כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יוסי קווטינסקי כותב על הכל

    בלוג שנותן במה הן לצד העסקי והן לדעות שלי על כל דבר שרק אראה לנכון. מקום להביע הגיגים , מחשבות, דעות ועוד הרבה ובין השאר לספר על עיסוקי

    לכל המגיבים, אני מבקש להשתמש בגודל הפונט האחיד, לא אות שמנה, אות רגילה - כולנו שווים וכמו שאני כותב בגודל אות רגילה - אני מבקש מכולם - תכתבו בגובה העיניים באות הסטנדרטית ולא אות שונה. תגובות בפונטים שונים מוגדלים או שמנים - יוסרו, כולנו שווים ואין פה מישהו עם גדול יותר או שהוא שווה יותר

    מגיבים בבלוג שהם משתמשים פרטיים / אנונימיים מתבקשים לא להגיב בפורום זה. אדם בלי זהות ואו אחד שלא מוכן לקבל תגובה לא תתאפשר לו הזכות להגיב בבלוג זה. הדבר נובע מכך שאנשים שאין אפשרות להגיע אליהם על מנת להעיר להם אם כתבו משהו לא ראוי לדעתי והם מסתתרים בדרך כלל אחרי שמות בדויים ומרשים לעצמם לכתוב, להכפיש ועוד.

    מוכן לקבל כל תגובה, רק מאנשים שיש להם "זהות" ויש אפשרות לתקשר איתם.

    0

    רצח רבין. הרגעים שלא אשכח לעולם. מבצע רעש אדמה

    2 תגובות   יום שני, 22/10/18, 02:06

    רצח רבין, אותו יום ואותם ימים של מה שהתרחש - זה דבר שלא אשכח בחיים שלי. את יום השבת הזה אני זוכר אחד לאחד כל פרט וכל רגע מאותו רגע שנכנס מבזק החדשות ונאמר שם שנורו יריות בכיכר מלכי ישראל.

    הייתי אז בקורס קצינים. משטרת ישראל. שפרעם.

    הייתי בחופשת שבת. ולמחרת יום ראשון הייתי אמור לעלות חזרה להמשך הקורס.

     

    באותו רגע שנכנס השידור על היריות, באותו שנייה הבנתי שקרה משהו לא פשוט בכלל.

    הדקות התארכו כמו נצח, עליתי לבית ההורים, ישבתי עם אימי, העיניים תקועות בתוך מקלט הטלווזיה, בולעים כל מילה שנאמרת שם, החרדה מטורפת וככל שהזמן מתארך אנחנו אומרים אחד לשני.

     

    זה לא טוב משהו לא טוב קורה פה.

     

    והדקות נקפו והגיע בשורת האיוב

     

    יצחק רבין מת. נרצח בשלוש יריות בכיכר.

     

    רק כמה דקות קודם ראינו אותו שר והנה פתאום..... הגרוע מכל קרה.

     

    הדמעות זולגות, הכאב מטורף, תחושת האובדן ענקית.

     

    באותו רגע הבנתי, שכרגע אני לא חוזר לקורס הקצינים, אני גם במחיר שאצטרך לפספס את הקורס, מתקשר לקצין האגם המחוזי שלי, אומר לו - אני כרגע בירושלים בחופשה תדאג לכך שיודיעו שאני לא חוזר לקורס - אני עומד פה לרשותך. אני כרגע מתפקד למחוז חזרה לצורך כל ההכנה של המבצע.

     

    הוא אומר לי - אל תדאג, אתה לא תודח, אתה עכשיו חלק ממחוז ירושלים זה ביתך ואתה כרגע שותף לכל המבצע.

     

    אחרי כמה דקות אני מקבל טלפון, תגיע למחוז, יוצאים לדרך עם ההכנות.

     

    הגעתי למחוז, התחילה השאלה הגדולה, איך קוראים למבצע הזה האיום והנורא.

     

    היה מישהו מהקצינים שפתח את הרשימה ואמר "דון קישוט" ואני אומר לכולם, אחנו נותנים מבצע הזה שם - שלא רשום ברשימה הקבועה של פקודות המבצע.

     

    אני דרשתי ואמרתי וזה גם מה שהוחלט

     

    המבצע נקרא - רעש אדמה 

     

    כן, זה רעש אדמה בישראל ולא סתם רעש, זה רעש בדרגה 100 מתוך .... ולא פחות ולא יותר.

     

    השם התקבל על ידי כולם וגם על ידי מפקד המחוז.

     

    ובשעה 5 הגענו לכנסת, לדיון ראשון.

     

    פיקוד המחוז אמר לכל מי שהיה שם - מסע הלוויה יהיה ארוך בירושלים ולא יעבור בקצרה, הוא יהיה ארוך ולא משנה אם נצטרך לסגור חצי עיר או חצי מדינה.

     

    נקבע מסלול ארוך מאד וזה 

     

    כדי שכמה שיותר יוכלו לעמוד לצידי הכביש ולהזדהות עם המסע.

     

    היה דיון עצוב וכואב, ונקבעו הדברים ואז יצאתי לדרך להכין את העזרים הראשונים כדי שיוצגו אחרי 3 שעות בישיבת הממשלה על ידי מפקד המחוז.

     

    הכנתי תרשימים ובסיס של פקודת מבצע.

     

    אחרי 3 שעות הם קיבלו את הכל מוכן

     

    זה יצא לממשלה, אושר ואז... התחלנו לתכנן את כל המבצע.

     

    הייתי שותף לחלק הראשון של התכנון ואז עזבתי את כולם ויצאתי להתחיל להכין את עזרי התכנון שיוצגו - אז זה היה שקפים.
    החומר זורם, ניידות יוצאות, חוזרות מביאות דפים שרטוטים, טבלאות וכל מיני מסמכים, ואני יושב ויושב מול המחשב ומעלה את הכל מכין את כל השקפים כדי שלמחרת ב 6 בבוקר תהיה פקודת המבצע הראשונה ויוכלו להציגה בפני כל המפקדים.

     

    צילמנו, הכנו, המחשתי ומה לא והייתי מול המחשב  כמעט 24 שעות רצוף עם החומר מכין ואחריו היה שלב ב להכין עוד דברים ועוד דברים והכל בלי שינה ויותר מזה בלי זמן אפילו להיות לרגע באבל, להתאבל, להכנס לסיפור הזה ולהצליח להבין מה קרה.

     

    הבנתי כל הזמן שאני מתפקד מכח האנרציה כי הראש חושב ראש ממשלה נרצח והנשמה אומרת מצד שני צריך להכין את הכל

    זה מבצע בקנה מידה ענק.

     

    עשרות / מאות ראשי מדינה הגיע, מאות ניידות, אלפי שוטרים, עיר משותקת, עוצר על פני ירושלים וכל הכבישים מסביב, לא עוצר חובה, אלא עוצר מרצון כי לכולם אבדה התקווה.

     

    ואז מגיעה הצגת התוכניות שהכנתי את כולה ולמדתי אותה והעברתי לקצין האגם ומפקד המחוז עם הסבר מה עשיתי בהצגה כדי שיידעו מה יש להם מבחינת עזרי המטה והכנתי את מאות השקפים לבד ללבד שכולל גם לא רק להכין את העזרים אלא לבדוק את המפקדים , להעיר הערות בעיקר בנושא מספרים וסיכומים, העמדות ועוד כל מיני דברים אבל השורה האחרונה הכנו תוכנית מבצע מסודרת מארץ המסודרים.

     

    החברים שלי מקורס הקצינים הוקפצו לירושלים, המפקדים שלי שאלו חמישים פעם איפה אני והסבירו להם..... אני עכשיו החוד המרכזי במבצע ואני נחשב הגורם הכי חיוני במחוז.

     

    שעות, תוכניות, שקפים, מספרים, הכנות ומודה הכל כמו רובוטים כי קשה להבין שראש ממשלה בישראל - לקחו לו את החיים.

     

    המבצע יצא, אני בסטנד ביי, עוד חומר זורם ועוד חומר זורם, מנהיגים מגיעים, חלק מהם מוסעים בשיירות לימוזין חלק מהם מוסעים על ידי ניידות משטרה ...כן פשוט כך והיה גם ראש מדינה אחד שלא מצא לו שיירה אז קצין משטרה לקח אוטובוס של אגד , הסב אותו לכוח שיירה, עלה עליו, העלה את המנהיג של המדינה, והסיע אותו באוטובוס של תחבורה ציבורי רגילה , כמובן לבד כדי להעביר אותו מנקודה לנקודה.

     

    מאות ניידות, אלפים של שוטרים אוכל לינה ולבבות שבורים.

     

    והמבצע יצא לדרכו, פעל אחד לאחד לפי פקודת המבצע שנוצרה

     

    כן

     

    רעש אדמה.

     

    זה ימים שלא אשכח לי לעולם ונחרטו בליבי... בדם.

     

    אבל מה כן כואב לי

     

    מכל האסון הנורא הזה

     

    ומודה מאד אהבתי את רבין והערצתי אותו והאמנתי בו

     

    לא היה לי בגלל כל ההכנות, בגלל כל המצב

     

    לא היה לי את האפשרות האמיתית

     

    להתאבל

     

    רק שהשיירה עברה באזור בית הכרם יצאתי והספקתי כדי לעמוד בהצדעה

     

    אחר כך ראיתי את הכל בטלווזיה והנפש התפוצצה

     

    כמה היה לי מוזר וגם אחרי יומיים שחזרתי לשפרעם

     

    והבנתי

     

    שחזרתי למציאות היומיומית אחרי האסון הנורא

     

    ולא זכיתי לאפשרות

     

    להתאבל על יצחק רבין שרק לפני כמה ימים

     

    נרצח בידי בן עוולה.

    העיכול של האסון לקח זמן כי בשפרעם לא נתנו לנו בכלל את הזמן להתאבל ולעכל

     

    אבל הדבר היחיד שהנחמתי בו 

     

    שהייתי שותף לאירוע הזה בזמן אמת

     

    תרמתי למען האירוע שנתן ליצחק רבין כבוד

     

    עמלתי קשה באותם ימים או יותר נכון לומר בלילות

     

    הלוויה הייתה אות של כבוד

     

    אהבתי את רבין, הערכתי, תפסתי ממנו

     

    ופתאום

     

    נפער חור עמוק בנשמה שאי אפשר למחוק

     

    ומודה

     

    הכל נראה 

     

    כאילו קרה רק אתמול

     

    ועצוב יותר להגיד

     

    שנראה ששום דבר לא השתנה במדינה וזה מדאיג יותר מהכל

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/1/20 00:01:
      והאמת זה ממש לא מעניין אותי סומך על מי שניהל את המבצע ותפס את הרוצח מאמין שהכל היה שם כחוק ובסדר מבחינה זו אולי לא התנהלות טובה של המשטרה בהגנה על רבין אבל.... לא חושב שמישהו פגע בו מעבר לנבל הגדול יגאל עמיר
        11/11/19 15:34:

       
      יש ראיות שנאספו בתיק החקירה של רצח רבין,
      אשר לא הוצגו בבית המשפט ולא הובאו לידיעת הציבור הרחב!


      ארכיון

      פרופיל

      יוסיקווטינסקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין