אני מודה ומתוודה: אני שונא את בנימין נתניהו מעומק לבי על כך שבמשך עשר שנות שלטונו הרס את המוסר בישראל והפך את מולדתי לביצה מוסרית, שבה כל דאלים גבר, כל שקרן, גנב, זייפן מצא את גיזת הזהב, ויקצר כאן המקום מלספור את את כל העבריינים, שהוא גרם לפריחתם, כל לוקחי השוחד, כל חובבי השלמונים חוגגים ללא הפסק.

אבל במספר ימים מתמשך, מאז סוף השבוע שעבר, ראיתי אותו בטלוויזיה מתבזה בהילולת שבחים שמנוניים, מאוסים - באספות פוליטיות של מפלגתו וגם בהופעותיו הציבוריות - וגם - שומו שמיים! - מעל דוכן הכנסת, החל לשבח את מיס פיגי, אשתו על פי חוזה נישואין אצל עורך דין מנוח, שהיה פעם שר משפטים בממשלתו, או כפי שהוא קורא לה "רעייתי", שבחים שקריים, שברור לכל קוראי העיתונים בארץ שהם לא ייתכנו אצל האישה האלימה, ההיסטרית, השקרנית ששולחת את משרתיה בבית ראש הממשלה בכדי להחזיר אליה את הפרוטות העלובות הללו, שמצטברות לסכומים לא קטנים ובית המשפט דורש ממנה להחזירן למדינה. היא מסרבת ומתגלה לציבור בכל כיעורה.

ובנימין נתניהו השקרן הלאומי, שנוא נפשי כפי שהסברתי כאן את הסיבה, מופיע ומתבזה בפרהסיה בסדרת השבחים השקריים, שמעוררים לעג, ואצלי גם רחמים על העליבות שהוא מגלה לציבור.

כן, התחלתי לרחם על ביבי - ואני מרגיש רע מאד עם הרחמים האלה!