כותרות TheMarker >
    ';

    תקוה חדשה לחינוך

    1 תגובות   יום רביעי, 31/10/18, 16:57

    בימים אלה אנחנו עדים לתהליך מבורך: הקמתו של ארגון מנהלות/ים עצמאי של בתי הספר. הקמת הארגון הזה אינה פשוטה כלל, שכן, בכדי שיהיה זה "ארגון יציג" עליו לכלול בשורותיו את מרבית מנהלות/י בתי הספר בישראל. נכון לעכשיו המנהלות/ים הם חברים בארגוני המורים וכפופים לרן ארז וליפה בן דוד, ועליהם לפרוש מן הארגונים הללו ולהתפקד לארגון החדש. מדובר במצב אבסורדי, שמנהלי בתי הספר שהם הגורם המעצב את דמותו של בית הספר – עם אחריות אדירה לכל אשר קורה בו, כולל דפוסי העבודה של המורות/ים – כפופים בארגון הפרופסיונאלי שלהם לארגוני המורים.


    ניהול בית ספר אינו הוראה. מדובר בשתי פרופסיות שונות מאד. לא בכדי נוטים לציין את עבודת המנהל/ת כאחד מתפקידי הניהול המסובכים ביותר הקיימים. התפקיד הזה כולל שני היבטים מרכזיים: פנים בית ספרי וחוץ בית ספרי. כלפי פנים עליו להיות מנהיג יוזם ומשכיל, שמכיר את מערכת החינוך, את ההיסטוריה והפילוסופיה שלה, ומבין לאן פניו; מנהיג את צוות המורים ומכיר את ביצועיו; פותר בעיות ועימותים; ונותן מענה לכל עניין פדגוגי וארגוני שעולה.

     

    כלפי חוץ נדרשים המנהלות/ים להתמודד עם מספר רב של גורמים: משרד החינוך, הפיקוח, הרשות המקומית, ההורים והקהילה, ארגוני המורים, התחרות בין בתי הספר במסגרת "טבלאות ליגה", תקשורת מקומית וארצית, טכנולוגיה לסוגיה, "תרבות הנוער", רשתות חברתיות, בחינות סטנדרטיות, מחסור במורים איכותיים, למידה מקוונת, גורמים מתערבים שונים (המצוידים בתוכניות ובכסף), ועוד נושאים שכולם שייכים לפוליטיקה של הניהול. בגדול, תפקיד הניהול הבית ספרי "נודד" בהדרגה מפדגוגיה לפוליטיקה, וזהו הדבר שמרחיק ממנו אנשים טובים.


    נשאלת השאלה, מה יכול לעשות ארגון מנהלים נפרד ועצמאי, שאינו נעשה היום על ידי הגורמים שאמונים על מערכת החינוך. התשובה הקצרה היא, שהוא יכול לשנות את פני החינוך. את זה יכולים לשנות גם ארגוני המורים, אבל להם אין עניין בכך. הם מסתפקים במאבק מקצועי על שכר ותנאי עבודה. לארגוני המורים ישנה אחריות מרכזית לסטטוס הציבורי הירוד של המורים, כיוון שאינם נאבקים עבורם על שינוי דמותו של החינוך בחברה משתנה. נהפוך הוא: הם טורחים לשמר את החינוך המיושן, שדפוסיו עוצבו בסוף המאה ה-19, תוך חרדה גדולה מפני הזזת הגבינה. משרד החינוך מצדו, הוא הגורם לכך שהפוליטיקה נעשתה כה מרכזית בעבודת הניהול, כשהוא מוביל קו זה באמצעות הבחינות הארציות והתקנות האין-סופיות בחוזרי מנכ"ל, שמאפשרות לו שליטה במערכת, שליטה שעליה הוא אינו מוכן לוותר.


    אני מניח שארגון המנהלים, כאשר יקום, לא יעסוק רק בתנאי העבודה של חברי הארגון, כיוון שבכך יבטיח את כישלונו. ארגון מנהלים הוא בעל אחריות מערכתית, ואם לא ייאבק על שינוי השיטה החינוכית, לא יוכל לסייע לכל אחת ואחד מחבריו בניהול בית ספרם. בהבדל מארגון המורים העל-יסודיים, למנהלים אין אינטרס בבחינות הארציות הסטנדרטיות – בגרות, שעליה מקבלים המורים "גמול בגרות", ומיצ"ב – ובשפע מקצועות החובה השבועיים. למנהלים שמכירים את סביבת העבודה שלהם יש עניין להוריד מעל גבם את דרישות משרד החינוך, לזכות באוטונומיה חינוכית רחבה וממשית – ולהצמיח את התלמידים.


    הקמת ארגון המנהלים תוכל להבטיח לא רק את זכויותיהם-שלהם ואת שינוי השיטה החינוכית בישראל, אלא גם את זכויות המורות והמורים. המנהלים מכירים היטב את הצרכים של מוריהם, וזה אינטרס בסיסי שלהם לקדם את הצרכים הללו כשלב בדרך לשיפור דמותם של בתי הספר. המבחן הראשון מגיע עכשיו – האם המנהלות/ים אכן יסייעו לשעת הרצון המבליחה?

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/10/18 18:22:
      נשמע כמו הבטחה חיובית לעתיד החינוך בארץ. מי שיכול - שיתפלל...

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין