אברהם נחוש בדעתו שיצחק לא ישא אישה כנענית, ועל כן שולח את משרתו אליעזר אל המולדת הישנה למצוא כלה לבנו.

אליעזר מגבש מבחן שבעזרתו ימצא אישה ראויה, והנה רבקה, נכדתו של נחור אחי אברהם, עומדת במבחן בכבוד שעה שהיא משקה את גמליו של אליעזר מבלי שנתבקשה.

אליעזר נפגש עם בתואל אביה, ועם לבן אחיה, ומבקש את ידה ליצחק, הם מסכימים ורבקה הולכת עם אליעזר, אך רק לאחר שהיא נותנת את הסכמתה לכך.

אליעזר חוזר לכנען עם רבקה ועם מניקתה, דבורה. יצחק נושא את רבקה לאישה ומביא אותה אל אוהל שרה. שם הוא מוצא נחמה לראשונה מאז מות אמו.

אבררהם מתחתן בשנית ומוליד ילדים רבים.

הוא מת בן מאה ושבעים וחמש שנה. יצחק וישמעאל קוברים את אביהם לצד שרה במערת המכפלה. גם לישמעאל ילדים רבים והוא מת בן מאה ושלושים ושבע.

הפרשה נקראת "חיי שרה" למרות שבעצם מסופר על מותה של שרה. מפתיע? לא כשמדובר באדם שמעשיו ודרכי חשיבתו השפיעו ומשפיעים על הסביבה האנושית גם לאחר שנפטר מן העולם הזה. כך היה עם שרה. אף שבחייה היא חוותה קשיים לא מעטים, בסופו של דבר המציאות שנוצרה אחרי מותה, היתה על פי דעותיה ומעשיה: יצחק בנה מקבל את כל השפע והברכה (ולא ישמעאל), היא זו שנקברת במערת המכפלה לצד אברהם (ולא הגר),

אברהם שומר על קדושת יצחק ומנסה לשדך לו מישהי שלא מבנות כנען הלא טהורות -- בדיוק כפי ששרה רצתה.

נישואי יצחק ורבקה הם גם ביטוי של מהות התורה -- החיבור בין חוכמתו של הקב"ה לבין שכלו הגשמי של האדם. כששרה היתה בחיים, קרו ניסים באוהלה.

נרות השבת שהדליקה באוהל האירו אותו במשך כל השבוע. ענן הכבוד רבץ מעליו תדיר. הבצק שלשה בין כותליו היה מבורך, ודלת האוהל היתה פתוחה לרווחה בפני כל דכפין. כשמתה שרה נסתלקו הברכות, אך הן שבו כשרבקה התחתנה עם בנה של שרה.

מי ייתן שנזכה ללמוד מאמותינו הקדושות.

שבת ברוכה לכולם

בתמונה היפה === העיר שכנה בתל מֵסכֵּנֵה על נהר פרת (בצפון סוריה כיום) ושגשגה בסוף תקופת הברונזה המאוחרת (סוף המאה ה-13 – תחילת המאה ה-12 לפני הספירה). בחפירות התל התגלה הארכיון המלכותי של העיר ובו עשרות תעודות משפטיות אודות עסקאות כלכליות, בהן היו מעורבים בני משפחת המלוכה.