כאשר שרה שומעת את דבריהם היא צוחקת וחושבת לעצמה: הרי אני כבת תשעים שנה ואין לי אורח כנשים. אך השכינה נוזפת בה: האם נפלא דבר מהשם?

כן מבשר אלוקים לאברהם שהערים הסמוכות, סדום ועמורה, עומדות להיחרב בשל חטאתן הרבה. אברהם פותח במשא ומתן נמרץ עם אלוקים על גורל סדום, שם מתגורר בן אחיו לוט עם בני משפחתו. אלוקים מסכים לחוס על סדום בתנאי שיימצאו בעיר עשרה צדיקים. ולא נמצאו.

בגיל 90 יולדת שרה בן לאברהם, את יצחק. כפי שהבטיח אלוקים.

בסוף הפרשה מסופר על עקידת יצחק. ה' מצווה את אברהם להעלות את בנו לעולה.

אברהם עוקד את יצחק, מניף את המאכלת על בנו, ואז... עוצר בעדו מלאך ה' ומורה לו: " אל תשלח ידך אל הנער... עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה".

אברהם עובר ניסיונות קשים, שעומד בכולם. והשם רואה כמה הוא חזק באמונה בו.

נשאלת שאלה חשובה: היכן שרה כאשר אברהם ויצחק יוצאים אל הר המוריה? מה תגובתה לכך שבעלה עוזב אותה עם בנה יחידה? מדוע אין קולה נשמע?

חז"ל משיבים: לאחר שאברהם ויצחק עוזבים הולכת שרה לחברון, לחפש אחריהם. שם מתגלה לה השטן -- המפתה, האוייב, ומגלה לה שאברהם מתעתד להקריב את בנה. בשומעה את הדברים נשבר ליבה מרוב צער והיא מתה.

כמו שכתוב: "ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון".

אך יש אומרים שהשטן גילה לה שאברהם חס על בנה ולבה התבקע מרוב אושר.

המילה "וירא" מופיעה בפרשה פעמים רבות - ראיה -- מצביעה על חוכמה, חכם רואה את הנולד. מתוך שם הפרשה אפשר ללמוד על פנימיות עמוקה ועל חוכמה רבה.

יצחק מסמל את האגו החיובי, שהוא חיוני כדי לצמוח ולהגיע להישגים. אדם צריך להאמין בעצמו וביכולתו ליצור ולהגיע להישגים.

אברהם הוא סמל החסד ולרצון הפנימי להשפיע, לתת ולאהוב את הזולת, מוסר ויושר.

הפרשה מעניקה לנו בעיקר את הכוח לצאת מן האנוכיות, לתת לזולת באשר הוא ולאהוב אותו, לתת גם כשקשה ולא נוח.

יהי רצון שנלמד מאברהם ומשאר האבות ואמהות מידות וערכים טובים.

שבת ברוכה לכולם