אלה שזמנם עדין דולף להם בין אצבעותיהם.

     

    לאחר כארבע שעות וסלולארי שתקן, חזרתי לבדוק בדראפט של הליגה למחלקות פנימיות אם מחלקה פנימית כלשהי מעוניינת בי, הנבחרות לא חדלו להיאבק נגדי. אך הפתעה! חולה אחר שוכב במקומי, וחפצי - אינם. מנהל המחלקה בקול רך ומסוקס הודיע לי שאין לי מקום, ומוטב שאסתלק מיד דרך הביטחון, ששם אקבל את חפצי. בעודנו משוחחים מעדנות צלצל הסלולארי שלי ומנהל הביטחון שאל למקומי והביא לי את חפצי.

     

    מאחר ואיש לא ידע מתי ואם המסולק יתקבל למחלקה פנימית כלשהי, ומשום שתש כוחי וכמהתי למיטה, הרמתי את קולי. מייד הופיע עובד שהסיע את המטרד הסביבתי למחלקה הגריאטרית.

     

    וכאן נפרש המחזה!

     

    הוכנסתי למחלקה שסימנה אנטי-היגיינה מופגנת. החל בשירותים לא מטופלים (בלשון מאד מאד נקייה), דרך סלי הפסולת הגדושים מתחת לכיורים, שתכנם גולש בהתמדה החוצה, וגמור בחדר מיוחד לפסולת של תיונים, שקיות קפה וכוסות משומשים, המפוזרים בנון שלנטיות לאורכו ולרוחבו של כל האתר, בואך לכניסה למעליות.

     

    בבוקר הופיע מתמחה ליטול ממני דם; הפניתי את תשומת ליבו שהוא דורך על פדים ועל מזרקים משומשים. הוא סיים את המטלה לשמה הגיע, וסילק בהיחבא ובביישנות בתולית את הפדים הזרוקים.

     

    מהרופאה האחראית, שהגיעה מאוחר יותר לביקור, ביקשתי לנטוש מייד את המחלקה האנטי היגיינית הזאת. לבקשתה, הסברתי לה שנשלחתי למוסד הזה כדי לנסות לנתק את מעגל הקסמים הטיפולי שלי, המתגבר את עצמו באי תפקוד לב-ריאה. אנטי היגיינה מופגנת – לא נכללה בתפריט. הרופאה השנונה הסבירה לי שבין שלוש קטגוריות חברתיות, אני נמנה על מי שאינו מועיל לקהילה. טיפול בי יגזול משאבים ממי שעדיף עלי[1], וע"כ היא משחררת אותי מייד לדרכי. הרי אני כבן 79 שנים וטרם נוריתי במילים כה מגולגלות וכה מושחזות היוצאות מפיה של רופאה, כלפי מי שאתו ערכה הכרות רק שלוש דקות קודם לכן.


    סוף דבר: במחלקה האנטי-היגיינית הזאת, אל מול האחות האחראית, חליתי בסרטן ממנו החלמתי בדקותיים.

    בדרכי לשחרור הותרתי את מסמכי המחלה של "בית החולים תל השומר" בפח הגדוש שמתחת לכיור. משום מה סירבתי להאמין שהם קשורים אלי, או שיש בהם גם קמצוץ של אמינות.

    או אולי חליתי בסרטן אנטי היגייני?

     

                                                                                                                                                   

    נ.ב.

    כל העדויות המצולמות סולקו והושמדו ע"י הצנזורה של "Yes Minister" בתירוץ שהציבור כועס אם מעמתים אותו עם אמיתות מרגיזות.


    [1] השכלה: מהנדס אווירונאוטי, ד"ר לפילוסופיה (אוניברסיטת חיפה), התמחות בנושאי בקרה ורציונאליות של חברה.

      ניהול בעבר של פרויקטים גדולים בקדמת הטכנולוגיה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/10/18 11:56:

      הסיפור שלך העציב אותי, למרות ששמחתי בשבילך שטיפלת בו ובבית החולים עם הרבה הומור.

      אמא שלי חוששת ממש מבית החולים, היא אומרת לנו בשיא הרצינות, שהורגים שם את הקשישים. ולא, לא השתבשה עליה דעתה, להיפך. היא מעורה טוב מכולנו באקטואליה, ובגיל 84 היא חדה כתער. 

      מניסיון אישי, בפעם הבאה עדיף בית חולים מאיר בכפר סבא, נראה קצת מוזנח, אבל עדיין עובדים בו בני אדם ולא רובוטים.

      הרבה בריאות!

       

      ארכיון

      פרופיל

      דוד פלד, David Peled
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין