כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    עולם גדול קטן

    36 תגובות   יום חמישי, 25/10/18, 20:06

    ''

     

    עולם גדול קטן

    לפני זמן מה הגעתי כרגיל לבית הורי לבקר את אמי שתחיה, הבטתי על הבית בעיניים זוכרות ואוהבות והבנתי שאני כעת, שאנו בכלל, תמיד רואים וחווים דברים, מקרים, ודומם, בצורה שונה לגמרי מאשר חווינו אותם כילדים. 

    מקובל לחשוב שהעולם גדול, מתוך כוונה של גדול עליך, לרוב כשזה מרתיע ומפחיד, ושהעולם קטן, כשאחד מכיר את השני, כשאתה מרגיש בו בטוח ונוח יותר, כשאתה יותר יודע להתמודד עם דברים ובטוח ביכולתך לעשות זאת.

    כשאנו קטנים הרבה פעמים דברים שונים והעולם ענקיים כאלה ומפחידים, כל דבר פתאומי או לא טוב משמיט את הבטחון מתחת לרגליים, ואפילו החצר הצנועה והבית שלנו נראו גדולים ופראיים, עם מחוזות ופינות נסתרות, ובכלל החיים היו כמו נדנדה ענקית, וילדים רואים דברים בקנה מידה ענקי ולא תמיד מציאותי. 


    Image result for ‫ילד רואה גדול‬‎

    כשגדלנו למדנו לראות את העולם כמות שהוא, אנו כבר יותר בטוחים בעצמנו אז גם העולם לובש פרופורציות אמיתיות יותר, לא כל דבר משמיט לנו את הקרקע, והבית שגדלנו בו כבר לא נראה כמו בעבר אלא כפי שהוא: ישן, מתפורר, מט ליפול ומלא סדקים, צמחיה עבות פרא מקיפה אותו סביב, כמו הבית של סינדרלה. ובכל זאת הוא כל כך אהוב ואוהב, חמים, ומלא חוויות והיסטוריה.
    משהו שדומה ל"עליזה בארץ הפלאות", איך היא רואה וחווה דברים לפעמים גדולים מאד, לפעמים קטנים.
    Image result for ‫עליסה בארץ הפלאות‬‎

    האם חשבנו פעם איך ילדים רואים את החיים? את העולם? למה ילד בוכה תמרורים אם העליבו אותו קשות, למה הוא חרד שמודיעים לו פתאום שעובר דירה שיש מחר מבחן או כל דבר אחר? ובכלל מדוע ילדים מתאבדים בשל דברים לא מהותיים יחסית? אולי הם אינם יכולים להתמודד עם מה שנחת עליהם, העולם והדברים קצת גדול עליהם, והם אובדי עצות, ורואים דברים תמיד בענק.

    גם פגועי נפש לפעמים מטופלים ע"י החזרת הבטחון ברוטינה של מעשים קבועים, סדר יום קבוע ומתוזמן שצריך להישמר, וכך מקטינים להם חזרה את עולמם, מחזירים להם את הבטחון בקיים, ולאט לאט אח"כ מביאים אותם להתאוששות ובטחון בעצמם.

    אולי בשל מחשבות כאלה אינני יכולה לשכוח עד היום את סיפורה של רוז פיזם הקטנה, ילדה חסרת ישע ומזל, שלא ידעה אהבה מימיה, שהעולם שהכירה התאכזר אליה והיא כלל לא ידעה שיכול להיות עולם אחר. כל מה שהכירה היה עולם חסר אהבה, ומשפחה שהיא, רוז, לא היתה חשובה לה (כל הילדים בבית ישנו במיטה שלהם, רוז אני זוכרת מסופר ישנה על מזרון בסלון). רוז שנרצחה בידי אביה-סבה, כי הוא ואמה מאסו בה. 

    רק לחשוב איך המסכנה הזאת הרגישה וראתה וחוותה את העולם, ואיך הרגיש לה העולם שלה, זה בעיני יותר ממכמיר ומזעזע, העולם בטח נראה לה כבור חשוך ללא תחתית.

    האדם הקשיש הזקן, המרגיש לרוב יותר את הבדידות, גם הוא, עבורו העולם אינו מקום ידידותי כל כך, הסביבה לא מתחשבת, וגם הקרובים והמשפחה פעמים רבות חסרי סבלנות. כל בעיה רפואית נראית לו מפחידה ומציקה לו מאד, כי העולם הפך שוב לגדול עליו, קשה לו להתמודד, במיוחד כשלפעמים אינו שומע טוב, והחידושים של העולם הזה אינם ברורים לו - טלפון נייד, מחשב, הזמנת תורים ברשת וכד'.
    הרבה פעמים אני רואה קשישים מסתבכים עם הכספומט ותמיד ניגשת לעזור מפחד שלא יגשו אליהם נוכלים, עבורם דברים רבים זה כמו השפה הסינית, לא מסתדרים.

    אם כך צריך להיות לא במיוחד קשה להבין כיצד מרגישים בעלי חיים שעולמם הוא משפחתם, ופתאום הם ננטשים לעולם ענקי ולא מוכר שהופך לאכזר ומנוכר, כשפעמים רבות הם חסרי ישע מפני האדם, וכשהם ננטשים נשמטת להם הקרקע מתחת הרגליים, והם נפחדים במידה בלתי תתואר ומידרדרים למצב נפשי ופיסי קשה בלתי נתפשים.  

    image.png
    פניה לקיר והסתגרות, ניתוק מעולם, מעידים על מצב
    נפשי קשה מאד שאופיני לכלבים נטושים רבים.
    כשאתה רואה את אחד מה"שקופים", מי שבדרך כלל אף אחד אינו רואה או שם לב, או מסיט מבטו (זקן בודד, ילד קטן בוכה, חתול רחוב רעב צמא) שעולמם חרב וגדול עליהם והם כל כך אומללים, חיוך, מילה טובה, קצת מים ואוכל - מרחיבים להם את עולמם ואת לבם, ומחווה קטנה כבר תתן להם מעט כח ותקווה. 

    Image result for homeless

    אז תעשה זאת, כמה זמן ומשאבים כבר דרוש לך לזה? כלום....
    תן להם את הפרח שיאיר להם את העולם החשוך שלהם....

    ושוב חוזרת לרוז, וכמה נורא שאף אחד לא ממשפחתה ובכלל אף אחד, לא הושיט לה את הפרח הזה, וכל עולמה וחייה היו חשוכים וחסרי אהבה, נורא. 

    אל תתן לאף יצור חי עם נשמה, שיש בו חיים - לחיות ולמות כמו רוז.


    image.png

    המזוודה האדומה. עכשיו יש שם ורדים (צילום: ג'ורג' גינסברג)

    תגובה נפלאה שמאד אהבתי:

    ''
      29/10/18 14:59:

    יש תרגיל POINT OF view שעושים בקורס צילום.

    מחזיקים את המצלמה בגובה הברכיים ומדמים את המבט לזה של כלב. 
    הולכים על המצלמה , שמסתכלת מלמטה למעלה על אנשים, דלתות, שולחנות, מסדרונות....וכסאות.

    יופי של תובנות למי שעושה את התרגיל.


    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/11/18 10:14:

      צטט: ליריתוש 2018-11-17 09:16:57

      הרגישות בה את מסתכלת על העולם - נדירה! אני יכולה רק להוריד את הכובע הווירטואלי בפנייך, בונבוש!

       

       

      תודה ליריתוש, שמחה לראות ביקור ועקבות שלך, אשמח אם תבואי יותר     לשון בחוץ

        17/11/18 09:16:
      הרגישות בה את מסתכלת על העולם - נדירה! אני יכולה רק להוריד את הכובע הווירטואלי בפנייך, בונבוש!
        5/11/18 18:52:

      צטט: צוריאל צור 2018-11-01 22:40:09

      התוכן צובט בלב. אי אפשר לשכוח את גורלה המר והאכזר של רוז הקטנה. כמותה יש עוד רבים. טוב שאת מעוררת מודעות לשקופים. הלוואי וכולם יהיו ערים ומודעים לסבל הזולת.

      Image result for ‫זרעים ברוח‬‎

      זה מה שאני מנסה לעשות, לזרוע זרעי מודעות ולפזרם לרוח לכל הכיוונים בתקווה שיגיעו ויישתלו באנשים.

        5/11/18 18:49:

      צטט: אילנה פונטיאק 2018-11-01 18:32:22

      תודה על הכתיבה המדהימה, לא תמיד אני משאירה תגובה, תמיד מבקרת ונהנת מכתיבתך אילנה ונטיאק

       

      תודה אילנה

        5/11/18 13:26:

      צטט: א ח א ב 2018-10-29 14:59:50

      יש תרגיל POINT OF view שעושים בקורס צילום.

      מחזיקים את המצלמה בגובה הברכיים ומדמים את המבט לזה של כלב.
      הולכים על המצלמה , שמסתכלת מלמטה למעלה על אנשים, דלתות, שולחנות, מסדרונות....וכסאות.

      יופי של תובנות למי שעושה את התרגיל.

      תוצאת תמונה עבור ‪dog looking ‬‏

      יופי תובנות במיוחד למי שלא עושה את התרגיל.....אולי הוא יעשה אותו וזה יביא לו את התובנות.....

      תודה אחאב לתגובה ממשית וראויה, תודה רבה

        4/11/18 18:47:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-10-29 11:40:53

      כשהייתי ילדה קטנה, חינכו אותי לכבד מבוגרים ולסייע לקשישים.. היום כל ילד "מופצץ" בכינויי מלוכה, גדלות וגאונות... מידתיות, זה הכלל שהייתי ממליצה עליו, ואני בעד הדרכה ב"קו" של מיכל דליות .

      ''

      זה לא רק החינוך עליו אני מדברת, זו השקפת העולם, הדרך בה הילד, תינוק, בן אדם, רואה את העולם, זה משהו אחר והרבה יותר מקיף.

        4/11/18 18:46:

      צטט: רונית אברהם 2018-10-29 09:26:15

      פוסט מאוד עצוב.

      הלוואי והיינו יכולים לשמר ולו חלק מראיית העולם הילדית בעולם המבוגרים, במקום הרוע והאדישות.

      אף פעם לא הבנתי, כיצד ילדים שתמיד נולדים מתוקים כל כך, מתוקים הופכים למבוגרים שכאלו.

      אולי אם היה רישיון להורות, זה היה עוזר.

      ''

      ילדים נולדים (לרוב) טהורים וטובים ותמימים, מהר מאד הם לומדים מהסובב אותם להיות שונים, כמו שהחברה כיום, מהר מדי הם מאבדים את ילדותם במובנים רבים.

       

        4/11/18 13:59:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2018-10-28 21:24:59

      .ויפה ותודה שאתה קורא חבר יקר.

      ויפה ותודה שאתה קורא חבר יקר, ומגיב, ממש מגיב, לא סתם.

      סמדר, יפה מה שאת כותבת.

      ההיבט המוסרי של החברה ניגזל ומתדרדר מסיפור לסיפור. רשויות החוק, המשפט, החינוך, הרווחה וכו' פשטו רגל והפכו לעסקים פרטיים, תיאטרון בובות כלכלי. אלו המעטים הטוענים, פיהם נחסם לטובת עיוורון. האחראים? אין כאלה, כולם עסוקים בקידום מעמדם. ערכים שהיו טאבו ראשוני התאדו. הכתיבה שלך הופכת את מה שהיה והתאדה והפך אל כלום, חזרה אל אקולוגיה מוצקה ושפויה.

       

      Image result for cartoon illustration of a angry man

        4/11/18 13:55:

      צטט: רחלי בן-צור 2018-10-28 13:27:32

      אני חושבת שאף אחד לא יכול לשכוח את המקרה של רוז פיזם. לדעתי צריך להכניס אותו למערכת החינוך, וכל אדם צריך להעמיד את הדוגמא הזו מול עיניו. עצוב ביותר ...

      Image result for cartoon illustration of a angry man

      הצרה שבמקרה של רוז פיזם כולם אשמים, בראשם המשפחה כמובן. הרשויות ידעו שמשהו לא תקין אבל לא ירדו לשורש העניין, ונהגו בדיוק כמו שכל הרשויות נוהגות, למלא את התפקיד מעל לפני השטח לא לעומק.

      כך לגבי הזקנים ומערכת הבריאות,

      כך לגבי ילדים מוזנחים,

      כך לגבי ילדים פגועים,

      כך לגבי נשים מוכות

      וכמובן כך לגבי בעלי חיים.

      בכל מקום וכל רשות - חסרי הישע והפגועים נפגעים עוד יותר, מוזנחים, ושקופים, סבלם אינו נראה.

        3/11/18 10:48:

      צטט: sbhsport 2018-10-27 18:20:40

      את מודעת לזה שיש אנשים שאין להם את זה?

      Image result for ‫חיבוק, סימפסון‬‎

      כמעט חיבקתי אותך מרחוק כשראיתי את התגובה שלך.

      חייכת אותי בפנים בלב.

      בודאי שאני יודעת, ומה חשבת שאני מנסה לעשות כאן?

      זורעת זרעים ברוח בתקווה שגם אלה שאין להם את זה, לפחות

      איזה זרע אחד יקלט אצלהם ויצמח.

      הא?

      מה ת' אומר על זה?

       

        2/11/18 20:01:

      צטט: דוקטורלאה 2018-10-27 09:05:48

      תיקון טעות : בדקתי במילון עדכני והוא מציין ״בכי תמרורים״ כביטוי תקף. אבקש סליחתך על ההערה בסיום תגובתי.

      Image result for cartoon illustration of a smiling woman

      הכל טוף דוקטורלאה, תודה

        2/11/18 19:58:

      צטט: flora2001 2018-10-26 23:02:32

      כל הכבוד שאת מבקרת את אמא ! יש אמהות שהילדים בחו"ל ומסיבות מוצדקות פחות או יותר, לא יכולים לבקר אותן. כתבת ,כמו תמיד,בהרבה רגש ואנושיות. נגע ללבי המשפט הזה:"כשאתה רואה את אחד מה"שקופים", מי שבדרך כלל אף אחד אינו רואה או שם לב, או מסיט מבטו (זקן בודד, ילד קטן בוכה, חתול רחוב רעב צמא) שעולמם חרב וגדול עליהם והם כל כך אומללים, חיוך, מילה טובה, קצת מים ואוכל - מרחיבים להם את עולמם ואת לבם, ומחווה קטנה כבר תתן להם מעט כח ותקווה. "

      Image result for cartoon illustration of a smiling woman

      תודה פלורה יקירה

        2/11/18 19:56:

      צטט: ~בועז22~ 2018-10-26 20:49:55

      מרגש ונוגע ובעיקר, מדוייק.

      Image result for cartoon illustration of a smiling woman

      תודה תודה חבר יקר

        2/11/18 19:54:

      צטט: קלועת צמה 2018-10-26 14:20:33

      מגוון עניינים, כולם חשובים, העלית כאן. אולי ניתן לכנסם תחת הכותרת - אכפתיות ואמפתיה. את המקרה הנורא של רוז פיזם הייתי שמה בנפרד, הוא הרחק בקצה הסקלה, מחמת הנוראות שבו. לגבי האופן בו העולם נתפס - זה גם תלוי גיל, כפי שכתבת, וגם תלוי כל סוביקט בהתאם לאופיו. גם מי שאינו ילד ועדיין אינו קשיש יכול לחוות פחדים וחרדות. באשר לבעלי-חיים בטבע, ההישרדות היא הקובעת. כשהאדם נכנס למשוואה, הכללים משתנים כמובן, וברור שיש לו אחריות כלפי יתר היצורים בעולם.

      Image result for cartoon illustration of a sad woman

      בעיני אין שווה יותר ושווה פחות, כל היצורים החיים כולם שווים בעיני, ולשקופים חסרי הישע מביניהם אני רגישה וקולטת הרבה יותר. חמלה אינה סבון ולא מתבזבזת.

      גם לא שמה אף אחד בנפרד מפני שכאן מדובר על אותו עקרון, רעיון נורא של חסר ישע שחי בעולם מלא פחדים ואדישות, וזה נורא לכל יצור חי.

      וכואב לי על כל אלה מאד, לא יכולה לשכוח אף אחד מהם.

       

        1/11/18 22:40:
      התוכן צובט בלב. אי אפשר לשכוח את גורלה המר והאכזר של רוז הקטנה. כמותה יש עוד רבים. טוב שאת מעוררת מודעות לשקופים. הלוואי וכולם יהיו ערים ומודעים לסבל הזולת.
        1/11/18 18:32:
      תודה על הכתיבה המדהימה, לא תמיד אני משאירה תגובה, תמיד מבקרת ונהנת מכתיבתך אילנה ונטיאק
        31/10/18 14:14:

      צטט: * חיוש * 2018-10-26 13:23:13

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      מרגשת שאת!

      כתבת כל כך נכון:

      לגבי הילדים גופם קטנטן ואפילו גננת העומדת מולו וגוערת ניראת כמו ענק מפלצתי

      לגבי רוז - קשה לי לדמיין את רגעייה האחרונים והמזעזעים

      כשהיא רואה וחווה את הקרוב לה פוגע בה.

      ואותם הקשישים כשלסביבה לא תמיד יש את הסבלנות לטפל ואפילו להקשיב,

      כשהם חסרי אונים מול הטכנולוגיה המתקדמת, וכשהם רוב הזמן לבדם

      ובעלי החיים שיש בם מן הילדים והקשישים הבודדים

      כמה חשוב להפנים את כל אלו

      תודה יקירה ששיתפת אותנו מהירהורי ליבך

      * כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים את ליבך הגדול

      שבת טובה וחמים בלב

      תודה   ×ª×•×¦××ª תמונה עבור ‪smiling dogs‬‏

        31/10/18 14:12:

      צטט: דוקטורלאה 2018-10-26 10:48:50


      תודה לתגובתך היסודית דוקטורלאה, נחמד לקרוא תגובות של אנשים שקראו הכל והטיבו לקרוא.

      הסקירה שלך מינקות לזקנה מרגשת מאד.
      תודה
      באופן נורמלי יש לכל גיל אנשים, קרובי משפחה, בדרך כלל, או זרים, הסועדים את הפרט הזקוק לכך.
      ממש לא תמיד, יש מי שעושים זאת לצאת ידי חובה וכך זה נראה.
      המקרים יוצאי הדופן הם המכעיסים אותנו ומעוררים את רגשותינו.
      יש כל כך הרבה מקרים שלא באים בכלל לידיעת הציבור שאין לך פשוט מושג. כך בדיוק קרה מה שקרה עם רוז פיזם. אף אחד לא שם לב - בזמן.
      הקהילה האנושית דאגה להציע סיוע למי שאין לו קרוב התומך בו והוא זקוק לכך.
      ומשום כך בדיוק - אני ואנשים ועמותות רבים דואגים לבעלי חיים נזקקים כי להם אין אף אחד שידאג, ולמרות שלפי החוק הרשויות אמורות לדאוג להן, בשטח הן לא רק לא דואגות ולא מטפלות גם הורגות וטובחות בהן.
      גם כאן אנחנו זוכרים מקרים מיוחדים שמרגשים אותנו. היוצאים מן הכלל הם דוגמאות מעולות למה שיש לעשות. היחיד הרוצה לסייע או האחראים מטעם החברה שיש להביא לידיעתם מקרים שהם לא גילו בעצמם. עד כמה שהדבר עצוב, לעולם לא יהיו בעולם רק אנשים מרוצים, ללא בעיות. אגב, הוא הדין לגבי בעלי חיים. ישנן המצויים בתנאים מעולים וישנם הסובלים מיום לידתם. אבקש רק להעיר לגבי המילה ״תמרורים״ העוסקת בילד הבוכה, היא צריכה להיות ״מרורים״.

      תוצאת תמונה עבור ‪smiling dogs‬‏

        29/10/18 19:10:

      צטט: ~ ~ 2018-10-26 10:15:15

      לכל יצור מגיע לחיות בכבוד - השאלה האם הטבע בנוי בצורה כזו...

      למשל אריה טורף עופר שרק יצא מרחם אימו.

      או נמרה שנוטשת את הגורה שלה לאחר שהבינה שהגורה לא תוכל לשרוד בכוחות בעצמה כי הפכה לנכה בעת שניסו לטרוף אותה.

      יש מקרים רבים שהטבע כלל לא אמפתי לקיים בו.

      על כל פנים, ראוי ורצוי שבני אדם יתייחסו בכבוד ובאמפתיה לבעלי חיים.

      תוצאת תמונה עבור ‪scared lion‬‏

      בטבע יש כבוד לחיים באשר הם הרבה יותר מאשר אצל האדם. וגם כשאריה טורף בעל חיים אחר, הוא עושה זאת כי הוא רעב, הוא לא יעשה דבר כזה סתם מרשעות. אין אצלהם רשעות. הוא גם לא יעשה זאת כשהוא שבע לחלוטין.

      רק האדם עושה דברים כאלה מסיבות של רוח כספי, כלכלה, בצע כסף ועוד דברים שאינם חיוניים לקיומו.

      ההבדל עצום.

        29/10/18 14:59:

      יש תרגיל POINT OF view שעושים בקורס צילום.

      מחזיקים את המצלמה בגובה הברכיים ומדמים את המבט לזה של כלב.
      הולכים על המצלמה , שמסתכלת מלמטה למעלה על אנשים, דלתות, שולחנות, מסדרונות....וכסאות.

      יופי של תובנות למי שעושה את התרגיל.

      כשהייתי ילדה קטנה, חינכו אותי לכבד מבוגרים ולסייע לקשישים.. היום כל ילד "מופצץ" בכינויי מלוכה, גדלות וגאונות... מידתיות, זה הכלל שהייתי ממליצה עליו, ואני בעד הדרכה ב"קו" של מיכל דליות .
        29/10/18 09:26:

      פוסט מאוד עצוב.

      הלוואי והיינו יכולים לשמר ולו חלק מראיית העולם הילדית בעולם המבוגרים, במקום הרוע והאדישות.

      אף פעם לא הבנתי, כיצד ילדים שתמיד נולדים מתוקים כל כך, מתוקים הופכים למבוגרים שכאלו.

      אולי אם היה רישיון להורות, זה היה עוזר.

      .

      סמדר, יפה מה שאת כותבת.

      ההיבט המוסרי של החברה ניגזל ומתדרדר מסיפור לסיפור. רשויות החוק, המשפט, החינוך, הרווחה וכו' פשטו רגל והפכו לעסקים פרטיים, תיאטרון בובות כלכלי. אלו המעטים הטוענים, פיהם נחסם לטובת עיוורון. האחראים? אין כאלה, כולם עסוקים בקידום מעמדם. ערכים שהיו טאבו ראשוני התאדו. הכתיבה שלך הופכת את מה שהיה והתאדה והפך אל כלום, חזרה אל אקולוגיה מוצקה ושפויה.

       

        28/10/18 19:28:

      צטט: באבא יאגה 2018-10-25 22:52:17

      כשגדלנו למדנו לראות את העולם כמות שהוא - ביחס לילדות זה אולי נכון, אבל באופן אבסולוטי, אני לא חושבת שזה המצב. גם היום אנחנו רואים את העולם כל אחד דרך משקפי שכלו, נשמתו, אישיותו

      תוצאת תמונה עבור ‪pit bulls hugging‬‏

       

      תודה לבאבאיאגה שהגיבה ראשונה,

      למרות שלא הבינה בקטע מסוים הכוונה,

      אבל זה העניין, שכל אחד רואה,

      את אותו דבר כפי שלו נדמה.....

       

      צומי צנוע לבאבאיאגה שתגובתה ראשונה,

      לעשות לה חיוך על הפנים, וגם בנשמה.....

       

       

        28/10/18 13:27:
      אני חושבת שאף אחד לא יכול לשכוח את המקרה של רוז פיזם. לדעתי צריך להכניס אותו למערכת החינוך, וכל אדם צריך להעמיד את הדוגמא הזו מול עיניו. עצוב ביותר ...
        27/10/18 18:20:
      את מודעת לזה שיש אנשים שאין להם את זה?
        27/10/18 09:05:
      תיקון טעות : בדקתי במילון עדכני והוא מציין ״בכי תמרורים״ כביטוי תקף. אבקש סליחתך על ההערה בסיום תגובתי.
        26/10/18 23:02:
      כל הכבוד שאת מבקרת את אמא ! יש אמהות שהילדים בחו"ל ומסיבות מוצדקות פחות או יותר, לא יכולים לבקר אותן. כתבת ,כמו תמיד,בהרבה רגש ואנושיות. נגע ללבי המשפט הזה:"כשאתה רואה את אחד מה"שקופים", מי שבדרך כלל אף אחד אינו רואה או שם לב, או מסיט מבטו (זקן בודד, ילד קטן בוכה, חתול רחוב רעב צמא) שעולמם חרב וגדול עליהם והם כל כך אומללים, חיוך, מילה טובה, קצת מים ואוכל - מרחיבים להם את עולמם ואת לבם, ומחווה קטנה כבר תתן להם מעט כח ותקווה. "
        26/10/18 22:45:

      צטט: * חיוש * 2018-10-26 13:23:13

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      מרגשת שאת!

      כתבת כל כך נכון:

      לגבי הילדים גופם קטנטן ואפילו גננת העומדת מולו וגוערת ניראת כמו ענק מפלצתי

      לגבי רוז - קשה לי לדמיין את רגעייה האחרונים והמזעזעים

      כשהיא רואה וחווה את הקרוב לה פוגע בה.

      ואותם הקשישים כשלסביבה לא תמיד יש את הסבלנות לטפל ואפילו להקשיב,

      כשהם חסרי אונים מול הטכנולוגיה המתקדמת, וכשהם רוב הזמן לבדם

      ובעלי החיים שיש בם מן הילדים והקשישים הבודדים

      כמה חשוב להפנים את כל אלו

      תודה יקירה ששיתפת אותנו מהירהורי ליבך

      * כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים את ליבך הגדול

      שבת טובה וחמים בלב

      נחשמה חכמה שכמוך ♥

        26/10/18 22:45:

      צטט: ~ ~ 2018-10-26 10:15:15

      לכל יצור מגיע לחיות בכבוד - השאלה האם הטבע בנוי בצורה כזו...

      למשל אריה טורף עופר שרק יצא מרחם אימו.

      או נמרה שנוטשת את הגורה שלה לאחר שהבינה שהגורה לא תוכל לשרוד בכוחות בעצמה כי הפכה לנכה בעת שניסו לטרוף אותה.

      יש מקרים רבים שהטבע כלל לא אמפתי לקיים בו.

      על כל פנים, ראוי ורצוי שבני אדם יתייחסו בכבוד ובאמפתיה לבעלי חיים.

      צודקת בכל מילה .

        26/10/18 20:49:
      מרגש ונוגע ובעיקר, מדוייק.
        26/10/18 14:20:
      מגוון עניינים, כולם חשובים, העלית כאן. אולי ניתן לכנסם תחת הכותרת - אכפתיות ואמפתיה. את המקרה הנורא של רוז פיזם הייתי שמה בנפרד, הוא הרחק בקצה הסקלה, מחמת הנוראות שבו. לגבי האופן בו העולם נתפס - זה גם תלוי גיל, כפי שכתבת, וגם תלוי כל סוביקט בהתאם לאופיו. גם מי שאינו ילד ועדיין אינו קשיש יכול לחוות פחדים וחרדות. באשר לבעלי-חיים בטבע, ההישרדות היא הקובעת. כשהאדם נכנס למשוואה, הכללים משתנים כמובן, וברור שיש לו אחריות כלפי יתר היצורים בעולם.
        26/10/18 13:23:

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      מרגשת שאת!

      כתבת כל כך נכון:

      לגבי הילדים גופם קטנטן ואפילו גננת העומדת מולו וגוערת ניראת כמו ענק מפלצתי

      לגבי רוז - קשה לי לדמיין את רגעייה האחרונים והמזעזעים

      כשהיא רואה וחווה את הקרוב לה פוגע בה.

      ואותם הקשישים כשלסביבה לא תמיד יש את הסבלנות לטפל ואפילו להקשיב,

      כשהם חסרי אונים מול הטכנולוגיה המתקדמת, וכשהם רוב הזמן לבדם

      ובעלי החיים שיש בם מן הילדים והקשישים הבודדים

      כמה חשוב להפנים את כל אלו

      תודה יקירה ששיתפת אותנו מהירהורי ליבך

      * כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים את ליבך הגדול

      שבת טובה וחמים בלב

        26/10/18 10:48:
      הסקירה שלך מינקות לזקנה מרגשת מאד. באופן נורמלי יש לכל גיל אנשים, קרובי משפחה, בדרך כלל, או זרים, הסועדים את הפרט הזקוק לכך. המקרים יוצאי הדופן הם המכעיסים אותנו ומעוררים את רגשותינו. הקהילה האנושית דאגה להציע סיוע למי שאין לו קרוב התומך בו והוא זקוק לכך. גם כאן אנחנו זוכרים מקרים מיוחדים שמרגשים אותנו. היוצאים מן הכלל הם דוגמאות מעולות למה שיש לעשות. היחיד הרוצה לסייע או האחראים מטעם החברה שיש להביא לידיעתם מקרים שהם לא גילו בעצמם. עד כמה שהדבר עצוב, לעולם לא יהיו בעולם רק אנשים מרוצים, ללא בעיות. אגב, הוא הדין לגבי בעלי חיים. ישנן המצויים בתנאים מעולים וישנם הסובלים מיום לידתם. אבקש רק להעיר לגבי המילה ״תמרורים״ העוסקת בילד הבוכה, היא צריכה להיות ״מרורים״.
        26/10/18 10:15:

      לכל יצור מגיע לחיות בכבוד - השאלה האם הטבע בנוי בצורה כזו...

      למשל אריה טורף עופר שרק יצא מרחם אימו.

      או נמרה שנוטשת את הגורה שלה לאחר שהבינה שהגורה לא תוכל לשרוד בכוחות בעצמה כי הפכה לנכה בעת שניסו לטרוף אותה.

      יש מקרים רבים שהטבע כלל לא אמפתי לקיים בו.

      על כל פנים, ראוי ורצוי שבני אדם יתייחסו בכבוד ובאמפתיה לבעלי חיים.

        25/10/18 22:52:
      כשגדלנו למדנו לראות את העולם כמות שהוא - ביחס לילדות זה אולי נכון, אבל באופן אבסולוטי, אני לא חושבת שזה המצב. גם היום אנחנו רואים את העולם כל אחד דרך משקפי שכלו, נשמתו, אישיותו

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין