כותרות TheMarker >
    ';

    דוקא בלוג

    למה דוקא - מפני שזאת מילה ישראלית למהדרין והיא הכותרת של הטור הקבוע הראשון שכתבתי.
    למה בלוג - מפני שכל עיתונאי אוהב לאהוב את החרות מעריכה.
    בלוג על תקשורת ופוליטיקה ועל האנשים והנשים שעושים אותן.
    כל הזכויות על תכני "דוקא בלוג" שמורות למחבר.
    ©

    0

    ג'ינה רוס על תקשורת וטראומה

    3 תגובות   יום שבת, 20/10/18, 19:03

    ג'ינה רוס הקדישה את חייה לחקר טראומה וריפויה. ספרה האחרון BREAKING NEWS -THE MEDIA AND THE TRAUMA VORTEX    עוסק בטראומה ותקשורת.

    האם הדיווח העיתונאי מזירות של דם והרג הופך את המדווח עצמו לקרבן? האם הדיווח כשהוא מפורט ומצולם ומועבר מיד כמות שהוא לידיעת הציבור בקצב הרשת – מצלק גם את הצופים בו?

    פגשתי את ג'ינה לאורך השנים כשביקשה לראיין אותי בנושאים הקשורים לעבודתי העיתונאית ובימים אלה פעם נוספת באירוע במועדון העיתונות הירושלמי JPC  באירוח וניהול של אורי דרומי אליו הגיעה כדי להציג את ספרה החדש.

     

     

    ''

     

    סיפרתי לה במהלך כתיבתה את הספר על רגעים קשים בעברי העיתונאי, רגעים של דיווח מזירות פיגועים ירושלמית. בין היתר על כך שלאורך שנים אחרי סיקור פיגועים - שוק מחנה יהודה לא היה אותו שוק צבעוני מזמין עבורי בשל מה שראיתי בו בימים קשים.

    גם על הצורך העיתונאי להשיג במהירות צילום של קרבן  פיגוע, על הדרך בה השגתי צילומים מבלי לפגוע בבני המשפחה-  אך הרגעים עימם כשהם הלומי טרור וההשתתפות בכאבם הפכו חלק ממני. לשבת ללא מילים במעגל האבלים. להתעלם ממסרי הנזיפה העולים ובאים מן המערכת ("נרדמת? איפה החומר? אנחנו סוגרים עיתון")- להמתין שמישהו במשפחת הקרבן יקום מבלי שאבקש, ילווה אותי לחדר פנימי, יוציא אלבום, ישלוף צילום, יאשר ויבקש לשתף.  

    ועדיין, אמרתי לג'ינה, זאת המשמעת המקצועית של הרפורטר בשטח ושל הצלם הנע עימו: להיות שם. קרוב. להביא את הסיפור ובזמן הדד-ליין כמות שהוא. גם כשהתיאור קשה מנשוא.

     והיא, בספרה, השיבה לנו בפרק הקובע שדיווח תקשורתי קשה יוצר צלקות מדרגה שניה גם בציבור הנחשף לו.

    אך עם עריכה מתחשבת – לטענתה - יש דרך לרפא. לפחות להקל. למזער נזקים.

    כיצד?

    אל תעלה שוב ושוב את הצילום הקשה והמזעזע ביותר בפיגוע, תאונה או זירת פשע. הבא מגוון צילומים. שלב בהם גם מסר אנושי של תקווה ואנושיות. כמו למשל רגעים מחילוץ אמיץ מתוך התופת. גם הדיווח הזה הוא חלק מתמונת המצב כמות שהיא.

    אל תמקד מצלמה בחלקי גופות ובמה שנותר מהן בשרידי מכוניות ואוטובוסים עשנים. דיווח שכזה הוא דיווח יוצר טראומה ולא לילדים בלבד.

    דווח על וצלם צוותי הצלה הפועלים באומץ. מביאים אלונקות. מגישים שמיכות. שלב בדיווח שלך גם את החיבור האנושי בין ניצולים למצילים.

    האם יש למרשם ג'ינה רוס סיכוי במציאות תקשורתית של דיווח בזמן אמת מזירות של אירוע קשה? אם מבינים את עומק הטראומה מדרגה שנייה שדיווח כזה יוצר – אפשר לפחות להשתדל.


    בצילום: ג'ינה עם אורי דרומי מנהל מועדון העיתונות ב"משכנות שאננים" בירושלים

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/10/18 18:06:

      צטט: דוקטורלאה 2018-10-21 09:21:07

      מה שמציעה גב׳ רוס הוא עיבוד הנתונים, לא הצגתם כמו שהם. עיבוד זה הוא במרבית המקרים אישי ואינו מייצג את המציאות כמות שהיא. הוא מושפע גם מבחירתו של המעבד. כאשר מדובר בהצגת המציאות היא חייבת להיות מוצגת כמות שהיא. מי שאינו יכול לסבול נתונים כאלה, חייב להימנע מלהתבונן בהם.
      תודה אך....
      כל סיקור עיתונאי בשטח ועוד יותר מכך תהליך של עריכת תכנים המגיעים מן השטח - הוא תהליך של בחירה. הגם שהיא בחירה מודעת (מה הזווית הנכונה של הצילום. כמה קרוב לאירוע אפשר להגיע ועדיין לצאת מן הזירה ולשגר את החומר למערכת. את מי לראיין כי הוא מייצג יותר מאחרים או הוא רהוט יותר מאחרים או שהוא עובר מסך. מה להשאיר ממה שהביא הכתב ומה לכלול בשלושת הדקות או יותר של הדיווח אם מדובר בטלוויזיה או לדחוס ל-350 המילים של הדיווח ברשת- כולל כותרת וכותרת משנה).
      מקצוען - בניגוד למי שזורק את מה שהביא ישירות לרשת - מנסה לאזן ולהביא קשת נתונים רחבה כולל הקשרים ורקע בנוסף למה שקורין בעגה העיתונאית "סיפור צבע" או "מסגרת".
      ועדיין, לעולם תהיה בחירה. במכלול הבחירה אין פגם עיתונאי בהבאת רגעים של חיבור אנושי בעין התופת של אירוע דמים. השאלה היא האם העיתונאי המדווח מודע לכך שגם זאת זווית שנכון  לכלול וללא שיקולי רייטינג כלשהם. ודעתי היא שאכן ראוי לכלול. אם יש כאלה. לא להמציא. לא לביים.
      בברכה רבה. 

       

        21/10/18 13:01:
      תפקיד קשה ובכל את כעוק הקושי יש סיפוק ממילוי המשימה.
        21/10/18 09:21:
      מה שמציעה גב׳ רוס הוא עיבוד הנתונים, לא הצגתם כמו שהם. עיבוד זה הוא במרבית המקרים אישי ואינו מייצג את המציאות כמות שהיא. הוא מושפע גם מבחירתו של המעבד. כאשר מדובר בהצגת המציאות היא חייבת להיות מוצגת כמות שהיא. מי שאינו יכול לסבול נתונים כאלה, חייב להימנע מלהתבונן בהם.