כותרות TheMarker >
    ';

    אברהם אלישע מאמרים

    אברהם אלישע
    יצירה בתכשיטים

    חוקר אוצרות ופולחנים בתרבויות עתיקות, מרצה, כותב ספרים ומאמרים.

    זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל.

    למה גדול הקיסרים הנוצריים שרלמן נקרא דוד? ומה משמעות תמונות דוד, שלמה, חזקיהו, ישעיהו והחושן העברי בכתר ממלכתו? / חלק א'

    0 תגובות   יום שבת, 20/10/18, 11:21

    אברהם אלישע

     

    למה גדול הקיסרים הנוצריים שרלמן נקרא דוד

    למה מופיעה בכתר ממלכתו צורת החושן של הכהן הגדול העברי

    ומה משמעות תמונות דוד, שלמה, חזקיהו וישעיהו אשר עליו1

     

    וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר (משלי, כ"ה/2)


    חלק א' (למעבר לצפייה במאמר השלם [כולל תמונותיו] לחץ כאן)

    ''

    __________

    1. הדמויות מצוירות באמייל ושמותיהן מעל. בחזית הכתר חיקוי חושן הכהן הגדול העברי.

    החושן הוא כלי קדוש ובלעדי בו ניתן "לשאול באלוהים", וכן כלי שבלעדיו אין הפולחן במקדש יכול להתקיים.

    בקשת החזיתית מוצגים ארבעה טורי האבן של החושן. על פי המקרא האבן הראשונה בטור העליון ומימין היא האודם. כאן אבן האודם נמצאת ראשונה, אך משמאל. זוהי שגיאה שחזרו עליה הרבה מחברים לאורך ההיסטוריה והיא נובעת מרצף הטקסט הלא-עברי הנכתב משמאל לימין. בכלי שהוא תבנית מקודשת - הנוגעת גם לארכיטקטורה הטקסטואלית - הדיוק בפרטי הסדר והמיקום הוא דומיננטי וחלק מן התוכן המקורי, במיוחד לכזה שעוצב על-פי צו אלוהי. ליקוי זה נמצא עדיין בכתר, למרות שחלפו מזמן עיצובו יותר מאלף שנה. ובאשר לפנינים: פנינים אינן אבן והן גם לא מופיעות בחושן המקראי. נראה לי שהוספו לכאן בהשראת הכתוב בברית החדשה על "שערי פנינים" (חזון יוחנן כ"א/21) - ופאות הכתר הקשוּתות הן ממילא כשערים. ראו להלן סמליות המספר 8 כארכיטיפ גאולי.

     

    *

    בין היסטוריה של מילים לבין מַצגים חזותיים

    לדמות שרלמן (קרל הגדול, 814-742) קיסר "האימפריה הרומית הקדושה" נרקמו אגדות רבות, רובן ממאות שנים אחרי מותו. פרקי ההיסטוריה של התקופה נשענים על בסיס מפוקפק ונתון לויכוח. לא כן ניתן לומר ולהחיל כזאת על הכתר, שהוא נכס חומרי העמיד בפני פגעי הזמן. הכתר טעון בעוצמה סמלית המקרינה מניפסטציה המספרת את עצמה בעיני רואיה ומשקפת תודעה שהיא מעבר לזמן בני התקופה, למרות שעברו מאז יותר מ-1,000 שנים. קשר מיוחד נודע לקיסר ולצאצאיו, הם השושלת הקרולינגית, אשר בתודעה ההיסטורית היה לה יחס מיוחד ליהודים. ימי מלכותם של שרלמן וצאצאיו נחשבו כ"תור הזהב" של יהודי צרפת ואשכנז1.

    התייחסותנו הרחבה לנושא נובעת משלושה נימוקים: האחד, על שום מקומו של שרלמן כדמות כריזמטית מעצבת וכמפיץ ומעצים את האתוס הדוידי העברי ומופלאותו בהיסטוריה. השני, על שום שדוד ודמויות המופת המופיעות איתו בכתר הן המעיין המחיה שבלעדיו לא יכלה הייתה הנצרות להיות אותה נצרות. השלישי, על שום שהכתר כתכשיט-על ומרשים ניתן, בניתוח רעיוני, להגדירו כאוצר תרבות. הוא בנוי כקומפוזיציה בשִפעה אקספרסיבית סימבולית מלאת דמיון חזותי - גם אמנותי-אסתטי - המדבר אל הרגש והאינטלקט, אך בעיקר אל הרגש הדתי המשווה לו תדמית איקונוגרפית טעונה בסמליות משיחית כאילו במלך מלכי ירושלים מדובר. כך הופך הכתר מושא מופתי לחיקוי הפורץ דרך לעיצובם של כתרי המלכים שבאו בעקבותיו כמורשת, כמו זו שבאה לביטוי בתכשיטי הרֶגַלְיָה של רודולף ה-2. ראו מאמר מיוחד.  

    כדי לחוש מקרוב את האתרים, האוצרות וסיפורי הימים ההם ביקרנו במקומות הרלוונטיים באאכן - עירו של שרלמן, ברומא, ברוונה, בפראג ובוינה.

    __________

    1. על דמותו האגדית של שרלמן, על הזהות הרוחנית בין אישיותו לזו של המלך דוד, וכן על יחסו המיוחד ליהודים - ראה הרצאה וביבליוגרפיה מקיפה במאמרו של פרופ' אריה גראבויס ב"תרביץ" ל"ג, תשכ"ז. וכן איינהרד, חיי קרל הגדול, ‏תרגום, מבוא והערות: פרופ' יצחק חן, האוניברסיטה הפתוחה, 2005‎‏. איינהרד (Einhard, 840-770) היה מזכירו הקרוב של שרלמן. חיבורו Vita Karoli Magni מהדהד מהאותנטיות ומהמרחב הספרותי של הימים ההם. לאחר מות שרלמן היה איינהרד האדם היחיד מבין אנשי חצרו שלא הודח מתפקידו ונשאר לשרת גם את בנו לואי החסיד.

     

    *

    פריצתו של דוד בעולם

    העברת דמותו לכתר כמחוללת טרנספורמציה המעבירה סמליות הכתר, השלטון, מקטגוריה של חולין לקטגוריה של קדושה

    אם אמרנו שמדובר בכתר בעל המבעים הטיפולוגיים-סמליים המובהק ביותר מכל כתר אחר, ננסה עתה לבחון במה הדברים באים לידי ביטוי:

    אם מבקש הקורא להשקיף על ההיסטוריה ולתפוס באיזה פונקציות, עוצמות וממדים של מונחי דת ותאולוגיה, משיחיות, פילוסופיה, פסיכולוגיה, אמונה, אמנות, שלטון, השפעה, מרחבים גאוגרפיים ותרבות אדם, מציבים ומתייחסים לדמותו של דוד מלך ישראל - יתבונן בכתר, שהתמונות אשר עליו מלמדות על המשתמע ממיקומן יותר מאלפי מילים. ולא רק דמות דוד, אלא גם דמות בנו שלמה, דמות המלך חזקיהו - מזרע בית דוד - שכשמו התאופורי ובקנאותו לאמונה עקר את פולחן האלילים ואף מרד נגד אשור ולחם בפלשתים ולידו הנביא ישעיה הגדול. כולן דמויות אקטיביסטיות שניכרו בפועלן ומהוות מודל לחיקוי. כך היה שרלמן בפועלו. לדוגמה: בעת שכוחותיו פעלו במאה ה-8 בפירנצה - שחררו העיר מפסלי האלילים.

    הנסיך מיכאל של יוון, בספרו על תכשיטי כתר1 (Regalia), כותב:

    הכתרתו של שרלמן יכולה להיקרא השיא, אבי אבותיהן של כל ההכתרות האירופאיות [...] כתרו, נודע כנעלה מכל הכתרים באותן מאות, ובו תמצית הסימבוליזם המיסטי הנערץ מימי-הביניים. הכתר מעוצב בצורת שמונה פאות, המזכירות את חומות רומא [...] והוא מיוחד במינו מכל כתרי אירופה [...] הוא אף מחקה את חושן הכהן הגדול של ישראל.

    וכאן ארבע דמויות מאירות אלה - כאבות-טיפוס על מאפייניהם - מלכדת ומגלמת אותן הנצרות בכתרו ובאישיותו של גדול המלכים והמצביאים שלה. ייחודן שהן מושכות למקור שורשן, בכך האצלה על האיש האמור להתעטר בדמותם בחלקו "העליון" של גופו, תרתי משמע - במיוחד כאשר הוא מזדהה עם שמות הדמויות. בכך מנכיח את דמותם על ראשו כמושך לעצמו קרינת מאפייניהם, סגולתם וסמכותם המלווה בהשראה את רעיונותיו, לכוון ולהנחות מעשיו.

    __________

    1.Prince Michael of Greece, Crown Jewels, Crescent Books, New York, 1983,  p.8.

     

    *

    ''

    ''

    *

    לדמותו של שרלמן 

    ועל כוחה המעצים של פרה-פיגורציה

    ברוח מושגי הסמלה אלה נוכל להתבונן באישיותו הכריזמטית של שרלמן, מגדולי השליטים, אשר היא עצמה הפכה לאישיות ארכיטיפית, ואשר לה לא מעט אטריבוטים מזהים. כותב עליו חוקר התרבויות קנט קלארק1:

    הדעה הנפוצה, האומרת שהוא הציל את הציויליזציה אינה כה מוטעית. שרל הגדול [שרלמן] הוא האישיות הפועלת הראשונה שהופיעה מתוך האפלה אשר שררה מאז נפילת העולם הרומאי. קיסר זה, שהשכלתו היתה דלה אך חכמתו מרובה, ידע להיעזר ביועצים חכמים מכל אתר. אלקאוין האנגלי התפרסם במיוחד. בהשפעת יועציו אימץ שרלמן את תפיסת המלוכה המקראית. השם משיח שנתיחד לדוד והפך סמל לחזון הגאולה2, היה קסום ומלהיב. התנ"ך הפך לחוקת יסוד של הממלכה. הפראנקים תוארו כ"עם נבחר", מעין מהדורה חדשה של עם ישראל ושרלמן זוהה עם דוד המלך, בחוגי החצר כינוהו דוד3. (ההדגשות שלי).

    שרלמן נודע באהבתו לאמנות ולהיותו מלך אדוק בדתו. מעמדה זו ברור שכל עשייה אדריכלית ואמנותית שיְקַדֵּם תהיה להאדרת האמונה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעיצוב כתר השלטון של קיסר נוצרי החייב לשרת בהקפדה את הדוׂגְמה הנוצרית. וכאן, מיקום הדמויות בכתר הקיסר הריהו כהנכחה המקרינה את אישיות הדמויות המקראיות היהודיות, בהתלבשותן הנוצרית כמובן. קרי מבטא העברת נושא הכתר כקיסר, מקטגוריה של חולין לקטגוריה של קדושה. בכך העצמה תאוקרטית - שמטבעה הנוצרי תאיר תמיד את נושאה כמבשר גאולי ומושיע דוידי.

    ד"ר הסקל4 כותב:

    כי האדם קודם כול מרגיש ומדמיין את המציאות על פי דומוּת שהוא מוצא בה. מה שהוא רואה לנגד עיניו מזכיר לו מיד ומנכיח דברים רבים אחרים [...] הוא חווה את המציאות כ'מטפורית', כדומה למשהו אחר. זהות זו אומרת כי הנוכח הוא גילום של דברים נוספים הדומים וקרובים אליו. הנוכח אינו נפרד מיסודות אחרים הקשורים בו. קליטה ועיבוד מחשבתי של כל פרט במציאות כרוכה באופן מיידי בחיבור ובהשוואה מחברת.

    הנכחת הדמויות על שמותיהן באה להציג את זהותן ואת השפעתן. לאמור, את האישיות העומדת מאחורי כל דמות. המילה אישיות בלע"ז מקורה מהלטינית (Persona) פרסונה שפירושה מסכה. המילה נגזרת מפר-סונו Per-Sono - כלומר "להישמע לדרך", או "להוליך את הקול". המסכה, בתיאטרון היווני הקלאסי הקדום, היא כלי המעצב זהות האישיות הפועלת. דרך המסכה נשמע קולו נותן החיים והאופי של השחקן על הבימה.

    הנצרות ביקשה להקרין עידן של אור חדש, אור וגם שלטון. ואם מצג זה של דמויות מופיע על כתר קיסר האימפריה הגדולה, משמע שזה ענה על צורך; והצורך - מניפסטציה מייצגת על "חוקת האימפריה", אך מובעת בצורה חזותית, בתמונות טיפולוגיות המובנות ומקודשות על הכל.

    הנכחת אישיותם של מלכי ירושלים מעניקה מהודם קדושה לראש השלטון ולמרחבו האימפריאלי. הנכחה זו בכתר חותמת עם דמות ישו הנוספת אשר עליו בחותם "אימפריה קדושה". אלא שכל זאת תחת הצלב, וכיצד הדברים מתיישבים?

    אחד מן הכלים להבנת החשיבה הנוצרית ולהתייחסותה זו הוא המונח "פרה-פיגורציה" (פרה=לפני, פיגורציה=דמות), ובמושג לשוני חַלופי טיפולוגיה. מושגים אלו בתאולוגיה הנוצרית מתארים דמויות וסיפורים מהתנ"ך העברי המושלכים כאלגוריות על דמויות ואירועים שיתגלמו בעתיד בברית החדשה.5

    דוד מכונה בפי הנוצרים "אבי האלוהים". ישו מצהיר שהוא מזרעו.

    שלמה הוא ה"בן האלוהי" שנבחר לבנות את המקדש בירושלים. המלך חזקיהו הצטיין באדיקותו, בניצחונו ובבִיעור העבודה הזרה והפולחן שמחוץ למקדש. ישעיה גדול הנביאים שחזה על "חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי" (ישעיה י"א/1) וכן, כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם. לם רבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת יְ-הוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת (ישעיה ט'/5-6) - דימויים מקראיים אשר הנצרות רואה בהם פרה-פיגורציה, דימויים שיתגלמו בישו או בדמויות אחרות בברית החדשה. אמנם כבר הזכרנו ששרלמן עצמו לא הוכתר כקיסר בכתר זה אלא יורשיו, אך בדיעבד משליכה ומצטיירת סמליות כתרו על אפיוני מלכותו ותושביה כחיים בארץ הקודש.

    *

    להיות דוד

    - משיחה מלווה בצליחת רוח האל והפיכת המשוח לאדם אחר

    בנוסף להשפעה ממפעלותיו של יוסטיניאנוס עלינו להתייחס לטקס משיחתם של המלכים הנוצרים. אין זו אמירה אינפורמטיבית בעלמא, אלא זהו חלק מהתוכן הטקסטואלי של ההכתרה כאשר המכתיר, המושח, משתמש במילים בעלות ההשפעה האנלוגית: "אני מושח אותך כמו ששמואל משח את דוד". לאמירה טקסית זו משמעות מיסטית ומאגית. בשם דוד מובנית האידיאה של מלך אשר נבחר ונמשח לא על ידי אנשים ואפילו בניגוד להשגתו של כהן ונביא כמו שמואל. דוד נבחר על ידי האל עצמו (קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא, שמואל א' ט"ז/12). זהו טקס מעבר שבעקבותיו אמורה רוח הקודש לצלוח על המשוח ובעקבותיה נהפך הוא לאדם אחר בעל כוחות שיפוט על-אנושיים. לא בכדי נקרא טקס ההכתרה בשם התקדשות (Sacre) בצרפתית. גם תכשיטי הרֶגָלְיָה נחשבו למקודשים.

    *

    שרלמן כדוד - "השם הוא שם וגם אות לבאות"

    - "שמות ונשמות מושגים קרובים" - מה זה נוגע לכאן?

    בהשפעת יועציו אימץ שרלמן את תפיסת המלוכה המקראית המצביעה על שליחות אלוהית וקרא לעצמו בשם דוד6, בשם זה נקרא בחוג מקורביו. כך אכן מבקש שרלמן לגלם בשמו דוד כיונק את מעמדו וסמכותו ממקור אלוהי. אימוץ טיפולוגי של השם דודומעשיו הממלכתיים מזהה אותו כנושא חותם ה"דוידיות", על כל המאפיינים שבו - מכאן שקדושה אלוהית מלווה אותו. הוא כהן שבכתרו מבנה החושן ואבניו וגם גיבור צבאי - גיבור מנצח. וכדוד שהיה "נגיד"7 והעם כעמו של דוד, מהדורה חדשה של "בני ישראל" - "העם הנבחר". האמונה בנצרות היא המפתח לישועה. שרלמן כ"דוד" הופך לאישיות המושכת לעצמה - מכוח רעיון הפרה-פיגורציה - כל התייחסות מקראית אליה, בכלל זה לגליזציה להתפשטות שלטונית ובצדה חזון לגאולה עתידית8. מעמד נושא הכתר כמשיח אלוהים מעניק לו ולזרעו, בנוסף לרצף השלטוני, גם חסינות עולם והגנה שאין לשללה מהם בציווי אלוהי שאין להפר אותו.

    זו מביאה למסקנה ולהסכמה שעולם המתקיימת בו הגמוניה דתית, מקבל בהכנעה ובהשלמה כל מרות שלטונית הפועלת מרוח הקדושה - הנסוכה עליו ומטילה חרם על פגיעה באדם שרוח האל שוכנת בו ובזרעו.

    __________

    1. קנט קלארק, ציוויליזציה, מסדה, 1979, ע' 40 ואילך.

    2. טיפולוגיה שנוכסה מרוח הכתוב המקראי: מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם (שמואל ב' כ"ב/51).

    3. ר' גם: אברהם אלישע, אבן יעקב בכסא המלכות הבריטי, מודעות, פברואר 1986, ע' 31.

    4.R.E. Haskell (Ed), Cognition end Symbolic Structure, Norwood, New Jersey: Albex, 1987. / מובא אצל ד"ר דב שמחון במאמרו: חשיבה פואטית-מטפורית, 2008.

    5. ממשאב זה למשל הסיפור הבא: מעל שערי קתדרלת נוטרדם בפריז מוצבים 28 פסלי מלכי ישראל ויהודה. האחרונים הם צאצאי בית ישי אבי דוד. הפסלים הפכו לדמויות המייצגות את מלכי צרפת, ובעת המהפכה הצרפתית נותצו על ידי ההמון השואג שזיהה אותם כמלכי צרפת. את הראשים המנותצים ניתן לראות היום במוזיאון קלוני (Cluny) בפריז, הידוע כמוזיאון הלאומי של ימי הביניים.

    6. ופרופ' יצחק חן מוסיף: קרל עצמו היה "דוד" או "שלמה", איינהרד היה "בצלאל", הארמון באאכן היה "ירושלים החדשה" ועַם הפראנקים כולו "עם ישראל החדש". בתוך נספח לאיינהרד, חיי קרל הגדול, ע' 86.

    7. עם ישראל ביקש מלך, אך דוד שנבחר ע"י האל נמשח לנגיד ולא למלך (שמואל א' י/1). זו פעם ראשונה בתנ"ך שהתואר נגיד מוזכר בה. מילת תואר זו לא זכתה לביאור לשוני ולמַשמע קולע ועניני. כהרגלי, אני פונה לשפה הערבית ומביא את המונח نجد נג'ד שפירושו הצלה, חילוץ, עזרה, ישועה. על פי זה נגיד הוא האיש המגלם באישיותו את פוטנציאל הישועה - משמע ישועה לאחרים בניגוד למלך העושה לעצמו (שמואל א' ח'/18-11), בכך התאמה עם דימויו כ"דוד".

    8. על צורתה המתומנת של כנסייתו וגם של כתרו כתבו שזו סמליות מושאלת משמונה שערי רומי ו/או שמונה שערי ירושלים. אמנם מבנה כיפת הסלע בירושלים וגם כנסיית סן ויטאלה ברוונה הם מתומנים, אך אם מדברים בגאולת האדם הרי שראוי לדעתי להדגיש את סמליות המספר 8 כרלוונטית ביותר למאפיין הגאולי ששרלמן מייצג. בכך זיקה וקשר למספר גאולי ארכיטיפי - והוא מספר בני האדם שנגאלו מהמבול - והם: נח ושלושת בניו ונשותיהם שהם אבותינו הראשונים ואנו כולנו מזרעם. זהו היבט שגם עושה אותו חריג ואוניברסלי אל מעבר לנצרות.

     

     סוף חלק א' (למאמר זה שני חלקים)

    למעבר לחלק ב' לחץ כאן


    כל הזכויות שמורות ©

    אברהם אלישע הוא חוקר אוצרות, פולחנים ותרבויות 

    תכשיטן חיפאי, זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אברהם אלישע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין