כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    "אלוהים שנמצא בקבורת האחר"

    0 תגובות   יום רביעי, 24/10/18, 21:06

     

    "אלוהים שנמצא בקבורת האחר"

     

    דאוס אקס מכינה

     

    סיפור עקידת יצחק לא מלמד רק על מסירות אדוקה (ופושעת?) של האב, אלא גם על בעל החיים שתפקידו אחד - לצוץ משום מקום ולמות. הסיפור שנספר על מעשה ההרג אינו משנה דבר. זה לא משנה שהשוחט הוא אדם עני שזקוק לכסף על מנת להאכיל את משפחתו, או שהמדען מנסה לפרסם מאמר חשוב, או שיש דרישה בשוק לבשר גופותיהן של תרנגולות ופרות.

     

    כל אלו הם סיפורים אותם אנו מספרים על מנת להגן על פעולת התקיפה וההרג. כפי שאת משפחת ההרוגים, לא משנה מאיזה צד של הגבול, לא מעניינים סיפורים והצדקות כפי שמעניין אותם אובדנם של בן או בת משפחתם, כך- אם נרצה להצדיק הרג של בעל חיים בתעשייה, איננו יכולים לכסות בחול אותו אנו זורים בעיניו של מי שמקשיס לסיפורנו את העובדה הפשוטה הבאה: מדובר היה ביצור חי, חושב ומרגיש. הוא רצה לחיות ולא רצה למות, אך סופו היה שגרונו נחתך, שגופו קרס, שעיניו כבו ושליבו קפא. 

     

    הנה סיפור יהודי ששמעתי ממש לא ממזמן:

     

    חכם טייל עם תלמידו ביער, ושניהם עברו ליד בקתה רעועה.

     

    בבית הישן וההרוס גרו זוג הורים ושלושת ילדיהם, יחפים ולבושים בגדים קרועים ומלוכלכים. החכם התקרב לאיש, שהניח שהוא אבי המשפחה, ושאל אותו, "בסביבה זו אין מקורות עבודה וגם לא מרכזי מסחר, כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד?"

     

    "יש לנו פרה קטנה" ענה האיש, "היא מניבה כמה ליטרים חלב בכל יום וממנו אנו שורדים"

     

    יצאו החכם ותלמידו מהבית. באמצע הדרך פנה לתלמידו וציווה עליו, "חפש את הפרה הקטנה, קח אותה לתהום שם ממול ו... דחף אותה".

     

    התלמיד המבועת התנגד לדברי החכם, אבל החכם הלך משם ולא ענה לו. לבסוף ביצע התלמיד את פקודתו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לתהום, דחף אותה וראה כיצד היא מתגלגלת בין האבנים ומתה. 

     

    כעבור מספר שנים, אכול רגשי חרטה, החליט התלמיד לעזוב הכל ולחזור לאותו מקום דל כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם איך שרק יהיה מסוגל לעזור להם.

    ככל שהתקרב למקום הוא הבחין שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, הבית היה יפה ונקי והילדים שיחקו בחצר. הצעיר היה מבולבל, ולא האמין כשמצא בבית את אותה המשפחה.

    בני המשפיה נראו יותר גדולים ובריאים, אבל הם היו ללא ספק אותם ילדים שביקר אצלם עם מורו מספר שנים קודם. הוא שיבח את מה שראה ושאל את אב המשפחה: "כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך?"

     

    "ידידי" פתח בעל הבית את דבריו, "הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה. בתחילה, הרגשנו אבודים, כאילו הקב"ה נטש אותנו. אבל בהמשך הבנו שהכל מהשם והכל לטובה, ומאותו רגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן, ככה הצלחנו להגיע להישגים שאתה רואה".

     

    -

     

    האם יש מעשה עלוב יותר מפתרון בעיות על ידי רצח של מישהו אחר, שאפילו אינו אחראי להן? האם יש משהו מכפיר יותר מהתייחסות לאחר כאילו היה אמצעי בלבד? האם יש דבר נוראי יותר משוויון הנפש אל מול האלימות הזו? "הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט"? 

     

    אני אינני שמש. 

    אני חי, מעריך את חיי שלי ואת התופעה המוזרה והמופלאה הזו, החיים, ולכן אינני רוצה שגם אחרים ימותו. השמש תזרח גם מחר, על מליוני גופות רצוחות, אבל אני אינני שמש, ומודה לה על כך שאוכל להתנגד לאלימות גם מחר.

     

     

    ''

     

     

    פרה קטנה

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה