כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות מאת שלומית טנא

    איך טקסט עשוי "להסגיר"קווי אישיות של מחברו,אפילו אם הכותב לא מספר כלום על עצמו.

    0 תגובות   יום רביעי, 24/10/18, 11:04

    זהו גילוי אטימות מוכר וגם נפוץ: חברים קרובים של מי שפרסם ספר ביכורים לא מגלים שום עניין בספרו. לא טורחים לקרוא,אפילו לא לדפדף. לפני מספר חודשים הקדשתי פוסט לתופעה,הוא פורסם בפיסבוק ובבלוג שלי. ואז ציינתי,בין השאר,שאותם חברים לא משערים,מן הסתם,שהספר הוא ציפור הנפש של מחברו-חברם.שהקריאה בו עשויה להעמיק ולהעשיר את היכרותם עם הכותב. וגם אם אין בטקסט חשיפה אישית כלשהי, הוא עשוי ללמד הרבה על המחבר. כי הלוא,כמאמר הקלישאה, "הסגנון הוא האדם".

     

    בעקבות פרסום אותו פוסט נשאלתי:למה בדיוק התכוונת? איזה מידע ואילו תובנות אפשר להפיק מהקריאה? אני מנסה להשיב. 

     

    טקסטים רבים "מסגירים",לדעתי, את רמת הענייניות של מחברם. אני מנסה ללמוד מהכתוב האם המחבר ענייני,חותר לבהירות ולפשטות,או מתחכם,חכמולוג,מנפח דברים,מתאמץ להרשים את קוראיו בהפגנות שנינות וידענות. ואפשר ללמוד מרוב הטקסטים האם כותביהם סכריניים,קיטשיים ודביקים, או מאופקים, לא רגשנים מדי אלא מגלים רגישות אמיתית. האם הם חפים מחנופה ודמגוגיה, מעדיפים אנדרסטייטמנט-לשון המעטה,או שמא מתלהמים ומשתפכים.

    וכשהכותב מנדב פרטים ביוגרפיים אפשר להבחין בנקל האם הוא מצטנע ושומר על טעם טוב.לא ממעיט מעצמו, אך מסתפק בציון עובדות והישגים שמדברים בעד עצמם, או שמא הוא עף על עצמו ומרבה בסופרלטיבים עצמיים. עדיין לא פיצחתי את ההיגיון שבפיאור העצמי המציף כיום את הרשת.ברוב המקרים המוכרים לי נלוות אליו הגזמות פרועות.ואולי קוצר ההבנה שלי הוא עניין של פער דורות. אני תוהה:מי בכלל מאמין לכל ה"שופוני,שופוני" הזה? "אין הנחתום מעיד על עיסתו" נאמר כבר בתלמוד. או "יהללך זר ולא פיך" בגרסה של ספר "משלי" אותו כלל מוכר ונכון עבר מעין הסבה,לאמור: יהללך זר.ולא-פיך".ואת זאת,כמובן, אמרו כבר רבים לפני.

    מומלץ לשים לב גם להתנהלותו של הכותב כווכחן: האם הוא מנסה להיות הוגן גם בלהט הפולמוס והוויכוח, להימנע מהטיות וסילופים ומביזוי יריבים ובני-פלוגתא? אין ספק שהטקסט אומר משהו על מידת היושרה של מחברו.

     

    מדי פעם אני משתעשעת בהשוואה מאלפת בין דעה שגיבשתי על מכר או ידוען לבין הדמות המצטיירת מהפוסטים של האיש. ברוב המקרים, אין הפתעות גדולות. הנה ההיא שזכורה לי כמזייפת ומתחנפת אכן מתגלה ככזאת גם בכתיבתה. וזאת שנודעה בקרב מכריה בנרקיסיזם שלה, עפה על עצמה גם בעולם הדיגיטלי. והנה הצעיר שמוכיח כי התפוח לא נפל רחוק מהעץ.הוא מבריק בדומה לאביו שהכרתי כאיש צעיר,אך מזכיר את אבא גם בשחצנותו ובהתאמצותו להרשים. והאיש שנראה לי חכם,מעודן ואירוני, מפרסם פוסטים מתוחכמים ואנינים.

    ומדי פעם יש בכל-זאת הפתעות. איש המוכר לסובביו כמאופק, עדין ומינורי חושף בפוסטים שהוא מפרסם פן לא מוכר, לוחמני. הוא לוחם בעקביות ובשצף-קצף בביבי ובמרעיו. והנה ההוא שחוצב להבות ומתלהם בהופעותיו הציבוריות ונחשב לגורו בחוג צעירים מסוים. הוא מתגלה לי בפייסבוק כפרזיולוג, ברברן וכנראה גם שרלטן.

    ולקינוח,קצת נחת משפחתית. נעים להיווכח שאחיין שלי מתגלה גם בפייסבוק כלאקוני, מדוייק ונמנע מקיטש ומשמץ חנופה. ממש כמו "בחיים האמיתיים". אכן, "הסגנון הוא האדם", כלשון הקלישאה. ואולי צודקים האומרים שקלישאות מבטאות את האמיתות הגדולות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין