כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    "אין טעם להצביע, וטוב שלא הצבעתי. עובדה- שום דבר לא השתנה!"

    0 תגובות   יום חמישי, 1/11/18, 14:01

    "אין טעם להצביע, וטוב שלא הצבעתי. עובדה- שום דבר לא השתנה!"

     

     

    לזכותו של טרנס מק'נה מצויות אינספור שעות של הרצאות מרתקות ביוטיוב, והן מרתקות בעיקר בגלל שמק'נה מציג נקודות מבט מרעננות, מעניינות וגם מיסטיות על הקיום שלנו. אינכם חייבים להאמין לכל מילה שהוא אומר, גם אני מעקם את פני מידי פעם לשמע הסבריו הצבעוניים, אבל ללא ספק מרתק להקשיב לחלקים נכבדים של דבריו וללמוד מהם.

     
    במקום לנסות ולעצור את תהליך הרס היערות ואת העדפת הטכנולוגיה על הטבע, מק'נה מציע את מה שהוא קורא לו "הימלטות קדימה", כלומר- מתוך הנחה שהמין האנושי ישרוד, לפרוץ קדימה אל המציאות הטרנס-הומניסטית החדשה שמחכה לנו במקום לנסות להחזיר את הגלגל אחורנית.

    הוא אז שואל שאלה יפה מאד: מה אם המין האנושי הוא רק המוציא לפועל של תהליך טבעי אחר, אותו מבצעת האדמה – הפיכת עצמה לישות תבונית?

    במילים אחרות, אולי כל התפקיד האנושי הוא לחפור סלעים, מתכות ומינרלים מהאדמה, ולהפוך אותם עם הזמן למכונות בעלות בינה מלאכותית – תהליך בו האדמה עצמה הופכת *את עצמה* לתבונית על ידי שימוש בנו?


    זו שאלה יפה, חתרנית בנקודת המבט הלא אנתרופוצנטרית שלה, ופיוטית מאד. אך בה בעת היא גם מרגיזה בעצלנותה. מה שנאמר בה למעשה הוא פשוט: לא רק שלא נשנה את דרכנו, ולא רק שאיננו מסוגלים לעשות מעשה פשוט כלקחת צעד אחורנית, מה גם שכנראה שזה מה שצריך היה לקרות בכל מקרה. איזו תבוסתנות יש באמירה הזו, שכאילו פוסלת את האפשרות אותה אנו מנסים לקבור בכל יום ויום, לגבי כמעט כל מצב ביש שמתרחש: יכולה היתה להתקיים אפשרות אחרת. היינו יכולים לחיות במציאות שונה כיום אם היינו נוהגים אחרת בעבר, ומאוחר מידי לדעת זאת בוודאות.

    -

    שתי טובות אנו חייבים לאותם מיליונים שהושמדו תחת שלטון האימים האנושי: 
    כשאנחנו מזדעזעים מהנתונים הקשים, לפיהם בחמישים השנים האחרונות הכחידו בני האדם כ-60% מחיות הבר בעולם, אל לנו להתייחס לפגיעה האיומה הזו כאל פגיעה במשאבים עולמיים.

    לא מדובר בהפסד קשה שלנו, משל מתוך מאה השקלים שהיו לנו, בזבזנו כבר שישים תוך זמן קצר. עלינו לזכור ששישים האחוזים האלו מתורגמים לאינספור אינדיבידואלים- כולם מצאו את מותם בדרך קשה זו או אחרת. וּמִי בָּאֵשׁ, מִי בַּמַּיִם, מִי לְאוֹר יוֹם, מִי לְעֵת לַיִל, מִי בַּחֲרִיצַת מִשְׁפָּט, מִי בְּיִסּוּרִים מָרִים, מִי בְּיוֹם אָבִיב זוֹהֵר־זוֹהֵר, מִי לְאַט מְאֹד יִתְפּוֹרֵר.


    דבר שני שעלינו לזכור ולעולם, לעולם לא לשכוח, קשה אפילו יותר:
    אפשר היה למנוע זאת. ניתן היה לעצור, או לכל הפחות לצמצם את השואה הזו. ניתן היה, במקום לפתור את החורבן בתירוצים כלכליים, פוליטיים, פילוסופיים או פיוטיים, לעצור. ניתן היה להקשיב למי שחזרו וביקשו להפסיק להתאכזר לבעלי החיים, ניתן היה לחשוב על כך בעצמנו. ניתן היה לקחת צעד אחורנית.


    אין לי כמובן מילה לומר לכל מי שמביטים בנתון זה- בדו"ח הביניים של מבצע האנושי של השמדה כל הלא-אנושיים, וחושבים "זה משעמם". אבל כל מי שמוצא בנתונים האלו לפחות אי-נעימות בסיסית, זיכרו שהיה אפשר אחרת כשאתם רואים את דב הקוטב הגוסס. זיכרו שהיה אפשר אחרת, כשאתם רואים את הפרה או החזיר הסובלים.


    והנה כאן צץ לו פתרון מסוכן לאותה אי נעימות זמנית- לצאת מנקודת הנחה שזה המצב המתבקש והטבעי, שככה היה אמור לקרות. הקונספירציה הזו – מיסטיפיקציה של העבר, שנועדה להרגיש נוח עם העתיד מבלי לפעול לשנות אותו, ראו כמה מיליונים ומיליארדים מתו בעקבותיה. "זה מה שאמור היה לקרות. אלו תהליכים טבעיים שמתרחשים".

    -

    רוברט סגל כותב שבסיפור על אדיפוס שרצח את אביו ושכב עם אמו, התוקפנים האמיתיים הם מי שמספר את הסיפור ומי שמרותק ממנו.

    על משקל דומה אולי אפשר לומר שבסיפור על הסבל הנורא, על המוות רחב המימדים ומנגד- על האפשרות לעצור אותם, התוקפנים הם מי שאינם מקשיבים לו ופוסלים את הקורבנות בכך שאינם מעניינים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה