ג'ינה רוס הקדישה את חייה לחקר טראומה וריפויה. ספרה האחרון BREAKING NEWS -THE MEDIA AND THE TRAUMA VORTEX    עוסק בטראומה ותקשורת.

האם הדיווח העיתונאי מזירות של דם והרג הופך את המדווח עצמו לקרבן? האם הדיווח כשהוא מפורט ומצולם ומועבר מיד כמות שהוא לידיעת הציבור בקצב הרשת – מצלק גם את הצופים בו?

פגשתי את ג'ינה לאורך השנים כשביקשה לראיין אותי בנושאים הקשורים לעבודתי העיתונאית ובימים אלה פעם נוספת באירוע במועדון העיתונות הירושלמי JPC  באירוח וניהול של אורי דרומי אליו הגיעה כדי להציג את ספרה החדש.

סיפרתי לה במהלך כתיבתה את הספר על רגעים קשים בעברי העיתונאי, רגעים של דיווח מזירות פיגועים ירושלמית. בין היתר על כך שלאורך שנים אחרי סיקור פיגועים - שוק מחנה יהודה לא היה אותו שוק צבעוני מזמין עבורי בשל מה שראיתי בו בימים קשים.

גם על הצורך העיתונאי להשיג במהירות צילום של קרבן  פיגוע, על הדרך בה השגתי צילומים מבלי לפגוע בבני המשפחה-  אך הרגעים עימם כשהם הלומי טרור וההשתתפות בכאבם הפכו חלק ממני. לשבת ללא מילים במעגל האבלים. להתעלם ממסרי הנזיפה העולים ובאים מן המערכת ("נרדמת? איפה החומר? אנחנו סוגרים עיתון")- להמתין שמישהו במשפחת הקרבן יקום מבלי שאבקש, ילווה אותי לחדר פנימי, יוציא אלבום, ישלוף צילום, יאשר ויבקש לשתף.  

ועדיין, אמרתי לג'ינה, זאת המשמעת המקצועית של הרפורטר בשטח ושל הצלם הנע עימו: להיות שם. קרוב. להביא את הסיפור ובזמן הדד-ליין כמות שהוא. גם כשהתיאור קשה מנשוא.

 והיא, בספרה, השיבה לנו בפרק הקובע שדיווח תקשורתי קשה יוצר צלקות מדרגה שניה גם בציבור הנחשף לו.

אך עם עריכה מתחשבת – לטענתה - יש דרך לרפא. לפחות להקל. למזער נזקים.

כיצד?

אל תעלה שוב ושוב את הצילום הקשה והמזעזע ביותר בפיגוע, תאונה או זירת פשע. הבא מגוון צילומים. שלב בהם גם מסר אנושי של תקווה ואנושיות. כמו למשל רגעים מחילוץ אמיץ מתוך התופת. גם הדיווח הזה הוא חלק מתמונת המצב כמות שהיא.

אל תמקד מצלמה בחלקי גופות ובמה שנותר מהן בשרידי מכוניות ואוטובוסים עשנים. דיווח שכזה הוא דיווח יוצר טראומה ולא לילדים בלבד.

דווח על וצלם צוותי הצלה הפועלים באומץ. מביאים אלונקות. מגישים שמיכות. שלב בדיווח שלך גם את החיבור האנושי בין ניצולים למצילים.

האם יש למרשם ג'ינה רוס סיכוי במציאות תקשורתית של דיווח בזמן אמת מזירות של אירוע קשה? אם מבינים את עומק הטראומה מדרגה שנייה שדיווח כזה יוצר – אפשר לפחות להשתדל.

בצילום: ג'ינה עם אורי דרומי מנהל מועדון העיתונות ב"משכנות שאננים" בירושלים

וראו עוד גם ביו טיוב -כאן

עותק ברשת לעיתונאים