הנה אירוע כזה, שקרה לי לפני ימים מספר. בשעות הערב המוקדמות מצלצל בדלתנו גבר צעיר לא מוכר ומבקש לדבר איתנו. לפני יומיים, אומר האיש, אשתי פגעה במכונית אדומה, שחנתה בחנייה שלכם. אני מתנצל ומבקש לשלם את הנזק שהיא גרמה. ישבנו בסלון אשתי ואני ולקח לנו דקה ארוכה עד שנשימתנו חזרה לפעול: עומד לפנינו אדם, שגרם נזק למכונית שחנתה בחנייה הפרטית שלנו ומבקש לשלם את הנזק, שגרם לנו. בישראל של ימינו - זה אירוע חריג, כמעט בלתי אפשרי. בכל יום נשרטות מכוניות חונות ופתק עם פרטי הפוגע, שמוכנס אל מתחת לאחד המגבים הוא לא רק חריג - הוא נשכח מזמן. אין כיום דבר כזה בישראל. השגרה היא, שאתה חוזר למכונית, מוצא פגיעה בה, נוסע למוסך פחחות, כאשר זמנך הפנוי מאפשר זאת, משלם והולך הביתה. מקובל בין הישראלים של היום לצבור כמה פגיעות כאלה - מה שנקרא בישראל "לאסוף פחחות", לנסוע פעם בכמה זמן אל מוסך לשם תיקון הנזקים או להמתין עד למועד מכירת המכונית לשם קניית מכונית חדשה, ולהשתדל לדפוק את הקונה המיועד בכדי למכור את המכונית עם פגיעות הפחחות שישנן והוא יישלם את מחירן. כך נהוג כיום.

אז אשתי ואני נדהמנו, שאלנו את האיש מי הוא - והסתבר שהוא שכן חדש שלא היכרנו. כיבדנו אותו בקפה, תופינים ושתייה קרה. הסתבר שהמכונית הפגועה היא של בת שלנו, שאמרה לנו, שהיא ראתה את הפגיעה אך לא מצאה שום פתק עם פרטים אישיים, כפי שנהוג בישראל. אני שאלתי את האיש אם הוא שוויצרי ולא ישראלי. צחקנו. בתנו החליפה בטלפון פרטים אישיים עם השכן שלנו החדש וכאשר המכונית תוקנה, הוא שילם את מחיר התיקון.

בכל ארץ תרבותית האירוע הזה הוא אירוע שגרתי עד בנלי וכמעט לא מתייחסים אליו. רק בישראל מה שהגון - לא מקובל ומהווה חריגה מן השגרה הנכלולית הישראלית.