כותרות TheMarker >
    ';

    נפש ונשמה בקולנוע - בקורת ופרשנות

    על החיפוש שהרבה מאיתנו נמצאים בו היום

    תגובות (3)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      16/10/18 11:11:
    קראתי את דברי הביקורת בהנאה. הצלחת לשכנע כי כדאי לראות את הסרט.
      15/10/18 20:17:
    ביקורת ופרשנות נהדרת ומזמינה לראות את הסרט .תודה חבל שקשה לי לצאת לראות סרט...
      15/10/18 19:09:

    *

     

    כתבת יפה, אהבתי. עושה חשק לראות.

     

    כדאי שתוריד את תיבת התגובות למטה מהפוסט כפי שצריך להיות. יש הסבר על כך בקהילת תמיכה תוכל לבקש שם גם עזרה.

    0

    אל דאגה, הוא לא יגיע רחוק ברגל

    3 תגובות   יום ראשון, 14/10/18, 17:13

    ''

     

    סרטו החדש של גאס ואן סנט  ("איידהו שלי", "סיפורו של וויל האנטינג"), הוא דרמה קומית המבוססת על ספר זיכרונותיו של הקריקטוריסט האמריקאי ג'ון קאלאהאן (1951-2010). ואן סנט הוא גם מי עיבד את הספר לתסריט. הקריקטורות של קאלאהאן, איש שהיה התגלמות האנטי פוליטיקלי-קורקט, נחשבו לעתים קרובות לטאבו. ההומור שלו היה שחור, אמיתי ומצחיק עד דמעות, והסרט משלב בתוכו חלק מהטובות ביותר שבהן. הקריקטורות, וכמו שמנסה במידה מסוימת לעשות הסרט, בהצלחה מעט פחותה יותר, מספרים איזו אמת בוטה על החיים החברתיים והאנושיים, בצורה מקאברית אבל מלאת חום אנושי. זה תענוג. מי שרוצה לצחוק צחוק טוב, ישמח ללכת לראות את הסרט הזה; והוא מתאים בוודאי לכל מי שישמח להשתחרר ולצחוק על כך שהוא לא תמיד מי יודע מה, ולא תמיד מבין הכל בחיים.

     

    הסרט מתאר אחורה וקדימה אפיזודות שונות מחייו של הגיבור (בגילומו של חואקין פיניקס הנהדר), שבגיל 21 עבר תאונת דרכים בלוס אנג'לס לאחר שתייה מופרזת, נשאר נכה כמעט לחלוטין, ועד גיל 27 עשה דרך מעניינת שהפכה אותו גם לגמול מהתמכרות לאלכוהול, וגם לקריקטוריסט וקומיקאי נודע. הסרט מלא הפתעות קולנועיות ומבריקות, רוויות עסיסיות, למרות שכשלם הוא בסופו של דבר עמום במקצת ובינוני. יש לו לפעמים קומפוזיציה וריתמוס חיוניים ומעניינים להדהים.

     

    עושה רושם שלואן סנט מראש לא היו יומרות גדולות מדי, והסרט הוא סרט שנעשה קצת כבלאחר יד, וחבל; אבל זה הופך אותו למתאים לקהל גדול מאוד. על כל פנים הוא רצוף ברגעים מזהירים שבהם חושף ואן סנט את הצביעות והקטנוניות האנושיות בדרך חומלת ואוהבת, ומתוך מבט לא שיפוטי בעליל בצרכים ומדווים אנושיים: חרדה, הרגעה (בשתייה או באמצעים אחרים), ידידות, דיכאון, מין, שקרים והתמכרות.

     

    התמות המרכזיות בסרט הן התמודדות עם רחמים עצמיים ועם זעם, כגישה לעולם שהיא גישה מוגבלת ומגבילה, לא פחות מנכות פיזית. הוא מנסה להגיד שדווקא נכות ומשבר עשויים לשחרר בן אדם לחופשי; שניים המפתחות שהוא מציע, בדרכו הטראגית והמאוד מצחיקה, הם ראיית עצמנו כמגוחכים ביותר, אבל בעת ובעונה אחת גם אולי נהדרים, עמוקים ומוצלחים (במה שאנחנו מוצלחים בו), והאפשרות לסליחה והתנצלות עמוקות בפני עצמנו ובפני העולם, כתנאי לשמחת חיים אמיתית ולשלווה בריאה.

     

    "אל דאגה, הוא לא יגיע רחוק ברגל" הוא סרט 'הוליוודי' ביסודו של דבר, אבל כדאי לצפות בו כי הוא באמת מעניק לנו מבט על מה שעשוי לקרות אם נוכל לצחוק (כמעט) על הכל, ואם נוכל לסלוח (כמעט) לכל העולם, באופן עמוק.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      דניאל ת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין