כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על הכל וכדורגל

    חומרים אישיים, תרבות ישראלית, הייטק וכדורגל.
    המציאות ומה שהיא יכולה היתה ליהיות.

    ארכיון

    0

    האלוף

    3 תגובות   יום שלישי, 23/10/18, 15:35

    שעות מאוחרות, משה נשאר במשרד, רצה לגמור עוד משהו, לעבור על עוד תיק. פתאום ה"אלוף" נכנס בסערה. זה לא המפגש הראשון שלו עם האלוף. האלוף אז כבר במיל, גבר בשנות השישים, עדיין נעול נעליים גבוהות, את דיסקיט הזיהוי של פעם, מחליף היום מגן דוד גדול של זהב מעל החולצה.


    האלוף נכנס למשרד בביטחון, אשתו אחריו. משה מתבונן בזוג, נראה שהתגברו על כל ה"פרשיות".


    האלוף עובר לידו כאילו לא היה שם, הולך לחלון, מסתכל החוצה, בוחן מפנה את ראשו ושואל: "אתה מכיר את העסק הצמוד אליך?"

    \

    משה לא עונה לשאלה....כנראה שהאלוף לא זוכר אותו.


    הוא נזכר במפגש הראשון שלהם.....


    המפגש היה לפני שנים, האלוף היה אלוף הפיקוד והוא מפקד פלוגת מילואימניקים שתפסה קו. בוקר אחד גילו חדירה. ניתוח העקבות הראה שחוליה נכנסה ומייד חזרה על עקבותיה.

    הוא דיווח למפקד הגדוד, הדיווחים רצים במהירות, ותוך פרק זמן קצר נוחת מסוק והאלוף מגיע.

    האלוף, סמכותי כהרגלו, מקבל הסברים.

    האלוף אומר לו, אתה, הגשש והחייל תיכנסו מעבר לגדר ותלכו בעקבות החדירה עד הגבול,תסרקו  אולי נשאר עוד ציוד לחימה או סימנים המעידים על החוליה.


    משה קצת מופתע.

    נראה לו קצת לא אחראי, להיכנס, ללא סיוע או כוח נוסף בכוננות.

    הוא יוצר קשר עם מפקד הגדוד.

    המפקד נשמע נבוך: "אלוף הפיקוד פקד, חייבים לבצע"

    האלוף אומר: "תשאיר את הנהג שלך והג'יפ כאן  והם יחכו לכם כשתצאו"

     

    משה כדרכו עשה את המוטל עליו. נכנסו בעקבות החוליה. מצאו ציוד שהחוליה השאירה מאחור, כולל מטעני נפץ אותם פוצצו. כעבור כמה שעות משה ואנשיו חזרו לגדר.

     

    האלוף כבר לא היה, גם לא הנהג שלו והג'יפ.

    הוא ניסה להשיג את הנהג בקשר, ללא הצלחה.

    לקח לו זמן להשיג את המוצב הסמוך כדי שיגיעו לחלץ אותם.

    כעבור כמה שעות הצליח ליצור קשר עם הנהג. התברר שהאלוף החרים את הנהג והג'יפ של משה, כדי להגיע לפגישות שלו.

     

    אולי שכח את השלשה ששלח, ללא סיוע, מעבר לגדר ואולי היו אלה פגישות ופעילויות יותר חשובות .

     

    עד כאן המפגש הראשון.

     

     

    עכשיו האלוף כאן שוב אצלו במשרד. מרים את קולו ומחזירו למציאות: "מכיר או לא מכיר?"

    הוא שואל: "למה זה חשוב ?"


    האלוף מסביר, מדי פעם אשתו מוסיפה מילה או שתיים, שעושות את הסיפור של האלוף יותר קרוב למציאות.

     

    מתברר שהאלוף שעושה צעדים ראשונים בפוליטיקה הגיע להפגנה במחאה נגד מדיניות ביטחונית "רופסת" של הממשלה. האלוף לא מצא חניה ונכנס לחניון פרטי, אשתו הפנתה אומנם את תשומת ליבו, אבל האלוף התעלם.


    בעלי העסק גמרו את יום העבודה, נעלו את הכניסה לחניון.

     

    משה נותן לאלוף את מספר הטלפון של הבעלים.

     

    השיחה הייתה קצרה וחדה.

    הבעלים מחוץ לעיר, לא מתכונן להגיע לאזור עד מחר בשבע בבוקר.

    האלוף לא מרים ידיים, הוא כבר ניצח יריבים גדולים מאלה.

    האלוף פונה למשה: "אתה מוכן לתת לי כיסא  כדי שאכנס לחצר לנסות לפתוח את השער מבפנים ?"

    משה: "כיסא זה לא בעיה, אבל לא תצליח לפתוח את השער"

    כסא אחד משלשלים לצד השני של הגדר, האלוף לוקח עוד כיסא ובמיומנות לא אופיינית לגילו עובר לחצר השכנה.

    אשתו בינתיים מתיישבת במשרד שותה מים שמשה מציע לה.

     

    משה מחזיר בחזרה את הכיסא מהצד השני של הגדר.

     

    כעבור רבע שעה או עשרים דקות האלוף מתקרב לגדר ומודיע: "אי אפשר לפתוח מבפנים!"

    פונה למשה: "אתה יכול לעזור לי לצאת מפה? "

    משה עונה: "כן בוודאי, אבל קודם אתה חייב לי התנצלות"

    האלוף תמה: "על מה ?"

     

    משה מתאר לאלוף את המפגש הראשון ביניהם.

     

    האלוף משתדל להיזכר, אבל לא מצליח.

    אחרי זמן קצר האלוף אומר: "אני לא זוכר, אבל בכל מקרה אני שמח להתנצל, זו התנהגות לא אחראית"

    משה מעביר לאלוף כיסא מעבר לגדר.


    האלוף חוזר.

     

    פונה למשה: "תודה ! " ומוסיף:  "היום אני כבר במקום אחר ! "

    משה מסתכל על האישה,  נראה לו שהיא חייכה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/10/18 20:39:
      מכיר אותו
      סיפור ריאליסטי מצוין ואני מקווה מאד שאינו מבוסס על המציאות כהווייתה.
        23/10/18 20:16:

      *

       

      הסיפורים שלך תמיד עושים לי חיוך